בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6826/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט ח' אריאל
העותר: יורם נור
נגד
המשיבים: 1.
רשם האגודות השיתופיות
2.
עוזרת רשם האגודות השיתופיות
3.
"כפר ביאליק" - אגודה שיתופית להתיישבות
חקלאית בע"מ
תאריך הישיבה: א' בתמוז תשנ"ח
(25.6.98)
העותר: בעצמו
בשם המשיבים 2-1: עו"ד
אורית קורן
בשם
המשיבה 3: עו"ד מוני עזורה
פסק-דין
השופט א' מצא:
1. העותר הוא חבר במשיבה 3 (להלן - האגודה).
בין העותר לבין האגודה נתגלעה מחלוקת בעניין חובו של העותר לאגודה, והמחלוקת
נתבררה בפני בורר. הבורר קיבל בפסקו את טענות האגודה, לרבות בשאלת חיובי הריבית
שהשיתה על העותר. העותר ערער על פסק הבורר בפני המשיב 1 (להלן - הרשם),
וערעורו נדחה, כשלענייננו קבע הרשם, כי הוא מקבל את פסיקת הבורר באשר לשאלת חיובי
הריבית. העותר לא הגיש עתירה נגד החלטתו האמורה של הרשם.
2. במקביל להליכי הבוררות, ועל-פי בקשת האגודה,
ניהל הרשם חקירה שמטרתה לבדוק את הדו"חות הכספיים ואת דרכי הניהול של האגודה
עד לשנת 1989 (להלן - החקירה). לצורך החקירה
מונה חוקר, אשר בדק, בין היתר, דו"ח שהוכן בעבור האגודה על-ידי רואה חשבון
מקלר. דו"ח זה כלל ממצאים בנושא שיעורי הריבית שנהגו באגודה במהלך השנים
1988-1987 ואופן הצגתם בדו"חות הכספיים שלה. בתום החקירה הגיש החוקר לרשם
דו"ח על מסקנות הבדיקה. בטרם החליט הרשם דבר בנושא הדו"ח, פנה העותר בעתירה
ראשונה נגד הרשם לבית המשפט (בג"ץ 788/92), ובמסגרתה תקף את האמור בדו"ח
החוקר, תוך שהוא מתבסס על הדו"ח שהכין רואה החשבון מקלר. בתשובתו לעתירה זו
הביע הרשם נכונות למנות רואה חשבון אחר כחוקר מטעמו, על-מנת שימשיך בחקירה ויברר
את מצב הדברים לאשורו. לפי הצעה זאת, ועל יסוד הסכמת הצדדים, נקבע, כי הרשם ימנה
על חשבון האגודה חוקר אחר, רואה חשבון במקצועו, להשלמת החקירה, והעותר חזר בו מן
העתירה.
3. הרשם מינה את רואה החשבון יאיר רבינוביץ,
שהגיש לרשם את דו"ח החקירה שלו (להלן - דו"ח רבינוביץ). הרשם
החליט לאמץ את דו"ח רבינוביץ במלואו, וכנגד החלטה זו הגיש העותר עתירה נוספת
לבית המשפט (בג"ץ 2431/94). בתשובתו לעתירה הציע הרשם לבית המשפט להחזיר
להכרעתו שאלה משפטית עקרונית אחת בלבד, שהושארה פתוחה בדו"ח רבינוביץ. השאלה
(להלן - השאלה העקרונית) נוסחה על-ידי הרשם כך:
"האם
זכאית אגודה שיתופית לחייב את חבריה בגין שירותים שהיא נותנת להם בתשלומים העולים
על העלות בה נושאת האגודה השיתופית עצמה בהקשר להם (ולעניין מתן הלוואות - הנושא
המרכזי אליו מתייחסות העתירות - הזכאית אגודה שיתופית לחייב חבר אגודה הנזקק
לאשראי בריבית גבוהה מהוצאות המימון בהן נשאה האגודה לשם השגת הכספים), והאם זכאית
האגודה השיתופית להשתמש בעודפי הגבייה לכיסוי הוצאותיה הכלליות".
כמו-כן הודיע הרשם לבית המשפט, כי לאחר שיכריע בשאלה
העקרונית, ישוב וייתן את דעתו באשר לאופן בו נהגה האגודה בשאלת חיובי הריבית ויבחן
את הצורך במתן הוראות לאגודה לאור הממצאים שיקבע. על יסוד הודעה זו, חזר בו העותר
גם מעתירתו השניה.
4. בין לבין, החל העותר לפעול גם במישור של תקיפת
פסק הבורר, שאושר על-ידי הרשם. לאחר שהרשם דחה את בקשתו לביטול ההחלטה שאישרה את
פסק הבורר, הגיש העותר עתירה נוספת, שלישית במספר (בג"ץ 3996/94). על-דעת
הצדדים החליט בית המשפט לדחות את הדיון בעתירה זו עד לאחר שהרשם ייתן את החלטתו
בשאלה העקרונית.
ואכן, בהתאם להודעתו בבג"ץ 2431/94, קיים
הרשם דיון - על-פה ובכתב - באשר לשאלה העקרונית, ולבסוף פסק, כי:
"התשובה
לשאלה העקרונית שעמדה בפניי היא שאגודה שיתופית אינה יכולה לחייב חבר אגודה הנזקק
לאשראי בריבית הגבוהה מהוצאות המימון בהם נשאה האגודה לשם השגת הכספים. הוצאות
מימון אלו נקבעים (כך!) בתום שנת הכספים עם קביעתו של סל הריבית אשר מתאפס בסוף
שנת הכספים מבלי שהאגודה צוברת כל רווח כתוצאה מהעמדת האשראי לחבר".
5. לאחר שפסק בשאלה העקרונית כאמור, בחן הרשם,
כפי שהתחייב בפני בית המשפט, כיצד נהגה האגודה בעניין חיובי הריבית הלכה למעשה. כן
בחן אם יש צורך במתן הוראות לאגודה לאור פסיקתו בשאלה העקרונית. גם במסגרת הדיון
בשאלה הזאת ניתנה לצדדים אפשרות לטעון, על-פה ובכתב. בשלב זה, ובשל עובדה שהתבררה
לו במהלך הדיון, החליט הרשם לפסול את עצמו מהמשך הדיון בעניין, ומכאן ואילך נמשך
הדיון בפני המשיבה 2 (להלן - עוזרת הרשם).
6. עוזרת הרשם החליטה (ביום 7.4.97) שעל האגודה
לבדוק את חשבונותיה מהשנים 1989-1987 ולתקנם ככל שיתברר לה שהחשבונות אינם עולים
בקנה אחד עם החלטת הרשם בשאלה העקרונית. כן החליטה, כי הבחינה והתיקון יבוצעו
על-ידי רואה חשבון. כיון שהעותר השיג על חיוב שנקבע בפסק הבורר שאושר בשעתו על-ידי
הרשם, עורר הוא בפני עוזרת הרשם את שאלת מעמדו של חוב פסוק. בהתייחסה לשאלה זו
קבעה עוזרת הרשם בהחלטתה, כי "הרשם, כדרך בית המשפט, מנוע מלתקן פסק-דין
שניתן על ידו" ולכן "אין לי סמכות לשנות ו/או לתקן את החלטת הרשם".
7. לאחר החלטתה של עוזרת הרשם התחדש הדיון בעתירה
שהגיש העותר (בג"ץ 3996/94), בעניין תקיפת אישורו של פסק הבורר, שהדיון בו,
כזכור, נדחה עד למתן החלטה בשאלה העקרונית. עתה, ולאור עמדתה של עוזרת הרשם בשאלת
מעמדו של חוב פסוק, הודיע הרשם לבית המשפט, כי לאור החלטתו בשאלה העקרונית
"אין
לו עוד התנגדות לכך שפסק הרשם יבוטל ככל שהוא מתייחס לחיובי הריבית, וכי
הערעור על פסק הבורר ... בנקודה זו יוחזר אליו לדיון מחדש. במסגרת דיון זה
יבחן הרשם את חלוקתו של הסכום הנתבע לחוב הנומינלי ולריבית ויפסוק בקשר לחיובי
הריבית בהתאם להחלטה שהתקבלה בשאלה העקרונית" (ההדגשים אינם במקור).
על יסוד ההודעה פסק בית המשפט (ביום 8.5.97), כי
"אנחנו מקבלים עמדה זאת של המשיב 1 (הרשם - א' מ'), ובהתאם לכך מבטלים את
פסק הרשם כדי שהרשם ידון בעניין מחדש כאמור בהודעתו" (ההדגשים אינם
במקור).
8. לאחר הדברים האלה, ובהתאם להחלטת עוזרת הרשם
(מיום 7.4.97), הגישה האגודה דו"ח של רואה החשבון כרם, מ"בחן" ברית
פיקוח של אגודות שיתופיות בישראל אגודה מרכזית בע"מ (להלן - דו"ח כרם).
בדו"ח כרם הובהר, כי הבדיקה התבצעה על-פי החלטת עוזרת הרשם וכי חשבונותיה של
האגודה מהשנים 1989-1987 נבחנו על-פי הממצאים שפורטו בדו"ח רבינוביץ. בנוסף
פורטו בדו"ח כרם ההשלכות שיש לבחינת חשבונות האגודה על שיעור חובו של העותר
בתקופה האמורה.
עוזרת הרשם מצאה בדו"ח כרם משום מענה
לכאורה לשאלה בדבר חיובי הריבית שהוטלו בפסק הבורר, שאלה אותה התחייב הרשם לבדוק.
על רקע זה קבעה (ביום 25.6.97), כלהלן:
"כל
שנותר כעת לעשות הינו לפעול על-פי החלטת הבג"ץ מיום 8.5.97 ולפיכך על המבקש
(העותר - א' מ') להגיב על ממצאי הבדיקה שנערכה ע"י רו"ח כרם וזאת תוך 20
ימים מיום קבלת החלטתי זו.
לאחר
קבלת תגובת המבקש אתייחס לנושא".
9. העותר הגיש לעוזרת הרשם תגובה בכתב, כפי
שנתבקש, וביום 11.8.97 פרסמה עוזרת הרשם את החלטתה, בה קבעה, כי בתגובתו ניסה
העותר לחזור על טענות שהעלה בהליכים שהתנהלו בעבר, בעוד שלפי החלטתה מיום 25.6.97,
היה עליו להגביל עצמו אך ורק לתגובה על ממצאי דו"ח כרם בנושא חיובי הריבית.
לפיכך החליטה שלא להתייחס לטענות אחרות שהעלה העותר, הגם שהעירה על הלשון הבוטה שבה
השתמש בתגובתו, ולעניין השאלה הצריכה הכרעה קבעה כלהלן:
"לגופו
של עניין, תיקון החשבון צריך להיערך על בסיס הודעת הרשם בבג"ץ 3996/94 שהיא
פועל יוצא מהחלטת הרשם בשאלה העקרונית שניתנה בעקבות דו"ח החקירה של רואה
חשבון יאיר רבינוביץ ובהתבסס על ממצאיו. דו"ח זה אומץ, כאמור, ע"י הרשם
ואין לחרוג ממסגרת זו ...
בהיעדר
תגובה לגופו של עניין, להודעת התיקון של רו"ח האגודה מיום 28.5.97 (הכוונה
לדו"ח כרם - א' מ'), ומאחר ועל-פי הדין ותקנון המשיבה (האגודה - א' מ'),
חשבונות האגודה הינם ראיה לכאורה לנכונותם, הריני מחליטה לאמץ את תוצאות הבדיקה
שעשה רואה חשבון כרם".
העתירה שלפנינו - שהיא עתירתו הרביעית של
העותר באותה פרשה - הופנתה כנגד החלטתה האחרונה של עוזרת הרשם.
10. בפי העותר שלוש טענות מרכזיות: האחת, כי אין
לראות בהחלטתה האחרונה של עוזרת הרשם החלטה שיפוטית, ומכאן שניתנה בחוסר סמכות;
השנית, כי עוזרת הרשם נתנה את החלטתה האחרונה בלא שקיימה דיון במעמד הצדדים;
והשלישית, כי עוזרת הרשם התעלמה מהטענות שהעלה העותר בתגובתו בכתב לדו"ח כרם.
אתייחס לטענות, בקצרה, כסדרן.
בטענתו הראשונה ניסה העותר להיתלות בעובדה,
שבכותרת החלטתה האחרונה של עוזרת הרשם נאמר, כי ההחלטה ניתנה "במסגרת חקירה
על-פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות", ומכאן (כך טענת העותר) שההחלטה לא
ניתנה במסגרת סמכותו "השיפוטית" של הרשם, על-פי סעיף 52 לפקודה. טענה זו
אין לקבל. אמנם נכון שבכותרת ההחלטה נאמר, כי היא ניתנה במסגרת חקירה על-פי סעיף
43 לפקודה, אך מתוכן ההחלטה ברור שהמדובר הוא בהחלטה "שיפוטית" של עוזרת
הרשם, ולא בהליך מינהלי של חקירה. ניתן לשער, שמקור הטעות נעוץ בכך שההליך לפני
הרשם כלל, כזכור, גם עריכת חקירה; ונמצא כי המדובר בשגגה מינהלית שלעניין מהות
ההכרעה היא חסרת משמעות.
