סלימאן ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח'

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6853/21 בג"ץ 5440/22 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרים בבג"ץ 6853/21: העותרת בבג"ץ 5540/22: 1. מחמוד מחמד צובח סלימאן 2. מאהר חאלד עלי סלימאן 3. סלימאן צובח סאלם סלימאן 4. מחמד חסין סאלם צובח סלימאן 5. חסין חסן חסין מוסא 6. מחמד חליל חסין סלימאן 7. אבראהים אחמד סלימאן 8. עלי מחמד מוסא סלימאן 9. תייסיר עיסא חילף אבו מפרח 10. עלי מחמוד אל חטיב אבו מפרח 11. סאלם חליל מחמד אבו מפרח 12. זיאד נעמאן עלי עלי 13. חקל- ברית להגנה על זכויות אדם נוקדים (אל-דוד) כפר שיתופי בע"מ נגד המשיבים 6853/21: המשיבים בבג"ץ 5440/22: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית, בית אל 3. ראש מפקדת התיאום והקישור, בית לחם 4. מפקד מחוז ש"י במשטרת ישראל, תחנת עציון 5. נוקדים (אל-דוד) כפר שיתופי בע"מ 1. ראש המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון .2 מפקד כוחות צה"ל באיו"ש .3 ראש מפקדת התיאום והקישור, בית לחם .4 מפקד מחוז ש"י במשטרת ישראל, תחנת עציון .5 חקל - ברית להגנה על זכויות אדם .6 מחמוד מחמד צובח סלימאן .7 מאהר חאלד עלי סלימאן .8 סלימאן צובח סאלם סלימאן .9 מחמד חסין סאלם צובח סלימאן .10 חסין חסן חסין מוסא .11 מחמד חליל חסין סלימאן .12 אברהים אחמד סלימאן .13 עלי מחמד מוסא סלימאן .14 תייסיר עיסא חילף אבו מפרח .15 עלי מחמוד על חטיב אבו מפרח .16 סאלם חליל מחמד אבו מפרח .17 זיעד נעמאן עלי עלי עתירות למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: ה' חשוון תשפ"ו (27.10.2025) בשם העותרים בבג"ץ 6853/21 והמשיבים 17-5 בבג"ץ 5440/22: בשם העותרת בבג"ץ 5440/22 והמשיבה 5 בבג"ץ 6853/21: עו"ד קמר מישרקי; עו"ד נועה זומר עו"ד צפנת נורדמן בשם המשיבים 4-1 בבג"ץ 6853/21 ובבג"ץ 5440/22: עו"ד שרון הואש-איגר פסק-דין הנשיא יצחק עמית: עניינן של שתי העתירות המאוחדות שבפנינו במקרקעין באזור היישוב נוקדים בשטח של כ-128 דונם בגוש (פיסקלי) 4 במווקע כעיבאן באדמות הכפר ערב-אלתעאמרה (להלן: המקרקעין). הסוגיה נסבה על הפעלת הצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472), התש"ס-1999 (להלן: הצו או צו סילוק פולשים). 1. העתירה בבג"ץ 6853/21 הוגשה בחודש אוקטובר 2021 על ידי עותרים פלסטינים ועמותת "חקל" (להלן: העותרים), בטענה לפלישה חקלאית ובינוי בלתי חוקי שבוצעו במקרקעין שלטענתם הם מחזיקים בהם כדין (יובהר כי מדובר בעיקר בנטיעת עצים ובהצבת ספסלים). לטענתם, הפלישה בוצעה על ידי גורמים הקשורים ליישוב נוקדים (להלן: היישוב או נוקדים). בעתירה נטען, בין היתר, כי לעותרים זכויות קנייניות במקרקעין הן על פי נסחי מס מקרקעין, והן מכוח עיבוד והחזקה במקרקעין כדין ערב הפלישה. משכך, עתרו העותרים להורות כי יינקטו האמצעים להוצאת וסילוק הפלישה מהמקרקעין וכי תתאפשר גישתם למקרקעין לאחר פינוי הפלישה. 