חיים לוי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6828/09 בבית המשפט העליון ע"פ 6828/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: חיים לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שיצר) מיום 15.7.09 שלא לפסול עצמו מלדון בעפ"א 80252/05 בשם המערער: עו"ד דורית פולק פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שיצר) מיום 15.7.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עפ"א 80252/05. 1. בשנת 2000 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו ניהול עסק הטעון רישוי ללא רישיון עסק. בתום שלוש שנים הורשע המערער בבית המשפט לעניינים מקומיים רמת-השרון ונדון לקנס בסך 10,000 ש"ח, תוך שהוא מצווה להפסיק את עיסוקו. בעקבות הרשעתו זו, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שיצר). 2. ביום 9.4.2008 ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (להלן: פסק-הדין). בקשתו של המערער לתיקון שגגה שנפלה בנוסח פסק-הדין נדחתה, מן הטעם כי מדובר בתיקון מהותי. בעקבות דחיית בקשתו לתיקון פסק-הדין, הגיש המערער בקשה למתן רשות ערעור (רע"פ 4679/08 חיים לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.5.2009)). הבקשה התקבלה, ובית משפט זה קבע (כבוד השופטים: א' א' לוי, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן), כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי "במטרה שישוב ויקבע את תנאיו של הצו בדבר איסור העיסוק". 3. ביום 16.6.2009 הגישה המשיבה בקשה לקביעת מועד דיון. במסגרת בקשתה פרשה המשיבה את טיעוניה אף לגבי האופן בו יש לקבוע את תנאיו של הצו. נוכח תוכנה של בקשת המשיבה, הגיש המערער בקשה לסילוקה של הבקשה על הסף בטענה שהיא כוללת ראיות וטענות חדשות שלא הועלו במסגרת הערעור. ביום 2.7.2009 התקיים דיון בפני בית המשפט ובמסגרתו טענו הצדדים לעניין קביעת תנאיו החדשים של הצו, ובעניין זה בלבד. בתום הדיונים קבע בית המשפט כי הצדדים יוזמנו לשימוע פסק-הדין. 4. בעקבות דיון זה, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. עיקר בקשתו של המערער מתבססת על הטענה כי בית המשפט נחשף באופן פסול לראיות חדשות ולטיעונים שאינם ממן העניין. לטענת המערער, הדבר השפיע על בית המשפט הנכבד והביא לנעילת דעתו. זאת, למד המערער, מנכונותו של בית המשפט לסטות באופן ניכר מפסק-דינו וכן מהלחץ שהופעל עליו לקבל את הצעת בית המשפט לסגירת העסק נשוא הצו. לבסוף, נטען על ידי המערער, כי בית המשפט אינו מוסמך לנהל הליך הוכחות בשבתו כערכאת ערעור, וגם בשל כך יש להעביר את הדיון בקביעת תנאי הצו לידי מותב אחר (להלן: בקשת הפסלות). 5. ביום 15.7.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו התייחס בית המשפט לטענות המערער, תוך שהוא מציין כי זימן את הצדדים לטעון בפניו נוכח האמור בפסק-דינו של בית המשפט העליון, וזאת מבלי שהתייחס לטענות הצדדים לגופן. בית המשפט הוסיף וציין, כי דעתו אינה נעולה נגד המערער וכי, ממילא, פסק-דינו המתוקן יינתן רק על יסוד החומר הראייתי שהוגש בפני הערכאה הדיונית. עוד נקבע בהחלטה, כי בית המשפט לא הביע דעה מוקדמת בעניינו של המערער וכי אין בניסיונותיו להציע הליכי פשרה כדי לפגום באובייקטיביות ההליך (להלן: החלטת הפסלות). 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. דיני הפסלות בכללם מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על-פי מבחן זה, מוטל על המערער הנטל להוכיח, מבחינה אובייקטיבית, כי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2005)). נטל זה לא עלה בידי המערער להרים. טענתו של המערער בדבר חשיפתו של בית המשפט לראיות פסולות ולטענות חדשות הינה כוללנית מדי ואין בה כדי להצביע על נעילת דעתו של בית המשפט. בהיבט זה, נפסק לא אחת, כי אף אם נחשף בית המשפט לראיות בלתי קבילות, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 7888/08 חילף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.2008); ע"פ 1992/08 דענא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008); ע"פ 9107/07 עאסי נ' כב' השופט ווילאם חאמד (לא פורסם, 3.2.2008); ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329, 335). קל וחומר, כאשר עסקינן אך בראיות או בטענות חדשות ולא ב"מסה קריטית" ומכבידה של ראיות בלתי קבילות. הלכה זו מבוססת על החזקה בדבר מקצועיותו של בית המשפט - מקצועיות המאפשרת לו להתעלם ממידע אשר הגיע לידיו, אם זה אינו רלוונטי להכרעתו (ראו: ע"פ 3066/92 א.צ. ברנוביץ ובניו קבלנות בניין בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.7.1992)). בנסיבות העניין, נחה דעתי כי אין בהיחשפות בית המשפט לאמור בבקשת המשיבה לקביעת מועד הדיון, כפי שזו צורפה על ידי המערער, כדי ללמד על חשש ממשי למשוא פנים. מסקנתי זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בפרוטוקול הדיון מיום 2.7.2009, ממנו ניתן ללמוד כי בית המשפט העניק לכל אחד מן הצדדים הזדמנות הוגנת ושווה לטעון את טענותיו, מבלי שחיווה דעתו על הנטען בפניו. באשר לטענה כי בית המשפט הפעיל על המערער לחצים לקבל הצעה לסגירת עסקו, דינה של הטענה להידחות. מעיון בפרוטוקולים המצורפים להודעת הערעור לא שוכנעתי כי הדברים אירעו באופן המיוחס לבית המשפט. זאת ועוד. הלכה היא, כי אין במעורבות בית המשפט בגיבוש הסדר פשרה, כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו (ראו: ע"פ 2356/07 גונצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2007); ע"פ 3551/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 182-181). עילת פסלות תקום רק במקרים נדירים בהם מעורבותו של בית המשפט בהסדר מצביעה, באופן אובייקטיבי, על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. מעיון בחומר שהציג המערער בהודעתו, לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי נמנה עם מקרים חריגים ונדירים אלה, באופן המצדיק את העברת הדיון לידי מותב אחר. 7. בהתחשב בכל אלה, ומשלא מצאתי כי המערער הוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ע (21.9.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068280_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il