ליז לוי נ. עו"ד תמי מייזיליק, מנהלת מיוחדת

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6823/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערת: ליז לוי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד תמי מייזיליק, מנהלת מיוחדת 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי) מיום 11.7.2021 בפש"ר 31364-08-19 בשם המערערת: עו"ד מגל רויטל פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי) מיום 11.7.2021 בפש"ר 31364-08-19, בגדרו הוכרזה המערערת פושטת רגל בד בבד עם מתן צו הפטר שהותנה בעמידה בתכנית פירעון שנקבעה לה.   הרקע לערעור ביום 13.1.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המערערת למתן צו כינוס בעניינה, השית עליה צו תשלומים בסך של 150 ש"ח לחודש ומינה את משיבה 1 למנהלת מיוחדת לנכסיה (להלן: המנהלת המיוחדת). חובותיה המוצהרים של המערערת הגיעו, לפי האמור בבקשתה, לסכום של כ-700,000 ש"ח. ברם, המערערת לא עמדה בתנאי צו הכינוס וביום 19.8.2020 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להורות לה להסיר את מחדליה. בבקשה צוין, כי המערערת לא הגישה דו"חות חודשיים ביחס למספר חודשים; צברה חוב פיגורים ביחס לארבעה חודשים ובסכום כולל של 600 ש"ח; וכי צו כינוס שניתן בעניינה בעבר בוטל נוכח ניצול ההליך לרעה (פש"ר (מחוזי ת"א) 1067/09, החלטה מיום 4.12.2016). ביום 4.10.2020, לאחר מתן ארכה על ידי בית המשפט, הגישה המערערת את התייחסותה לבקשה ועתרה להתיר לה להסיר את מחדליה – שנבעו לטענתה מקשיים בריאותיים וכלכליים – תוך 30 ימים. בית המשפט הורה למנהלת המיוחדת להשיב לבקשת המערערת, וזו הודיעה כי אינה מתנגדת למתן ארכה אחרונה להסרת המחדלים. עם זאת, המנהלת המיוחדת ציינה בתשובתה כי בין המחדלים הטעונים תיקון, על המערערת לנמק מדוע לא התייחסה במסגרת הדו"ח שהגישה ביחס לחודשים פברואר-מרץ 2020, לסכום חד-פעמי בסך של כ-23,000 ש"ח שהועבר לחשבונה מן המוסד לביטוח לאומי. משהמערערת לא הסירה את מחדליה, ביום 29.11.2020 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה לביטול ההליך. המערערת, מן העבר השני, צירפה לתשובתה את הדו"חות המתייחסים לחודשים החסרים, ציינה כי שילמה את חוב הפיגורים וטענה כי היא מקבלת סלי מזון מגופים שונים נוכח מצבה הכלכלי הקשה. ביום 10.12.2020 הודיעה המנהלת המיוחדת כי המחדלים הוסרו רק באופן חלקי, וביקשה למחוק את הבקשה לביטול ההליכים וליתן למערערת הזדמנות להסיר את יתר המחדלים. כמו כן, הומלץ על הגדלת התשלום החודשי לסכום של 500 ש"ח נוכח התנהלותה של המערערת בהליך, ובין השאר בהתחשב בכך שדיווחה על הוצאות מזון בסכום חודשי ממוצע של כ-4,000 ש"ח (בחודשים יוני-יולי 2020) בעוד שלטענתה קיבלה במועדים אלה סלי מזון מגופים שונים. ביום 6.1.2021 הורה בית המשפט למערערת להתייחס לבקשה להגדלת צו התשלומים ובכלל זה לפרט מספר נתונים באשר למקום עבודתה ושיעור השתכרותה. בהחלטה צוין עוד, כי "על פניו החייבת [המערערת] מסתירה את הנתונים שלה, לא מציגה דפי חשבון של ילדיה שלטענתה מסייעים לה, כשהיא מעומתת עם טענתה לסלי מזון חוזרת בה מהטענה [...]". ביום 12.1.2021 הגישה המערערת את התייחסותה לתהיות שהועלו בהחלטת בית המשפט. לטענתה, היא עובדת בחברה המעניקה שירותי סיעוד לקשישים ומשתכרת כ-6,300 ש"ח בממוצע לחודש; מגדלת לבדה את בנותיה הקטינות; מסתייעת לעיתים בבנהּ, אך הלה אינו מוכן להציג אסמכתאות הנוגעות למצבו הכלכלי; ואינה זכאית עוד לקבלת סלי מזון כפי שהיה בעבר. ביום 14.1.2021 הורה בית המשפט על הגדלת התשלום החודשי לסכום של 500 ש"ח, וזאת מן הטעם שהמערערת לא הציגה פרטים מהותיים ובכלל זה היקף משֹרתה, שיעור המזונות שהיא מקבלת וגיל בנותיה הקטינות, ומשעל פניו נראה כי אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותהּ. ביום 22.6.2021 הגישה המנהלת המיוחדת תסקיר מסכם ובו המליצה על תכנית פירעון שבמסגרתה תשלם המערערת לקופת הכינוס סכום חודשי של 855 ש"ח למשך 45 חודשים, אשר באופן מצטבר יגיע לכדי מלוא חובותיה לנושים. במסגרת התסקיר צוינו נתוניה האישיים של המערערת ובכלל זה העובדה שצברה חוב פיגורים לקופת הכינוס בסכום של 1,000 ש"ח; שבקופה הצטבר סכום של כ-3,100 ש"ח בלבד בעוד שחובותיה, בהתאם לתביעות החוב שאושרו, הגיעו לסכום של כ-42,000 ש"ח; שלא הוגשו על ידה מלוא הדו"חות החודשיים כמו גם אישורים שונים ואסמכתאות שנדרשו על ידי המנהלת המיוחדת; וששֹכרה הממוצע מגיע לסכום של כ-4,200 ש"ח בחודש לעומת היקפן החריג של הוצאותיה החודשיות. המערערת, מצידה, התנגדה לתכנית הפירעון שנכללה בתסקיר, ותחת זאת הציעה לשלם סכום של 500 ש"ח למשך 12 חודשים. היא ציינה, בין היתר, כי שילמה את מלוא חוב הפיגורים לקופת הכינוס, והבהירה כי אם תעבוד במשרה מלאה תישלל זכאותה לקצבת מזונות (בסכום של 1,400 ש"ח) מן המוסד לביטוח לאומי. ביום 7.7.2021 הודיעה המנהלת המיוחדת כי בירור שערכה עם נציגי המוסד לביטוח לאומי העלה שהמערערת רשאית להשֹתכר עד לרף של כ-8,000 ש"ח בחודש מבלי שתישלל זכאותה לקצבת מזונות, כך שאין חולק על המסקנה שהיא אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. כמו כן, היא שבה על טענתה כי בחודש פברואר 2020 הופקד בחשבונה של המערערת סכום חד-פעמי של כ-23,000 ש"ח על ידי גורם עלוּם. הסכום האמור נמשך על ידי המערערת למחרת היום, מבלי לדווח ומבלי להסביר לאיזו מטרה הופנו הכספים. ביום 11.7.2021 התקיים דיון שבמסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. בדיון נכחה גם באת-כוח משיב 2 – כונס הנכסים הרשמי – אשר סמכה ידיה על המלצת המנהלת המיוחדת. היא ציינה כי המערערת משלמת מדי חודש סכום של 980 ש"ח לצהרון עבור בתהּ הקטינה, אך מסיימת את עבודתה לכל המאוחר בשעה 14:00; וכי היא ממשיכה ליצור חובות לגורמים שונים (לעיריית תל אביב ולגוף האחראי על הפעלת הצהרון) תוך כדי נטילת חלק בהליך. בתום הדיון קיבל בית המשפט את טענותיה של המנהלת המיוחדת, וקבע כדלקמן: "מדובר בחייבת אם חד הורית שאינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה, צודקת ב"כ הכנ"ר כי החייבת משלמת לצהרון ואולם עובדת עד השעה 14:00. הדבר אינו מתקבל. בנוסף לחייבת נצברו כספים בביטוח לאומי והיא משכה תוך כדי שהייתה בהליך 23,000 ש"ח. בנוסף החייבת יוצרת חובות חדשים, אינה מגישה דוחות אלא במקבצים, מכל המחדלים הללו אני סבורה כי על החייבת לשלם 100% דיבידנד נטו בתשלומים של 850 ₪. לפיכך אני קובעת כי ינתן הפטר לחייבת ככל ותוסיף 51,000 ₪ ב- 60 תשלומים של 850 ₪. לבקשת החייבת ובהסכמת המנהלת המיוחדת וב"כ הכנ"ר, אני מכריזה בזאת על החייבת כפושטת רגל [...]". מכאן הערעור שלפנינו בו מלינה המערערת על תכנית הפירעון שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתה, בניגוד לאופן שבו הוצגו נתוניה על ידי המנהלת המיוחדת, היא עושה כל שלאל ידה על מנת למקסם את פוטנציאל השתכרותה בהינתן מגבלותיה הרפואיות ומצבה המשפחתי. כמו כן, בניגוד לטענת המנהלת המיוחדת, אף לוּ הייתה יכולה להגדיל את היקף השתכרותה, היא לא הייתה מקבלת את מלוא סכום המזונות מהמוסד לביטוח לאומי שכן דמי המזונות פוחתים ככל שעולה ההכנסה. הכספים שנמשכו מחשבונה בחודש פברואר 2020 יועדו, לטענתה, לרכישת רהיטים לבתה הקטינה וכן ל"מחיה יומיומית", והיא לא הצהירה עליהם לפני המנהלת המיוחדת משום שסברה כי אין צורך בכך. זאת ועוד, חובותיה החדשים נצברו על רקע משבר הקורונה, אך אלה הוסדרו על ידה לא מכבר. בנסיבות אלה, נטען כי יש להורות על מתן הפטר חלוט למערערת וזאת כנגד תשלום של 500 ש"ח למשך 12 חודשים בלבד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. לא אחת נקבע כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לכושר ההחזר של חייבים בהליכי חדלות פירעון. קביעות מסוג זה מיוסדות, מעצם טיבן וטבען, על ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אשר לה ההיכרות עם בעלי הדין, עם חומר הראיות ועם נסיבות העניין (ראו לדוגמה מן העת האחרונה: רע"א 402/21 ‏שומר נ' עו"ד רועי ספיבק – המנהל המיוחד, פסקה 10 (4.4.2021); ע"א 2874/21 אבו שקארה נ' עו"ד רים עזאיזה, פסקה 4 (22.6.2021); ע"א 5315/21 פוגל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 6 (2.11.2021)). המקרה דנן אינו מצדיק סטייה מכלל זה, ולוּ בקירוב. מסקנה זו – כי אין הצדקה להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי – יפה אף ביחס לגופו של עניין. פסק הדין שכלפיו מופנה הערעור ניתן לאחר שמכלול הנתונים הרלוונטיים הוצגו לפני בית המשפט ותוך התייחסות לטענותיה של המערערת. בכלל זה, הובאו בחשבון הכנסותיה והוצאותיה של המערערת, פוטנציאל השתכרותה, מצבה המשפחתי וכן נתונים נוספים שפורטו בהרחבה בתסקיר המסכם שהוגש מטעם המנהלת המיוחדת. עסקינן, אפוא, בהכרעה המאזנת באופן ראוי בין צרכי המערערת ובין אינטרס הנושים, ואשר אינה מגלה כל עילה להתערבות. יתרה מכך, וכאן העיקר, על אף היותו של הליך פשיטת רגל "חסד של המחוקק", מדובר בשטר ששוברו בצדו. כך, שכן היד המושטת כלפי החייב מלוּוה בדרישה להתנהגותו בתום לב, בפרט מקום בו הוא זה שיזם את ההליך, כבענייננו. חובת תום הלב כוללת, בין היתר, עמידה במגבלות שהוטלו על החייב ובתשלומים החודשיים שהושתו עליו וכן שיתוף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 7 (22.6.2021); ע"א 3544/21 ‏פלדבאו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (24.8.2021); וראו על חובת תום הלב לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 893/21 מור נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד, פסקה 4 (25.4.2021); ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד‏, פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 7375/18 גל נ' מוטי בן ארצי עו"ד, פסקה 13 (2.10.2019)). הארכנו בהשתלשלות האירועים בבית המשפט קמא כדי להצביע על כך שאין הרבה מקום לספק כי המערערת לא מילאה כלל ועיקר אחר חובתה להתנהל בהליך פשיטת הרגל בתום לב. זאת, חרף אורך הרוח המופלג שהופגן כלפיה בכך שהוענקו לה הזדמנויות חוזרות ונשנות לסילוק מחדליה, הן על ידי המנהלת המיוחדת והן על ידי בית המשפט. משאלו הם פני הדברים, הרי שנעשה עם המערערת חסד גדול, לפני ולפנים משורת הדין, בכך שבית המשפט לא הורה על ביטולו של ההליך חלף אישורו של הפטר מותנה בעניינה. לא זו בלבד שבית המשפט מחל למערערת והבליג על מחדליה, הוא הגדיל לעשות בכך שהעניק לה הפטר מותנה. מן הדין היה, כאמור לעיל, להורות על ביטולו של ההליך, אך הדבר לא נעשה מתוך מטרה להצמיח בסופו של יום תועלת לנושי המערערת (וראו לעניין זה לאחרונה ממש: ע"א 6301/21 בוארון נ' עו"ד אייל כהן בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 11 (8.11.2021)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שאין זו הפעם הראשונה שהמערערת פותחת בהליכי פשיטת רגל מיוזמתה ומנצלת אותם לרעה בכך שהיא צוברת מחדלים שונים ואינה מסירה אותם. המערערת אוחזת אפוא מזה, אך אינה מניחה ידה מזה. ברי כי את זאת אין להלום. מן הטעמים האמורים כולם, הערעור נדחה. הרבה לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תשובה לערעור, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשפ"ב (‏10.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21068230_N03.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1