2. בחודש פברואר 2022 הוחלט במנהל האזרחי על הוצאת צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה ביחס לחלק ממרכיבי הבינוי הבלתי חוקי שאותרו בשטח. ביום 28.2.2022 הודיעו המשיבים על כוונתם לפעול לפינוי הפלישה באמצעות צו סילוק פולשים. ביום 23.3.2022 נערך סיור משותף לנציגי העותרים ולנציגי המשיבים והתברר כי ניתן לתאם גישה לחלקים משמעותיים במקרקעין הפנויים מפלישה והודעת עדכון על אודות הסיור וממצאיו נמסרה לבית המשפט. ביום 25.5.2022 נתלתה בשטח "התראה בדבר חובת פינוי מיידית" וביום 30.6.2022 הוגשה הודעת עדכון לבית המשפט כי בכוונת המשיבים לפעול בהקדם לפינוי הפלישה, המצויה במיקום גבוה בסדר העדיפויות לאכיפה. ביני לביני היישוב נוקדים פנה למשיבי המדינה בטענה שההתראה הוצאה בחוסר סמכות, אך המדינה דחתה את טענות היישוב על הסף, בנימוק שליישוב אין מעמד ישיר בעניין. כוחות המנהל האזרחי הגיעו לבצע את הפינוי ביום 10.8.2022. תושבי נוקדים הגישו עתירה (בג"ץ 5375/22) אך זו נמחקה על הסף עוד באותו היום. כבר ביום 15.8.2022 הגיש היישוב את העתירה דנן (בג"ץ 5440/22) ועוד באותו יום ניתנה החלטת השופט י' כשר לפיה "ניתן צו ארעי למניעת מימוש צו הפינוי מיום 25.5.2022 עד למתן החלטה אחרת". הדיון בשתי העתירות אוחד ולאחר הגשת כתבי טענות נוספים ודיון במעמד הצדדים, ניתן ביום 16.9.2024 (השופטים נ' סולברג, ד' ברק-ארז ו-ד' מינץ) צו על-תנאי הדדי כלהלן: "מטעמים מעשיים ובהתחשב בטענות מזה ומזה, ניתן בזאת צו על תנאי על-פיו יתנו משיבים 4-1 בבג"ץ 5440/22 טעם מדוע לא תבוטל, או תוכרז כבטלה, החלטת המינהל מיום 25.5.2022 ליתן 'התראה בדבר חובת פינוי מיידית' מכוח הצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472), התש"ס-1999 (להלן: הצו) באשר למקרקעין מושא העתירה, ביחס למי מן המשיבים שלא הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין; ומדוע לא ינקטו משיבים 4-1 בבג"ץ 6853/21 באמצעים המינהליים המיידים, בין היתר, לפי הצו, לסלק מן המקרקעין את משיבה 5. תצהירי תשובה יוגשו תוך 60 יום". כבר עתה נקדים ונאמר כי איננו מקבלים את טענת היישוב לפיה כביכול, במסגרת הצו על-תנאי, נדחו כמעט כל הסעדים להם עתרו העותרים, לרבות הסעד לאפשר להם גישה למקרקעין לאחר סילוק הפלישה. לטעמנו, לא כך משתמע מהצו, באשר קשה להלום שיינתן צו מוחלט לסילוק הפלישה מכוח הכרה בהחזקתם של העותרים בשטח נושא הצו, מבלי שיתאפשר לעותרים ליהנות מפירותיו. 3. אין חולק שקיימת פלישה לא חוקית למקרקעין, פלישה שאין גורם שלוקח עליה אחריות, ומכאן טענת העותרים והמשיבים כי היישוב "מתעבר" על ריב שאינו ריבו. לצורך הדיון, ועל אף הקושי בנדון, אני נכון לקבל את טענת היישוב כי מאחר שהשטח צמוד גדר ליישוב, יש לתושבי היישוב אינטרס בהותרת הפלישה על כנה, ולמצער, יש לראות את היישוב כעותר ציבורי. 