דור שמואל שפייזמן נ. י. שומרוני - חב' להשקעות ובניה בע"מ

7 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 68419-04-25 לפני: כבוד השופטת רות רונן המבקשים: 1. דור שמואל שפייזמן 2. קבוצת דור שפייזמן בע"מ נגד המשיבים: 1. י. שומרוני – חב' להשקעות ובניה בע"מ 2. הוצאה לפועל 3. ג'וי קווד בע"מ 4. בונים ומוגנים בע"מ 5. עומרי חמו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' אסיף) מיום 31.3.2025 בת"א 52033-11-22, בת"א 48641-01-23 ובת"ט 48596-01-23 בשם המבקשים: עו"ד ברק מלכית בשם המשיבה 1: עו"ד אליהו אמינוב; עו"ד משה יצחק אוסדיטשר פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' אסיף) מיום 31.3.2025 בת"א 52033-11-22, בת"א 48641-01-23 ובת"ט 48596-01-23 (שהדיון בהם אוחד), בה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. רקע לבקשה המשיבה 1 , חברת י. שומרוני – חב' להשקעות בניה בע"מ (להלן: שומרוני) היא חברה המבצעת פרויקטים בתחום הבנייה, הפיתוח והתשתיות, אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים לענייננו כקבלנית ראשית בפרויקט תמ"א 38/1 ברח' מילר 19 ברחובות (להלן: הפרויקט). שתי חברות פרטיות שימשו החל משלב מסוים כקבלניות משנה בפרויקט – חברת ג'וי קוד בע"מ וחברת בונים ומוגנים בע"מ (להלן: ג'וי קוד, בונים ומוגנים, וביחד: קבלניות המשנה), וזאת חלף קבלנית משנה אחרת, שעבודתה בפרויקט הופסקה קודם לכן. במוקד הבקשה שלפניי עומדות שתי מערכות של הסכמי הלוואה שבהם התקשרה שומרוני כמלווה: מערכת הסכמית ראשונה היא משנת 2020 ובמסגרתה נכרתו ארבעה הסכמי הלוואה מכוחם הלוותה שומרוני סך של כ-1,000,000 ש"ח למבקש 1 (להלן: שפייזמן), לשותף שלו – עומרי חמו (להלן: חמו), לאשתו של המבקש, ולחברה שבבעלותה (להלן: הסכם 2020). מערכת הסכמית שנייה היא משנת 2021 ובמסגרתה נכרת הסכם הלוואה בין שומרוני לבין קבלניות המשנה וחמו (להלן: הלווים), בו הוסכם כי שומרוני תלווה להם 1,500,000 ש"ח (להלן: הסכם 2021). כן צוין בהסכם זה כי הוא נחתם על רקע הלוואה קודמת בסך 1,000,000 ש"ח שנתנה שומרוני – כך שסך כל החוב המצטבר הוא 2,500,000 ש"ח; והלווים חתמו אף על שטר חוב על סך 2,500,000 ש"ח (להלן: שטר החוב). המבקשים – שפייזמן וחברה בבעלותו – חתומים כערבים להסכם 2021 ולשטר החוב. בחודשים יולי-אוגוסט 2022 הגישה שומרוני ללשכות ההוצאה לפועל בקשות לביצוען של ההמחאות שנמסרו במסגרת הסכם 2021 ושטר החוב. לאחר מכן הוגשו התנגדויות לביצוע השטרות שמכוחן נפתחו מספר הליכים משפטיים הנדונים במאוחד במסגרת ההליך בבית משפט קמא. בדיון שהתקיים ביום 3.7.2023 בהתנגדות שהגיש שפייזמן לביצוע השטרות, הוסכם בין הצדדים על הגשת כתבי טענות; על כך שלא תהיה הרחבת חזית מעבר לטענות מושא בקשת ההתנגדות; ועל היפוך נטל הראיה כך שהנטל יוטל על שפייזמן כנתבע. כל אחד מהצדדים מציג רקע ופרשנות שונים להסכמי ההלוואה. במוקד כתב התביעה שהגישה שומרוני בבית משפט קמא עומד הסכם 2021 ושטר