פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6861/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6861/06 ע"פ 6203/06 - א' בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 6203/06: 1. אלי וחנון המערער בע"פ 6861/06: 2. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בת"פ 40179/05 מיום 12.7.05 (השופט א' שוהם) תאריך הישיבה: כ"ו בטבת התשס"ז (16.1.07) בשם המערער 1 : עו"ד מנחם רובינשטיין בשם המערער 2: עו"ד לירן פרידלנד בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. שני ערעורים – של שני אחים – שנשמעו כאחד, על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט שוהם) מיום 12.7.06 בת"פ (ת"א) 40179/05, ועניינם פרשה אחת, שהדין בה הוכרע לאחר הוכחות. המערערים שניהם הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977); סחיטה בכוח (סעיף 427א רישא); וגרימת חבלה חמורה בנסיבות חמורות (נשק קר ובחבורה) (סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק). המערער 2 הורשע גם בעבירת סחיטה באיומים (סעיף 428 רישא לחוק). ב. המדובר בפרשה שראשיתה סכסוך של מה בכך, חוב של מאות שקלים שהמתלונן חב לפלוני, ואבי המערערים (נאשם 2 בתיק בבית המשפט קמא) קיבל על עצמו לגבותו; לאחר איום מצדו על המתלונן, הגיעו המערערים, אביהם ואדם נוסף ביום 3.6.05 למקומו של המתלונן, ומשזה לא השיב את החוב, סימן האב למערער 2; המתלונן ניסה לנוס, אך המערערים 1 ו-2 והאדם הנוסף הדביקוהו; מערער 2 חבט בו במוט ברזל ברגלו ובגבו והפילו, ואזי בעטו בו שני המערערים והאדם הנוסף בכל חלקי גופו, והיכוהו בפניו, בראשו ובגבו. הם נמלטו והותירוהו מתבוסס בדמו, כששבר קשה ברגלו (עצם שוקו יצאה על מעבר לקרום החיצוני של הרגל) אשר הזקיק ניתוח ממושך, ובעקבותיו נפגעה גם פרנסתו. ג. (1) בבואו לגזור את הדין עיין בית המשפט המחוזי בתסקירי שירות המבחן למבוגרים בעניינם של מערערים 2-1, וכן בדו"ח סוציאלי של אגף הרווחה בעיריית חולון. בדו"ח הסוציאלי תוארה המשפחה – הורים ל-6 ילדים, גרושים החיים יחדיו לסירוגין, האם בעלת עבר בסמים וסובלת מדכאונות קשים, האב (שכמסתבר מפסק הדין קמא הוא בעל עבר פלילי עשיר) עצור בשל הפרשה, בת אחת נשואה וחיה בתל-אביב, היא ובעלה מובטלים; מלבד שני המערערים עוד שלושה ילדים צעירים יותר, ששניים מהם אינם לומדים. המשפחה מתגוררת בדירת עמידר – אליה עברה זה לא כבר, ושאינה תקינה כל עיקר בכל המובנים, גם נוכח מצב האם; אף המצב הכלכלי גרוע, עד כדי בעיות של מזון. המשפחה מתוארת כ"כהוטית, עם לא מעט בעיות ...", ומעצר האב "מביא להתפרקות טוטלית של המשפחה"; ניסיונות אגף הרווחה לסייע למשפחה לא צלחו, כנאמר, בשל היחסים הסבוכים במשפחה. (2) בתסקיר שירות המבחן למבוגרים הנוגע למערער 1 נמסר כי חברתו בהריון והוא מתכוון להינשא לה; הוא נשפט בעבר בעבירות רכוש (גניבה, גניבה ממעביד ונסיון לפריצה) ונדון למאסר בעבודות שירות ולקנס, אך ריצה את רובו של המאסר בכלא. המערער 1 שהה 7 שנים בפנימיה כילד וכנער, אך חזר הביתה ואף מילא תפקידים הוריים במשפחתו, ולימים שירת בצה"ל ואחר כך עבד כנהג גרר, וגם שירת שירות קבע. תעודת השחרור שלו מצה"ל וחוות דעת מעסיקו – טובות. מנגד התברר כי החל להשתמש בסמים. השירות התרשם מפער בין הצהרותיו בדבר רצונו בחיים נורמטיביים לבין התייחסות לאירוע בו מדובר. לא ניתנה המלצה טיפולית. (3) המערער 2 תואר בתסקיר הנוגע אליו, כמי ששהה אף הוא במסגרת פנימייתית, סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות אך בתעודת מקצוע, התגייס ושירות 8 חודשים עד למעצרו. תוארו שלושה ניסיונות אבדניים ואשפוז פסיכיאטרי, וכן פרידה מבת זוג. הובעה ספקנות באשר לתהליך טיפולי אשר בשירות, והומלץ על הסתייעות בגורמי בריאות הנפש. השירות המליץ על סיום ההליך המשפטי כדי שלא להחמיר את מצבו של המערער 2 (יצוין כי בגזר הדין נאמר שמערער 2 – הנעדר הרשעות קודמות – גם החל בשימוש בסמים). (4) בית המשפט תיאר בגזר הדין את תולדות המשפחה (לרבות עברו הפלילי של האב, שריצה תקופות מאסר שונות בגין עבירות רכוש, סמים ואלימות). בית המשפט ציין כי המערערים ואביהם "תקפו באכזריות חסרת תקדים את המתלונן שכל חטאו היה כי לא עלה בידו להחזיר חוב כספי... ". נגזרו על האב חמש שנות מאסר בפועל ושתיים על תנאי, למערער 2 נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל ו-18 על תנאי, ולמערער 1 24 חודשי מאסר בפועל ו-18 על תנאי. ד. (1) המערער 1 טען בערעורו כי לא ניתן משקל מספיק לחרטתו, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולשיקולי השיקום. בפנינו טען בא כוחו כי המדובר במקרה קשה של ילדות עשוקה, וכי שולחו הצליח להוציא עצמו ממעגל המצב המשפחתי ושירת בצה"ל, לרבות בשירות קבע, וכן נישא. נטען כי המערער 1 מבין כיום את משגיו; הקלה בעונש תיתן לו תקוה ותעודדו. כן הפנה בא כוח המערער 1 לתסקיר עדכני של שירות המבחן, שלפיו תפקודו בכלא תקין וכן ללא סמים. (2) באת כוח המערער 2 טענה כי האב הוא שסיבך את שולחה, שאין לו עבר פלילי, ואין הצדקה לפער גדול כל כך בין המערער 2 לאחיו המערער 1, אף אם פער מסוים מוצדק. המדובר במאסר ראשון למערער 2, שהשפעתו עלולה להיות הרסנית. נציגת שירות המבחן מסרה אף לגביו כי תפקודו בכלא חיובי. (3) בא כוח המדינה ציין, לגבי מערער 1, כי שעה שאמור היה להיות במעצר בית בתיק הנוכחי, הפר אותו ביום 16.3.06 והיכה את שכנו, על כך הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ובהפרת הוראה חוקית, ונדון למאסר על תנאי ולפיצוי לשכן. אשר למערער 2, מעשהו גרם נזק גדול למתלונן; אכן למערערים עבר קשה, אך בגיל בגרות אין לראותם כנטולי בחירה חופשית שלא לעבור עבירות. ה. (1) לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעורים. אכן, עברם של המערערים ונסיבותיהם המשפחתיות נוגעים ללב; נסיבות אלה, למרבה הצער, עלולות להגות רקע להידרדרות לעבירות: אב עבריין כבד, אם חולה, מצב כלכלי קשה, גדילה במוסדות – דומה שאין בית גידול "טוב" מזה לעבריינות. לפלא שאכן הצליח מערער 1 לסיים שירות צבאי ואף לשרת בקבע, ועצם החתמתו לקבע מעידה לכאורה על שביעות רצונם של מפקדיו. למערער 2, שאף הוא החל בשירות צבאי, רקע נפשי משמעותי. ואולם, מנגד, האלימות שהופעלה כלפי המתלונן בשל חוב קטן לפלוני, היתה אכזרית וללא כל פשר, וחובתו של בית המשפט להידרש לכך מתוך הגנה על הקרבן ועל החברה, ומשיקולי גמול והרתעה. למערער 1 הרשעות נוספות, כפי שראינו, שגם בגינן אין מקום להתערבות בעונש. אשר למערער 2, הוא שגרם את עיקר הנזק הקשה למתלונן באמצעות מוט ברזל, והפוגע בדרך זו בזולת אינו יכול לצפות לעונש קל מכך נובע גם הפער לעומת המערער 1, שאינו מועט אך אינו בלתי ראוי בנסיבות; ואף כאן לא הגיע העונש לחומרה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. הגישה השיפוטית בעבירות אלימות, שהן לחם חוק עצוב ביומיומו של בית משפט זה, כמותו כשאר בתי המשפט, מחמירה באין מנוס; מוט ברזל כמוהו ככל כלי משחית, והמעט שיכולים בתי המשפט לעשות במאבק באלימות הגואה הוא בענישה. במקרה זה גם אין המדובר בהליך טיפולי. הדברים נכתבים בצער, שכן לפנינו – כאמור – מקרה של רקע משפחתי קשה מאוד, וגם הפעם השתלשלה העבירה מפעילות "גביה" של האב העבריין, קרי, ראשיתה "בתוך המשפחה"; אך בית המשפט קמא שיקלל את אלה. (2) בסיום דברינו נציין: ראשית, שני המערערים מתפקדים כראוי בבית הסוהר. אם ימשיכו – כך ניתן לקוות – בדרך זו, יעמוד הדבר לזכותם בבוא העת לדון בשחרור על תנאי, מבלי שאקבע מסמרות כמובן. אנו מביעים תקוותנו, כי הכוחות שעמדו להם להתגייס לצה"ל יעמדו להם גם לתפקוד נורמטיבי בעתיד. שנית, באשר למערער 2, הדעת נותנת כי שירות בתי הסוהר ער לרקע הנפשי ועוקב כנדרש. (3) כאמור, איננו נעתרים לערעורים. ניתן היום, ב' בשבט תשס"ז (21.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068610_T01.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il