4. בתמצית שבתמצית, לוז הטענה של היישוב היא שהעותרים לא הוכיחו זיקה למקרקעין, ואין לראותם כמחזיקים כדין, ומשכך לא נתמלאו התנאים המצטברים להפעלת הצו. נטען כי העותרים עצמם מודים בעתירתם כי לא החזיקו בקרקע במשך שנים ארוכות, לפחות מאז שנת 2001, וכי המדינה טענה בתחילה כי העותרים "עיבדו את המקרקעין", אך בתצהיר התשובה נסוגה מקביעה עובדתית זו. נטען כי במסגרת בקשה לפרטים נוספים, נדרשה המדינה למסור פרטים על אותה החזקה נטענת (מי החזיק, מתי, והיכן), אך בתשובה לכך אישרה המדינה כי "אין בידי הגורמים הרלוונטיים [...] מידע או תיעוד נוסף". מכאן, שהמדינה הפעילה את הסמכות החריגה על פי הצו ללא תשתית עובדתית, ובהיעדר הוכחה להחזקה בפועל, היה על המדינה להימנע מכל פעולה, כפי שנקבע בפסיקה. עוד נטען כי הקרקע היא מסוג "מוואת" ועל כן לא ניתן לרכוש בה זכויות פרטיות ללא אישור מהריבון. 5. נקדים ונאמר כי דין עתירת העותרים להתקבל ודין עתירת היישוב להידחות. נקודת המוצא היא כי היקף הביקורת השיפוטית הוא מצומצם: "היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות המתקבלות במינהל האזרחי מכוח צו שימוש מפריע הוא מתוחם ומצומצם [...] כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של הרשות המינהלית – לרבות החלטות של גורמי הצבא הפועלים באזור בעניינים שונים – אלא רק בוחן את אופן הפעלת הסמכות על-ידי הגורם המינהלי הרלוונטי, בהתאם לעקרונות החלים על ביקורת שיפוטית" (בג"ץ 6174/15 מחמד נ' ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית, בית אל, פסקה 56 (11.5.2021)). ודוק: הדברים נאמרו לגבי צו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) (מס' 1586), התשס"ח-2007 (להלן: צו שימוש מפריע), אך כפי שנראה להלן, הדברים נכונים גם לענייננו, באשר התכליות של צו זה דומות לתכליות הצו לסילוק פולשים. 6. על אף שהצדדים האריכו בטיעוניהם הרי שהנושא שלפנינו פשוט. ראשית, נסלק מעל דרכנו את טענת היישוב לפיה כביכול מדובר באדמת מוואת, טענה שלא הונחה לה כל תשתית, ואף המדינה אינה סבורה כך. המדובר במקרקעין שאינם רשומים ואינם מוסדרים, והעותרים טוענים לבעלותם הפרטית בהם. מכל מקום, העותרים אינם נדרשים להוכיח זיקה קניינית לנכס, באשר מטרת הצו היא הגנה על החזקה, כפי שיוסבר להלן. 7. תכליתו של צו סילוק פולשים היא לאפשר למפקד הצבאי להגשים את חובתו לשמור על הסדר הציבורי ביהודה ושומרון ולהגן על קניינם של התושבים המוגנים בדרך של סילוק מהיר של פלישה טרייה ללא צורך להידרש להליך משפטי. עקרונותיו של החריג האמור משותפים גם לדיני המקרקעין בישראל וגם לדין הקיים באזור (בג"ץ 10302/07 טל בניה והשקעות קרני שומרון נ' שר הבטחון, פסקה 32 (16.11.2008) (להלן: עניין טל בניה); והשוו לבג"ץ 8440/20 מובשוביץ נ' שר הביטחון, פסקה 21 (29.3.2023) (להלן: עניין מובשוביץ), שם נדון צו שימוש מפריע). צו סילוק פולשים נועד להגן על החזקה במקרקעין, בדומה לסעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ולשם הפעלתו לא נדרש המחזיק להוכחת בעלות קניינית, וכל שנדרש ממנו הוא להוכיח כי הוא "מחזיק כדין": "סעיף 3 לצו קובע את מסגרת ההגנה הניתנת למחזיק במקרקעין בשטחי יהודה ושומרון. הסעיף מתיר לאדם המחזיק במקרקעין כדין, להפעיל כוח במידה סבירה כדי להוציא מן המקרקעין מי שתפסם שלא כדין. כבר נפסק, כי ההסדר שחל לפי הצו דומה במהותו להסדר שחל בשטחי המדינה, לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. ההגנה חלה על המחזיק במקרקעין, ועיקרה ברצון למנוע עשיית דין עצמית וקביעת 'עובדות בשטח', אף במנותק ממחלוקות שעשויות להתגלע באשר לתמונת הזכויות המהותיות בנכסים. אחד התנאים הצריכים לשם הענות לבקשה לסילוק פלישה, הוא כי מבקש הסילוק יהא המחזיק כדין במקרקעין עובר לפלישה. לפיכך נקבע, כי גם במצבים שבהם 'בירור השאלה מיהו המחזיק כדין כרוך בקשיים, ראוי, ככלל, כי המשטרה תפעל להחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם הפלישה' (בג"ץ 10302/07 טל בניה והשקעות קרני שומרון נ' שר הבטחון, פסקה 32 (16.11.2008) (להלן: עניין טל בניה), ההדגשה הוספה; ראו גם בג"ץ 6247/17 אבו רג'ב נ' מדינת ישראל (12.3.2018)). הווה אומר, גם כשמצב הזכויות המהותיות בנכס איננו ברור, וכפועל יוצא מכך שוררת עמימות בשאלה מיהו המחזיק כדין, על המשטרה להשיב את המצב לקדמותו. בכך מתממשת תכליתה של ההגנה האמורה, שכאמור נועדה למנוע קביעת 'עובדות בשטח'; לשם כך, המשטרה איננה נדרשת בהכרח לדעת או לברר האם המחזיק בפועל במקרקעין היה גם בעל הזכות המהותית להחזיק במקרקעין" (דברי השופט סולברג בבג"ץ 4470/18 אלזעתרי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (21.7.2019) (להלן: עניין אלזעתרי) [ההדגשות במקור – י"ע]). ובכלל, הדין החל באזור יהודה ושומרון מקנה הגנה רבה יותר למחזיק מפני פלישה לאדמותיו, וזאת גם באמצעות צו שימוש מפריע (על תכליותיו של צו זה ראו: בג"ץ 5439/09 עבדאלקאדר נ' ועדת העררים הצבאית שלפי צו בדבר וועדות עררים מחנה עופר, פסקה 11 (20.3.2012)). וכפי שנאמר בפסיקה: "נקודת האיזון בדין החל באזור יהודה ושומרון שונה אפוא מנקודת האיזון בישראל, והיא מקנה הגנה רבה יותר למחזיק מפני פלישה לאדמותיו" (בג"ץ 1315/12 חושיה נ' שר הבטחון, פסקה 4 (16.2.2014)). 8. סעיף 3 לצו סילוק פולשים קובע כלהלן: "תפס אדם מקרקעין שלא כדין, רשאי המחזיק בהם כדין, להוציאו מן המקרקעין ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה לשימוש בהם, תוך תשעים ימים מיום התפיסה; לשם כך יהיה רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה". במקרה דנן, נקל להגיע למסקנה כי התמלאו שלושת התנאים המצטברים להפעלתו של הצו. א. תפיסה שלא כדין: כאמור, גם היישוב אינו חולק על כך שבוצעה פלישה למקרקעין, ואין טענה שהפלישה, שנעשתה על ידי גורם עלום, נעשתה כדין. ב. החזקה כדין: כאמור, איננו נדרשים בהליך דכאן להכריע בשאלת הבעלות בקרקע ודי להראות שהעותרים החזיקו במקרקעין "כדין" ברמה הנדרשת. זאת ועוד, כפי שנקבע בעניין טל בניה "בירור השאלה מיהו המחזיק כדין כרוך בקשיים, ראוי, ככלל, כי המשטרה תפעל להחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם הפלישה" (שם, בפסקה 32). כפי שפורט על ידי משיבי המדינה בתשובתם, בין אוקטובר 2014 לאוקטובר 2015 נחתם צו