עז' המנוחה אמיליה כהן ז"ל נ. נשיא בית משפט העליון

פסק-דין בתיק בג"ץ 6841/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6841/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. עז' המנוחה אמיליה כהן ז"ל 2. רונדה כהן 3. אברהם כהן נ ג ד המשיבים: 1. נשיא בית משפט העליון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. פרקליט המדינה 4. שרת החינוך 5. נציב שירות המדינה 6. עיריית ירושלים 7. ראש עיריית ירושלים 8. יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט 9. יו"ר הועדה לענייני ביקורת המדינה 10. יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט 11. מבקר המדינה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התשס"ז (18.1.07) בשם העותרים: בשם העותר 3: עו"ד אסף כהן בעצמו בשם המשיבים 5-2: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס בשם המשיבים 7-6: עו"ד תמר קרניאל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ביום 16.6.98 נפלה אמיליה כהן ז"ל (להלן - אמיליה או המנוחה) דרך חלון כיתתה בבית הספר "לוריא" שבירושלים ואיבדה את חייה. אמיליה הייתה כבת תשע שנים במותה. המנוחה היתה בתם היחידה המשותפת של הוריה, ובתה היחידה של אימה, שהרתה אותה לאחר מאמצים. עתירה זו הוגשה על ידי הוריה של המנוחה ועל ידי עיזבונה. בקשת העותרים היא כי בית המשפט יורה למדינת ישראל ולעיריית ירושלים להכיר באחריותן הכוללת והמשותפת לאבדן חייה של המנוחה. כן מבקשים העותרים כי בית המשפט הגבוה לצדק יורה על מיצוי הדין הפלילי או המשמעתי עם כל אחד מן הגורמים האחראים למות המנוחה. בקשה נוספת של העותרים היא שבית המשפט יורה לרשויות החקירה להשלים את החקירה בעניין נסיבות מותה של המנוחה ולבחון את דבר קיומם של אחראים נוספים לאסון. העותרים מבקשים כי פעולות חקירה אלו תהיינה כפופות לביקורתו של בית המשפט. סעד נוסף המתבקש במסגרת העתירה הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק יורה על ניהולו היעיל של ההליך האזרחי המתנהל בין העותרים לבין מדינת ישראל ועיריית ירושלים, ואף יכריע לגופה בשאלת מדיניות הפיצויים הראויה בעניין נשוא העתירה. יצוין, כי זוהי העתירה השנייה במספר המוגשת על ידי אביה של המנוחה לבית משפט זה. העתירה הראשונה שהגיש האב נמחקה על ידו בהמלצת בית המשפט, תוך שמירת זכותו לעתור בשנית אם יסבור כי לפי התפתחות הדיונים בנושא העתירה ישנה הצדקה לכך (ראו בג"ץ 6805/98 כהן אברהם נ' שר החינוך, התרבות והספורט (לא פורסם, ניתן ביום 12.4.2000)). 2. כפי שפירטו העותרים בעתירתם, במערכת בתי המשפט תלויים ועומדים שלושה הליכים הנוגעים לעניין נשוא העתירה: שתי בקשות רשות ערעור בבית המשפט העליון (רע"פ 1007/05 מדינת ישראל נ' בוחבוט ורע"פ 1426/05 דומי נ' מדינת ישראל), וכן ת.א. 7142/05 עיזבון המנוחה אמיליה כהן ז"ל נ' מדינת ישראל, המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ. תחילתן של בקשות רשות הערעור התלויות ועומדות בבית משפט זה בכתב אישום שהגישה מדינת ישראל כנגד שמונה נאשמים, לפיו יוחסה להם גרימה ברשלנות של מותה של המנוחה. חמישה נאשמים זוכו בבית משפט השלום, ושלושה נאשמים הורשעו על ידו בעבירה שיוחסה להם. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של שניים מבין הנאשמים שהורשעו, ודחה את ערעורו של הנאשם השלישי. מדינת ישראל הגישה בקשת רשות לערער על זיכויים של שני הנאשמים על ידי בית המשפט המחוזי (רע"פ 1007/05 הנ"ל). אף הנאשם שערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"פ 1426/05 האמור). במסגרת ההליך האזרחי הנזכר (ת.א. 7142/05) נתבעו מדינת ישראל ועיריית ירושלים על ידי העותרים לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל רשלנותן של הנתבעות. בעבר התנהל בין העותרים לבין עיריית ירושלים ומשרד החינוך הליך גישור לפני המשנה לנשיא בית העליון בדימוס, השופט ת' אור. יצוין, כי ביום 12.6.07, היינו לפני יומיים, נמסרה הודעה על ידי משיבים 7-6 לפיה באותו יום נחתם הסכם פשרה בהליך האזרחי האמור. 3. מתגובת המשיבים 5-2 עולה כי האירוע הטראגי אשר הוביל למותה של אמיליה כהן ז"ל נבחן על ידי משרד החינוך, וכי בעקבות בחינתו של האירוע ושל מקרים מצערים אחרים הופקו לקחים שונים. ועדה שהוקמה לבחינת האירוע הגישה מסקנותיה למנכ"ל משרד החינוך בחודש יולי 1998. כמו כן, בעקבות האירוע ובעקבותיהם של אסונות נוספים הוקמו שתי ועדות: ועדת מומחים בראשות ירמי אולמרט, אשר מסקנותיה פורסמו בחודש ספטמבר 1998, וועדה בראשות ח"כ רפי אלול, אשר המלצותיה פורסמו בחודש אפריל 1999 והתקבלו על ידי שר החינוך, מנכ"ל משרד החינוך ויו"ר השלטון המקומי בחודש יולי 1999. בנוסף, בחודש דצמבר 2003 התקבל דו"ח ועדת זיילר, שהייתה ועדת חקירה ממלכתית אשר עסקה בבטיחות מבנים ומקומות המשמשים את הציבור. ביום 22.7.01 התקבלה החלטת ממשלה שעניינה תיקון ליקויי בטיחות והסרת מפגעים בטיחותיים במוסדות חינוך. באותה החלטה נאמר, בין היתר, כי בתקציב משרד החינוך ייקבע סעיף תקציבי ייעודי לתיקון ליקויי בטיחות והסרת מפגעים בטיחותיים. כן נקבע כי יוכשרו ממוני בטיחות למוסדות החינוך. בעקבות האמור בדו"חות ובהחלטת הממשלה האמורה נקט משרד החינוך, יחד עם רשויות המדינה האחרות, מספר פעולות לשם שיפור תנאי הבטיחות בבתי הספר. כך, נכתבו מחדש הוראות הבטיחות למוסדות חינוך. בין היתר נכתבה הוראה, שכל מטרתה היא למנוע הישנותם של מקרים בהם נפגע תלמיד בשל הצבה לא בטיחותית של חלונות בכיתות בית הספר. כמו כן, הוכשרו כמאתיים ושבעים מנהלי בטיחות לרשויות החינוך המקומיות. כאן יש לציין, כי לאחרונה דחה בית משפט זה עתירה נגד הקמתו של מערך מנהלי הבטיחות במוסדות החינוך, אשר הוקם על ידי משרד החינוך בעקבות החלטת הממשלה הנזכרת. בית המשפט קבע כי משרד החינוך מוסמך להסדיר את נושא הבטיחות במוסדות החינוך ולפקח עליו, וכי אין בסמכות זו כדי לכרסם באחריותן של הרשויות המקומיות לבטיחותם של השוהים במוסדות החינוך שבתחומן (בג"ץ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך (לא פורסם, ניתן ביום 23.1.2007)). בעקבות דו"ח ועדת זיילר יצר מכון התקנים קורס המכשיר בעלי מקצוע לבצע מבדקי בטיחות והערכת סיכונים במוסדות החינוך. במשרד החינוך פותח נוהל מבדק בטיחות חדש שמטרתו הבחנה בין דרגות הליקויים השונים על פי דחיפות הטיפול הנדרש בהם. מתגובת המשיבים 5-2 עולה כי נהלי הבטיחות נאכפים כחלק מהליך הרישוי של מוסדות החינוך. בהתאם לכך פועל משרד החינוך לאיתורם של מוסדות חינוך הפועלים במבנים שאינם עומדים בסטנדרט הבטיחות הראוי. במקרים המתאימים אף מוצאים צווי סגירה נגד בתי ספר. כמו כן שוקד משרד החינוך על הכשרת עוזרי ביטחון ובטיחות בית ספריים. הוגדרו והוטמעו תפקידיהם של נושאי אחריות שונים ברשויות המקומיות ובבתי ספר בתחום הבטיחות. חודדו והוטמעו הנהלים בדבר הוראות בטיחות בתחזוקה שוטפת של מוסדות ובמהלך אירועים מיוחדים, וכן חודדו הנהלים בדבר הטיפול בתאונות והדיווח עליהן. המשיבים 5-2 ציינו בתגובתם כי משרד החינוך איננו שוקט על שמריו בנושא, וכי בכוונתו, בעזרת רשויות המדינה האחרות, להמשיך ולהעמיד את הבטיחות במוסדות החינוך בראש סדר העדיפויות. 4. כאמור, בצד אחריותו של משרד החינוך לבטיחות השוהים במוסדות החינוך והמבקרים בהם ניצבת חובתה של הרשות המקומית לקיים בתחומה מוסדות חינוך במבנים העונים על דרישות הבטיחות (ראו בג"ץ 8046/04 בן-עטיה נ' ראש עירית בת ים, פ"ד נט(4) 29). על פי תגובת המשיבים 6 ו-7, הרי מאז האסון שפקד את העותרים נקטה עיריית ירושלים צעדים לשיפור הטיפול בליקויי בטיחות במוסדות החינוך בעיר. כך, הוקמה ועדת בטיחות במנהלת החינוך העירונית הדנה בנושאי בטיחות. כמו כן, אחת לשנה מתכנסת ועדת בטיחות עליונה בשיתוף אנשי מקצוע מעיריית ירושלים וממשרד החינוך ודנה בנושאים אלו. החל משנת 1999 קיים ממונה על הבטיחות במוסדות החינוך בעיר, ומאז שנת 2003 מאויש תפקיד זה על ידי מהנדס בעל הכשרה מיוחדת בתחום. המהנדס האמור מטפל בפניותיהם של מנהלי מוסדות חינוך, מורים והורים בעניין ליקויי בטיחות הקיימים במוסדות החינוך בעיר, ופועל להסרתם של ליקויים אלו. הממונה על הבטיחות אף אחראי להוצאת אישורי בטיחות עבור מבנים המשמשים מוסדות חינוך בעיר, אישורים המהווים תנאי לקבלת רישיונו השנתי של המוסד החינוכי. הליך קבלתו של אישור בטיחות כאמור כולל בדיקה מקיפה של המבנים והמתקנים המשמשים את המוסד החינוכי לשם איתורם של מפגעי בטיחות. כך, למשל, חלון ללא מגביל נפילה מוגדר כיום כמפגע שיש להסירו באופן מיידי, שכן הוא מהווה סכנה ברורה ומיידית לפגיעה באדם במגע מקרי או לא מכוון (ראו דו"ח סיכום מבדק שצורף לתצהירו של הממונה על הבטיחות במוסדות החינוך בעיר, מר חיים אהרונסון). 5. כעולה מהמקובץ, בעקבות האסון שפקד את העותרים, וכן בעקבות אירועים נוספים, הפיקו רשויות המינהל המופקדות על תחום החינוך לקחים בנוגע לסוגיית הבטיחות במוסדות החינוך, ואף נקטו שורה של צעדים כמתבקש מאותם לקחים. לא ניתן לקבוע כי די באותם צעדים על מנת למנוע הישנותם של מקרים מצערים בעתיד. יש להיזהר מהקביעה כי נעשה די בתחום, כשם שיש להיזהר אף מהקביעה ההפוכה. ספק אם יש בצעדים שננקטו ולוּ משום נחמה פורתא להורה שאיבד את ילדו בתאונה שקרתה בשל מפגע בטיחות בבית ספר. דא עקא, בעניין זה קצרה ידו של בית המשפט מלהושיע. 6. מרבית הסעדים המבוקשים על ידי העותרים הינם סעדים כלליים ובלתי מוגדרים שאינם מסוג הסעדים הניתנים על ידי בית המשפט הגבוה לצדק (ראו למשל בג"ץ 1073/01 משה כהן נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, ניתן ביום 6.2.2001); בג"ץ 6029/99 פולארד נ' ראש הממשלה ושר הבטחון, פ"ד נד(1) 241). כך, למשל, הסעד הראשון המבוקש על ידם הוא "כי מדינת ישראל ועיריית ירושלים תכרנה, ביחד ולחוד, באופן רשמי, חד משמעי וללא התחמקות בדבר אחריותן הכוללת והמשותפת לאובדן חייה של אמיליה ז"ל" (עמ' 4 לכתב העתירה). ברור שאין