פלוני נ. מתאם רווחה במנהל האזרחי

2 בבית המשפט העליון עע"מ 68166-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נגד המשיב: מתאם רווחה במנהל האזרחי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 24.12.2024 בעת"מ 12-10-24 בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד גיא ורדי פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' בר-אשר) מיום 24.12.2024 בעת"מ 12-10-24. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת מתאם הרווחה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: המשיב) לדחות את בקשתם להנפקת היתרי שהייה זמנית בישראל. הרקע לערעור בתמצית, המערערים הם שלושה אחים אשר לטענתם ברחו לישראל משטחי הרשות הפלסטינית בשל איומים על חייהם וניסיונות לפגוע בהם. זאת על רקע נטייתם המינית של מערערים 1 ו-2 ועל רקע ניסיון אחיהם, מערער 3, לצאת להגנתם. עוד נטען כי מערער 2 מבקש לעבור ניתוח לשינוי מין. ביום 5.8.2024 פנו המערערים אל המשיב באמצעות טופס מקוון בבקשות נפרדות לקבלת היתר שהייה זמני בישראל. בטופס טענו המערערים (ובתוכם מערער 3) כי הם נרדפים על רקע נטייתם המינית. מערער 1 זומן לראיון אצל המשיב שהתקיים באמצעות תוכנת "זום" ביום 26.9.2024. ביום 29.9.2024 התקבלה החלטת המשיב לדחות את בקשתו בשל פערים בין הבקשה המקוונת לבין המידע שמסר בראיון והיעדר בסיס לטענת המאוימות. בבקשה המקוונת כתב מערער 1 כי הוא פרוד וללא ילדים, ואילו בראיון מסר כי הוא גרוש ואב לארבעה ילדים. עוד מסר שמשפחתו בישראל וברשות הפלסטינית איימו עליו וזאת בשונה מהאמור בבקשתו כי פגעו בו פיזית ומינית. כן טען כי ברח לישראל מאחר שנשקפת לו סכנה ממשפחתו וממנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, בשונה ממה שמסר בראיון כי הוא מתגורר בישראל מזה כ-14 שנים בעיר חולון, שם גרים גרושתו וילדיו. לאור זאת, התרשם המשיב כי תיאורי מערער 1 על אודות נטייתו המינית הם מלאכותיים, כי הוא נעדר תום לב ומטרת הבקשה להיתר שהייה זמני היא אך רצונו להמשיך בחייו בישראל כפי שביסס אותם זה מכבר. מערערים 3-2 קיבלו פניות בדואר אלקטרוני מהמשיב, אך לא השלימו פרטים שהתבקשו ולא זומנו לראיון. במסגרת העתירה פירטו המערערים על השתלשלות האירועים, וטענו כי נשקפת להם סכנה ממשית לחייהם בשטחי הרשות הפלסטינית; כי החלטת המשיב "לגלגל" את הטיפול בהם לגורם אחר ברשות אינו ראוי, שרירותי, חסר סבירות באופן קיצוני, ומבלי שניתנה הדעת לראיות המינהליות שצירפו לבקשותיהם. נוסף על כך טענו המערערים כי הם זכאים למקלט בישראל על פי האמנות הבינלאומיות אליהן המדינה מחויבת ובהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. המשיבים מצדם טענו כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מאחר שהיא כורכת שלא כדין את עניינם הפרטני של מספר עותרים שונים; הן בשל העמדת תשתית עובדתית רעועה לפני בית המשפט; והן בשל חוסר ניקיון הכפיים של המערערים אשר עושים דין לעצמם ושוהים בישראל שלא כדין. אשר למערער 1, נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת המשיב, כגורם מקצועי העוסק באופן שוטף בהערכת הסיכון הנשקף לפונים אליו בטענות דומות. המשיב בחן את בקשת מערער 1 ומצא כי לא ניתן ללמוד ממנה כי נשקף לו איום פרטני וקונקרטי בשטחי הרשות הפלסטינית, וכי למעשה מערער 1 מבקש להמשיך לחיות בישראל שלא כדין. בנוסף, נטען כי יש לדחות את עתירת מערערים 3-2 בשל אי מיצוי הליכים, שכן עתירתם הוגשה חלף מענה לשאלות המשיב. למען שלמות התמונה יצוין כי מערערים 3-2 הגישו בגדרי עת"מ 42897-09-24 עתירה דומה במהותה ביום 16.9.2024, עוד בטרם נערך למערער 1 ראיון אצל המשיב. ביום 30.9.2024 הוגשה בקשה מטעם המשיבים לסילוק אותה עתירה על הסף בשל היותה מוקדמת והיא אכן נמחקה בהסכמת המערערים. בפסק דינו מיום 24.12.2024 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. נקבע כי יש מקום לדחותה על הסף, נוכח חוסר ניקיון כפיים של המערערים אשר נכנסו לישראל שלא כדין ורק אז הגישו בקשה לקבלת היתר שהייה זמני; הפגמים שנפלו בה, לרבות אי תמיכתה בתצהיר וציון פרטים שגויים; הגשתה בעניין המערערים 3-2 ללא מיצוי הליכים; ובשל כך שאין מקום לכרוך בעתירה אחת את עניינם הנפרד של מספר עותרים. עוד נקבע, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי היה מקום לדחות את העתירה גם לגופו של עניין. מכאן הערעור שלפנינו, בו בעיקר חזרו המערערים על טענותיהם לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. נטען כי היה על המשיב לאשר את בקשת מערער 1, שכן מחד גיסא המשיב קיבל את טענתו כי הוא הומוסקסואל, אך מאידך גיסא קבע באופן מקומם כי המאוימות הנטענת על ידו אינה בסמכות המנהל האזרחי; כי המשיב התעלם מהתשתית העובדתית שהונחה לפניו ולא נימק את החלטתו לדחות את בקשת מערער 1; כי מערערים 3-2 מיצו הליכים והיה על המשיב לזמנם לראיון; כי בית המשפט שגה עת דחה את עתירתם ללא התייחסות לסעד הארעי שניתן בעניינם לאחר שמותב אחר נחשף לראיות; כי בית המשפט התעלם מהנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לכל המערערים ולכך שהמשיבים כלל לא התייחסו לסכנה הקונקרטית שנשקפת להם אם יגורשו לשטחי הרשות הפלסטינית; כי מדובר בפסק דין לא מנומק; וכי יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליהם. אשר לעובדה שהוגשה עתירה אחת בעניינם של מספר עותרים שונים, נטען כי מדובר בבקשה אחת הנוגעת למשפחה אחת, ויש קשר סיבתי בין הבקשות ולא ראוי לדון בהן בנפרד. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים עד להכרעה בערעור. ביום 25.12.2024 ניתן צו ארעי המונע את הרחקת המבקשים מישראל עד למתן החלטה אחרת. ביום 27.2.2025 הגיש המשיב בקשה לסילוק הערעור על הסף ותגובה לבקשה למתן סעד זמני. תחילה נטען כי לערעור צורף משיב שלא היה צד להליך בבית המשפט קמא, וכי המשיב הנכון הוא המשיב לבדו. כן נטען כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. זאת בשים לב לכך שעתירת מערער 1 נדחתה, בין היתר בשל חוסר ניקיון כפיים (לאחר שנמצא שהוא שוהה בישראל מזה 14 שנים שלא כדין); אי מיצוי הליכים מצד מערערים 3-2; ופגמים אחרים שנפלו בעתירה, כגון אי צירוף תצהיר ובשל כריכת ענייניהם השונים והנפרדים של המערערים בעתירה אחת. כמו כן, אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט שנדרש להחלטת המשיב בנוגע למערער 1, שהתקבלה על בסיס בחינה קפדנית וניתנה בצורה מנומקת. בבחינת למעלה מהצורך, נטען כי יש לדחות את טענות המערערים לגופן, בשים לב לסתירות שעלו בגרסאותיהם וביחוד בגרסת מערער 1 ביחס לנטייתו המינית הנטענת, לזהות הגורמים המאיימים ולאופן האיום. יש גם לדחות את הבקשה לסעד זמני, הן בשל כך שהערעור נעדר עילה והן בשל מאזן הנוחות שאינו נוטה לכיוון המערערים, שכן פניות המערערים למשיב נעדרות תשתית עובדתית להוכחת הסיכון הנטען על ידם. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובבקשת המשיבים לסילוקו על הסף דינו של הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. לא נמצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לדחות את עתירת המערערים על הסף, בין היתר, בשל חוסר ניקיון כפיים מצד מערער 1 ואי מיצוי הליכים בנוגע למערערים 3-2. החלטת המשיב באשר למערער 1 אינה מגלה עילה להתערבות. המשיב בחן את בקשת מערער 1 ומצא כי היא אינה מצביעה על רמת המאוימות הנטענת שנשקפת לו. זאת בהתאם למידע שמסר לפיו הוא גרוש ואב לארבעה ילדים המתגורר באופן לא חוקי בישראל מזה כ-14 שנים. בנוסף לכך, בשים לב למומחיותו, מקצועיותו וניסיונו של המשיב בבחינת טענות מאוימות בשל נטייה מינית ובהערכת הסיכון הנשקף לחיי הפונים אליו (עע"מ 76147-12-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 12 (20.2.2025); עע"מ 58476-12-24 פלוני נ' מתאם הרווחה במנהל האזרחי, פסקה 11 (18.2.2025)), אין כל מקום להתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו לדחות את בקשות המערערים אף מבלי לזמנם לראיון. ואף לגופו של עניין, די בפערים בין גרסת המערערים בבקשות המקוונות למשיב (מש/2, מש/4, מש/5) לבין גרסתם המתפתחת בבית המשפט כדי לדחות את הערעור, גם מבלי להידרש לעילות הסף שנזכרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כך למשל, בבקשות המקוונות טענו המערערים כולם (ובכלל זה מערער 3) כי סיבת בקשתם להיתר שהייה זמני היא בשל נטייתם המינית. אולם, התברר כאמור כי מערער 1 גרוש ואב לארבעה ילדים לעומת טענתו בבקשה המקוונת כי הוא פרוד ללא ילדים וכי הוא מתגורר בישראל מזה כ-14 שנים ללא אישור; כי חרף טענתו של מערער 2 כי הוא רוצה לעבור ניתוח לשינוי מין, טענה זו אינה נזכרת בבקשתו המקוונת למשיב; ומערער 3 טען כי הוא מאוים בשל ניסיונו לגונן על מערערים 2-1, ולא על רקע נטייה מינית. בשולי הדברים, יוער כי בשונה מטענת המערערים הנתלים בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.10.2024 שהורה על צו מניעה עד למתן החלטה לגבי מערער 1, ולגביו בלבד, הרי שעיון בהחלטה מגלה כי זו ניתנה "לא בלי לבטים" ומכל מקום אין במתן צו ארעי כדי לכבול את דעת המותב בבואו להכריע בהליך העיקרי. הערעור נדחה אפוא ועמו גם בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הצו הארעי שניתן ביום 25.12.2024 מבוטל. ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ה (23 מרץ 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט