פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6863/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6863/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פלונית - המתלוננת ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-תפ"ח 1106/06 מיום 13.7.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל, י' אמסטרדם ו-ר' לב-הר שרון תאריך הישיבה: כ' בשבט התש"ע (4.2.2010) בשם המערער: עו"ד נ' ליפסקר, עו"ד נ' רדין בשם המשיבה 1: עו"ד נ' חנאווי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם ו-ר' לב-הר שרון) הרשיע את המערער בעבירה של אינוס לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בשל כך שבעת עיסוי מקצועי כביכול שקיבלה אצלו המתלוננת, הוא נגע באיבריה האינטימיים והחדיר אצבעות לאיבר מינה בניגוד לרצונה. בית המשפט הטיל על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; 30 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, גם כן תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. הערעור הוא על הכרעת הדין וגזר הדין. 2. עיינו בהודעת הערעור המפורטת שהגיש בא כוח המערער, עו"ד ליפסקר, והוספנו ושמענו טענות על פה. לא ראינו מקום להיעתר לערעור זה. בית המשפט המחוזי השתכנע כי עדותה של המתלוננת היא מהימנה והאמין לגרסתה. לעומת זאת, את עדותו של המערער כינה בית המשפט "עדות מתחמקת ושקרית". בית המשפט קבע כי במקום לבצע עיסוי מקצועי, כפי שהיה עליו לעשות מתוקף תפקידו, החדיר המערער את אצבעו אל איבר מינה של המתלוננת ונגע באיבריה המוצנעים והאינטימיים. אלה הם ממצאים מובהקים שבעובדה ושאלות של אמון – שבהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. 3. בא כוח המערער אף לא טען כי המתלוננת אינה אומרת אמת מנקודת ראותה הסובייקטיבית. טענתו היתה כי קיים, למצער, ספק בשאלה האם אכן החדיר המערער אצבע לאיבר המין של המתלוננת. לעניין זה הצביע על כך שמצבה הנפשי של המתלוננת בעת האירוע היה מצב נפשי של בלבול, שמקורו בפחד קיצוני אשר לדבריו עיוות את תפיסתה. על פי טענתו העיקרית של בא כוח המערער, אין להעדיף את גרסתה של המתלוננת משום שמדובר בגרסה מתפתחת. המתלוננת, כך טען, הושפעה מן החברה שהייתה עימה בספא בעת האירוע וזו "תפסה פיקוד" על ההתרחשויות. בא כוח המערער מצביע גם על כך שפקידת הקבלה בספא התבקשה על ידי החברה להסביר את תחומי האסור והמותר במסגרת הענקת עיסוי ללקוח של הספא. לטענת בא כוח המערער, אין כל היגיון בהעלאת שאלה זו, אם אכן המתלוננת התלוננה באופן מיידי באוזני חברתה על החדרת אצבע או אצבעות אל איבר מינה, שהרי מובן מאליו הוא כי החדרת אצבע איננה בתחום המותר. עוד טוען בא כוח המערער כי על פי גרסת המתלוננת, המערער החדיר את אצבעותיו אל איבר מינה יותר מפעם אחת. ואולם, לטענת בא כוח המערער אין היגיון בכך שהמתלוננת לא קמה ועזבה מייד לאחר החדרת האצבע אל איבר מינה בפעם הראשונה, ומכאן שהדבר לא התרחש כלל ועיקר. בא כוח המערער העלה טענות נוספות, כולן מסוג הטענות שמקומן יכירן בסיכומים בערכאה הדיונית, אך אין מקום להעלותן מחדש בערכאת הערעור. 4. כאמור, לא ראינו מקום להיעתר לערעור. יש לזכור כי חזית המחלוקת בערכאה הראשונה היתה חזית רחבה. למעשה, המערער טען בפני בית המשפט המחוזי כי הוא לא עשה דבר שאיננו תקין מצידו וכי הייתה זו המתלוננת אשר בשלב מסוים "אותתה" על רצונה במגע בעל אופי מיני עימו. חזית מחלוקת רחבה זו אינה מסבירה את המצב הנפשי שהמתלוננת הייתה שרויה בו בעקבות האירוע, כפי שעלה מגרסת המתלוננת עצמה, כמו גם מעדויות שונות. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הצביע על דברים מיידיים שנאמרו לפקידת הקבלה בספא, כפי שעלה מעדותה של האחרונה. פקידת הקבלה אמרה למתלוננת שלפעמים "המגבת קצת גולשת" וייתכן כי זו הסיבה לכך שהמתלוננת הרגישה שהמערער נגע בישבנה, אך המתלוננת הבהירה לפי עדותה לפקידת הקבלה שלא כך היה, אלא המערער נגע באיבר מינה כפי שגבר "עושה לבחורה ביד". פקידת הקבלה אמנם טענה בעדותה כי לא המתלוננת אמרה את הדברים אלא חברתה שהייתה עימה במקום, אך בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לסתירה קלה זו אין חשיבות, משום שכך או כך מדובר בתלונה מיידית שהביעה המתלוננת עצמה בין באזני חברתה ובין באזני פקידת הקבלה – דבר המהווה חיזוק לאמיתות גרסתה, ויש בו כדי להדוף את הטענה בדבר כבישת העדות. אעיר בנקודה זו כי פקידת קבלה שניה דווקא שמעה, לפי האמור בהודעתה במשטרה, מפקידת הקבלה לה נאמרו הדברים כי הלקוחה שנפגעה היא שאמרה שהמערער פגע בה "כמו שגבר מביא לבחורה ביד" (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 5.9.2007). 5. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שהמתלוננת העידה כי בסיום "הטיפול" המערער שטף את ידיו בכיור בחדר הטיפולים, בעוד שמנהלת הספא אמרה כי הכיורים במקום אינם מחוברים כלל למערכת המים. ואולם, בית המשפט ציין כי מדובר בעובדה שולית אשר אין בה כדי לפגוע במהימנותה של המתלוננת וכי עניין זה מהווה סתירה מינורית שאינה פוגעת בגרעין הקשה של עדות המתלוננת. לדברים אלה אין לנו אלא להסכים. לא מן המותר להעיר כי מעדות המערער (עמ' 132 לפרוטוקול מיום 2.5.2007) עולה שכן היה ברז מים בחדר הטיפולים אלא שהוא נהג לשטוף את ידיו במלתחות, כיוון שבחדר הטיפולים לא היה סבון. בסופו של יום, מדובר בניסיון חוזר להעלות את אותן טענות שלא התקבלו בערכאה הדיונית ולא מצאנו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כל אי סבירות המצדיקה התערבות של ערכאה זו בממצאיו – הן הממצאים העובדתיים והן ממצאיו בדבר מהימנות העדים. 6. לא ראינו מקום לטענות שהועלו נגד חברתה של המתלוננת ש"תפסה פיקוד". אכן, החברה "תפסה פיקוד", אך מן הראיות עולה כי המתלוננת הוזמנה על ידי חברתה לספא בו ארע המעשה כמתנה ליום הולדתה של המתלוננת. השתיים הן חברות קרובות, ולא פלא הוא שהחברה "תפסה פיקוד" בנסיבות אלה. 7. גם בעניין העונש אין מקום להתערבות. יש לזכור כי העונש המזערי בגין העבירה בה הורשע המערער הוא ארבע שנות מאסר. בכך שבית המשפט הסתפק בעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, הוא נתן משקל מספיק לעברו הנקי של המערער וליתר הנסיבות לקולא אשר הועלו בפניו. המערער מעל באמון שניתן בו כמי שנשים מצויות לפניו בלבוש מינימאלי ומרשות לו, בשל מעמדו המקצועי, לגעת בגופן. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי היה זה מעשה פולשני ומשפיל אשר פגע מאוד במתלוננת. סוף דבר 8. הערעור על שני חלקיו נדחה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכימה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏ט"ו אדר, תש"ע (1.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068630_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il