שרלי נג'אר נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 6814/11 בבית המשפט העליון בש"פ 6814/11 בפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: שרלי נג'אר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לשחרור ממאסר, במסגרת ת"פ 40281/08 (ע"פ 2818/10) שניתנה על-ידי כב' השופט ד' רוזן ביום 6.9.2011 תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשע"א (26.9.2011) בשם המערער : עו"ד אליאס אבו עטא בשם המשיבה : עו"ד מאיה חדד החלטה 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) הרשיע את המערער בעבירות של ניסיון לגרום חבלה חמורה, סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, אי ציות לתמרורים ואי ציות להוראות שוטר, וגזר עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופסילת רישיון נהיגה לחמש שנים. 2. לפי עובדות כתב האישום, ביום 8.11.2008, נהג המערער ברכב שחור מסוג הונדה, שלידו ברכב ישב נוסע (להלן: הנוסע). בסמוך להם, נסע רכב מסוג רובר, שבו אחיו של המערער ושניים נוספים. שוטר בניידת מוסווית, שהבחין בשני הרכבים נוסעים בנסיעה איטית על כביש 44 לכיוון מזרח, החל לנסוע בעקבותיהם. בהמשך, הבחין השוטר שהרכבים עומדים בצד הדרך, עצר את הניידת לפניהם, כך שתחסום את דרכם, הדליק אורות כחולים ויצא לעברם כשהוא חובש כובע זיהוי משטרתי. מייד לאחר מכן, עקף רכב ההונדה את הרכב השני והניידת, והחל בנסיעה. השוטר ומתנדב שהתלווה אליו, חזרו מייד לניידת והחלו במרדף אחר רכב ההונדה, שנהג בפראות תוך חציית רמזורים אדומים, וגרם לרכבים אחרים לסטות ממסלולם. כשהגיע המערער לעיר רמלה, והבחין שהכניסה לעיר נחסמה על-ידי ניידות משטרה, הסיט את רכבו לעבר אי תנועה, כשהוא פוגע ברכב שהיה במקום ובעמוד תאורה. השוטרים שעמדו על אי התנועה נאלצו לקפוץ לצד הדרך, על-מנת להימלט מנסיעתו הפראית של רכב ההונדה. בהמשך נסיעתו, פגע רכב ההונדה במכונית חונה ונעצר. השוטר והמתנדב, שעקבו אחרי רכב ההונדה, נעצרו כמה עשרות מטרים מאחוריו, ויצאו מהניידת לעברו. כשהתקרבו השניים לרכבו של המערער, החל זה לנסוע במהירות אחורה לעברם, כשהוא מתמרן את הרכב על-מנת לדרוס את השוטר. השוטר החל לירות לעבר הרכב, והמערער הפסיק את נסיעתו לאחור, והמשיך בבריחתו קדימה. המערער והנוסע המשיכו בנסיעה פראית בסמטאות העיר רמלה, עד שהתנגשו בקיר. כשהגיעה הניידת למקום, הבחינו השוטר והמתנדב כי המערער וחברו אינם עוד ברכב. 3. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, שבגדרו השיג המערער הן על הכרעת הדין, הן על חומרת העונש שנגזר עליו. בהודעת הערעור שהגיש טען כי הראיות שעליהן התבססה הרשעתו, אינן ממקמות אותו במקום האירוע, אלא לכל היותר מתייחסות לרכב ההונדה שבבעלותו. רכב זה, לטענתו, נגנב באותו לילה שבו אירעו האירועים המתוארים בכתב האישום. המערער טען כי שמו של האדם שגנב את הרכב ידוע לו, ומשפחתו מתכוונת לשכור חוקר פרטי על-מנת להשיג ראיות הקושרות אותו למעשה, כך שהוא יוכל להגיש בקשה למשפט חוזר. עוד נטען כי מאפייני הזיהוי החיצוניים שבהם נקב השוטר בעדותו (תספורת "קארה") אינם עולים בקנה אחד עם תצהירים של שלושה עדי הגנה המעידים כי באותה עת הייתה לעורר תספורת קצרה. 4. בקשת המערער לעכב את ביצוע עונשו נדחתה בהחלטת השופט י' דנציגר מיום 28.4.2010, והוא התחיל לרצות את עונשו בסמוך לאחר מכן. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, על בסיס "ראיות חדשות" שנתגלו, נדחתה אף היא (החלטת השופט י' דנציגר מיום 7.10.2010). בעקבות זאת, הגיש המערער בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, שיש בהן – להשקפתו - כדי לזכותו מאשמה. מדובר בהקלטות שערך אחיו של המערער (להלן: סוהיל) עם אדם ששמו שמעון חבס (להלן: חבס), שבמסגרתן האחרון מודה – לכאורה – כי הוא זה שגנב את רכב ההונדה, ונהג בו כמתואר בכתב האישום. בדיון בערעור שהתקיים ביום 24.1.2011, החליט בית המשפט (השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן ו-י' עמית) על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי שיבחן את הראיות החדשות לפי סעיף 213(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). בית משפט זה ציין בהחלטתו כי "הראיות החדשות מעלות קשיים לא מעטים" ודחה את בקשת המערער לשחררו בערובה. 5. לדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 29.3.2011, לא התייצב חבס, ועל-כן הורה בית המשפט להביאו לדיון הבא. כמו-כן, בית המשפט הורה למשטרה – לבקשת המערער ובהסכמת המדינה – לפתוח בחקירה בכל הנוגע למעורבותו של חבס בפרשה. בקשת המערער לשחררו ממאסר, נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.4.2011. בדיון שהתקיים ביום 4.5.2011, הודיעה המדינה כי חבס הובא לחקירה ונגבתה ממנו הודעה בנידון. שבועיים לאחר מכן, נעצרו המערער, שני עדי הגנה ואחיו של המערער קרלו (להלן: קרלו) בחשד לבידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לביצוע פשע (להלן: התיק החדש). הדיון בבית המשפט המחוזי נדחה מעת לעת, לבקשת המדינה, שכן היא הודיעה שהחקירה טרם הסתיימה בתיק החדש. בשל העיכובים בהעדתו של חבס, הגיש בא-כוח המערער בקשה נוספת לשחררו לאלתר מהמאסר שהוא מרצה. 6. ביום 6.9.2011, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער לשחררו ממאסר, בקובעו כי המשטרה תשלים את פעולות החקירה הנדרשות עד סוף חודש אוקטובר 2011, ומייד לאחר מכן תבחן המדינה את האפשרות לשחררו ממאסר על בסיס ממצאי החקירה. הואיל והמותב היושב בדין עתיד לשהות בשבתון בחו"ל בחודשים הקרובים, הורה בית המשפט לצדדים לפנות לשופט תורן לדון בבקשת השחרור ממאסר. המשך הדיון בהליך העיקרי נקבע לתחילת חודש ינואר 2012. להחלטה זו מכוון הערעור שלפניי. טענות הצדדים 7. המערער טוען כי הגיעה העת לשחררו מהמאסר, על רקע העיכוב המתמשך בשמיעת הראיות החדשות, שיש בהן – לשיטתו – כדי להוכיח את חפותו, והעיכוב בהתנהלות החקירה בתיק החדש. ב"כ המערער מדגיש כי עובר להרשעתו, היה המערער משוחרר בתנאים, שעליהם הקפיד, והתייצב במועד לדיונים בתיק וכן לריצוי העונש שנגזר עליו בסופו של יום. המערער מדגיש כי הוא נשא כבר ב-17 חודשי מאסר מתוך 40 חודשים שנגזרו עליו, וככל שלא ישוחרר מהמאסר לאלתר – הוא עלול לרצות את חלק הארי של העונש, לפני שיוכרע ערעורו. אשר על כן, מבקש המערער להורות על שחרורו מהמאסר בערבויות מתאימות עד לסיום ההליכים נגדו. 8. המדינה מתנגדת לבקשת המערער לשחררו ממאסר וסומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריה, מהודעתו של חבס במשטרה עלה חשש לשיבוש הליכים מצידו של המערער וחבריו, שהוביל למעצרם לצרכי חקירה. לדברי המדינה, החקירה בעניין זה טרם הסתיימה, ומשכך – אין מקום לשקול את שחרור המערער ממאסר בשלב זה. דיון והכרעה 9. בשל אופיו המיוחד של ההליך המתנהל כיום לפני בית המשפט המחוזי, שהדיון הוחזר אליו על-ידי בית משפט זה לפי סעיף 213(1) לחוק, לשם שמיעת ראיות נוספות, עולה השאלה בידי מי נתונה הסמכות להורות על שחרורו של המערער ממאסר בשלב זה. נוכח החלטת השופט א' א' לוי מיום 17.4.2011, שקבע כי על המערער לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, לא מצאתי כי יש צורך להרחיב בעניין זה. 10. לגופם של דברים, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.9.2011. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, אין מקום לשחרר את המערער ממאסרו בשלב זה, וכי עם סיום החקירה (בסוף חודש אוקטובר הקרוב), יוכל המערער לפנות לשופט תורן בבקשה לעיון חוזר בשאלת שחרורו ממאסר. מהימנות הראיות החדשות שעליהן משליך המערער את יהבו, כרוכות באופן הדוק בחקירת המשטרה שעניינה חשד לבידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט. כמו-כן, יש לזכור כי בית משפט זה כבר קבע, בשתי הזדמנויות שונות, כי אין בראיות הנוספות שביקש המערער להגיש כדי להצדיק את שחרורו של המערער ממאסר (ראו החלטת השופט י' דנציגר מיום 7.10.2011; פרוטוקול הדיון בערעור מיום 24.1.2011 והחלטת ההרכב מאותו יום). בא-כוחו של המערער טען בדיון שהתקיים בפניי כי המשטרה השלימה את פעולות החקירה וכי לא נדרשת השלמה נוספת, וביקש כי אבחן את חומר החקירה, במעמד צד אחד. בהסכמת המדינה נעתרתי לבקשה זו. לאחר הבהרות שקיבלתי מנציגת המדינה במעמד צד אחד, נחה דעתי כי קיימת פעולת חקירה נוספת הטעונה השלמה, ומתעכבת שלא בעטייה של המשטרה, וכי פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי) הנחתה בדבר הצורך להשלים את הפעולה בהקדם. נוכח המקובץ, אני סבור כי האיזון שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי הוא ראוי, ודין הערעור – להידחות. ניתנה היום, ‏כ"ז באלול התשע"א (‏26.9.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11068140_M02.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il