החוב. לפי כתב התביעה, שפייזמן וחמו היו אנשי המפתח בקבלניות המשנה, והסכם 2021 נחתם לאחר ששפייזמן ביקש משומרוני הלוואה על סך 1,500,000 ש"ח שתועבר לבונים ומוגנים לצורך תשלומים שונים הקשורים בפרויקט. לצד זאת נטען כי ההלוואה לפי הסכם 2020 ניתנה לחברה בבעלות רעייתו של שפייזמן לצורך רכישת שעוני יוקרה – ולא הושבה. נטען כי הלוואה זו אמנם ניתנה תוך כדי העבודה המשותפת של הצדדים בפרויקט – אך ללא קשר אליה. על כן, שומרוני הסכימה להתקשר בהסכם 2021, תוך שהיא מסתמכת על הסכמת חמו וקבלניות המשנה כי הם יצטרפו כחייבים לחוב בהסכם 2020; ובהינתן הסכמתם כי שומרוני תוכל לקזז משכרן של קבלניות המשנה בפרויקט את החובות בעבור שני הסכמי ההלוואה. שומרוני טוענת כי המבקשים והלווים לא החזירו לה כלל את ההלוואות בגין שני ההסכמים, ולפיכך חובם הכולל של המבקשים כלפיה עומד על 2,500,000 ש"ח. התמונה העובדתית המוצגת בכתב ההגנה היא שונה. המבקשים טוענים כי שני ההסכמים – הסכם 2021 והסכם 2022 – הם כסות למנגנון בלתי חוקי שבאמצעותו פועלת שומרוני, במסגרתו היא "משכירה" את רישיון הקבלן שלה לקבלנים בלתי מורשים בתמורה לעמלות. נטען כי שומרוני הייתה החברה הקבלנית בפרויקט באופן פורמלי בלבד – וכי בונים ומוגנים, שאיננה קבלן מורשה, הייתה למעשה החברה הקבלנית בו. כן נטען כי בונים ומוגנים שילמה לשומרוני עמלה בעבור השימוש ברישיונה הקבלני באופן בלתי חוקי. על פי הנטען, במסגרת יחסים אלה, ההלוואות (בהסכם 2020 ובהסכם 2021) ניתנו כחלק משיטה בה שומרוני העבירה תקציב למימון הבנייה מחשבון הליווי הבנקאי של החברה היזמית של הפרויקטים בהם היא משמשת באופן פורמלי כקבלנית ראשית, לחשבון קבלני המשנה באותם הפרויקטים (שהם אלה המבצעים את העבודה בפועל); וכי הסכמי ההלוואה נפרעים בפועל באמצעות ביצוע הבנייה בכל שלב. בתוך כך טענו המבקשים כי הסכם 2021 החליף וכלל בתוכו את הסכם 2020, במסגרת אותה שיטה בה לכאורה פועלת שומרוני. כן נטען כי שומרוני קיבלה תמורה בעבור הסכמים 2020 ו-2021 באמצעות שירותי הבנייה של קבלניות המשנה, שבגינם הופקו חשבוניות. המבקשים טענו כי בהיותם ערבים בלבד להתחייבויות, חסר להם מידע על אודות העברות הכספים בין הלווים לשומרוני. לגישתם, לאחר הליך גילוי מסמכים מלא – הם יוכיחו כי סכומי ההלוואה נושא ההסכמים שולמו במלואם: חלק מהכסף הוחזר לשומרוני באופן ישיר, וחלקו האחר קוזז תמורת העבודה בפרויקט. לאחר שהלווים לא הגישו כתב הגנה מטעמם, ניתנו נגדם פסקי דין בבית משפט קמא – כך שכעת ההליך בבית משפט קמא מתנהל בין שומרוני למבקשים בלבד. במסגרת הליכי קדם המשפט, פנו המבקשים לשומרוני בדרישה שתגלה את כל המסמכים הרלוונטיים בעניין הפרויקט מאז תחילת העבודות בו בשנת 2018, ובכלל זה מסמכים שתאריך עריכתם קודם ליום 1.6.2021, הוא מועד החתימה על הסכם 2021 ושטר החוב (להלן: יום החתימה או מועד חתימת ההסכם). שומרוני השיבה כי כלל המסמכים הרלוונטיים מצויים בידי הלווים; כי דרישת המבקשים היא ניסיון פסול לבצע מסע דיג שמטרתו הכבדה לא רלוונטית; וכי ממילא כל מסמך שנערך לפני יום החתימה או נוגע להתקשרויות שקדמו ליום זה איננו רלוונטי לנושא המחלוקת. בישיבת קדם המשפט מיום 31.3.2025, עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה לשומרוני להעביר להם אסמכתאות בקשר להעברות הכספים שקיבלה שומרוני מחשבון הבנק המלווה את הפרויקט, וכן את החשבוניות השונות שקיבלה מהלווים עצמם החל מיום תחילת ההתקשרות בין הלווים ושומרוני. זאת משום שכערבים אין בידיהם המידע הנדרש לצורך חישוב הסכום ששולם על דרך קיזוז בין הלווים ושומרוני. לחילופין עתרו המבקשים להעמיד את המסמכים לבדיקת מומחה, אף מבלי לגלותם להם. שומרוני מצדה, התנגדה לבקשה – והסכימה לחשוף את המסמכים המבוקשים רק החל מיום חתימת ההסכם ואילך. בהחלטה שניתנה בתום הישיבה (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי), קיבל בית משפט קמא את עמדת שומרוני. בהחלטה נקבע כי המבקשים אינם זכאים לקבל מסמכים שנערכו לפני מועד חתימת הסכם 2021. זאת משום שהסכם 2021 קובע במפורש כי עד ליום חתימתו לא נעשו תשלומים – לא ישירות ולא בדרך של קיזוז כנגד עבודות שבוצעו בפרויקט. לפיכך, מובן ממנו כי החוב נכון למועד חתימת ההסכם היה 2,500,000 ש"ח, וכל טענה בדבר החזר ההלוואה יכולה להישמע אך ביחס לתקופה שמיום החתימה ואילך. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. בקשת רשות הערעור המבקשים טוענים כי בית משפט קמא שגה כשלא נעתר לבקשתם למתן צו לגילוי כל המסמכים שהתבקשו – ובכלל זה כל המסמכים הרלוונטיים החל מיום תחילת העבודות בפרויקט. לוז טענתם הוא כי בהיותם ערבים, המסמכים המבוקשים אינם בידיהם, וללא מתן הסעד המבוקש הם לא יוכלו להתחקות אחר ההתחשבנות בין הצדדים. זאת כאשר עליהם מוטל הנטל להוכיח כי הלווים החזירו את חובם. בנסיבות אלה, נטען כי החלטת בית משפט קמא פוגעת באופן חמור ביכולתם להתגונן כדבעי ובזכותם להליך הוגן. זאת, בשים לב לכך שקבלניות המשנה מצויות בהליכי חדלות פירעון, ואין אפשרות לקבל מהן את המסמכים המבוקשים. לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה להשלמת טיעון בה נטען כי במסגרת גילוי המסמכים, הגישה שומרוני כרטסות חלקיות ולקויות, ורוב פעולות ההתחשבנות בין הלווים ושומרוני מוסתרות בהן. שומרוני מבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. ראשית, לטענתה בקשת גילוי המסמכים שהגישו המבקשים היא רחבה וכוללנית – ולכן החלטת בית המשפט המחוזי חוסה תחת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). שנית, נטען כי אין רלוונטיות למסמכים שנוצרו לפני מועד חתימת הסכם 2021. על פי הטענה, שפייזמן היה שותף בבונים ומוגנים, ולא כפר בזמן אמת ובחקירותיו במסגרת בקשת ההתנגדות שהגיש בכך שגובה החוב ביום החתימה על הסכם 2021 היה 2,500,000 ש"ח. ההיפך הוא הנכון – שפייזמן העמיד לרשות שומרוני המחאות לפירעון עתידי (למועדים שלאחר יום החתימה) בסך 2,500,000 ש"ח. כן נטען כי זכות הקיזוז ניתנה לשומרוני