מרדכי עזרן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6839/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' גולדברג המערער: מרדכי עזרן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.10.97 בת"פ 216/96 שניתן על ידי כבוד השופט רזי תאריך הישיבה: א' באייר התשנ"ח (27.4.98) בשם המערער: עו"ד זועבי פאהום בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 216/96) בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד ובהחזקת כלים לשימוש בסם מסוכן. ברשותו של המערער נתפסו כ72- גרם הירואין וכן מאזנים לשקילת סמים מסוכנים. בשל הרשעתו בעבירות אלו, נגזרו על המערער ארבע שנים מאסר לריצוי בפועל. הערעור מכוון כנגד מידת העונש; וטענתו המרכזית של ב"כ המערער היא, כי שגה בית המשפט בקבעו שהמערער לא החזיק את ההירואין לשימושו העצמי בלבד, על אף הכמות המשמעותית שנתפסה ברשותו, וכי קביעה זו מבוססת על "חזקת הכמות" הקבועה בסעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים. טענתה של ב"כ המערער היא, כי עלה בידי מרשה לסתור את החזקה הזאת, באמצעות עדותו של העובד הסוציאלי שהשמיעה מטעמו, ואשר לדבריו מטופלו צורך כארבעה-חמישה גרם הירואין ליום; ועל כן - אין בכמות של כ72- גרם הירואין, כשלעצמה, כדי להצביע על כך שהחזקת הסם נעשתה שלא לצרכי שימוש עצמי בלבד. אדרבא, המדובר בכמות המספיקה למערער לחודש בקירוב; וסביר שירכוש כמות כזו בבת אחת. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שהמערער צורך כמות משמעותית של הרואין בכל יום, אך בעקבות הדברים שנאמרו בענין זה בע"פ 5937/94, קבע שאין די בהוכחת צריכה משמעותית על מנת להיחלץ מאחיזתה של "חזקת הכמות" הנ"ל; וכי על המבקש להיחלץ ממנה, להראות לבית המשפט שהיה בידו לממן את רכישתה של כמות הסם הגדולה שנמצאה ברשותו, מבלי להיזקק לסחר בחלקה לפחות. בהיותו ער לדברים האמורים, טען המערער שהוא בעל חנות בשוק תלפיות המכניסה לו כאלף ש"ח לשבוע; וכי הכנסה זו היא מקור המימון של כמות הסם הגדולה שנתפסה ברשותו. בית המשפט המחוזי לא קיבל טיעון זה כמשקף את המציאות: מחד גיסא - לא הובאה בפניו ראיה כלשהי לאימות הטענה, כי אכן יש למערער בפועל הכנסה שוטפת של אלפי ש"ח לחודש מעבודה בחנות הרשומה על שם אביו בתלפיות; ומאידך גיסא - מסתבר מדברי העובד הסוציאלי, שהמערער ובני משפחתו מתקיימים מקיצבת הביטוח הלאומי. במצב דברים זה, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא עלה בידי המערער לסתור את המסקנה המתחייבת מ"חזקת הכמות"; ואנו לא מצאנו עילה להתערב בקביעתו זו. אכן, אם מחייתו של המערער על קיצבת הביטוח הלאומי; כי אז החזקת כמות כה גדולה של הירואין ברשותו מלמדת, שאין היא משמשת לצריכתו האישית בלבד. העונש שנגזר על המערער - ארבע שנים מאסר - אינו חורג, כשלעצמו, מרמת העונשים הנוהגת בעבירות מסוג זה. תרומתה של מערכת המשפט למאבק בהפצת סם המוות הלבן היא בהטלת עונשים חמורים שפניהם להרתעה; והעונש שנגזר על המשיב עולה בקנה אחד עם תכלית זו. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. ניתנה היום ב' באייר תשנ"ח (28.4.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97068390.H01