בושתי זאהר בע"מ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 6861/17 בבית המשפט העליון רע"א 6861/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: בשותי זאהר בע"מ נ ג ד המשיב: בנק מזרחי טפחות בע"מ בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) בע"א 28799-10-16 מיום 14.8.2017 בשם המבקשת: עו"ד עופר רבקין; עו"ד לירן שקד בשם המשיב: עו"ד אחיקם הלוי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: אדם הגיש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל ולבקשתו הוטל צו עיקול על חשבון החייב אצל בנק, בטרם הומצאה אזהרה לחייב. החייב הגיש התנגדות, וכתוצאה מכך עוכבו ההליכים בהוצאה לפועל וההליך הועבר לדיון בבית משפט בסדר דין מקוצר. האם לאחר העברת ההליך לדיון בבית המשפט נותר העיקול תחת ההסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, באופן המחייב את הבנק להמשיך ולעקל כספים שיגיעו אליו תוך שלושה חודשים מיום הטלת העיקול, או שמא ממועד העברת ההליך לבית המשפט, תופס העיקול אך את הכספים המצויים בחשבון בעת שקיבל הבנק את ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים? זו השאלה המתעוררת בבקשה דנן, שהחלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים 1. המבקשת הציגה לביצוע שלוש המחאות שנמסרו לה מחברת מ. דבאח בשרים מובחרים בע"מ (להלן: החברה) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולבקשתה ניתן ביום 17.3.2016 צו עיקול על כספים המגיעים או שיגיעו לחברה בטרם המצאת אזהרה (להלן: צו העיקול). למחרת, רשם המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ, המחזיק בחשבון עובר ושב של החברה, את צו העיקול בספריו (להלן גם: הבנק והחשבון). החברה הגישה התנגדות לביצוע השטר, ומשכך – הועבר ההליך לבית משפט השלום. במסגרת הליך זה, הגישה החברה בקשה לביטול צו העיקול (ועיקולים נוספים) וזו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה ה' שכטר ישראלי; להלן: ההחלטה בבקשה לביטול העיקולים). בהחלטה נקבע כי יש לבחון את הבקשה לביטול העיקולים בחינה "דה נובו", לפי התנאים המנויים בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). לגופם של דברים, מצא בית המשפט כי במקרה דנא קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין; וכי הנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מביטול העיקולים גדול מהנזק לחברה אם אלה יעמדו בעינם. אשר לחשבון החברה בבנק, בית המשפט ציין כי מדפי החשבון שהוגשו לעיונו עלה כי בוצעו ממנו לכאורה העברות כספיות, לאחר שהוטל צו העיקול; וכי אף שברגיל לא מוטל עיקול על חשבון עובר ושב (ובפרט כאשר זה מצוי ביתרת חובה, כבענייננו), בנסיבות המקרה דנן יש להותיר את צו העיקול על החשבון על כנו. 2. כמה חודשים לאחר מתן החלטה זו, הגישה החברה בקשה לאישור העיקול נגד הבנק. הבנק טען כי מיום שקיבל את ההודעה על עיכוב ההליכים ועל העברת ההליך לדיון בסדר דין מקוצר כתוצאה מהגשת ההתנגדות לביצוע השטר, כ-10 ימים לאחר הטלת העיקול, לא עוקלו עוד כספים בחשבון. בפסק דינו מיום 25.8.2016 קבע בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום) כי אין מחלוקת כי משך שלושה חודשים ממועד קבלת צו העיקול אצל הבנק, משכה החברה מהחשבון סכום העולה על צו העיקול ולכן ככל שתתקבלנה טענות המבקשת בתביעתה נגד החברה, בידי הבנק היו צריכים להיות כספים מספיקים לתשלום הסכום שנקבע