רק במסגרת הסכם 2021, כך שלא ייתכן שבוצע קיזוז קודם ליום החתימה. יתרה מכך, נטען כי הגרסה לפיה חלק מהעבודות בפרויקט בוצעו לפני יום החתימה אך החשבוניות בעבורן הוצאו לאחר מכן היא בגדר הרחבת חזית אסורה. בהסכמת בית המשפט, הצדדים הגישו תגובות לתשובות. בתגובה שהגישו המבקשים לתשובת שומרוני, הם טענו כי מהכרטסות שהגישה שומרוני לבית משפט קמא לאחר ההחלטה דנן, ניתן ללמוד על קיזוז שנעשה לאחר החתימה על ההסכם. נטען כי קיזוז זה סותר את טענת שומרוני לפיה לא התקיים קיזוז כלל; וכי המבקשים אינם יכולים להוכיח קיזוז עובר לחתימה על הסכם 2021 – מבלי שתתקבל בקשת רשות הערעור. בתשובה שהגישה שומרוני לתגובת המבקשים היא טענה כי טענת הקיזוז של המבקשים היא בגדר הטעיית בית המשפט. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). כפי שיפורט להלן, דין הערעור להתקבל באופן חלקי. תחילה יצוין כי אינני מקבלת את טענת שומרוני שלפיה החלטת בית משפט קמא היא החלטה שלא ניתן להגיש לגביה בקשת רשות ערעור בהיותה כלולה בצו בתי המשפט. על פי הוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, בעל דין רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות רק כאשר מדובר בהחלטה "בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" (ראו: רע"א 2672/22 מחצבי אבן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 10 (26.5.2022)). לטענת שומרוני, הדרישה לגילוי מסמכים שהמבקשים שלחו לה במסגרת ההליכים המקדמיים רחבה מדי ואינה נכללת בחריג "גילוי מסמך פלוני". אלא שכידוע, הפסיקה פירשה את החריג האמור בצו בתי המשפט ככולל גם החלטה הנוגעת לסוגי מסמכים (ראו: יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 82-81 (2021) (להלן: עמית); רע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 22 (24.4.2018); רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, פסקאות 12-9 (1.7.2012)). ההחלטה נושא הבקשה שלפניי נסבה על קבוצה ממוקדת של מסמכים: ספרי החשבונות של שומרוני וכרטסות הנהלת החשבונות שלה מול היזם ומול קבלניות המשנה בתקופה מוגדרת. מדובר בסוג מסמכים ממוקד די הצורך. משכך צו בתי המשפט אינו חוסם את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. לגופו של עניין, הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול ההליך. כך בכלל, וכך בפרט ביחס להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים – המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. יחד עם זאת, במקרים חריגים ערכאת הערעור תמצא להתערב אף בהחלטה כזו, וזאת כאשר נמצא כי ההחלטה מנוגדת לדין; כי היא גורמת לעיוות דין; כי היא בלתי מתקבלת על הדעת; או כאשר היא מתעלמת מנסיבות שהיה על בית המשפט להתחשב בהן (רע"א 38325-03-25 נוסינוביץ' נ' אינספירה טכנולוגיות אוקסי ב.ח.נ בע"מ, פסקה 11 (8.5.2025) (להלן: עניין נוסינוביץ'); רע"א 63900-09-24 ממשלת ישראל נ' בתי זקוק לנפט בע"מ, פסקה 19 (2.12.2024); רע"א 5727/23 אייש נ' ארביב, פסקה 10 (6.9.2023); רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 20 (27.6.2024) (להלן: עניין אדונייב); רע"א 5869/22 פלונית נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 29-28 (21.12.2022)). כפי שאפרט להלן, המקרה דנן הוא מסוג המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. כפי שהובהר בפסיקתו של בית משפט זה, נקודת המוצא במשפט האזרחי היא כי על מנת לאפשר להליך להתנהל "בקלפים פתוחים" באופן שיקדם את חקר האמת, יש לאפשר גילוי מרבי של מידע רלוונטי. כך, התנאי הבסיסי לגילוי הוא כי המסמך נושא בקשת הגילוי יהיה רלוונטי לזירת המחלוקת, כפי שהיא נתחמה בכתבי הטענות (עמית, בעמ' 59; רע"א 2803/23 חברת כביש חוצה ישראל נ' וולר, פסקה 30 (29.6.2023)). כלומר – מסמך רלוונטי הוא מסמך שיש בו כדי לסייע למי מהצדדים בהוכחת טענותיו. בהתייחס לשאלת הרלוונטיות, נקבע כי יש לנקוט בגישה ליברלית. כך, די ביסוד סביר להניח כי מסמך עשוי להיות רלוונטי להליך – כדי לקבוע בשלב הבקשה לגילוי כי הוא עומד בתנאי הרלוונטיות (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (15.10.2008) (להלן: עניין רנדי); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פסקה 3 (25.12.2007) (להלן: עניין שכטמן); עמית, בעמ' 63-60; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 402 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 1.2025)). בית המשפט אינו אמור לבחון בשלב גילוי המסמכים את טענות הצדדים בצורה דקדקנית ומחמירה, באופן שיהפוך שלב זה לתחליף לשלב דיון ההוכחות (עניין רנדי, בפסקה 7); או למעין בקשה לסילוק על הסף של טענות התביעה (רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, פסקה 19 (24.1.2016) (להלן: עניין בן צבי); עמית, בעמ' 67). עם זאת, האינטרס של בעל דין לעיין במסמך בעל רלוונטיות להוכחת טענותיו עשוי לסגת מפני אינטרסים אחרים הראויים להגנה. מדובר בין היתר, בחשש מפני פגיעה בפרטיות או בצדדים שלישיים; הכבדה על בעל הדין הנדרש בגילוי המסמך; קיומם של חסיונות ואינטרסים נוגדים; וכיוצא באלה. במקרים כאלה, כאשר על כף המאזניים ניצבים אינטרס או זכות אחרים – בית המשפט יאזן בין שיקולים אלה לבין האינטרס שבניהול ההליך "בקלפים פתוחים" (עניין רנדי, בפסקה 8; עניין אדונייב, פסקה 22; עניין בן צבי, בפסקאות 14-13; עמית, בעמ' 67, 95-91). ככלל, אין לדרוש מהמבקש להציב תשתית ראייתית לכאורית לטענותיו כתנאי לגילוי המסמכים. משקלן הלכאורי של הטענות ייבחן רק במקום שבו מול אינטרס הגילוי ניצב אינטרס של הצד שכנגד, המחייב עריכת איזון ביניהם (עניין בן צבי, בפסקה 14; עמית, בעמ' 67). כאשר לא נטען לאינטרס נגדי – התנאי היחיד לגילוי הוא תנאי הרלוונטיות. במקרה דנן, כפי שעולה מכתבי הטענות בבית משפט קמא, הצדדים חלוקים בנוגע למהות הסכם 2020, ופרט ביחס לשאלה האם ההלוואה בגינו הוחזרה באמצעות קיזוז אל מול התקדמות הבנייה אם