ליאור ארדיטי נ. ועדת רפואית לעררים-ע"פ 9 (5) לפקודת מס ההכנס

פסק-דין בתיק בג"ץ 6817/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6817/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: ליאור ארדיטי נ ג ד המשיבות: 1. ועדת רפואית לעררים-ע"פ סעיף 9 (5) לפקודת מס ההכנסה 2. נציבות מס הכנסה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשס"ט (24.6.2009) בשם העותר: עו"ד לאה דקל-גרינבלט בשם המשיבה 1: עו"ד עירית אלטשולר בשם המשיבה 2: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה של המשיבה 1 מיום 17.8.2005 ותוחזר על כנה החלטתה של הועדה הרפואית מסדר ראשון אשר קבעה לו מאה אחוזי נכות לתקופה של שבעה חודשים; מדוע לא תחייב את המשיבה 2 החלטתה של הועדה הרפואית שניתנה לגבי זכאותו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי מיום 2.11.2003; ולחילופין מדוע לא יוחזר עניינו לדיון בפני ועדה רפואית. 2. העותר היה שחקן כדורסל מקצועי בקבוצת "מכבי רעננה" ובקבוצות אחרות. ביום 10.12.2000 נפגע העותר ברגלו במהלך משחק כדורסל, וכתוצאה מהפגיעה נאלץ להפסיק ולשחק כשחקן כדורסל מקצועי. העותר אינו מפרט בעתירתו לגבי ההליכים אותם ניהל אל מול המוסד לביטוח לאומי, אולם כפי שעולה מהעתירה, הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה ושולמו לו "דמי פגיעה" למשך שישה חודשים, כמשמעותם בסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), עד ליום 10.6.2001. בשלב מאוחר יותר, ביום 2.11.2003, ניתנה בעניינו החלטה בוועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה נקבעו לו 100 אחוזי נכות זמנית מיום 11.6.2001 ועד ליום 9.7.2001; 25 אחוזי נכות מיום 10.7.2001 ועד ליום 31.8.2001; ו-7.5 אחוזי נכות צמיתה החל מיום 1.9.2001 (להלן: הועדה לענין הביטוח הלאומי). 3. במקביל להליכים במסגרת תביעתו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי הגיש העותר בקשה לפקיד השומה לקבלת פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, לפיו מוענק פטור ממס למי שהינו נכה בשיעור 100%, בבקשו את הפטור לתקופה שמיום פגיעתו ב-10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. עניינו של העותר הועבר על ידי המשיבה 2, נציבות מס הכנסה (להלן: המשיבה) לוועדה רפואית לענין מס הכנסה, אשר התקיימה אף היא במסגרת המוסד לביטוח לאומי (להלן: הועדה הראשונה לענין מס הכנסה). ביום 7.4.2005 העמידה הועדה הראשונה לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 100%, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. על החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה הגישה המשיבה ערר לוועדה רפואית לעררים בענין מס הכנסה במוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים לענין מס הכנסה), לפי תקנה 18(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979. ביום 17.8.2005 העמידה ועדת העררים לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 20% מיום 10.12.2000 ועד יום 9.7.2001, שיעור שאינו מזכה בפטור ממס. 4. ביום 2.9.2005 הגיש העותר ערעור על החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 15.11.2005 מחק בית הדין את הערעור, בקבעו כי ערעור על החלטת ועדה רפואית על פי פקודת מס הכנסה אינו בסמכותו. מכאן העתירה שבפנינו. 5. במסגרת העתירה, מעלה העותר מספר טענות – ראשית טוען הוא כי קביעתה של הועדה לענין הביטוח הלאומי הינה הקביעה המחייבת את המשיבה על פי סעיף 9(5)(א)(א)(6) לפקודת מס הכנסה. עוד טוען הוא כי הועדות הרפואיות הפועלות על פי פקודת מס הכנסה רשאיות להפעיל את סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר קביעתה של נכות זמנית גם שלא על פי המבחנים הקבועים בסעיף 118 לחוק. לבסוף טוען העותר כי ועדת העררים לענין מס הכנסה חרגה מהכללים על פיהם על גוף מעין שיפוטי לפעול, ועל כן החלטתה פסולה. 6. מנגד טוענת המשיבה בתגובתה לעתירה כי החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה הינה החלטה סבירה שניתנה בסמכות ולפיכך אין מקום להתערבותנו בה. לטענתה, החלטת הועדה הראשונה לענין מס הכנסה לא נומקה כלל ואינה סבירה. בכל הנוגע לתקפותה של החלטת הועדה לענין הביטוח הלאומי טוענת המשיבה כי ועדה זו קבעה לעותר נכות בשיעור של 100% למשך חודש בלבד, ועל כן ממילא אין ביכולתו להיבנות מהחלטה זו לענין הפטור אותו הוא מבקש. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי החלטה של ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח הלאומי מחייבת אותה בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה רק כאשר היא קובעת נכות רפואית וניתנת על פי המבחנים הקבועים בתקנות, בהבחינה קביעה זו מקביעת שיעורה של נכות תפקודית, כפי שנעשה לטענתה בעניינו של העותר על ידי הועדה לענין ביטוח לאומי. בענין זה מפנה המשיבה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרת עמ"ה 1194/00 חזן נ' פקיד שומה פתח-תקוה (לא פורסם, 21.7.2002). 7. ביום 30.4.2008 נתנו צו על תנאי, בו הורינו למשיבה לנמק מדוע לא תכיר בנכותו הזמנית של העותר בשיעור 100% בתקופה שמיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001, לצורך פטור ממס הכנסה על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. כן הורינו למשיבה לנמק מדוע לא תבוטל החלטתה של ועדת העררים לענין מס הכנסה. 8. במסגרת תצהיר תשובתה מיום 30.6.2008 חזרה המשיבה על טענותיה לפיהן החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה הינה החלטה סבירה שניתנה בסמכות ועל פי דין, אשר אין מקום להתערב בה; וכי ממילא במקרה דנן החלטת הועדה לענין ביטוח לאומי אינה מחייבת לצורכי הכרה בזכאות לפטור ממס הכנסה. לאחר שבחנתי את העתירה ואת תגובת המשיבה ותצהירה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפנינו, שוכנעתי כי דין העתירה להתקבל. 9. בעניינו של העותר נעשו הליכים בשני מישורים. באחד נקבעה נכותו לענין קבלת דמי פגיעה ומענק בגין פגיעה בעבודה, על פי חוק הביטוח הלאומי. העותר אמנם אינו מפרט די הצורך ובצירוף המסמכים הנדרשים בדבר ההחלטות שניתנו לגביו במישור זה, אולם די לענייננו בכך שהמשיבה מקבלת את טענתו לפיה נקבעו לו ראשית "דמי פגיעה", כמשמעותם בסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי, בעבור תקופה של שישה חודשים; וכי לאחר סופה של תקופת הפגיעה נקבעו לו אחוזי נכות. כפי שעולה מהעתירה, ביום 2.11.2003 נקבעו לו, בדיעבד, על ידי הועדה לענין ביטוח לאומי, נכות זמנית בשיעור 100% מתום הפגיעה הזמנית ביום 11.6.2001 ועד ליום 9.7.2001; נכות זמנית של 25% מיום 10.7.2001 ועד ליום 31.8.2001; ונכות צמיתה של 7.5% מיום 1.9.2001. המשיבה אף מקבלת את טענתו של העותר לפיה קביעת אחוזי הנכות נעשו על פי סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי. המישור השני נעשה בעקבות פנייתו של העותר בבקשה כי יינתן לו פטור מתשלום מס הכנסה בגין נכותו, בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. כפי שעולה מפנייתו לפקיד השומה בענין זה מיום 28.5.2002, בשעת הגשת הבקשה טרם נקבעו לו אחוזי נכות על פי חוק הביטוח הלאומי. אלא שהטיפול של המשיבה בבקשה התעכב, ורק ביום 7.4.2005 נתנה הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, אשר בחינת הענין הועברה אליה על ידי המשיבה, את החלטתה. הועדה לענין מס הכנסה קבעה לעותר נכות בשיעור של 100% לתקופה של שבעה חודשים מיום פציעתו, קביעה התואמת את הקביעות שנעשו במישור הביטוח הלאומי, בו הוכרו לו כאמור שישה חודשים של "דמי פגיעה" ולאחריהם חודש של נכות זמנית בשיעור 100%. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר ביום 23.5.2005, בטענה שמדובר בנכות תפקודית, ולחילופין בבקשה להתייחס "להמלצתו של ד"ר שמש יחזקאל", המסתפקת באמירה כללית לפיה "נכות כללית של 100%, ארוכה מדי". ועדת העררים לענין מס הכנסה קיבלה את הערר והעמידה את נכותו של העותר בשבעת החודשים שלאחר פציעתו על שיעור של 20%. 10. כפי שיפורט להלן, החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וכתוצאה מכך גם החלטתה של ועדת העררים לענין מס הכנסה, ניתנה שלא בסמכות, ועל כן דינן להתבטל. 11. מתן הפטור למי שהינו נכה בשיעור 100% מוסדר בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. במה שרלוונטי לענייננו קובע הסעיף כי: הכנסות פטורות ממס 9. (5) פטורים ממס: (א) הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של %100, או נכות של %90 לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של %100 לפחות, כמפורט להלן: ... לענין זה – (א) נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים שלהלן תחול הקביעה האמורה: ... (6) פרק ג' פרק ו' 2 ופרק ט' 2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; ... (ב) לא נקבע אחוז נכותו של נכה כאמור ייקבע על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת. בהתאם לסעיף 9(5)(ב) לפקודת מס הכנסה הותקנו תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן: תקנות מס הכנסה), כאשר תקנה 2 קובעת כי: קביעת אחוז נכות על-ידי ועדה 2. (א) נכה שאחוז נכותו לא נקבע על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה ייקבע אחוז נכותו על ידי ועדה אשר תיבחר על ידי רופא מוסמך (להלן – הועדה). (ב) ... 12. כפי שעולה מסעיפים 9(5)(א)(א) ו-(ב) לפקודת מס הכנסה, ברירת המחדל לקביעת נכות לענין הזכאות לפטור ממס הינה קביעת אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א), ובהם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי. רק משלא נקבע לאדם אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים, ניתן לקבוע את נכותו על פי ועדה המוקמת מכוח סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודת מס הכנסה ותקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה. 13. בעניינו של העותר, התמהמהותה של המשיבה הביאה לכך שבטרם ניתנה החלטה בבקשתו לפטור ממס נקבע אחוז נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות אלו, ולאור לשונן הברורה של הפקודה והתקנות, לא הייתה בידי המשיבה כל אפשרות לשוב ולזמן ועדה לקביעה נוספת של אחוז נכותו. משכך, החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וההחלטה שניתנה בערר עליה, אינן יכולות לעמוד. 14. בענין זה טוענת המשיבה כי ממילא הועדה לענין ביטוח לאומי קבעה לעותר רק תקופה של חודש במהלכו עמד שיעור נכותו על 100%, במסגרת שבעת החודשים בגינם ביקש פטור. מטענתה זו עולה כי לדידה יש להותיר על כנה את החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, ככל שזו מתייחסת לששת החודשים הראשונים שלאחר פציעתו. אלא שמן הדין לדחות טענה זו. 15. אמנם, על פי פשוטו של סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה, הפטור יינתן בעקבות קביעת אחוז נכותו של נכה. בכל הנוגע לתקופת דמי הפגיעה, אין מדובר בקביעה של אחוז נכות, שכן קביעה זו, על פי סעיף 104(א) לחוק הביטוח הלאומי יכולה להיעשות רק בתום תקופת דמי הפגיעה. אלא שמכאן, ולמצער בעניינו של העותר, אין כדי להביא לתוצאה לפיה לקביעת זכאותו לדמי פגיעה לתקופה של שישה חודשים אין כל נפקות לענין סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה. 16. מנגנון הפיצוי של הביטוח הלאומי בגין פגיעות עבודה יצר הפרדה בין שתי תקופות. הראשונה, תקופה שבעבר הוגבלה לעשרים ושישה שבועות וכיום מוגבלת לשלושה עשר, הינה תקופה במסגרתה משולמים דמי פגיעה למי "שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת" (סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי). גובהם של דמי הפגיעה הינו שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של הנפגע (סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי). במסגרת התקופה השנייה, המתגבשת לאחר תום תקופת דמי הפגיעה (או, לחילופין, מביאה לסיומה – ראו מח/101-0 (ארצי) מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 242 (1989)), משולמים קצבה או מענק למי שהוכר כנכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, על פי שיעור נכותו (סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי). יצוין כי גובה קצבת הנכות החודשית המשולמת בתקופה השנייה לנכה ששיעור נכותו הינו 100% שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו כפול שלושים (סעיף 105 לחוק הביטוח הלאומי), דהיינו קיימת השוואה בין שני הסכומים. סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה מפנה אמנם לקביעת אחוז נכותו של נכה כרלוונטית לענין קבלת הפטור, אולם לטעמי אין בכך כדי ליצור בהכרח הסדר שלילי המונע הכרה, במקרים המתאימים, אף בתקופת דמי הפגיעה כממלאת את דרישת הסעיף. 17. ראשיתה של ההקלה בנטל המס למי שהינו נכה עבודה מקורה בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה, התשי"ב-1952, במסגרתו הוסף לפקודה סעיף 14ב, אשר העניק זיכוי ממס למי שאיבד כתוצאה מתאונת עבודה יותר מ-30% מכושר עבודתו, כאשר המונח "תאונת עבודה" הפנה בשעתו לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947. בעקבות חקיקת חוק הביטוח הלאומי תוקן המונח "תאונת עבודה" במסגרת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה, התשט"ו-1955, ונקבע כי אף תאונה המזכה בתשלום דמי פגיעה תחשב ככזו. בהמשך, הוסיף החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 16), התשל"א-1971 את סעיף 9(5) לפקודה, בו נקבע כאמור פטור ממס למי שהינו נכה שאיבד 100% מכושר עבודתו, ובהתאם תוקן סעיף 36(א) – אשר החליף את סעיף 14ב דלעיל – כך שנקבע כי "על דרכי קביעת אחוזי הנכות לענין זה יחולו הוראות סעיף 9(5)". לבסוף, במסגרת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22), התשל"ה-1975, בוטל סעיף 36 בנוסחו האמור. ניתן לראות אם כן, כי אף פקודת מס הכנסה, בגלגוליה השונים, הכירה בקשר שבין הזכאות לתשלום דמי הפגיעה ובין ההקלות במס. ודוק, אין מדובר אמנם בקישור ישיר ומפורש בין דמי הפגיעה לזכאות לפטור, כאשר לשון סעיף 9(5) בגלגוליה השונים התייחסה לקביעת אחוז נכות שנעשתה על פי חוק. אולם על פניו יש בקישור זה כדי להצביע על ההכרה בזכאות לדמי פגיעה על פי חוק הביטוח הלאומי כבעלת רלוונטיות אפשרית אף לענין סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, אשר נותר כאמור לאחר ביטולו של סעיף 36. נבחן על כן זכאות זו לגופה. 18. מטרת תשלום דמי הפגיעה הינה יצירת מנגנון פשוט, לשם פיצוי מהיר של מי שכתוצאה מפגיעה בעבודה נמנע ממנו לעבוד. מדובר בשלב זמני, הסמוך לקרות התאונה, ובו גם פגיעה קלה המונעת את המשך העבודה מקימה זכאות, אשר המאפיין אותו מבחינה רפואית הוא זמניות וטרם התגבשות התוצאה הקבועה של הפגיעה (ראו מה/ 40-0 (ארצי) בן-שבת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 46, 50 (1985) (להלן: ענין בן-שבת)). בשלב זה "אין כל חשיבות לרקע הרפואי ולעברו הרפואי של המבוטח ואין כל חשיבות, מהו אחוז המוגבלות הרפואית לענין קביעת דרגת נכות. אין "דמי פגיעה" חלקיים עת בעובד מדובר..." (ענין בן-שבת, בעמוד 51). יתרה מכך, במרביתם של מקרי הפגיעה בעבודה מדובר בפגיעה קלה, בהם אין כל מקום להעמיד את הנפגע בפני ועדה רפואית, והפיצוי בגין הפגיעה מסתכם בדמי הפגיעה המוענקים על פי אישור מרשות רפואית מוסמכת (ראו מט/26-0 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' הלל, פד"ע כ 354 359 (1989)). מנגד, אין חולק שהפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה נועד להינתן רק למי שלוקה בפגיעה גופנית קשה. כפי שנקבע בע"א 6589/99 שוויג נ' פקיד שומה כפר סבא, פ"ד נו(3) 337, 342 (2002): "... מסעיף 9(5) לפקודה גופו נובע כי הוא נועד להעניק פטור ממס רק לבעלי נכויות קשות במיוחד: למי שהוא עיוור, לנכה שבשל פגימה באבר אחד נקבעה לו נכות בשיעור 100% ולנכה הלוקה בפגימות בכמה מאבריו שכל אחת מהן מזכה אותו בנכות פחותה מ-100%, אך בסיכום נכויותיו ב"חישוב מיוחד" מזכה אותו בנכות משוקללת בשיעור 90% לפחות. כדאי להזכיר כי הפטור ממס הוענק בתחילה רק לעיוורים, ובשלב מאוחר יותר גם לנכים בשיעור 100%". 19. נקל להבין על כן מדוע ככלל אין לראות בזכאות לדמי הפגיעה, לכשעצמה, כמקימה זכאות לפטור ממס. אלא שאין להסיק מכך כי לא ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לראות בדמי הפגיעה כשקולים לנכות בשיעור 100%, המעניקה פטור כאמור. יש לזכור כי ההסדר הנעוץ בבסיס תשלום דמי הפגיעה מקורו ברצון ליתן מענה מהיר לנפגעי עבודה קלים, וברצון לחסוך את העלות של הבאתם בפני ועדה רפואית לקביעת נכותם. כפי שציין בית הדין הארצי לעבודה בענין בן-שבת: "דמי פגיעה מסווג כ"גמלה קצרת מועד", short term benefits. ידוע לכל המצוי במינהל ביטוח לאומי, כי אחד המאפיינים גמלה קצרת מועד הוא "פשטות האדמיניסטרציה" כדי לחסוך במנגנון ובמינהל ולמנוע מצב, שבו הטיפול במתן הגמלה יעלה יותר ביוקר מאשר עצם מתן הגמלה". (שם, בעמוד 49). עם זאת, אין לאפשר מצב בו הרצון להקל על הטיפול במי שפגיעתו קלה יפגע במי שבאופן מהותי פגיעתו חמורה היא. כך, בעניינו של העותר, עם תום תקופת דמי הפגיעה, הועמדה נכותו על שיעור של 100%, על ידי הועדה לענין ביטוח לאומי, לתקופה של חודש. כפי שפורט לעיל, בכל הנוגע לתקופה זו, בה נקבע אחוז נכותו, לא ניתן היה לשוב לקבעו בשנית, ועל כן יש לומר כי בחלוף שישה חודשים מיום פציעתו עמד שיעור נכותו על 100%. בהתאם, לא ניתן להעלות על הדעת כי בסוג זה של נכות, אשר נבעה מקרע בגיד האכילס, יעמוד שיעור נכותו בתקופה שבין פציעתו ובין החודש האמור על שיעור הנופל מ-100%, דוגמת השיעור של 20% שנקבע לו על ידי ועדת העררים לענין מס הכנסה. כפי שמציינת המשיבה עצמה, קבלת קביעתה של ועדת העררים לענין מס הכנסה לתקופה זו "תוביל לתוצאה תמוהה לפיה לאחר שבמשך שישה חודשים נכותו של העותר הייתה 20% וניתנה לו אפשרות להסתגל למצבו אחרי הפגיעה באמצעות דמי פגיעה, חומרת נכותו תקפוץ ל-100% לתקופה של חודש ימים בלבד" (סעיף 29 לתצהיר התשובה). המשיבה אמנם טוענת דברים אלו כחיזוק לטענתה לפיה יש להעדיף את קביעתה של וועדת העררים לענין מס הכנסה אף ביחס לחודש השביעי, אולם טענה זו כאמור אין לקבל. בנסיבות אלו, מתחייבת הקביעה לפיה יש לראות את העותר כמי שנכותו נקבעה על פי חוק הביטוח הלאומי, והועמדה על 100% החל מיום פציעתו ביום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001, על כל המשתמע מכך לענין זכאותו לפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. 20. לסיום, אבקש להעיר שתי הערות נוספות. ראשית, באשר לטענות המשיבה לגופו של ענין, בכל הנוגע להיות הנכות שנקבעה לעותר נכות תפקודית ולא רפואית, נדמה שהדברים אינם חסרי תוקף. אלא שאין מקומן של טענות אלו בשלב זה. משנקבע אחוז נכותו של העותר על ידי הועדה לענין הביטוח הלאומי, והועמד על שיעור של 100%, אין בידי המשיבה לתור אחר קביעה מחודשת של שיעור הנכות. לפיכך, בכל הנוגע להליך שבפנינו, דין טענת העותר להתקבל, במובן זה שהחלטות הועדה הראשונה לענין מס הכנסה וועדת העררים לענין מס הכנסה בטלות. מכאן שבפני המשיבה ניצבת קביעתה של הועדה לענין הביטוח הלאומי, וביכולתה להעלות את השגותיה באשר לקביעה זו במסגרת ההליכים המתאימים, בין אם באמצעות פנייה בערעור לבית הדין לעבודה, ובין אם בדרך אחרת (השוו למשל ע"א 833/87 יורשי המנוח טבר רגא עודה ז"ל נ' פקיד שומה נצרת, פ"ד מד(3) 579 (1990), שם נדונו טענות פקיד השומה כנגד היקף הפטור שניתן על רקע קביעת נכות בשיעור של 100%). 21. הערה נוספת נוגעת להשלכות ההכרה בדמי הפגיעה כמקימים זכאות אפשרית לפטור ממס. כאמור לעיל, דמי הפגיעה מוענקים לנפגע על בסיס הליך מקל, מבלי שיעמוד דווקא בפני בחינתה של ועדה רפואית. על פניו, נסיבות אלו מקימות חשש שמא יוענק פטור ממס למי שאינו זכאי לכך, באמצעות הליך מקוצר זה. אלא שהתשובה הברורה לכך, כפי שצוין לעיל, הינה כי רק במקרים בהם באופן מהותי תיראה תקופת דמי הפגיעה כשוות ערך לנכות בשיעור 100%, בין היתר באמצעות קביעת שיעור נכות זה מייד בתום תקופת דמי הפגיעה, ומבלי שיהיה יסוד להאמין ששיעור הנכות השתנה במהלך התקופה, תיראה קביעת דמי הפגיעה כנכנסת לגדרי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. 22. לאור האמור, אני מציע לחבריי לקבל את העתירה, להצהיר על בטלות החלטת הועדה הרפואית לענין מס הכנסה מיום 7.4.2005 והחלטת הועדה הרפואית לעררים בענין מס הכנסה מיום 17.8.2005, ולקבוע כי יש לראות את העותר, לענין סעיף 9(5)(א)(א)(6) לפקודת מס הכנסה, כמי שנקבע אחוז נכותו בשיעור של 100% על פי חוק הביטוח הלאומי, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ו' בתשרי התש"ע (24.9.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068170_H06.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il