חגי שטראוס נ. המרכז לגביית קנסות

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 683/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: חגי שטראוס נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיב; תשובה מטעם העותר בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט ח' כבוב: במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר, שאינו מיוצג, כי נורה למשיב, הוא המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז), לפרוס את סכומי הקנס והפיצוי שהוטלו עליו במסגרת גזר דין בת"פ (מחוזי ת"א) 29908-10-17 מדינת ישראל נ' שטראוס (01.11.2018) (להלן: ההליך הפלילי), לתשלומים של 1,000 עד 2,000 ש"ח בחודש, ובהמשך ל-5,000 ש"ח בחודש. זאת בהתאם ליכולתו הכלכלית, נוכח שהותו במאסר ממושך ולאור מצבו הבריאותי. ביום 17.06.2018, העותר הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע שורה של עבירות כלכליות, עבירות הונאה, זיוף ומרמה בהיקף של כ-16,000,000 ₪; יוער, כפי שצוין בהליך הפלילי, כי – מדובר בפרשת מרמה חמורה, במסגרתה הונה העותר עשרות רבות של אזרחים בקשר עם עסקאות נדל"ן שידע כי לא ייצאו אל הפועל. בהמשך, ביום 01.11.2018, בית המשפט המחוזי גזר על העותר 77 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם ב-10 תשלומים שווים החל מיום 01.01.2019; וכן – פיצוי לקורבנות העבירה בסך של 8,000,000 ש"ח, שישולם עד ליום 01.01.2019, ללא פריסה לתשלומים. ביום 02.06.2015, ניתן צו כינוס נכסים כנגד העותר (פש"ר 36278-00-2015), על כן הוקפאו הליכי הגבייה בתיקים שנפתחו בעניין הקנס והפיצוי (להלן בהתאמה: הליך פשיטת הרגל; תיק הקנס; תיק הפיצוי). בהמשך, ביום 26.02.2020 וביום 17.03.2020, הוגשו מטעם העותר בקשות להסדר החוב. ביום 04.03.2020 וביום 27.04.2020, דחה המרכז את בקשותיו, בהתאמה, תוך נימוק כי לא ניתן להסדיר חוב בתקופה בה מצוי העותר בהליך פשיטת רגל, אלא בכפוף לאישור של הנאמן או להחלטת בית המשפט בו מתנהל הליך פשיטת הרגל, אשר לא ניתנו בעניינו. ביום 15.03.2022, בוטל צו כינוס הנכסים, ובהתאם ביום 28.04.2022, הועברה לעותר הודעה בגין המשך הליכי הגביה. ביום 08.12.2022, הגיש העותר בקשה להסדר חוב בתיק הקנס, במטרה להפחית את הפיגורים שהתווספו וכן לפרוס את החוב ל-20 תשלומים שווים. בדומה, ביום 12.07.2022, הגיש העותר בקשה להסדר חוב בתיק הפיצוי, לפריסת חובותיו לתשלומים בסך של "400-300 ש"ח בחודש". שתי בקשותיו של העותר נדחו. באשר לתיק הקנס נקבע כי: "החייב הואשם בהונאה רחבת היקף, לא מסר פרטים להיכן נעלם הכסף, אין מקום להפחתת הפיגורים". עוד צוין בהחלטה, כי העותר רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר כתלות בקיומן של עובדות או נסיבות חדשות, וכן להשיג על ההחלטה בתוך 30 יום. באשר לתיק הפיצוי, הבקשה נדחתה "בשל היותה בלתי ריאלית ביחס לגובה החוב". דעתו של העותר לא נחה ומכאן העתירה שלפנינו. בעתירתו, כאמור, מבוקש "לאפשר לי להפקיד כספים בקופת הפיצוי בין 1,000-2,000 ₪ בחודש, וכאשר אשתחרר אוכל לשעבד גם את קצבת הנכות שלי ולהגיע ל-5,000 ₪ בחודש". העותר מצביע על מצבו הבריאותי והכלכלי הקשה, וטוען שהמרכז נמנע מלסייע במציאת פתרון בדמות הסדר תשלומים אשר יצליח לקיימו. יצוין, כי נכון למועד הגשת העתירה, סך החובות בתיק הפיצוי עומד על 11,661,917 ש"ח, וסך החובות בתיק הקנס עומד על 18,647 ש"ח, לרבות פיגורים והוצאות. מנגד, לעמדת המרכז, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. זאת, נוכח העובדה שהיה על העותר למצות את טענותיו מול המרכז במסגרת הליך השגה הקבוע בתקנה 18 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 (להלן: התקנות), או להביאן בפני המרכז לעיון חוזר מכוח תקנה 17 לתקנות. בהקשר לכך, מדגיש המרכז שדרישות אלו הובאו לידיעתו של העותר ביום 30.01.2023, במסגרת עתירת אסיר שהגיש נגד שירות בתי הסוהר בעניין בקשתו לצאת לחופשה (עת"א 17129-01-23 שטראוס נ' מדינת ישראל – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות). יתרה מכך, לעמדת המרכז יש לדחות את העתירה גם לגופה, בשל היעדר עילה להתערבות בהחלטה. העותר הגיש תשובה לתגובה המקדמית מטעם המרכז (וזאת מבלי שניתנה לו רשות לפי תקנה 7(ב2) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984); בגדרה טען, בין היתר, כי עמדת המרכז לפיה היה עליו לפנות להשגה לפי תקנה 18 לתקנות היא טענה "ריקה מתוכן", משום שבתגובתו "גילה [המרכז – ח.כ.] את דעתו". לשיטת העותר טענת המרכז בדבר גודל החוב, והיעדר הלימתו של ההסדר שהוצע על-ידי העותר, היא עדות לכך שהליך לפי תקנה 18 חסר אפקטיביות בעניינו, משלא היה משנה את הסדר החוב. לבסוף, מציין העותר כי הדרישה לפנות להליכים לפי תקנות 17 ו-18 לתקנות, לא הייתה ידועה לו ולשיטתו המרכז "בכוונה מנסה להסתיר [את הצורך במיצוי הליכים – ח.כ] על מנת להפעיל לחץ פסול על החייבים, ובכך לגרום לחייב להמשיך לצבור ריביות וקנסות כבדים". דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, בתגובת המרכז על נספחיה ובתשובת העותר לה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. מקובלת עלי עמדת המרכז, לפיה העותר לא מיצה כדבעי את המסלול הסטטוטורי, הקבוע בתקנות 18-17 לתקנות, בטרם הגיש עתירתו (ראו והשוו: בג"ץ 4062/22 סטל נ' רשות האכיפה והגביה, פסקה 3 (30.06.2022); בג"ץ 279/21 אביתר נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 8 (10.03.2021); בג"ץ 3927/17 בטבבו נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 3 (18.06.2017); בג"ץ 6242/20 שמואל נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 12 (26.01.2021)). העותר לא השיג על ההחלטות שניתנו בגין בקשותיו מיום 08.12.2022 ומיום 12.07.2022, בפני המרכז, כמצוות תקנה 18 לתקנות. וכן, לא ביקש להביאן בפני המרכז לעיון חוזר מכוח תקנה 17 לתקנות. ודוק, העותר בתשובתו לתגובת המרכז הצביע על כך שפנייה כאמור הייתה נענית בדחיית בקשותיו, כך שלמעשה, אף עמדתו מצביעה על אי מיצוי ההליכים כנדרש. העתירה נדחית על הסף אפוא וזאת מבלי להידרש לגופה, ותוך שטענות העותר שמורות לו. לפני ולפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות. למותר לציין, כי משנדחתה העתירה, ממילא נדחות מאליהן הבקשות להצטרף להליך שהוגשו. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התשפ"ג (‏16.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23006830_C05.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1