פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 684/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 684/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי בחיפה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד איתן בוירסקי בשם המשיבים 2-1: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיבה 3: עו"ד שמעון פרץ פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול החלטותיהם של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 23.12.2015 ושל בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין האזורי) מיום 1.1.2015. 2. לעותר ולמשיבה 3, גרושתו (להלן: המשיבה) נולדו במהלך נישואיהם שתי בנות, שעודן קטינות – העותרת 2 והעותרת 3 (להלן: הקטינות). העותר והמשיבה התגרשו בשנת 2007 ומאז הם מנהלים הליכים משפטיים שונים הנוגעים למשמורת על הקטינות. חלק מהליכים אלו תוארו בפסק דינו של בית משפט זה (בג"ץ 7788/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (18.11.2013)), ולכן אפרט אותם אך בקצרה. 3. בהסכם הגירושין שבין העותר למשיבה נקבע כי העותרת 2 תהא במשמורתו של העותר וכי העותרת 3 תהא במשמורתה של המשיבה. אולם, בסופו של דבר קיבלה המשיבה את המשמורת על שתיהן, בהתחשב בתסקיר מטעם שירותי הרווחה שבו הומלץ שלא להפריד ביניהן. בין העותר למשיבה התנהלו הליכים שונים בשאלת המשמורת והסדרי הראייה עם הקטינות. בהקשר הנוכחי, די בכך שנציין רק כי בשנת 2012 עברה העותרת 2 להתגורר עם העותר, לטענתו מרצונה החופשי. בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 22.12.2013 צוין כי הלכה למעשה העותרת 2 נמצאת במשמורתו של העותר זה כשנה ללא הסדרי ראייה עם המשיבה, וכי העותרת 3 נמצאת במשמורתה של המשיבה ללא הסדרי ראיה עם העותר. בית הדין האזורי עמד על כך שמדובר במצב לא ראוי בייחוד נוכח העובדה שהקטינות לא מתראות ביניהן. לכן, בית הדין קבע הסדרי ראייה לקטינות עם הוריהן (היינו לעותר עם העותרת 3 ולמשיבה עם העותרת 2, בהתאמה), באופן שיאפשר גם מפגש של הקטינות זו עם זו. עוד קבע בית הדין האזורי כי המגמה היא להרחיב את הסדרי הראייה שנקבעו בהחלטה זו ככל הניתן, וכי אלה ייבחנו עם הזמן לפי הדיווחים של באי כוח הצדדים. הסדרי הראיה שנקבעו לא קוימו במלואם, ועל כן, בהמשך בית הדין האזורי נתן מספר החלטות שמטרתן הייתה ליישם את הסדרי הראיה בין הצדדים. חלק מהחלטות אלה ניתנו לאחר קבלת תסקיר של שירותי הרווחה. 4. כאמור, העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של בית הדין האזורי מיום 1.1.2015. לאחר שהוגש תסקיר עדכני של שירותי הרווחה, הורה בית הדין האזורי בהחלטתו זו על הרחבת הסדרי הראייה של ההורים עם הקטינות, וכן על הגשת תסקיר נוסף של שירותי הרווחה. בהחלטה צוין כי היא ניתנה בהסכמת הצדדים. בית הדין האזורי קבע כי במועד מתן ההחלטה הוא לא רואה מקום להיענות לבקשתו של העותר לקבלת משמורת על העותרת 3. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין הגדול. 5. ביום 23.12.2016 דחה בית הדין הגדול את הערעור. בית הדין הגדול קבע כי בשלב זה הוא לא רואה מקום לשנות מהחלטתו של בית הדין האזורי המבוססת על תסקיר של העובדת הסוציאלית, וכי בית הדין האזורי ישוב וישקול את נושא המשמורת והסדרי הראיה לאחר שיקבל את חוות דעתם של הגורמים המטפלים. כאמור, העתירה דנן כוונה גם נגד החלטה זו של בית הדין הגדול. 6. בעתירה שפנינו נטען כי בתי הדין לא נתנו משקל מספיק לטענותיו של העותר ולראיות שהוצגו בפניהם לגבי האלימות הנטענת שמפעילה המשיבה כלפי העותרת 3. עוד נטען כי הפרוטוקול שנערך בדיון בבית הדין הגדול עובר למתן ההחלטה הוא חסר ואינו משקף נכונה את מהלך הדברים. כן נטען כי בערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול הוא ביקש שתתקבל הכרעה סופית בבקשתו לקבל משמורת על העותרת 3, ולמרות זאת הוחלט על החזרת הדיון לבית הדין האזורי. 7. בהחלטה מיום 26.1.2016 התבקשו המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. 8. בתגובה שהוגשה מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ביום 4.4.2016 נטען כי דין העתירה להידחות על הסף כבר בשל כך שהעותר לא צירף את רשויות הרווחה כמשיבות בעתירה. לגופו של עניין, נטען כי המגמה שהנחתה את בית הדין האזורי מאז שהתגלע הסכסוך בין בני הזוג חתרה להרחבה של הסדרי הראייה של העותר עם העותרת 3, תוך בחינת טובתן של הקטינות. עוד נטען כי החלטותיו של בית הדין האזורי ניתנו על סמך התסקירים של שירותי הרווחה, שנערכו בצורה מקצועית ומקיפה. 9. בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה ביום 19.4.2016 נטען כי יש לדחות את העתירה נוכח ההלכה לפיה בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. עוד נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שכן הלכה למעשה בית הדין האזורי פעל ליישום בקשותיו של העותר למפגשים עם העותרת 3, וכי העותר הוא הגורם המפריע ליישום הסדרי הראייה שנקבעו בהחלטות השיפוטיות השונות. 10. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא שבית משפט זה אינו מתערב בהליכים המתנהלים בבתי הדין הדתיים אלא במקרים חריגים, וכל שכן כשמדובר בהחלטת ביניים של בית הדין האזורי, כאשר ההליך בין הצדדים טרם הסתיים (ראו: בג"ץ 6836/04 פלוני נ' פלונית (28.11.2004); בג"ץ 2166/03 שחר נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (23.3.2003)). העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטה של בתי הדין הרבניים המורה על הסדרי ראיה זמניים בין ההורים לקטינות, ואין בה כדי להכריע באופן סופי בשאלת המשמורת, וכבר משום כך אין מקום להתערב בה. 11. אם כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 5,000 שקל. ניתן היום, ‏כ"ב בניסן התשע"ו (‏1.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16006840_A07.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il