סגירה למקרקעין על רקע "אירועי חיכוך" שהתרחשו כנראה בעונת המסיק בשנת 2013. מכאן ואילך, ולאורך השנים, ניתנה לעותרים או לחלקם, רשות גישה למקרקעין בתיאום עם הצבא, ודי בכך כדי להכיר בהם כ"מחזיקים כדין" לצורך הפעלת הצו. על רקע האמור, הטענה כי העותרים לא החזיקו במקרקעין כדין מעוררת קושי. למעלה מן הצורך, המשיבים בחנו את המסמכים שהועברו אליהם על ידי העותרים ונמצא כי לרובם אכן יש זיקה למקרקעין, הגם שנחזור ונדגיש כי לענייננו אין צורך להידרש להוכחת בעלות. לכן, איננו רואים להידרש לטענות היישוב לגבי אי דיוקים כאלה ואחרים בשמותיהם של העותרים אל מול המסמכים שהוגשו על ידם להוכחת בעלותם במקרקעין. הלכה למעשה, די בכך שהוכחה אפילו זיקה של אחד העותרים למקרקעין על מנת להוציא את הוראת הסילוק. בנקודה זו נחזור ונפנה לנאמר בעניין אלזעתרי כפי שצוטט לעיל: "גם כשמצב הזכויות המהותיות בנכס איננו ברור, וכפועל יוצא מכך שוררת עמימות בשאלה מיהו המחזיק כדין, על המשטרה להשיב את המצב לקדמותו" (שם, בפסקה 9). ג. פלישה טרייה: הפסיקה עמדה על המצב הייחודי השורר באזור, באופן שלעיתים נמנע מבעלי המקרקעין לדעת באופן מיידי על אודות פלישה לאדמתם: "האפשרות למנות מחדש את סייג חמש השנים, מבטאת אפוא את הצורך בהגנה על זכויות התושבים המוגנים באזור, תוך התחשבות במצב הייחודי השורר שם. שכן, לא אחת, לבעלי מקרקעין באזור אין ידיעה מִיָּדִית על הנעשה באדמותיהם" (עניין מובשוביץ, פסק דינו של השופט ח' כבוב). אלא שבמקרה דנן, פנייתם הראשונה של העותרים הפלסטינים נעשתה ימים ספורים בלבד לאחר תחילת הפלישה, ובתוך התקופה הקבועה בצו, ומכאן ואילך מניין הימים לפינוי פלישה טרייה כאמור בסעיף 3 לצו "מוקפא" ונעצר (בג"ץ 3713/06 טל השקעות ובנין בע"מ נ' מפקד פיקוד מרכז האלוף יאיר נווה, פסקה 1 (5.5.2006); בג"ץ 5277/14 נוקד נ' שר הביטחון, פסקה 2 (31.7.2014); בג"ץ 6247/17 אבראהים נ' חברת אלעאידון ללעקראת (טלמון) בע"מ, פסקה 20 (12.3.2018)). 9. סיכומו של דבר, שלא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי לפעול לפינוי הפלישה. הצו הופעל כדין כנגד הפולשים העלומים, והעותרים עמדו בנטל המינימלי הנדרש מהם להוכיח החזקה כדין במקרקעין. די בכך כדי לדחות את העתירה של היישוב. 10. אשר על כן, העתירה בבג"ץ 5440/22 נדחית. העתירה בבג"ץ 6853/21 מתקבלת במובן זה שהצו הארעי מיום 15.8.2022 בטל, כך שהמשיבים רשאים להמשיך ולפעול על פי הצו לסילוק פולשים ולאפשר לעותרים גישה למקרקעין. בדיון שהתקיים ביום 22.5.2023, משיבי המדינה נשאלו מתי יבוצע הפינוי, ככל שלא תהיה עתירה נוספת, והשיבו כי הדבר יבוצע בכפוף לאילוצי ביטחון. למען הסר ספק, על מנת למנוע הליכים נוספים, ומתוך התחשבות באילוצי הצבא, אנו מורים אפוא כי מימוש הצו ייעשה תוך שישה חודשים מהיום. היישוב (העותרת בבג"ץ 5440/22) ישא בהוצאות העותרים בבג"ץ 6853/21 בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ב בחשון התשפ"ו (‏3.11.2025). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת