ד"ר סאאיד בשארה נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6846/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6846/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר העותר: ד"ר סאאיד בשארה נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב 3. משרד החינוך התרבות והספורט עתירה למתן צו-על-תנאי בשם העותר: עו"ד גפן אבי בשם המשיבים: עו"ד פודמסקי אורית פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר, בעל קביעות בתפקיד ניהולי במשרד החינוך, שימש משך 11 שנה כמנהל בית-ספר לחינוך מיוחד ביפו. בחודש יולי 2002 נסגר בית-הספר מחמת ירידה הדרגתית במספר תלמידיו, ומאז לא שובץ העותר למשרת ניהול חלופית, והוא משמש במשרת הוראה בלבד בבית-ספר אחר. עם זאת, תנאי שכרו לא נפגעו ובכלל זה גמול הניהול המוסיף להשתלם לו. 2. על רקע אי מינויו למשרת ניהול, הגיש העותר בשנת 2002 לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה נגד משיב 3, משרד החינוך. את תביעתו השתית הוא על הטענה כי בית-הספר אותו ניהל נסגר בעקבות רפורמה במסגרתה שובצו ילדי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל. הסעד אותו ביקש העותר בתביעתו היה מתן צו, שיורה למשיב 3 למנותו, כבר בשנת תשס"ג, כמנהל בית-ספר באחד משלושה בתי-ספר אותם פירט בתביעתו. לחלופין, ביקש לצוות על משיב 3 לשבצו במשרת ניהול מתאימה, לפני פרסומה במכרז לכולי עלמא, בכפוף לכך שמקום העבודה יימצא, לכל היותר, במרחק של 60 קילומטר ממקום מגוריו. כמו כן, ביקש כי יינתן צו הצהרתי אשר יקבע כי הוא זכאי לשיבוץ שכזה. דא עקא, משהוצע לעותר, בפתח שנת הלימודים תשס"ד, להתמנות למנהל בית-הספר "דנה" שבתל-אביב הוא סירב ועמד על דרישתו למינוי באחד משלושת בתי-הספר האמורים. 3. עיגון לדרישות שהעלה בתביעתו מצא העותר בהוראת סעיף 8 להסכם קיבוצי משנת 1971, ועל-פיה: "מנהלים בבתי-ספר יסודיים שנפגעו בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות יתמנו למשרות פנויות ללא מכרז...". עוד הסתמך העותר על "הוראות הנוהל לסידור מנהלי בתי-ספר יסודיים שנפגעו בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות". סעיף 2 להוראות אלו קובע: "מנהל קבוע אשר בית ספרו נסגר בעקבות הרפורמה או בעקבות ויסות כיתות יהיה זכאי לנהל בית ספר אחר – בהיקף דומה לבית-ספר שנסגר – במסגרת משרות הניהול הפנויות אותה שעה, לפני פרסומן במכרז". לגרסת העותר, משנסגר בית-ספרו בעקבות רפורמה, בא עניינו בגדר הוראות אלו, ומכוחן היה על המשיב 3 להציע לו משרת ניהול. מקור נוסף עליו נסמך העותר הוא נוהג אשר אימץ, לטענתו, משיב 3 לשבץ מנהלים שבית-ספרם נסגר במשרת ניהול בבתי-ספר אחרים. 4. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, לאחר שקבע, ראשית, כי ההסכם הקיבוצי מתייחס לרפורמה משנות ה-70, ואינו חל על המקרה דנן. בית-הדין הוסיף כי חוסר שביעות רצונם של ההורים מבית-הספר הוא זה שהביא לסגירתו ולא רפורמה כלשהי או וויסות כיתות. עוד נקבע, כי גם בהנחה שההסכם חל, העותר לא הצביע על בית-ספר שבו משרת ניהול פנויה, ובהיקף דומה לזו אשר שימש בה. יתרה מכך, הנוהג לו טען העותר כפוף לתנאי ההסכם ולהוראות הנוהל, במובן זה שאם לא קמה לעותר זכות לשיבוץ באחד מבתי-הספר בהתאם לתנאים אלו, ברי כי לא זכאי לכך גם מכוח הנוהג. ומכל מקום, משהציע משיב 3 לעותר לנהל את בית-ספר "דנה", יצא הוא ידי חובתו כלפיו. 5. על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערער העותר לבית-הדין הארצי לעבודה, ובערעורו חזר על מכלול טענותיו באשר לתחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי והוראות הנוהל בעניינו. בית-הדין הארצי דחה את הערעור, תוך כדי שהוא מציין כי מקובלות עליו מסקנותיו המשפטיות של בית-הדין האזורי וכי לא מצא טעם משפטי המצדיק את התערבותו בהן. בית-הדין הארצי ראה לנכון להדגיש, כי לא נגרעו זכויותיו הכספיות של העותר חרף שיבוצו במשרת הוראה בלבד. 6. העותר, הממאן להשלים עם פסק-דינו של בית-הדין הארצי, מבקש בעתירה זו כי נורה על ביטולו. לטענתו, התעלמו ערכאות קמא מהעובדה כי ההסכם הקיבוצי אינו עוסק רק ברפורמה, אלא גם בסוגיית ויסות כיתות אשר כוללת, לשיטתו, גם את המקרה דנן בו שובצו ילדי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל. טענה נוספת בפי העותר היא, כי ערכאות קמא התעלמו מבקשתו לצו ההצהרתי, אשר לו הוא זכאי, לגרסתו, מכוח הנוהג. לבסוף, מלין העותר על אפליה על בסיס לאום שננקטה נגדו בהיותו ערבי, ומצאה את ביטויה בין היתר באי שיבוצו במשרת ניהול בבית-ספר יהודי בחינוך המיוחד. 7. לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה לה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית-הדין הארצי לעבודה. הוא יתערב בהן אך משברי, כי נפלה בהן טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש את תיקונה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693). העתירה שלפנינו אינה מגלה טעות מעין זו, ואין האמור בה אלא טענות עובדתיות-פרטניות אשר נבחנו זה מכבר, בשתי הערכאות הקודמות לפני ולפנים. באשר לטענת העותר כי ערכאות קמא לא דנו בזכאותו לצו הצהרתי מכוח הנוהג, הרי שלא זו בלבד שמשיב 3 אינו מתכחש לנוהג, אלא שהוא אף פעל בהתאם אליו והציע לעותר משרת ניהול. בכך ברי כי מילא את חובתו כלפי העותר. הצעתו זו של משיב 3 אף משמיטה את הקרקע מתחת לטענת העותר כי הופלה בגין שיוכו הלאומי. העתירה נדחית על-הסף. ניתן היום, י"ח בחשוון תשס"ז (9.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068460_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il