בג"ץ 68568-03-25
טרם נותח

שטגמן נ' פרקליט המדינה ואח'

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 68568-03-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרת: איריס שטגמן נגד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים 3. המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים 4. אופירה פדלון סמבל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אביגדור פלדמן פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת פרקליטות מחוז תל אביב (להלן: פרקליטות המחוז) שלא להגיש כתב אישום נגד המשיבה 4 (להלן: המשיבה), בעקבות תלונה שהגישה העותרת. כן מעלה העתירה טענות נגד החלטת המשיב 2, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים מיוחדים) (להלן: המשנה לפרקליט המדינה) לדחות ערר על ההחלטה האמורה. מן העתירה ונספחיה עולה, כי בין העותרת למשיבה התגלע סכסוך שכנים, שמקורו בבניית בית המשיבה על מקרקעין בקריית אונו, שהעותרת והמשיבה הן בעלות זכויות בהם ב"מושע". במסגרת סכסוך זה, התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים, ובכלל זה תביעה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום בתל אביב, בה עתרה למתן צו למניעת הפרעה נגד העותרת (ת"א 37566-09-20). המשיבה הגישה במסגרת הליך זה הסכם שיתוף במקרקעין, שנחתם לכאורה בין הצדדים (להלן: הסכם השיתוף); ובהחלטה מיום 17.9.2020 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה למתן סעד זמני. ביום 23.9.2020 הגישה העותרת תלונה במשטרת ישראל, בה נטען כי המשיבה זייפה את חתימתה על גבי הסכם השיתוף שהוגש לבית המשפט – הסכם שלשיטת העותרת לא נחתם על-ידיה מעולם. עוד נטען כי זיוף הסכם השיתוף הוא שהוביל לקבלת הבקשה למתן סעד זמני מטעם המשיבה. לאחר שהועבר תיק החקירה לטיפולה, הודיעה פרקליטות המחוז לעותרת ביום 24.4.2022 על סגירת התיק בעניין המשיבה. בהמשך, הובהר כי תיק החקירה נסגר מחמת היעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין פלילי. ערר שהוגש על ההחלטה האמורה נדחה בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה ביום 29.1.2024 (להלן: החלטת הערר), לאחר שנמצא כי סגירת התיק מוצדקת. בהחלטה הובהר, כי אל מול גרסת העותרת ניצבת גרסת המשיבה, שהכחישה את זיוף החתימה - הן בחקירתה והן בעימות שנערך בינה לבין העותרת. צוין, בין היתר, כי עדות עורך-הדין שאימת את חתימת הצדדים על הסכם השיתוף תומכת בגרסת המשיבה; כי בבדיקת פוליגרף פרטית שביצעה המשיבה היא נמצאה דוברת אמת; וכי חוות דעת מומחה פרטית שהציגה העותרת לא הצליחה לקשור את המשיבה או מי מטעמה לזיוף החתימה. לצד האמור, צוין כי לא נמצאו עדים נוספים שחקירתם עשויה לסייע; והודגש כי לא ניתן לקבוע במפורש שהצו שהוצא בבית המשפט ניתן על סמך הסכם השיתוף. מכאן העתירה שלפנינו, בה מגוללת העותרת את השתלשלות הסכסוך וחוזרת על טענתה כי חתימתה על הסכם השיתוף זויפה על-ידי המשיבה. העותרת טוענת כי המשיבה צירפה את הסכם השיתוף, לאחר שטענה במספר הזדמנויות כי אינו מצוי בידיה; ומוסיפה כי חתימת עורך-הדין, אשר לכאורה אימת את חתימות הצדדים – זויפה אף היא. לשיטת העותרת, יש בתיק "שפע ראיות מגוונות", כמו גם סתירות ברורות העולות מהחקירות במשטרה, שכולם מעידים על השגגה שנפלה בהחלטת ערר. בתוך כך, היא מלינה על הסתמכות על תוצאות פוליגרף ועל סילוף חוות הדעת; וכן על אי ביצוען של פעולות חקירה נוספות שלשיטתה נדרשו. לטענתה, המקרה מצדיק התערבות שיפוטית, לאור עיוות הדין והפגיעה בשמה הטוב הצפויים כתוצאה מסגירת תיק החקירה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות, אף בלא צורך בתגובת המשיבים. מושכלות יסוד הן כי לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב ביותר בהחלטות שעניינן סגירת תיק והעמדה לדין פלילי, וכי מידת התערבותו של בית המשפט בהפעלתו – מועטה, ושמורה למקרים חריגים בלבד (בג"ץ 61075-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים, פסקה 4 (2.4.2025); בג"ץ 4593/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.9.2022)). הלכה זו נכונה ביתר שאת כאשר מתבקש בית המשפט להתערב בהחלטות שעניינן בהערכת חומרי חקירה ובקביעת דיות הראיות, לגביהן מתחם ההתערבות צד במיוחד, ומקובל לומר כי מידת הריסון בהן "כפולה ומכופלת" (בג"ץ 4796/24 ח"כ אלמוג כהן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 8 (9.12.2024); בג"ץ 6587/21 פלונית נ' פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 9 (7.8.2022)). זאת, בין היתר לאור מומחיותן, מקצועיותן וניסיונן רב השנים של רשויות התביעה בתחום זה (בג"ץ 4985/20 זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (21.2.2021)). בענייננו, טענות העותרת בעתירתה מופנות – רובן ככולן – נגד טיב הערכת חומרי החקירה בעניינה של המשיבה, כמו גם כלפי שאלת קיומן של ראיות שדי בהן לצורך העמדה לדין פלילי. מדובר בטענות המצויות בליבת שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה, ולא מצאנו כי לפנינו מקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול דעת זה. החלטת פרקליטות המחוז לסגור את תיק החקירה מחמת היעדר ראיות מספקות, נבחנה בשנית על-ידי המשנה לפרקליט המדינה – אשר סבר כי זו מוצדקת ויש להותירה על כנה. מעיון בהחלטת הערר עולה כי עילת הסגירה נקבעה על בסיס בחינה עניינית והערכה מקצועית של סיכויי ההרשעה, ובהתאם לחומר הראייתי המצוי בתיק. במסגרת זו, הובאו בחשבון, בין היתר, גרסאותיהן הסותרות של העותרת והמשיבה; תימוכין שנמצאו לגרסת המשיבה בגרסתו של עורך-הדין, אשר העיד כי אימת את חתימות הצדדים על הסכם השיתוף; היעדרם של עדים נוספים אשר עשויים לתמוך בגרסת העותרת; וכן אמצעי חקירה נוספים שנבחנו לצורך בירור החשדות – ובהם תוצאות בדיקת פוליגרף שהציגה המשיבה, בה היא נמצאה דוברת אמת; כמו גם חוות דעת מומחה מטעם העותרת, ממנה עלה קושי לקשור את המשיבה או מי מטעמה לזיוף החתימה. בהקשר זה, יובהר כי לא מצאנו כי נפל פגם בשקלול תוצאות בדיקת הפוליגרף שביצעה המשיבה, כחלק מהערכת התשתית הראייתית, במסגרת מכלול השיקולים שהובאו בהחלטת הערר. הגם שאין מדובר בראיה קבילה בהליך הפלילי, ייתכנו מקרים שבהם יהיה לראיה זו ערך מסוים ככלי עזר לרשויות התביעה להערכת הסיכוי כי העבירה הנטענת בוצעה על-ידי החשוד (ראו: בג"ץ 3200/22 ארז נ' רשות התחרות, פסקה 21 (6.2.2023)). ככל אמצעי חקירה אחר, נתון השימוש בכלי זה לשיקול דעתם של גורמי החקירה (ראו: בג"ץ 2849/24 פלוני נ' משטרת ישראל – מחלקת תביעות פלילי, פסקה 10 (6.11.2024)). גם בטענת העותרת לפיה היה מקום לבצע פעולות חקירה נוספות אין כדי לסייע לה. רשויות התביעה הן בעלות הידע המקצועי והמיומנות הדרושים לקבלת החלטות מסוג זה, ובתוך כך – הכלים המתאימים לקבוע אימתי נדרשות פעולות חקירה נוספת על מנת לברר אשמתו של אדם ומתי ניתן להסתפק בחומר הראייתי שנאסף (בג"ץ 6213/14 ארגמן נ' משטרת ישראל, פסקה 13 (1.12.2016)). במקרה דנן, החלטת הערר נדרשה במפורש לטענות שהעלתה העותרת בנוגע להשלמת החקירה, וקבעה כי לא נמצאו עדים נוספים אשר חקירתם צפויה לתרום לבירור המקרה או לתמוך בגרסתה של העותרת. זאת, בשים לב לכך שלא נטען כי מי מהם היה עד לזיוף. לכן, לכל היותר, ניתן יהיה להפיק מעדויות אלה ראיות נסיבתיות, אשר לא יהיה בהן כדי לקדם את החקירה ולשנות מן המסקנה נושא העתירה. לנוכח כל האמור, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשפ"ה (‏9.4.2025). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת