עמנואל פלד נ. מדינת ישראל - שב"ס

פסק-דין בתיק בשג"ץ 6857/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בשג"ץ 6857/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עמנואל פלד נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - שב"ס ערעור על החלטת רשמת פסק-דין לפניי ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ מיום 1.8.06, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לפטור מלא מתשלום אגרה במסגרת בקשת רשות ערעור על עתירה מינהלית. המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת נ' אהד) מיום 10.5.06 המוחקת מספר עתירות אסיר שהגיש המערער, ומקבלת אחת מהן. בקשת רשות הערעור שהגיש המערער מתייחסת לשלוש עתירות שנדונו במאוחד על ידי בית המשפט המחוזי. ראשית, באשר להחלטת השופטת שלא להיעתר לבקשתו כי יותר לו להכניס חומר פורנוגראפי לבית הסוהר, טוען המערער כי סירוב השופטת פוגע בכבודו ובזכותו לפרטיות ולהתייחדות. שנית, מבקש המערער לערער על החלטת השופטת שניתנה במסגרת עתירתו בעניין איסור עישון ברכב ליווי ובמתקני הכליאה בבתי המשפט, לפיה אין להורות על הפרדתו של המערער מיתר העצורים במתקני הכליאה. בקשה זו מוגשת אף על פי שהשופטת קיבלה את עתירתו באופן עקרוני, הורתה לשירות בתי הסוהר לאכוף איסור עישון ברכבי הליווי, וקבעה כי על הגופים המעורבים בנושא – שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל ובתי המשפט, לבדוק אפשרות יצירת הפרדה בין המעשנים לבין הלא מעשנים במתקני הכליאה בבתי המשפט. לסיום, טוען המערער כי השופטת טעתה בדחותה את עתירתו בעניין הפיצוי שקיבל בגין בושם שנלקח ממנו. דחיית העתירה בעניין זה התבססה על החלטה קודמת של השופט א' טל באותה עתירה. בהחלטתה נשוא הערעור שלפניי קבעה הרשמת, כי נוכח מצבו הכלכלי של המערער, כפי שהוא משתקף בכרטיס כספי האסיר, יופחת סכום האגרה לסך של 100 ש"ח. בערעור שלפניי טען המערער כי טעתה הרשמת בכך שלא נתנה לו פטור מלא מתשלום אגרה. לטענתו, כרטיס כספי האסיר שלו מעיד על מצבו הכלכלי הקשה, שכן הסכומים אותם הוא מרוויח משמשים אותו לצורך מימון צרכיו הבסיסיים, ולכן אין ביכולתו לשאת בתשלום האגרה. עוד ציין המערער כי הוא חסר כל, כי משפחתו אינה מסייעת לו, ולכן הוא נדרש לנהל את הגנתו במשפט פלילי המתנהל נגדו, בעצמו. לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת ובטענות המערער לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה. הרשמת עיינה בכרטיס כספי האסיר של המערער, התחשבה במצבו הכלכלי הקשה, והורתה להפחית את סכום האגרה במידה ניכרת. צודק המערער בטענתו כי מן הראוי שהאגרה לא תהיה מחסום בפני הגשת תביעות על ידי מי שאמצעיו מוגבלים. אך עם זאת תשלום האגרה נועד, בין היתר, למנוע הגשת הליכי סרק ובמיוחד כך כשאין מדובר בערעור בזכות אלא בערעור ברשות. הרשמת לא התייחסה לסיכויי ההליך בהחלטתה באופן מפורש, אך בחינת סיכויי ההליך נעשית כל אימת שמוגשת בקשה לפטור מאגרה, כפי שמתחייב מלשון סעיף 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987. הדרישה להוכחת עילה לשם מתן פטור מתשלום אגרה הקבועה בסעיף פורשה בפסיקה באופן מקל, ברם אין פרשנות זו מבטלת אותה לחלוטין. עיינתי בטענות המערער במסגרת ההליך העיקרי, והגעתי למסקנה כי אין סיכוייו מצדיקים להתערב בהחלטת הרשמת. נראה כי הסכמת הרשמת לבוא לקראת המערער ולהפחית את סכום האגרה שעליו לשלם לסך של 100 ש"ח, מאזנת כראוי בין מצבו הכלכלי לבין סיכויי ההליך ולכן אין להתערב באופן בו הפעילה את שיקול דעתה ודין הערעור להידחות. ניתנת למערער אורכה לשלם את האגרה שנקבעה בהחלטת הרשמת מיום 1.8.06 תוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו. בהיעדר תשלום ימחק ההליך ללא התראה נוספת. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד באלול התשס"ו (17.9.2006). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068570_N02.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il