פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6850/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6850/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. סאפי אבו שאהין
2. סגיע אבו שאהין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 14/10 מיום 12.9.2010 שניתן ע"י כב' השופט יונתן אברהם
תאריך הישיבה:
י"ג בטבת התשע"א
(20.12.2010)
בשם המערערים:
עו"ד אליהו כהן
עו"ד אופיר כהן
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
אין התייצבות
גב' ציונה אבוקראט
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. המערערים הודו בעובדות שבכתב אישום מתוקן. בעקבות זאת הם הורשעו בעבירות של הצתה והיזק בזדון. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) השית על כל אחד מהם את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 24 חודשים, מאסר על-תנאי של 12 חודשים וזאת לעניין עבירת הצתה, מאסר על-תנאי של ששה חודשים לעניין עבירה של היזק בזדון וכן חיוב בפיצוי של המתלונן בסכום של 2,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד חומרת העונש.
2. העובדות בהן הודו המערערים הן אלה: השניים, תושבי הכפר בוקעתה שברמת הגולן, חשדו באדם אחר (המתלונן) כי הוא פוגע בכבוד משפחתם. על רקע זה הם לקחו שני צמיגים ממוסך לתיקון תקרים, שפכו סולר על הצמיגים והניחו אותם תחת רכבו של המתלונן שחנה בסמוך לביתו בכפר. המערערים הציתו את הצמיגים. כתוצאה מכך נשרף כלי הרכב וכן נגרם נזק לכלי רכב נוסף שעמד בסמוך. מן החומר מתברר כי המערערים ביקשו לנקום במתלונן משום שחשדו שהייתה לו מערכת יחסים עם קרובת משפחתם.
3. הסניגורים המלומדים טענו כי מדובר בשני צעירים ילידי השנים 1990 ו-1991 (בהתאמה), שאין להם עבר פלילי. עוד נטען כי בין המעורבים נערכה סולחה. הסניגורים אף טענו כי מדובר בסטודנטים, אחד מהם – המערער 1 – לומד בארץ ואילו האחר – המערער 2 – הינו סטודנט לרפואה בדמשק. עוד נטען כי המערערים משתייכים לפלג בכפר שהנמנים עימו מחזיקים בתעודות זהות ישראליות בעוד שפלג אחר מזדהה עם סוריה.
4. שירות המבחן הגיש תסקירים הן לבית המשפט המחוזי והן בפנינו. לגבי המערער 1 המליץ שירות המבחן לבית המשפט המחוזי כי יוטל מאסר מותנה שישמש כגורם מרתיע והמלצה דומה ניתנה אף לגבי המערער 2. בתסקיר שהונח בפנינו לגבי המערער 1 הובע חשש כי שליחתו למאסר תביא לקטיעה של מסלול חייו הנורמטיבי. בתסקיר שהוגש לנו לגבי המערער 2 לא ניתנה המלצה.
5. סבורים אנו כי אין מקום להקל בעונשם של המערערים. המעשה בו הודו המערערים הינו מעשה חמור וקשה. הם הציתו כלי רכב של אחר בשל חשד מסוים, ואין זה משנה כלל אם היה בסיס לחשד אם לאו. מיותר לומר שכל הצתה, בוודאי של כלי רכב, עלולה להסתיים לא רק בפגיעה ברכוש אלא גם בפגיעה בנפש. במילים אחרות, העונש המושת במקרה של הצתה ראוי לו שיימדד לא רק על בסיס הנזק שנגרם בפועל אלא גם תוך התחשבות בפוטנציאל הנזק.
6. אכן, מדובר במערערים צעירים שאין להם עבר פלילי. יחד עם זאת, דומה כי אי הטלתו של עונש מאסר בפועל במקרה זה תהווה מסר בלתי ראוי לאלה העושים שימוש באמצעים בלתי חוקיים, דוגמת הצתה, לשם נקמה או פגיעה באחרים. במקרה של הצתת רכוש הזולת ראוי ליתן משקל נכבד לאינטרס הציבורי באופן ששיקולי הרתעה יזכו למעמד של בכורה על פני השיקולים האישיים הנוגעים למבצעי העבירה. בערעור היפנו הסניגורים המלומדים לפסיקה של בתי המשפט המחוזיים בה הוטלו עונשים מקלים בשל עבירות הצתה. בצד דוגמאות של עונשים קלים בגין הצתה מן העונש שהושת על המערערים ניתן למצוא בפסיקה אף מקרים של עונשים חמורים מאלה שהושתו על המערערים. נראה לנו כי העונש שהושת במקרה זה הינו נכון וראוי, ובכל מקרה אין הוא חמור עד כדי כך שתהא הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור.
7. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את הערעור. המערערים יתייצבו לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 2.1.2011 לא יאוחר מן השעה 10:00. תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 12.9.2010, כולל צו עיכוב היציאה מן הארץ, יעמדו בעינם עד להתייצבות.
ניתן היום, ט"ו בטבת התשע"א (22.12.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10068500_S04.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il