בצו. לפיכך, נפנה בית המשפט לבחון את השאלה מהו ההסדר שחל על העיקול שהוטל על החשבון – זה הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) או זה המעוגן בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט קבע כי הגשת ההתנגדות לביצוע השטר אינה משנה מחובתו של מחזיק לעקל כספים שיגיעו אליו תוך שלושה חודשים ממועד קבלת צו העיקול, בהתאם לסעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל. לצורך קביעה זו הסתמך בית המשפט על הוראת תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל), וקבע כי מלשון תקנה זו עולה כי עיקול שהוטל בטרם אזהרה יעמוד בעינו עד להחלטה שיפוטית אחרת, קרי: לא יהיה שינוי בצו העיקול האמור, כתוצאה מהגשת ההתנגדות. עוד נקבע, כי פרשנות זו היא רצויה גם משום כך שלא סביר כי החייב יהיה זה שיקבע את מעמדו של העיקול שהוטל כדי להבטיח את תשלום החוב, בדרך של הגשת התנגדות לבקשה לביצוע שטר; וכי החייב רשאי להגיש בקשה לביטול העיקול לבית המשפט בטרם הוגשה התנגדותו. נוכח דברים אלה קיבל בית המשפט את הבקשה לאישור העיקול אצל הבנק וקבע כי ככל שיינתן פסק דין חלוט לטובת המבקשת עד לסכום העיקול, על הבנק יהיה לשלם סכום זה. 3. הבנק ערער על פסק דין זה, וביום 14.8.2017 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) את הערעור וביטל את פסק הדין של בית משפט השלום. נקבע כי בפסק הדין ברע"א 10826/05 "אדר גלוב" בע"מ נ' בנק הדואר (25.5.2008) (להלן: עניין אדר גלוב) עמד בית משפט זה על ההבדלים בין צו עיקול שניתן לפני מתן התראה בהליכי הוצאה לפועל לבין צו עיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ועל התכליות השונות העומדות בבסיסם, ואלה יפים גם למקרה דנא. בית המשפט ציין כי משהוגשה התנגדות לביצוע השטר וההליך הועבר לבירור במסגרת הדיונית של תביעה בסדר דין מקוצר, אין עוד לפנינו הליך שמטרתו גביית חוב השקול לחוב פסוק, כי אם הליך אזרחי שמטרתו להכריע בין זכויות הצדדים. לפיכך, גם אם צו העיקול הוצא לכתחילה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, זה הופך להיות צו עיקול זמני שנועד למנוע את סיכול פירעון החוב הנטען אם התביעה תתקבל, על פי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע, כי בהסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל עוגנה זכותו של חייב שמוגשת נגדו בקשה לביצוע שטר לנהל הליכים בנושא זה באמצעות הגשת התנגדות – על המשתמע מכך – לרבות ההגנה על זכות הקניין שלו עד להכרעה סופית בהליך. אשר להסתמכות על תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, נקבע כי עניינה של זו היא בהחלטות שניתנו טרם הגשת התנגדות לביצוע השטר והיא אינה רלוונטית למקרה שלפנינו, שכן המותב שדן בבקשה לביטול העיקולים (והחליט לדחותה כאמור) ראה בהם, כנדרש, כעיקול זמני שניתן לפי תקנות סדר הדין האזרחי. נוכח כל אלה צוין כי לא היה מקום לקבוע כי התנהלות הבנק בנסיבות העניין הייתה לא ראויה, אך מכל מקום, במקרה של ספק, ראוי כי תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט. עוד נקבע כי בשל אי הבהירות ששרר במקרה דנא, פעולת הבנק בענייננו נופלת בגדר הגנת "הצדק סביר". ביני לביני, ביום 31.10.2016 ניתן פסק דין בתביעה של המבקשת נגד החברה בסדר הדין המקוצר, שנתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה התנגדות החברה לבקשה לביצוע שטר תידחה ללא צו להוצאות, והמבקשת תהא רשאית לנקוט נגד החברה הליכי הוצאה לפועל. טענות הצדדים 4. מכאן הבקשה שלפניי, אשר לטענת המבקשת מעוררת שאלה עקרונית ובעלת השלכות רחבות בדבר הדין החל לגבי צו עיקול שניתן בהליכי הוצאה לפועל בטרם נמסרה אזהרה לחייב, מקום שבו הוגשה התנגדות לביצוע השטר. לטענתה, במקרה של הטלת עיקול במסגרת הליכי הוצאה לפועל בטרם המצאת אזהרה, גם אם הוגשה התנגדות לביצוע השטר, נתון העיקול למשטר הוראות חוק ההוצאה לפועל, שלפיהן על המחזיק לעקל את הכספים המגיעים אליו תוך שלושה חודשים ממועד הטלת הצו. לשיטת המבקשת, התוצאה של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מקנה כוח רב מדי לחייב בקביעת מעמד העיקול, וזו תביא להגשת התנגדויות סרק, למען סיכול הליך הגבייה בלבד ומבלי שהחייב יצטרך לפעול להגשת בקשה לביטול העיקול. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשפירש את ההחלטה בבקשה לביטול העיקולים ככזו המותירה את העיקול על כנו כעיקול זמני על פי תקנות סדר הדין האזרחי ולא על פי חוק ההוצאה לפועל. 5. בתשובתו טוען הבנק כי הבקשה למתן רשות ערעור לא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וטענות המבקשת מכוונות לסוגיות שיושבו הן בדין החל הן בפסיקת בית משפט זה. לטענת הבנק תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי עם הגשת התנגדות לביצוע שטר, הופך השטר מ"חוב פסוק" ל"חוב נטען" ועל כן משתנה מערכת הדינים שחלה על ההליך לזו שקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שקבע בית משפט זה בעניין אדר גלוב. משכך, פסק הדין של בית המשפט המחוזי אך יישם כללים אלה, באופן שלא מקים עילה למתן רשות לערער במקרה דנא. הבנק מדגיש כי הכספים שנתפסו בחשבון עד למועד קבלת ההודעה על עיכוב ההליכים (כתוצאה מהגשת ההתנגדות) נותרו מעוקלים, בהתאם להחלטת בית המשפט בבקשה לביטול העיקולים; וכי למבקשת פתוחה הדרך לשוב ולבקש הטלת עיקולים נוספים, לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, הבנק טוען כי ממילא ההסדרים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל מורים על העברה "אוטומטית" של הליך לביצוע שטר, במקרה של הגשת התנגדות, למתכונת של תביעה בסדר דין מקוצר, גם אם עסקינן בהתנגדות סרק. אשר לתקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, נטען כי זו נועדה לשמור על המצב הקיים עובר להגשת ההתנגדות אך לא ניתן ללמוד ממנה על היקף תחולתו של צו העיקול. לבסוף, טוען הבנק כי אפילו בפסק הדין של בית משפט השלום נאמר כי סוגיית היקף תחולתו של צו העיקול אינה בהירה לגמרי ומשכך ממילא עומדת לו הגנת "הצדק סביר". דיון 6. השאלה שהתעוררה בהליך זה נוגעת אפוא להיקף החובות החלות על מחזיק כאשר מוטל צו עיקול על נכסי החייב הנמצאים אצלו עובר להגשת ההתנגדות, וליתר דיוק: מה הדין החל כאשר צו העיקול אצל המחזיק הוטל תחילה במסגרת בקשה לביצוע שטר, על פי דיני ההוצאה לפועל, אולם לאחר מכן הגיש החייב התנגדות לביצוע השטר וכתוצאה מכך – הועבר ההליך לבית משפט, שדן בבקשה לביצוע השטר כתובענה בסדר דין מקוצר, על פי תקנות סדר הדין האזרחי. המענה לשאלה זו בעל נפקות ממשית, שכן בעוד שחוק ההוצאה לפועל קובע כי עיקול המוטל אצל מחזיק "לוכד" את נכסי החייב שמתקבלים אצלו במסגרת הצו האמור למשך שלושה חודשים מיום קבלת הצו, לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מחויב המחזיק בעיקול הזכויות הנמצאות אצלו במועד הטלת הצו בלבד או לחלופין, כשיטת הבנק, במועד קבלת צו עיכוב ההליכים אצל