מדובר בסעד ממין הסעדים שיינתנו על ידי בית משפט. לעניין בקשת העותרים כי בית משפט זה יורה על מיצוי הדין הפלילי עם כל הגורמים למות המנוחה, ולעניין בקשתם כי בית המשפט יורה על ניהולו היעיל של ההליך האזרחי המתנהל בינם לבין מדינת ישראל: העותרים לא הצביעו על עילה כלשהי להתערבות בהליכים המתנהלים בקשר לעניין נשוא העתירה. בית משפט זה איננו "ערכאת-על", הבוחנת את ההחלטות השיפוטיות המתקבלות על ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, וזאת בין אם מדובר בהחלטות ביניים ובין אם מדובר בפסקי דין (ראו למשל בג"ץ 2398/02 רפי רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם, ניתן ביום 22.4.2002); בג"ץ 5932/01 יצחק מינא עו"ד נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (לא פורסם, ניתן ביום 2.8.2001); בג"ץ 6089/00 דוד נצר ישי נ' ראש ההוצאה לפועל חדרה (לא פורסם, 6.9.2000); בג"ץ 2076/06 אורלי קסוטו נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (לא פורסם, 26.3.2006)). חזקה על בתי המשפט כי ינהלו את ההליכים אליהם מתייחסים העותרים בעתירתם באופן יעיל, ואין כל מקום לסעד כוללני מהסוג המתבקש בעתירה. ודאי שאין מקום לכך שבית משפט זה יכריע בסוגית מדיניות הפיצויים הראויה במקרה דנא, מה גם שסוגיה זו הוסדרה בהסכם פשרה שנעשה בימים אלה ממש. אשר לעתירה בעניין השלמת החקירה בדבר נסיבות מותה של המנוחה והביקורת עליה: העתירה איננה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטות גורמי החקירה ורשויות התביעה. כידוע, מידת ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אלה הינה מצומצמת ביותר. החלטות בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין אינן חסינות אמנם מפני ביקורת שיפוטית, אולם ההתערבות בהן תיעשה אך במקרים נדירים, מקום שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו למשל בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום (לא פורסם, ניתן ביום 16.11.2006)). המקרה שלפנינו איננו בא בגדרם של אותם מקרים נדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. לעניין זה יש לציין, כי מתגובת המשיבים 5-2 עולה, כי ככל שיעלו בעתיד במסגרת ההליכים הפליליים התלויים ועומדים או על ידי העותרים עצמם טענות קונקרטיות בנוגע לאנשים ספציפיים שיש לחקור בעניינם, ייבחן העניין מחדש על ידי רשויות האכיפה בהתאם לכללים המקובלים בכגון דא. לעניין הסעד שעניינו מיצוי ההליכים המשמעתיים: מקובלת עלינו עמדת המשיבים ולפיה, נוכח החלטת רשויות התביעה לנקוט הליכים פליליים נגד מי שנמצאו אחראים לאירוע הטראגי, לא תפסו ההליכים המשמעתיים מקום מרכזי בפעולתן של רשויות האכיפה כלפי אותם גורמים. כמו כן, מקובלת עלינו עמדתם כי כיום, נוכח חלוף הזמן, הזיכויים בהליכים הפליליים ופרישתם של גורמים שונים מרשויות המדינה, אין אפשרות מעשית לנקוט בהליכים משמעתיים הרלוונטיים לעניינם של העותרים. 7. מבינים אנו לליבם של העותרים, אך הסעדים אותם הם מבקשים אינם ממין הסעדים שבית משפט זה יכול לתיתם. העתירה נדחית. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ח בסיון התשס"ז (14.6.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068410_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il