סוידאן אמירה נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק בג"ץ 6833/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6833/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם העותר: סוידאן אמירה נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. קאסם עלי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בשבט התשע"ד (9.1.2014) בשם העותר: עו"ד תומר בן חמו בשם המשיב 1: עו"ד אבינעם סגל-אלעד בשם המשיב 2: עו"ד יגאל דותן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע והליכים א. עתירה זו עניינה משאלת העותרת, אמו של המנוח סוידאן פארס ע"ה, שנורה למוות על-ידי המשיב 2 ושותפיו לעבירת הריגה, למנוע מן המשיב 2 לצאת לחופשות ממאסרו. המשיב 2 נדון ל-19 שנות מאסר; הושת עליו גם פיצוי של 120,000 ₪, שלא שולם. העותרת סבורה כי היה מקום לשקול את עמדת המשפחה ולמצער לשמוע את עמדתה לפני החלטה על חופשה למשיב, מה גם שלא שילם את הפיצוי. על פי הטענה, לפי סעיף 10 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 ותקנה 9 לתקנות זכויות נפגעי עבירה, תשס"ב-2002 שעניינה מסירת מידע באמצעות מענה ממוחשב, יש בכל מקרה לתת הודעה לנפגעי עבירה לעניין חופשת האסיר, ולא נתקבלה אצל המשפחה הודעה כזאת. ב. בתגובת המשיב 1 נאמר, כי על פי הדין אין חובה לשמיעת עמדתו של קרבן עבירה, ואי תשלום פיצויים אינו מהוה שיקול לבחינת בקשה ליציאה לחופשה. עוד נטען, כי החובה שבדין היא, שכאשר נפגע בעבירת מין או אלימות חמורה מבקש לקבל מידע ביחס לאסיר, יש למסור לו הודעה כי האסיר עתיד לצאת לחופשות; ואולם, הגם שהמידע הוזן למערכת במקרה דנא, הנה בשל תקלה לא נמסרה הודעה לעותרת. התגובה נדרשת לפרשנותו של חוק זכויות נפגעי עבירה, ומטעימה כי לא הוענק לנפגע עבירה מעמד עצמאי. ומוקד ההליך הפלילי הוא בין המדינה לנאשם; אך הוענקו לנפגעי העבירה זכויות לשם שמירה על כבודם, וכדי למנוע מהם עגמת נפש על-ידי שיתופם במידע, תוך רצון לשמוע את קולם, הכל כאמור בפרק ב' לחוק. כנטען, ישנם סעיפים בחוק שעניינם קבלת מידע (בהליכים הוזכרו, וניתן להזכיר גם עוד, סעיף 8 – מהלך ההליך הפלילי; סעיף 9 – עיון בכתב אישום; סעיף 11 – מידע על שירותי סיוע לנפגעי עבירה; וסעיף 10 – עת המאסר, שאליה נידרש להלן. הסעיפים שבהם ניתן לנפגעי עבירה בדין להביע עמדה עניינם בקשה לעיכוב הליכים (סעיף 16); הסדר טיעון (סעיף 17); פגיעה ונזק לצורך גזר דין (סעיף 18); ועדת שחרורים (סעיף 19); וחנינה (סעיף 20). המשיב 1 מפנה גם לתקנות זכויות נפגעי עבירה, שתקנה 9 בהן קובעת – כאמור – אפשרות למתן מידע ממוחשב לנפגע עבירה המעוניין בכך, והמקבל לשם כך קוד אישי. נאמר, כי הוכנה מערכת מחשב הקרויה מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה), שנפגעי עבירה, על פי קוד, יכולים להזדהות בו ולקבל מידע; זאת מעבר למקרים שבהם ישנו מגע ישיר בין גורמי האכיפה לנפגעים על פי הנחיות; צוין, כי בנושאים מסוימים מעדכנת מנ"ע את נפגעי העבירה מיוזמתה. נאמר, כי במקרה דנא אכן קוים קשר רציף בין המשפחה לגורמי שירות בתי הסוהר, ועמדתה לגבי חופשות המשיב 2 הובעה; ואולם, למרבה הצער לא נשלחה הודעה יזומה על חופשתו הראשונה של המשיב 2 (שיצא עד כה לשלוש חופשות). לטעמו של המשיב 1, לפי סעיף 10 לחוק חובת המשיב בעניין חופשות היא ליידוע ולא לקבלת עמדה, וכן נאמר כי שיקול אי תשלומו של הפיצוי אינו בין אלה המובאים בחשבון לעניין חופשה, שאז מתמקדים בנושא המסוכנות; נושא הפיצוי נחקק כשיקול בסעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001. נאמר גם כי חופשות המשיב 2 היו בתנאים מוגבלים. אשר לאי מסירת ההודעה למשפחה, לא ברורות הסיבות מדוע כך אירע במקרה דנא, כיון שהמידע הוזן במערכת, ואילו פנתה המשפחה לפי הקוד היתה מקבלת את המידע, ונאמר כי מערכת מנ"ע המשודרגת עתידה להיות מופעלת ביום 20.1.14, ויש לקוות כי עמה יבואו שיפורים. ג. תגובת המשיב מס' 2 היא, כי החופשות שקיבל באו לאחר דחיות קודמות בהענקתן, וכי עניין הפיצוי אינו שייך לשיקולי מתן חופשה. ד. בדיון בפנינו טען בא כוח העותרת, כי מקובלת עליה הודעת המדינה שנפלה שגגה במערכת במקרה דנא, ואילו באו גורמי המדינה בדברים עם המשפחה לעניין זה אולי לא היתה נולדת העתירה; כן מקובל על המשפחה כי תוכנס מערכת מחשוב חדשה, והם מברכים על כך. ואולם, לשיטת העותרת יש מקום לשמיעת קרבן העבירה בטרם מתן חופשה לאסיר, וראוי לשנות את פקודת שירות בתי הסוהר לעניין זה כקביעה ערכית; זאת, גם אם אין למשפחה וטו. עוד נטען, כי המשיב 2 לא שילם את הפיצוי ואף לא פנה למרכז לגביית קנסות לעניין הפיצוי, ודבר זה צריך להישקל גם לעניין חופשה כשם שהוא נשקל במסגרת ועדת השחרורים. בנסיבות הספציפיות, שבו ארבו המשיב 2 וחבריו למנוח בשל סכסוך משפחות, ירו כדי להרוג ונמלטו, יש מקום לשקול היטב כשניתנות לאסיר זכויות יתר כמו חופשה. אחותו של המנוח ציינה בפנינו את כאב המשפחה – ובה יתומים, אלמנה והורים קשישים, מקום שילדי המנוח היו עדים לפשע והמנוח קיפד את חייו בגיל 47, ואף הפיצויים לא שולמו; משהמשיב 2 לא ריחם על מי שלא עשה לו מאומה, אין מקום לרחמים כלפיו לעניין חופשות, מה עוד שהוא גר בשכנות למשפחת המנוח. ה. בא כוח המשיב 1 טען, כי אין מחלוקת רבה בפן המשפטי, קרי, כי בנידון דידן יש חובת יידוע למשפחה ואין חובה של קבלת עמדה; צוין כי שירות בתי הסוהר קיים קשר עם המשפחה, וגם הגביל משמעותית את תנאי היציאה לחופשה למשיב 2. המערכת, כך הוסף, תשודרג; אין מערכת חפה מכשלים, אך המשיב 1 עושה את המיטב. ו. בא כוח המשיב 2 טען כי המסגרת הנורמטיבית ברורה כפי שהציג המשיב 1, ואין זה המקום לעשות רביזיה בדין על גבו של המשיב 2, גם אם אין להמעיט מסבל המשפחה; המשיב 2 נאלץ להיאבק על כל נושא הקשור במאסרו, כמו זכות לצאת להלויית אחיו. הכרעה ז. נביע תחילה, כפי שעשינו באולם בית המשפט, את צערנו והשתתפותנו הכנים ביגון משפחתו של המנוח, אבידה שאין לה תמורה. ח. באשר לדין, ברי כי המחוקק הילך, מטבע המציאות, על חבל נורמטיבי דק של איזונים. מחד גיסא, ביקש לשמר בידי המדינה את הובלת ההליך הפלילי, וכך ראוי. מאידך גיסא, ביקש ליתן כבוד ומקום תחת השמש לקרבנות העבירה ולמשפחותיהם, שהם ששילמו את המחיר האישי. זאת, על-ידי יידועם, ובמקרים מסוימים – שענייננו אינו ביניהם – לשמוע מראש את עמדתם, בלא זכות וטו. פרטי הדברים הם בחירתו של המחוקק, ולאורם עלינו לילך; אין פירוש הדברים ששנות ניסיון בהפעלת החוק (שבאופן מלא הוכנס לתוקף רק ב-2005) אינן מצדיקות מפעם לפעם הפקת לקחים, הן באשר לעצם הוראות מסוימות בחוק והן באשר ליישומו; ואכן נזכיר, כי עד הנה תוקן החוק תשע פעמים מאז התקבל. מכל מקום, פשיטא כי המסגרת הנורמטיבית המחייבת היא החוק כמות שהוא. ולענייננו נטעים עוד, כי סעיף 1 לחוק יוצר איזון נוסף, שהוא נקודת התייחסות חשובה בנידון דידן, וזה לשונו: "חוק זה מטרתו לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה ולהגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים". עינינו הרואות, כי המחוקק כרך, באיזון שערך, את זכויותיהם של נפגעי העבירה עם אי פגיעה בזכויות החשודים, הנאשמים והנידונים. ט. כפי שציינה המדינה בתגובה, החוק מבחין בין יידוע הנפגעים או משפחתם בעניינים מסוימים, לבין חיוב שמיעת עמדתם במקרים אחרים. ענייננו שלנו הוא בזכות שבסעיף 10 לחוק, שזה לשונו: "נפגע עבירת מין או אלימות שביקש זאת זכאי לכך שהגופים המפורטים בתוספת הרביעית יידעו אותו על מהלך מאסרו של הנידון או על מהלך שהייתו של הנאשם או הנידון במשמורת חוקרת אחרת בעקבות העבירה, לרבות לעניין זכותו לפי 19 ו-20 כמפורט באותה תוספת". הנה ההבחנה: סעיף 10 מזכה ביידוע בעניין מהלך המאסר או השהיה במשמורת חוקית אחרת; אך סעיפים 19 ו-20, במסגרת זו, רק הם מזכים בהבעת עמדה – לעניין ועדת שחרורים (סעיף 19) וחנינה (סעיף 20). התוספת הרביעית כוללת (פריט 2) יידוע על יציאת האסיר לחופשה ממאסר, עליה מופקד שירות בתי הסוהר; זו איפוא בחירתו של המחוקק, ובנידון דידן עסקינן ביידוע; ראו גם בג"ץ 2488/07 פלוני נ' פרקליט המדינה (2007) ובג"ץ 586/07 פלוני נ' פרקליט המדינה פ"ד סב(3) 206 (2007). יש להצר על כך שחובת היידוע במקרה זה לא קוימה, אך עמנו הסברו של שירות בתי הסוהר והבטחתו לעניין שדרוג מערכת מנ"ע. י. כאמור, איננו רואים כל דופי בהמשך הפקתם של לקחים בעקבות הניסיון הנצבר והולך. ואדרבה. נתיחס רק לנקודה אחת, עניין אסירים שלא שילמו את הפיצוי שחויבו בו. נשאל, בלא נטיעת מסמרות, מדוע כשם שעל פי סעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי ממאסר מהוה תשלום הפיצוי או אי תשלומו אחד השיקולים לעניין שחרור על תנאי, כאמור – לא יישקל הדבר לגבי אסיר שאינו משלם את הפיצוי והדבר ביכולתו (שאם לא כן עליו לפנות למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995), גם לעניין חופשות? זאת, נוכח המחיר הכלכלי הכבד שמשלמות משפחות הנפגעים, כגון נפגעי רצח או עבירת אלימות אחרת, בנוסף למחיר הנפשי העצום שאין צורך להכביר עליו מלים; ראו אורי ינאי, "נפגעי עבירה בישראל: הוצאות כספיות שנגרמו עקב העבירה", בטחון סוציאלי 68 (מאי 2005), 25, 37 ואילך. הוצאות אלה כוללות הפסדי שכר, חובות ואבדן הכנסות ועוד ועוד; ראו גם ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל, פסקה 18 לחוות דעתו של השופט זילברטל המצביע על האפשרות לפנות למרכז לגביית קנסות לדחיית תשלום. לגבי מי שאינו משלם ואינו פונה למרכז, בודאי כאשר מדובר בפסק דין חלוט, אומר הדבר דרשני; ואולם, דברים אלה נאמרים במבט לעתיד לבוא, ואין זה המצב המשפטי כיום. יא. נוכח כל האמור ובנתון לו, איננו נעתרים לעתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד בשבט התשע"ד (‏15.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13068330_T05.doc רח+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il