המחזיק. לטענת המבקשת, במצב דברים זה, שבו הוטל תחילה עיקול במתכונתו בהליך ההוצאה לפועל, זה ממשיך לחול, על פי ההסדר שנקבע בחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך – על הבנק מוטלת חובה לעקל כספים שהגיעו לידיו עבור החברה משך שלושה חודשים ממועד העיקול. הבנק, מנגד, סבור כי לאחר שהועבר ההליך לדיון בבית המשפט, ההוראות החלות על העיקול הן תקנות סדר הדין האזרחי ומכאן שבדין הפסיק לעקל את הכספים בחשבון החברה לאחר קבלת החלטת עיכוב ההליכים. עמדותיהם של הערכאות הקודמות בעניין שלפנינו נחלקו כאמור, כך שבית המשפט המחוזי סבר שיש להפוך את פסק הדין של בית משפט השלום, וקבע כאמור כי על העיקול חלות תקנות סדר הדין האזרחי ולכן הבנק פעל כשורה. לפיכך, בית משפט המחוזי מצא כי לא נפל פגם בהחלטת הבנק שלא לרשום עיקול על כספים שהתקבלו בחשבון לאחר קבלת ההחלטה על עיכוב ההליכים. 7. ראשית ההליך שלפנינו במימוש המחאות על ידי המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל, לגביהן קובע סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל כי אלו ניתנות "לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". הסדר שונה חל מקום שבו הגיש החייב התנגדות לביצוע השטר: הוצאה לפועל של שטרות 81א(ג). החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין (ההדגשה הוספה – ע' פ'). סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל מורה אפוא כי מקום שבו הגיש חייב התנגדות לבקשה לביצוע שטר, יעוכב הביצוע של השטר ועל רשם ההוצאה לפועל להעביר את העניין לבית המשפט, כך שדינה של ההתנגדות יהיה כדין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר (וראו גם תקנות 108(א) ו-(ב) לתקנות ההוצאה לפועל; בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145, 147 (1972); ע"א 835/75 בריק נ' גולדפיז, פ"ד ל(2) 604, 607-606 (1976)). ככל שהתנגדות החייב מוגשת במועד הקבוע לכך, על רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ההליכים לביצוע השטר וההליך מועבר לדיון בבית משפט הרלוונטי (יוסף ויצמן הוצאה לפועל – מעשה והלכה 275 (2016); ראו תקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל בדבר ההסדר החל כאשר ההתנגדות מוגשת באיחור). במצב דברים זה, ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים והעברת ההתנגדות והבקשה לביצוע שטר לדיון בבית המשפט אינה נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל וקבלתה מתחייבת על פי הדין (תקנה 108(א) לתקנות ההוצאה לפועל; ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ, פ"ד ל(1) 77, 82-81 (1975); דוד בר אופיר הוצאה לפועל: הליכים והלכות 1009-1008 (מהדורה שביעית, 2013) (להלן: בר אופיר)). 8. האם החלטת רשם ההוצאה לפועל לעכב את ההליכים ולהעביר את הדיון בבקשה לביצוע שטר ובהתנגדות לה לבית המשפט המוסמך משמיעה כי צו עיקול זמני שניתן לפני עיכוב ההליכים פוקע מיום קבלת ההחלטה על עיכוב ההליכים אצל המחזיק ואילך? ראשית בחינתה של שאלה זו בהוראת תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל: העברת הדיון לבית המשפט 108. [...] (ג) דין עיכוב ביצוע לפי תקנה זו כדין עיכוב לפי סעיף 17 לחוק והליכים, לרבות סעד זמני, שננקטו לפני שצו העיכוב הומצא למנהל לשכת ההוצאה לפועל, יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת. סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, שאליו מפנה התקנה קובע כך: עיכוב ביצועו של פסק דין 17. (א) לא יעוכב ביצועו של פסק הדין אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו של בית משפט. (ב) ציווה בית משפט לעכב ביצועו של פסק הדין או חלק ממנו, לא יינקט כל הליך לביצועם. (ג) בוטל צו העיכוב, יימשכו ההליכים; הליכים שננקטו לפני שהומצא למנהל לשכת ההוצאה לפועל צו העיכוב, יעמדו בעינם ואין צורך לשוב ולנקטם לאחר ביטול צו העיכוב, אלא אם ראה רשם ההוצאה לפועל צורך בכך. 9. צירוף הוראות אלו מלמד כי מקום שבו הורה רשם ההוצאה לפועל על עיכוב הליכים, לאחר הגשת התנגדות לבקשה לביצוע שטר, לא יינקט כל הליך לביצועם. היינו, מרגע שמקבל מנהל לשכת ההוצאה לפועל את צו עיכוב ההליכים, לא ניתן עוד לנקוט הליכים בהוצאה לפועל לביצוע השטר. בצד האמור, מורה תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל כי הליכים שננקטו לפני שצו העיכוב הומצא למנהל לשכת ההוצאה לפועל – ובכלל זאת, הליכים שעניינם סעדים זמניים – יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת. משמע, שינוי או ביטול החלטה בדבר סעד זמני אשר התקבלה במסגרת הליך ההוצאה לפועל וניתנה עובר להחלטה בדבר עיכוב ההליכים (ולמעשה לפני שזו הומצאה למנהל לשכת ההוצאה לפועל) היא בסמכותו של בית המשפט בלבד. 10. לטענת הבנק, העובדה שהבקשה לביטול העיקולים נדונה לפי תקנות סדר הדין האזרחי תומכת בפרשנותו כי מיום שעוכבו ההליכים, לא הייתה מוטלת עליו עוד חובה לפעול בהתאם לצו העיקול כמשמעו בחוק ההוצאה לפועל. לפי הילוך טענה זו, ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים מפקיעה את הצו שנתן רשם ההוצאה לפועל למחזיק, ממועד קבלת החלטת העיכוב אצל האחרון ואילך, ולכן הבנק לא היה מחויב להמשיך ולתפוס כספים שהועברו לחשבון החברה לאחר שקיבל את צו עיכוב ההליכים. איני יכול לקבל עמדה זו, הן מן הטעם שזו אינה נתמכת בלשון תקנה 108(ג) האמורה, והן משיקולים הנוגעים לוודאות משפטית, כפי שאפרט להלן. 11. אכן, בצדק טוען הבנק כי תכלית העיקול שניתן במסגרת הליכים לפי חוק ההוצאה לפועל שונה ונבדלת מתכלית העיקול הזמני שהורתו בתקנות סדר הדין האזרחי. בעניין אדר גלוב, עמד בית משפט זה על התכליות השונות של הסדרים אלה בהרחבה: "דומה כי בבסיס העיקול הזמני והעיקול על פי חוק ההוצאה לפועל, וזהו לגבי דידי השיקול המכריע בהקשר זה, עומדות שתי תכליות שונות: העיקול הזמני כשמו כן הוא- סעד דיוני וזמני בלבד, הבא למנוע את בעל הנכס או המחזיק בו מסיכולו של פרעון החוב הנטען (ואשר עומד לבירור בגדרי ההליך המשפטי), על ידי הברחת הנכס או העברת הזכויות בו לאחרים, עד להכרעה סופית בדבר הזכויות [...] היינו, עיקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי מאפשר לנושה לעקל נכס של חייב אף בטרם הוכרע הסכסוך ביניהם, ובטרם נקבע דבר קיומו של החוב ושיעורו כחוב פסוק. זו הזמניות בה דיברנו מעלה. לעומת זאת, בסיס העיקול בהליכי הוצאה לפועל הוא קיומו של חוב פסוק, אשר לצורך גבייתו עומד לרשות הזוכה מנגנון של אמצעי אכיפה ובהם העיקול" (ההדגשות במקור – ע' פ'; שם, פסקאות ג(7)-(8)). 12. הבדלים אלה ב"נקודת המוצא הדיונית" למתן סעד העיקול, הם המביאים לכך שצו עיקול אצל צד שלישי במסגרת הליכי הוצאה לפועל חל גם על נכסים שהגיעו למחזיק בתוך שלושה חודשים לאחר המצאת הצו, בעוד שתחולתו של צו עיקול הניתן כסעד זמני בהליך תלוי ועומד, שטרם הוכרעו בו זכויות הצדדים, מוגבלת לנכסים הנמצאים בידי המחזיק בעת הטלת הצו בלבד. כפי שמסביר המלומד שוורץ, ההסדרים האמורים מגלמים את מעמדה של זכות הקניין של החייב ביחס לזכות הקניין של הזוכה בכל אחד מהשלבים הדיוניים: "כאשר מדובר בהוצאה לפועל, ראוי שצו העיקול יחול גם על נכסים שהגיעו בתוך שלושה חודשים לאחר המצאת הצו למחזיק וזאת גם מאחר שאין עוד סיבה להגן עוד על זכות הקניין של החייב ולהעדיפה על פני זכות הקניין המוכחת של הזוכה. ההפך הוא ראוי, היינו יש להעדיף את זכות הקניין של הזוכה על פני זכותו של החייב ולפיכך יש הצדקה לתחולה רחבה של צו העיקול דווקא בהוצאה לפועל. לעומת זאת בעיקול זמני על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ראוי לצמצם את הפגיעה בנתבע בטרם הוכרעו הזכויות, ולפיכך יש מקום להגביל את הצו לנכסים הנמצאים בידי המחזיק בעת הטלת הצו ולא להחילו על נכסים שיגיעו לידי מחזיק לאחר מכן" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות 419-418 (תשס"ז)). 13. הבדלים אלה בין ההליכים, הנגזרים מהשאלה אם מערך הזכויות בין הצדדים הוכרע, אם לאו, נכון שישפיעו על ההחלטה אם להותיר בעינם סעדים זמניים שניתנו לזוכה ברשויות ההוצאה לפועל עובר למתן צו עיכוב ההליכים. אולם, כפי שיבואר, לדעתי שיקולים אלה מקומם בבקשה לביטול העיקול אשר החייב רשאי להגישה לבית המשפט. הסוגיה שהונחה לפנינו אחרת, ועניינה בחובתו של צד שלישי להמשיך ולפעול לפי צו עיקול שהתקבל אצלו לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל לאחר שניתן צו עיכוב ההליכים ומבלי שהתקבלה החלטה שיפוטית בעניין. להשקפתי, כל עוד בית המשפט שאליו הועבר ההליך לא קיבל החלטה המורה על שינוי או ביטול צו העיקול שניתן עובר לעיכוב ההליכים, אין המחזיק רשאי "להסירו" על דעת עצמו – ועליו להמשיך ולפעול על פי הוראותיו (היינו: בענייננו, להמשיך ולתפוס ברשתו כספים שהגיעו לחשבון החברה במשך התקופה שלאחר צו עיכוב ההליכים בתוך שלושת החודשים שלאחר קבלת צו העיקול). 14. מסקנה זו מתיישבת עם נוסחה של תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל שלפיה כאמור "הליכים, לרבות סעד זמני, שננקטו לפני שצו העיכוב הומצא למנהל לשכת ההוצאה לפועל, יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת" (ההדגשה הוספה – ע' פ'). כך גם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל (ש' גור) מיום 27.3.2016 בעניין שלפנינו צוין "הואיל וההתנגדות הוגשה במועד, אני מורה לעכב את ההליכים ביחס לחייב/ת ולהעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום בחיפה". איני סבור שניתן להבין מהחלטה זו כי יש בה כדי לחייב מחזיק שכבר הוטל עליו צו עיקול להפסיק לפעול לפיו (וראו גם נוסח ההודעה על צו עיקול על כלל נכסי החייב שבידי צד שלישי לפי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, טופס 14 (תקנה 73(א) לתקנות ההוצאה לפועל). אף בהודעה זו לא מצוין כי החלטה בדבר עיכוב הליכים מביאה לפקיעת הצו). יתרה מכך, התוצאה שלפיה צו עיקול זמני שהוטל על צד שלישי המחזיק בנכסי החייב לפני שהתקבל צו עיכוב ההליכים ימשיך ויחול עד להחלטה אחרת של בית המשפט מתבקשת אף משיקולים של וודאות משפטית. בהעדר הודעה מפורשת וברורה מטעם רשם ההוצאה לפועל, כי עיכוב ההליכים משמעו כי על המחזיק להפסיק ולתפוס נכסים של החייב המגיעים אליו (אשר כאמור, לא מתיישבת, למצער על פני הדברים, עם הוראת תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל), יש להעדיף את הפרשנות שאינה מותירה מקום להפעלת שיקול דעת על ידי המחזיק, ושיש בה הוראה ברורה בקשר לאופן שבו עליו לפעול. זאת, בפרט בנתון לאפשרות הקיימת בדיני ההוצאה לפועל לחייב את המחזיק, בתנאים מסוימים, בתשלום החוב הפסוק אם החייב לא שילם אותו (ראו סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל; ראו גם רע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ, פסקאות ו-ח (14.1.2010)). קבלת עמדת הבנק משמעה כי כל מחזיק, לרבות אדם פרטי, יהיה מחויב להפסיק לעקל נכסים של חייב המגיעים לרשותו מבלי הנחיה מפורשת לעשות כן ואך על בסיס העברת ההליך לדיון בבית המשפט. זאת, בניגוד לנוסחה של תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, פשוטם של דברים, וללא ציווי מפורש אחר בהחלטה על עיכוב ההליכים. ברי כי תוצאה זו אינה רצויה ויש להעדיף כלל שייתן הנחיה ברורה למחזיק, אשר ממילא אין לו אינטרס אישי בהליך – כפי שניתנת לגבי תחילת צו העיקול – גם לגבי פקיעתו. 15. בצד האמור, להשקפתי, ביטוי לתכליות העיקולים השונים ראוי שיימצא בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לביטול עיקול, ככל שזו מונחת לפניו. כידוע, לאחר קבלת החלטה בדבר עיכוב הליכים והעברת הדיון בהתנגדות ובבקשה לביצוע השטר, רשאי החייב להגיש לבית המשפט בקשה לביטול העיקול. בעניין אקסלנס, קבע בית משפט זה כי בקשה לביטול עיקול שניתן תחילה לפי דיני ההוצאה לפועל, תידון על ידי בית המשפט על פי התנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי: "למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות (ההדגשה במקור – ע' פ'), לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות" (רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ, פסקה י (3.11.2009) ראו גם רע"א 8858/13 צרפתי נ' אולמר אפאל תנורי חימום בע"מ, פסקאות ז-ח (21.1.2014)). 16. כמו כן, וכפי שעמדנו מעלה, העברת ההליך לדיון בבית המשפט משנה את אופיו כך שהשטר שביצועו מבוקש אינו עוד בגדר חוב פסוק, אלא עניינו בתביעה שבבסיסה טענת זכות הדורשת בירור והכרעה שיפוטית, הגם שתחת המסגרת הדיונית של סדר הדין המקוצר. נוכח שינוי זה באופי ההליך, כמו גם התכלית העומדת בבסיס העיקול הזמני על פי תקנות סדר הדין האזרחי, הנבדלת כאמור מזו של העיקול כסעד בהליך ההוצאה לפועל, דומה כי יש מקום לקבוע כי בית המשפט שאליו מוגשת בקשה לביטול עיקול שראשיתו כאמור בהליך גבייה לפי דיני ההוצאה לפועל יורה – ככלל – כי העיקול לא ימשיך ויחול בהתאם להוראות ההוצאה לפועל (למשך שלושה חודשים מיום הטלתו), אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. היינו: במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקול נכסי החייב אצל צד שלישי על בית המשפט להידרש לשתי שאלות: ראשית, אם יש להורות על ביטול העיקול מבחינת הנכסים שנתפסו ברשתו עד למועד הגשת הבקשה לביטול העיקול על פי התנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. שנית, על בית המשפט לבחון – בנתון לאותם תנאים כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי – אם קיימת הצדקה בנסיבות העניין להותיר על כנו את העיקול במתכונתו לפי דיני ההוצאה לפועל למשך שלושה חודשים מיום הטלתו, אם לאו. כאמור, לדעתי, בהינתן נקודת המוצא הדיונית השונה לאחר שהועבר ההליך לדיון בבית המשפט, שלפיה לא רואים עוד בשטר משום חוב פסוק, יש להורות, ככלל, כי העיקול לא ימשיך לחול במתכונתו לפי דיני ההוצאה לפועל. 17. לסיכום נקודה זו, אני סבור כי כאשר ניתן צו עיקול אצל מחזיק על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, בטרם הוגשה התנגדות לביצוע שטר, אין בהחלטה על עיכוב ההליכים (כתוצאה מהגשת ההתנגדות כאמור) כדי להפקיע מאליה – ומבלי שתתקבל בנדון החלטה של בית המשפט – את אותו עיקול. בצד האמור, אם יגיש חייב שהתנגדותו הועברה לדיון בבית המשפט בקשה לביטול העיקול, על בית המשפט להידרש לשאלה אם יש מקום להורות על המשך תחולת העיקול במתכונתו המקורית לפי חוק ההוצאה לפועל. זאת, בשים לב לכך שהבקשה לביטול העיקול נשלטת על ידי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, על תכליותיו, כך שרק במקרים חריגים יורה בית המשפט על הותרת העיקול במתכונתו הרחבה בחוק ההוצאה לפועל. 18. מטעם זה סבורני כי לא היה מקום שהבנק יפסיק לעקל את הכספים בחשבון החברה מיום קבלת החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר עיכוב ההליכים, מבלי שהתקבלה החלטה שיפוטית בנדון. במקרה זה, הבנק היה מחויב להמשיך ולפעול לפי צו העיקול שניתן לפני הגשת ההתנגדות עד להחלטה אחרת של בית המשפט. 19. בנתון לקביעות שלעיל, יש לבחון מהי התוצאה של פעולת הבנק. כזכור, בית משפט השלום קבע כי ככל שתביעתה של המבקשת נגד החברה תתקבל, יהיה על הבנק לשלם למבקשת את סכום החוב שתבעה מהחברה, באופן שפורט בפסק הדין. דעתי שונה. נוכח חוסר הבהירות ששרר בסוגיה, עומדת לבנק להשקפתי הגנת "הצדק סביר". אכן, אין לכחד, מצופה היה מהבנק, במקרה של חוסר בהירות בשאלה כיצד עליו לנהוג, להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך, פ"ד מג(2) 864, 876 (1989); בר אופיר, בעמ' 860-859). מצטרף אני בהקשר זה להערות הערכאות הקודמות. ברם, אני סבור כי התעוררה במקרה שלפנינו שאלה מסוימת באשר להיקפו של צו העיקול לאחר שניתן צו עיכוב ההליכים. גם בהחלטת רשמת בית משפט השלום שדנה בבקשה לביטול העיקולים, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, הנושא לא הובהר במפורש ובאופן חד משמעי (אם כי ראו הערת בית המשפט בסעיף 26 להחלטתו זו). לפיכך אני סבור, כי ניתן לראות בטענות הבנק אשר לסיבות שהובילוהו למסקנה כי העיקול פקע ביום ההחלטה על עיכוב ההליכים נימוק מתקבל על הדעת להתנהלותו בנסיבות העניין, כך שזה יהיה זכאי להגנת "הצדק סביר" (ע"א 1796/90 פירר נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פ"ד מו(3) 866, 874 (1992); בר אופיר, בעמ' 864-863). אשר על כן, אציע לחבריי שנקבע כי הקביעות העקרוניות לעניין חבותו של הבנק במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי – מבוטלות, וכי הבנק לא היה רשאי להפסיק לפעול לפי צו העיקול שניתן עובר להגשת ההתנגדות מבלי שהתקבלה החלטה שיפוטית המורה לו לעשות כן. כפי שציינו, צו עיכוב ההליכים שניתן בעקבות הגשת ההתנגדות עניינו באיסור לנקוט כל הליך בהוצאה לפועל לביצוע השטר לאחר המצאת צו העיכוב למנהל לשכת ההוצאה לפועל, אך אין בו כדי להפקיע – כשלעצמו – צו עיקול שהתקבל אצל מחזיק לפני הגשת ההתנגדות. בצד האמור, כאמור, מצאנו כי אין מקום לחייב את הבנק, בנסיבות העניין ונוכח הסוגיות שהיו טעונות ליבון, בתשלום חובה של החברה ולכן במובן זה יש לדחות את הערעור. בנסיבות המקרה אציע לא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ח (‏8.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17068610_M04.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il