כפיר חסן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6853/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6853/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: כפיר חסן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 4.6.09, בת.פ.ח. 1049/07 שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר תום, מ' סוקולוב, ד' רוזן תאריך הישיבה: ח' באדר התש"ע (22.02.10) בשם המערער: עו"ד ניבה נקש בשם המשיבה: עו"ד דן אלדד; עו"ד יריב רגב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. במהלך שנת 2009 ביקש ברק בופמן (נאשם מס' 4 בכתב האישום, להלן: בופמן) להעביר סכום של 220 אלף יורו מלונדון לאחד – יואב שטרן, איש עסקים ששהה ברומניה. לצורך כך פנה בופמן לנדב רונן (להלן: רונן), איש עסקים המתגורר בלונדון, וזה הציע לו לבצע את ההעברה דרך ישראל, היינו, שבופמן יפקיד את הסכום בידיו של מתווך בישראל, וזה יבצע את ההעברה באמצעות אחרים לרומניה. בעקבות כך הפקיד בופמן את הסכום בידיו של חלפן כספים ירושלמי – ישראל לוי (להלן: ישראל), וזה היה אמור למסור אותו לאחד – יוסי מלכה או שליחו, ובהמשך היה אמור להיות משולם סכום מקביל לשטרן ברומניה. דא עקא, ישראל הקדים ושילם את הסכום שבידיו לשליחו של מלכה בטרם ווידא כי הסכום מקביל שולם לשטרן ברומניה, ומאז אבדו עקבותיו של הסכום אותו הפקיד בופמן. במצב זה לווה בופמן סכום של 200 אלף יורו מרונן והעבירו לשטרן. או אז התפנו הכל לטפל בסוגיה הנוספת - השבת הסכום אותו מסר ישראל מבלי שווידא כי הסכום המקביל הגיע ליעדו. מתוך עדותו של ישראל עלה כי הוא דרש את השבת הסכום ממלכה, ולאחר שזה שילם לו 40 אלף יורו, הוא העביר את הכסף לבופמן. ועוד נטען בכתב האישום, כי כאשר התקשה ישראל לפרוע את יתרת החוב, שוחחו עמו בופמן ומרק קימרון (נאשם מס' 6 בכתב-האישום, להלן: מרק), ואיימו לפגוע בו. אולם בופמן לא הסתפק בכך, ולסוד העניין הכניס גם את אלברט סיטבון (להלן: סיטבון), שעל פי כתב האישום היה חבר בארגון פשיעה בראשו עמד יוסף (אסי) אבוטבול (להלן: אבוטבול). בעקבות כך זימן בופמן את ישראל לפגישה בבית מלון בתל-אביב, בה נטלו חלק גם סיטבון ומרק, ובמהלכה דרשו הדוברים מישראל, תוך שהם מתבלים את דבריהם באיומים, לפרוע את יתרת החוב בתוספת 5% לכל חודש של פיגור. באשר לחלקו של המערער בפרשה - נטען ביום 24.12.07 פנה אליו סיטבון, והנחה אותו לגשת לבית הוריו של ישראל בבני ברק, ולאיים לפגוע בבנם אם הוא לא יפרע את החוב. ועוד נטען, כי המערער מילא אחר הנחיה זו, ומסר לידי אביו של ישראל (להלן: גרשון) דרישה בכתב לתשלום 300 אלף יורו, והוסיף "כי אם הדרישה לא תיענה, אנחנו לא אחראים למה שקורה". לבסוף, פנה ישראל לרב מרדכי אלבויים, שבעקבות דברים שהחליף עם סיטבון ובופמן סוכם להעמיד את יתרת החוב על 70,000 יורו, וסכום זה שולם. באישום זה קיים ספיח נוסף הנוגע למערכת היחסים שבין סיטבון לנדב רונן, והואיל ואין לו נגיעה למערער, לא נעסוק בו. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את המערער בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו ל-8 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. 2. בנימוקי הערעור, המופנים נגד ההרשעה ולחלופין כנגד העונש, הדגישה באת-כוחו המלומדת של המערער, עו"ד ניבה נקש, כי לשולחה יוחסה מעורבות באישום אחד בלבד מבין רבים נוספים הכלולים בכתב-האישום, ומאותו אישום מצטיירת תמונה של מי שחלקו בפרשה היה שולי. נטען, כי בניגוד להשקפת המשיבה, לא התקיים מפגש פרונטלי בין גרשון לוי למערער, ולמעשה הסתפק האחרון בהנחת המכתב ליד דלת הדירה. אותו מכתב לא נשמר, ועל כן קשה כיום לעמוד על תוכנו ומשמעותו. יתרה מכך, אין חפיפה בין המועד בו נמסר המכתב על פי גרסתו של גרשון, למועד הנקוב בכתב האישום, וגם בכך יש כדי לערער את המסכת העובדתית שיוחסה לשולחה. בנסיבות אלו סבורה באת-כוח המערער, כי לא היה מקום לדחות את גרסת שולחה, ולפיה הוא ביקש מסיטבון להסיע את חברתו ברכבו, ותוך כך נתבקש להגיע לכתובת כלשהי ולמסור מכתב אותו רשמה חברתו, הואיל והוא עצמו מתקשה בקריאה וכתיבה. על פי גרסה זו, ככל שהמערער היה מעורב בתרחיש המתואר בכתב האישום, לא הוכח כי פעל כדי לבצע מעשה סחיטה בשליחותו של אחר. כן נטען, כי לא נכון היה להתייחס למערער כשותף לביצוע העבירה, ולכל היותר ניתן היה להרשיעו כ"מסייע" בלבד. לבסוף, נטען, כי העונש שהושת על המערער נוטה לחומרה יתרה. 3. ערעור זה מופנה בעיקרו כנגד ממצאים שבעובדה, וכידוע בדרכם של מי שמבקשים להשיג על ממצאים מסוג זה ניצבת משוכה גבוהה, בדמותה של ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בממצאים מתחום זה נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית המתרשמת מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924). ברם, זו אינה המשוכה העיקרית העומדת בפני המערער שבפנינו, אלא מארג הראיות אותו הציגה המשיבה, שחלקן הארי כלל אינן שנויות במחלוקת, כפי שיפורט להלן: א) הרקע לאישום זה הובא מפיו של ישראל לוי, היינו, בופמן פנה אליו בבקשה להעביר סכום של 220 אלף יורו לרומניה, והוא שגה כאשר מסר את הכסף למי שהיה אמור להיות "שליחו" של יוסי מלכה, כדי שבמקביל ישולם סכום דומה לאיש העסקים ברומניה. בעקבות כך החל מסע לחצים שנועד לכפות על ישראל להשיב את הסכום, ובשיחה שקיים העד עם בופמן הבהיר לו האחרון שאם הכסף לא ישולם, הוא עלול "שלא למצוא את עצמו בין החיים". ב) בהמשך נרתמו למסע הלחצים שניים נוספים. מרק קימרון הבהיר לישראל כי עליו למלא אחר דרישת התשלום, ולא להתייחס לדברים בקלות ראש, הואיל ובני שיחו הם אנשים "רציניים", משמע הם עלולים לממש את איומיהם. האדם האחר שנכנס לתמונה היה סיטבון, אשר זימן את לוי לפגישה והציג את עצמו כמי שבופמן שלח אותו לגבות את החוב (ראו פרוטוקול הדיון, ישיבת 2.12.07, עמ' 42). משהתקשה לוי להשיב את הכסף, חזר אלברט ופנה אליו באומרו (בלשון העד): "הסיפורים נגמרו, אתה סוחב אותנו חודש חודשיים ואתה צריך להחזיר את הכסף". בעקבות כך נראה כי ישראל לוי לא שש להשיב לשיחות טלפון של סיטבון, ועל כן החליט האחרון להיעזר במערער, ובלשונו בעמ' 106 של ישיבת 25.5.08: "אמרתי לו [למערער] תעשה לי טובה, תעבור דרך בני ברק [שם מצויה דירת הוריו של ישאל לוי], תתפוס לי את ההוא של ישראל לוי, תגיד לו... שאנחנו קובעים איתו ולמה הוא לא עונה". ובעמ' 94 של ישיבת 26.5.08 הוסיף סיטבון: "ישראל לא ענה לטלפונים שלי ואז אמרתי למישהו חבר [המערער] תעשה לי טובה קפוץ אליהם הביתה, תגיד לישראל שיעמוד על הפגישה שהבטיח לי. שיגיד לי מתי הוא רוצה". וכאשר שב ונשאל מה ביקש מהמערער השיב (בעמ' 95): "כפיר באותו לילה ביקש ממני לנסוע ברכב. אמרתי לו שאין לי בעיה, תקפוץ לבני ברק, תעלה דקה, תבדוק אם ישראל לוי נמצא. אם כן, תמסור לו איזה מכתב שרונן נדב אמר לי להגיד לך שהוא רוצה את הכסף ומה קורה". ג) גם המערער אישר בעדותו בבית המשפט את דבר השליחות שהוטלה עליו על ידי סיטבון – למסור בבית הוריו של ישראל מכתב כלשהו. מתוך שיחות שהתקיימו בינו לסיטבון והוקלטו עולה כי ביום 24.12.06 התקשה המערער לאתר את דירת הוריו של ישראל, ועל כן שב לשם ביום המחרת. עם זאת, המערער טען כי לא היה שותף לניסוח המכתב (שנכתב בידי חברתו) הואיל והוא אינו שולט בעברית. ד) על תוכנה של הדרישה שנכללה במכתב שהגיע לידי גרשון לוי, ניתן היה ללמוד מתוך הודעה שנרשמה מפיו של האחרון (ת/324) והוגשה ללא התנגדות. וכך נאמר בה: "מיד אחרי החגים ראש השנה וסוכות מצאתי פתק שהוכנס בדלת הדירה. פתחתי את הפתק והיה כתוב שאם עד יום חמישי בשעה 12:00 בצהריים הבן שלך לא יעביר לנו שלוש מאות אלף יורו אז אנחנו לא אחראים למה שיקרה או שיהיה בצרות". לשונו המאיימת של אותו "פתק" או "מכתב" עומדת בסתירה לתיאור התמים שנשמע מפיהם של סיטבון והמערער, ברם עתה שוב אין ספק כי נכון היה לאמץ את גרסת המשיבה לעניין זה, הואיל ולכך נמצא אימות בשיחות טלפון שקיימו סיטבון והמערער (ראו ת/199, שיחות מס' 9993, 10277, 10279, 10183, 10346). 4) אכן, בין גרסתו של גרשון לוי לזו שנטענה על ידי המשיבה באישום ארבעה עשר שבכתב האישום, קיים פער זמנים ניכר. אולם מה לי פער זה כאשר המערער וסיטבון, בעדותם בבית המשפט, אישרו את דבר השליחות שהוטלה על המערער ואת ביצועה, תוך שכל אלה מתועדים בהקלטות "בזמן אמת" של שיחות שהתקיימו בין השניים. נוכח כל אלה סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי גם רשאי לקבוע כי המערער פעל בשליחותו של סיטבון (ראו הכרעת הדין, בעמ' 380) תוך שהוא יודע כי אין מדובר בשליחות תמימה, שהרי הוא נדרש לסלק עקבות שהותיר במכתב האיום המקורי (שמו של בופמן). בנסיבות אלו דעתי היא כי המערער נמנה על המעגל הפנימי של מבצעי העבירה (ע"פ 4389/93 מרדכי יוסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239 (1996)), ועל כן הרשעתו בדין יסודה. זו השקפתי גם ביחס לעונש. המערער נטל חלק במעשה סחיטה תוך שהוא פועל בשליחותו של אחר, והואיל ומעשים מסוג זה שוב אינם נדירים במקומותינו, לא גיליתי בעונש חומרה יתרה. לפיכך, ואם דעתי תישמע, הייתי דוחה את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, ל' בניסן התש"ע (14.04.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068530_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il