לאו. לטענת שומרוני מדובר בהלוואה שנטלה החברה שבבעלות רעייתו של שפייזמן על מנת לרכוש ולשווק שעוני יוקרה, והלוואה זו לא הוחזרה לה מעולם. מנגד, לטענת המבקשים מדובר בהסכם הלוואה למראית עין שנועד למעשה על מנת להזרים כספים לחשבונות קבלניות המשנה לצרכי מימון הבנייה, הסכם שהוחלף על ידי הסכם 2021. עוד טוענים המבקשים כי ההלוואות לפי שני ההסכמים הוחזרו באמצעות כספים שהועברו לשומרוני מהבנק המלווה כנגד התקדמות הבנייה שביצעו החברות הקבלניות. לשיטתם, מאחר שהעבודה המשותפת של הצדדים בפרויקט החלה לפני החתימה על הסכם 2021, ואף לפני החתימה על הסכם 2020 (ועל כך אין מחלוקת – ראו סעיף 32 לכתב התביעה בבית משפט קמא) – הרי שהקיזוז בין הלווים לשומרוני החל עוד בטרם נחתם הסכם 2021. לכן לשיטתם לצורך הוכחת טענת הקיזוז – נדרשים להם מסמכים ממועד תחילת העבודה בפרויקט. מהאמור לעיל עולה אפוא כי המסמכים והנתונים החשבונאיים המבוקשים, מהתקופה שתחילתה מועד תחילת עבודות קבלניות המשנה בפרויקט ועד ליום החתימה על הסכם 2021 – עשויים להיות רלוונטיים לבירור המחלוקת בין הצדדים. זאת מנקודת המבט של המבקשים וטענותיהם, ומבלי לחוות דעה ביחס לעוצמתן של טענות אלה או הסיכוי שהן יתקבלו בסופו של דבר. בית המשפט, בהחלטתו שלא לגלות את המסמכים הללו, קבע כי מלשון הסכם 2021 ניתן ללמוד "שעד למועד חתימת ההסכם ביום 1.6.21, לא נעשו תשלומים, בין באופן ישיר ובין בדרך של קיזוז כנגד עבודות שבוצעו, על חשבון ההלוואות, לא הראשונה ולא השנייה והחוב נכון למועד חתימת ההסכם היה 2.5 מיליון ₪". זאת חרף עמדתם של המבקשים שהיא כאמור שונה; וחרף הפסיקה לפיה אין מקום בשלב זה להעריך עמדה זו לגופה ולקבוע את הסיכויים שהיא תתקבל בסוף ההליך. מאחר שהמסמכים עשויים להיות רלוונטיים, היה מקום להוסיף ולבחון האם יש לגלות אותם רק אילו היה מוצג אינטרס נוגד המצדיק להימנע מגילוים. ואולם שומרוני בתשובתה לבקשת רשות הערעור התמקדה בטענה לפיה המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים, והיא לא העלתה טענה ביחס לאינטרס מתחרה בשלו יש להימנע מגילוי המסמכים. הטענה לפיה קבלת בקשת רשות הערעור תעכב את ההליך בתקופה של כשנה וחצי נטענה בעלמא וללא כל פירוט או תשתית עובדתית (אף שהנטל להוכיח את טענת ההכבדה מוטל על הטוען אותה: עניין בן צבי, בפסקה 17). גם לגופו של עניין, ספק רב אם היעתרות לבקשת הגילוי תביא לעיכוב משמעותי בדיון בבית המשפט קמא, לאחר שהמבקשים מיקדו את בקשתם ביחס לדרישה הראשונית שהעלו במסגרת ההליכים המקדמיים. גם החלטתו של בית משפט קמא התמקדה בשאלת הרלוונטיות של המסמכים, בלא שנקבע כי קיים שיקול אחר נוסף המצדיק להימנע מגילוים. לא למותר לציין כי אם יסתבר בסופו של דבר כי המסמכים המבוקשים היו מיותרים ולא הועילו לדיון בתביעה, בית המשפט יוכל להביא זאת בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתום ההליך (עמית, בעמ' 95; רע"א 684/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ, פסקה 6 (14.2.2013); עניין בן צבי, בפסקה 21). באשר לטענות שומרוני הנוגעות למחלוקת בין הצדדים לגופה בהליך העיקרי; ובפרט הטענה כי החוב במועד החתימה על הסכם 2021 עמד על 2,500,000 ש"ח, וכי שפייזמן אף הודה בכך מספר פעמים – מקומן של טענות אלה בהליך העיקרי ואין מקום לבררן או לחוות דעה ביחס אליהן במסגרת הליך גילוי המסמכים. שומרוני טוענת כי המסמכים המבוקשים – ככל שהם קיימים – אמורים להיות ממילא בחזקתו של שפייזמן, שכן הוא היה שותף בבונים ומוגנים, וכן כי הוא שותף וקרוב משפחתו של חמו. המבקשים טוענים כאמור אחרת – ולשיטתם המסמכים אינם בידיהם. על כל פנים, טענה מסוג זה ממילא אינה מצדיקה הימנעות מגילוי מסמכים, אף אם יש בה ממש. זאת מאחר שככלל "בעל דין שברשותו מסמך רלוונטי אינו יכול לפטור עצמו מלהעביר את המסמך לעיון בטענה שהוא נמצא בידי יריבו" (עניין נוסינוביץ', בפסקה 15; עמית, בעמ' 60; וכן השוו: רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקאות 13 ו-16 (26.5.2013)). הוא הדין באשר לטענת שומרוני שלפיה הטענות לקיזוזים שבוצעו עובר ליום החתימה על הסכם 2021 הן בגדר הרחבת חזית אסורה – וכי הן אינן מתיישבות עם כתבי הטענות שהגישו הצדדים בראשית ההליך. כאמור, מעיון בכתב ההגנה שהגישו המבקשים עולה כי קיימת מחלוקת בנוגע למהותו של הסכם 2020 – וכי המבקשים טענו כי הסכם זה הוא חלק מהשיטה בה שומרוני מימנה את עבודת קבלניות המשנה בפרויקט, וכי ההלוואה לפיו קוזזה אל מול עבודות הבנייה של קבלניות המשנה בפרויקט – עבודות שהחלו, אף לפי שיטת שומרוני, לפני החתימה על הסכם 2021. על כל פנים, גם בהקשר זה – טענות הצדדים שמורות להם. יודגש כי בבקשה שלפניי מבוקש להורות על גילוי ועיון במסמכים המבוקשים החל מיום תחילת העבודות בפרויקט – עוד קודם לתחילת עבודות קבלניות המשנה בפרויקט. אלא שזו אינה הבקשה שנדונה בפני בית משפט קמא, שם עתרו המבקשים במסגרת הדיון מיום 31.3.2025 לגילוי מסמכים "מיום תחילת ההתקשרות" קרי החל מיום תחילת עבודות קבלניות המשנה בפרויקט. ממילא המבקשים אינם טוענים כי שומרוני קיזזה את סכומי ההלוואות שנתנה ללווים בטרם החלו קבלניות המשנה את עבודתן בפרויקט – ועל כן מסמכים שנוצרו עובר ליום ההתקשרות אינם עומדים בתנאי הרלוונטיות. אשר על כן, אין מקום לגילוי של ספרי החשבונות וכרטסות הנהלת החשבונות של שומרוני החל מיום תחילת העבודות בפרויקט; אלא החל מיום תחילת העבודה של קבלניות המשנה בפרויקט. סוף דבר: לאור כלל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך ששומרוני תמציא למבקשים את ספריה ואת כרטסות הנהלת החשבונות שלה הן מול היזם והן מול קבלניות המשנה – וזאת החל מיום תחילת עבודת קבלניות המשנה בפרויקט ואילך – ולא מיום 1.6.2021. הוראות משלימות לגבי אופן המצאת המסמכים יינתנו, ככל שיהיה בכך צורך, על ידי בית משפט קמא; הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא בעת סיום הדיון בתובענה. ניתן היום, כ' אב תשפ"ה (14 אוגוסט 2025). רות רונן שופטת