גם טענתו השניה של העותר, כי עוזרת הרשם נתנה
את החלטתה בלא לקיים דיון במעמד הצדדים, דינה להידחות. בהחלטתה מיום 25.6.97 קבעה
עוזרת הרשם במפורש, כי "לאחר קבלת תגובת המבקש (העותר - א' מ') אתייחס
לנושא". מכאן השתמע בבירור, שאין בכוונתה של עוזרת הרשם לזמן את הצדדים
להשמעת טיעון על-פה. אם ביקש העותר להשמיע טענות במסגרת דיון במעמד הצדדים, היה
עליו לבקש מעוזרת הרשם לקיים דיון כזה, ולהסביר את מטרתו. משלא עשה כן, אינו יכול
להישמע בטרוניה על כך שלא זומן לדיון. העותר גם לא הסביר בטיעונו בפנינו מה היה
בידו לטעון במסגרת דיון על-פה, שלא טען במסגרת תגובתו בכתב.
נותרה הטענה השלישית, בה קבל העותר על כך
שעוזרת הרשם לא התייחסה לטענות שהעלה בתגובתו בכתב. קראנו בעיון את כתב התגובה של
העותר ולא ראינו מקום לחלוק על צדקת קביעתה של עוזרת הרשם, שהעותר לא הגיב על
דו"ח כרם "תגובה לגופו של עניין". לא זה בלבד שהעותר לא ביקש ולא
הציע להגיש דו"ח של רואה חשבון מטעמו, אלא שהוא גם לא הראה שמסקנותיו של
דו"ח כרם בנושא חיובי הריבית הן שגויות. היו בפיו טענות ומענות רבות באשר
לתקינות ההליכים בפרשה, אך לא טענות ספציפיות באשר לחישובים בדו"ח כרם גופו.
כן היו לעותר טענות, כפי שציינה עוזרת הרשם בצדק, בהן ניסה לחזור ולעורר עניינים
שכבר הוכרעו בהליכים הקודמים. לא למותר, לכן, להבהיר, כי מההשתלשלות הדיונית
מתחייב בבירור, שרק עניין חיובי הריבית נפתח לבירור מחודש על-פי הצעתו ובהסכמתו של
הרשם, ואולם פסק הבורר ביחס לכל שאר העניינים, וכן דו"ח רבינוביץ כמות שהוא,
נותרו עומדים על כנם והעותר לא היה רשאי להשיג עליהם בטענות חדשות.
11. על סף הדיון בפנינו הגיש העותר בקשה להגשת
תצהיר נוסף וכן בקשה להשלמת תצהיר זה. העובדות שפורטו בתצהיר אינן נוגעות במישרין
לעתירה, ויש בהן מעין ניסיון לפתיחת חזית חדשה. לעניין ההכרעה בעתירה אין בבקשות
הללו כדי להוסיף או לגרוע.
12. התוצאה היא שהעתירה נדחית ועל העותר לשלם
לאגודה (המשיבה 3) שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט ח' אריאל:
1. באשר לשלוש טענותיו של העותר, אני מסכים עם
דברי חברי הנכבד השופט מצא באשר לשתי טענותיו הראשונות של העותר, אך יש לי הערה,
לגבי הדברים באשר לטענה השלישית, של העותר.
2. העותר מנהל את עניניו בעצמו והוא אכן בקיא בכל
החומר הרב הקיים בנושא העתירה, בינו לבין האגודה, אולם ניראה לי שבמקום לקבוע כי
העותר לא הגיב על דו"ח כרם ב"תגובה לגופו של עניין", היה מקום
שעוזרת הרשם תפנה את תשומת-ליבו של העותר שהוא, יכול ורשאי, להמציא דו"ח של
רואה חשבון מטעמו, לגופו של עניין.
3. ייתכן והתוצאה, לאחר הגשת דו"ח כזה, אם
העותר היה מגישו, היתה דומה לתוצאה אליה הגיעה עוזרת הרשם, אולם לשם עשיית צדק ולא
רק למראית הצדק, היה מקום לעשות כן.
4. אשר על כן, לו דעתי היתה נשמעת, היה מקום
להחזיר את העניין לעוזרת הרשם, כדי לאפשר לעותר להגיש דו"ח של רואה חשבון
מטעמו, לעוזרת הרשם, שתחליט, אם יש מקום לשנות את קביעותיה, בהתאם לדו"ח זה.
ש
ו פ ט
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של השופט א'
מצא.
ניתן היום, ד' באב תשנ"ח (27.7.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT