ווטאירפול הנדסה בע"מ נ. L-3 Communications Security and Dete

החלטה בתיק רע"א 6812/11 בבית המשפט העליון רע"א 6812/11 בפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: ווטאירפול הנדסה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. L-3 Communications Security and Detection System, Inc. 2. אלול טכנולוגיות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.7.2011 שניתנה בת"א 16051-05-10 על-ידי כבוד השופט א' זמיר בשם המבקשת: עו"ד ציון לוי; עו"ד ליאור פוליאקוב בשם המשיבה 1: עו"ד טוביה ארליך בשם המשיבה 2: עו"ד ניר מילשטיין; עו"ד פנינית כהן פסק-דין בפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' זמיר) מיום 28.7.2011, בה התקבלה בקשת המשיבה 1,L-3 Communications Security and Detection System, Inc. (להלן: L-3) לפצל את הדיון בתביעה שהגישה המבקשת, ווטאירפול הנדסה בע"מ (להלן גם: ווטאירפול), בין סוגיית החבות לסוגיית הנזק. אלו, בתמצית, העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין: 1. ווטאירפול הינה חברה רשומה בישראל העוסקת, בין היתר, בשיווק ובמכירת ציוד מדעי, תעשייתי ורפואי וכן במתן שירות לרשתות לניטור זיהום אוויר ולמערכות אל-הרס וביטחון. ביום 10.5.2010 הגישה ווטאירפול לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה כספית נגד המשיבות לתשלום סך של 5,078,053 ש"ח (להלן: התביעה). על-פי האמור בכתב התביעה, בתחילת שנות ה-90 התקשרה ווטאירפול בהסכם עם חברת EG&G Astrophysics (להלן: EG&G), חברה בינלאומית שעסקה באותה תקופה, בין היתר, בייצור ובמכירה של ציוד ביטחוני. על-פי הסכם זה פעלה ווטאירפול כנציגה רשמית וכמשווקת הבלעדית בישראל של מערכות שיקוף אותן ייצרה EG&G. בכתב התביעה ציינה ווטאירפול כי למיטב ידיעתה בעקבות מיזוג שנערך בשנת 2000, או בסמוך לכך, שונה שמה של חברת EG&G ל-Perkin Elmer Security (להלן: Perkin), וכעבור שנתיים נרכשה Perkin על-ידי L-3 - קונצרן בינלאומי לייצור ולמתן שירותים בתחום ביטחון הפנים. כך, על-פי הנטען בתביעה, נכנסה L-3 בנעליהן שלPerkin ושל EG&G בכל הנוגע להסכם שיווק והפצת מערכות השיקוף שנערך עם ווטאירפול. ווטאירפול ציינה עוד כי מערכת היחסים המתוארת נמשכה כשנתיים ובמהלכן, ביום 14.11.2003, היא אף רכשה מ-L-3 שתי מערכות שיקוף חדשות, והוסיפה כי כל אותה תקופה פעלה כמפיצה וכמשווקת של מערכות השיקוף בישראל, בין היתר, על דרך של שדלנות ("לובינג"); מתן שירותי תמיכה טכנית ולוגיסטית; מתן ערבות; הזמנת מוצרים ואביזרים ללקוחותיה; ורכישת מלאי חלקי חילוף מחברת L-3 לצורך מתן שירות. על-פי כתב התביעה, בסמוך לראשית שנת 2004 יזמה המשיבה 2, אלול טכנולוגיות בע"מ (להלן: אלול), פגישה עם ווטאירפול, בציינה כי היא מבקשת לבחון אפשרויות לשיתוף פעולה עסקי. אולם, כך נטען, כוונתה האמיתית של אלול הייתה לדלות מידע עסקי אודות מערכות השיקוף והפצתן בישראל לצורך משא ומתן שהתנהל אותה העת בינה לבין L-3. בסמוך לאחר מכן, הוזמנה ווטאירפול לפגישה נוספת בנוכחות נציגי L-3, אלול וחברת אלטל טכנולוגיסטיקה בע"מ (להלן: אלטל), שהינה לפי הנטען חברה-בת של אלול. בפגישה זו הודיעה L-3, לפי כתב התביעה, על החלטתה לסיים את יחסיה עם ווטאירפול באופן מיידי ולמנות את אלול לנציגתה הרשמית והבלעדית בישראל. כמו כן, בסעיף 15 לכתב התביעה נטען כי "במהלך הפגישה ו/או במועד סמוך לה גיבשו הצדדים ו/או התובעת והנתבעות, בין היתר, את ההסכמות כלהלן": הוסכם על תקופת ביניים במהלכה יפעלו הצדדים לסיום הקשר ביניהם ברוח טובה; הוסכם שווטאירפול תמשיך לעמוד במלוא התחייבויותיה כלפי לקוחותיה בישראל, בכפוף להסכמי השירות הקיימים; במהלך תקופת הביניים תהא אלול (באמצעות אלטל) מחויבת לרכוש חלקי חילוף, ככל שתזדקק לכאלה, וזאת אך ורק מתוך המלאי שנותר בידי ווטאירפול, ולא מחברת L-3; בתום תקופת הביניים, תהא אלול (באמצעות אלטל) רשאית להמשיך ולרכוש חלקים מהמלאי שיוותר בידי ווטאירפול; ולבסוף, על-פי הנטען בסעיף 15.5 לכתב התביעה, הוסכם כי: "בגין יתרת המלאי, שלא תירכש על-ידי [אלול (באמצעות אלטל)], בתוך זמן סביר אשר הוגדר כתקופה של שנתיים ימים, תשלם [L-3] ל[ווטאירפול] את ערך ו/או שווי המלאי ו/או [ווטאירפול] תשופה ו/או תפוצה על ידי [L-3], על המלאי, ובכל מקרה, הוסכם בין הצדדים, כי באחריותה של [L-3] לרכוש בחזרה את יתרת כלל המלאי ולהבטיח ש[ווטאירפול] לא תיוותר עם חלקי חילוף ללא תשלום מלא ו/או ללא שיפוי ו/או פיצוי בגינם". 2. בכתב התביעה טענה ווטאירפול עוד, כי ביום 14.4.2004 שלחה לה L-3 הודעה בדבר בטלות הסכם השיווק ביניהן, וכי למחרת היום שלחה היא מצידה מכתב ל-L-3 בו דרשה את התייחסותה, בין היתר, לנושא הרכישה החוזרת של חלקי החילוף המצויים ברשותה ולפיצוי כספי בגין מלוא הסכמי השירות שנחתמו לאורך השנים ובגין שיווק מערכות השיקוף בישראל. לטענת ווטאירפול היא המתינה ש-L-3 ואלול תממשנה את חלקן בהסכמות שהושגו, תוך שהיא פונה פעם אחר פעם ל-L-3 בתזכורות לעניין זה. לבסוף, משלא עמדו המשיבות בהתחייבויותיהן הנטענות, הגישה ווטאירפול את התביעה דנן בה עתרה כאמור לפיצוי כספי בסך של 5,078,053 ש"ח, סכום אשר חושב על בסיס שוויו, עלות אחזקתו ואיחסונו של מלאי חלקי החילוף שנותר ברשותה של ווטאירפול (כמפורט בטבלה שצורפה כנספח 27 לכתב התביעה). ווטאירפול ציינה עוד כי עומדות לה בהקשר זה עילות מתחום דיני החוזים (הפרת התחייבויות וחוסר תום-לב) וכן עילות מתחום דיני הנזיקין והרשלנות ומתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט. 3. ביום 2.6.2011 הגישה L-3 בקשה למחיקת כתב התביעה בשל טענות עובדתיות חלופיות שלטענתה נכללו בו, ולחלופין עתרה לצו המורה על תיקון כתב התביעה באופן שלא יכלול טענות עובדתיות חלופיות כלשהן. כך, בין היתר, נטען בבקשה כי סעיף 15 לכתב התביעה שהוזכר לעיל כולל טענות עובדתיות חלופיות ביחס לשאלה מתי גובשו ההסכמות הנטענות, על-ידי מי גובשו אותן ההסכמות והאם מדובר ב"הסכמות" או ב"מצגים", כפי שנכתב לסירוגין בסעיפים 22-20 לכתב התביעה. לאחר מספר ימים, ביום 5.6.2011 הוסיפה והגישה L-3 בקשה לפיצול הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק באופן הבא: "...בשלב הראשון, תוכרע השאלה האם אכן התחייבה [L-3] (סעיף 15.5 לכתב התביעה) 'לרכוש בחזרה את יתרת כלל המלאי ולהבטיח ש[ווטאירפול] לא תיוותר עם חלקי חילוף ללא תשלום מלא ו/או ללא שיפוי ו/או פיצוי בגינם", וזאת בתוך שנתיים ימים ממועד הפגישה הנטענת על-ידי [ווטאירפול] בסעיף 15 לכתב התביעה (להלן: "שאלת החבות"); ובשלב השני, ככל שייקבע כי אכן קיימת התחייבות, יתקיים דיון בסוגיית כימות הנזק והיקפו..." [ההדגשות במקור]. ווטאירפול התנגדה לבקשה, וטענה כי עילות התביעה שלה אינן נובעות רק מהפרת ההתחייבות המתוארת בסעיף 15.5 לכתב התביעה, אלא כוללות עילות מתחום דיני החוזים, הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, בכתב התביעה פורטה מסכת עובדתית המיוחסת הן ל-L-3 והן לאלול ובגינה נתבעו הסעדים המבוקשים משתיהן ולכן, התמונה שהציגה L-3 לבית המשפט אינה משקפת נכונה את המתואר ואת הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה. בנוסף טענה ווטאירפול כי סוגיית החבות וסוגיית הנזק שלובות זו בזו, ואותם עדים עשויים להעיד בכל אחד משלבי המשפט באופן שיצור קושי לפצל את החקירה הנגדית בין שתי הסוגיות. עוד טענה ווטאירפול כי היקפה של סוגיית הנזק אינו רב, בין היתר מאחר שמלאי החלקים מצוי בידיה וניתן לכמת את שוויו בקלות יחסית. 4. החלטת בית המשפט בבקשות אלו ניתנה במאוחד ביום 28.7.2011. בדונו בבקשה למחיקת כתב התביעה התייחס בית משפט קמא לסעיפי כתב התביעה אליהם הפנתה L-3, וקבע כי חלקם אכן אינם בהירים דיים וכוללים טענות עובדתיות חלופיות שאין להותירן על כנן. בין היתר קבע בית המשפט בהקשר זה, ביחס לסעיף 15.5 לכתב התביעה, כי ווטאירפול אמורה להיות מודעת להסכמות להן הייתה צד ועל-כן עליה לנסח את הטענות העובדתיות בסעיף זה באופן ברור יותר. עם זאת, קבע בית המשפט כי מחיקת כתב התביעה יהיה צעד "דרסטי בנסיבות העניין" ועל כן הורה לווטאירפול להגיש תצהיר לפי תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בנוגע לטענות החלופיות הטעונות הבהרה ופירוט אשר כלולות בסעיפים 1, 5, 9, 10, 15, 20 ו-24 לכתב התביעה. באותה החלטה אף קיבל בית משפט קמא את הבקשה לפיצול הדיון, בעומדו על הוראת תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מכוחה מוסמך בית המשפט למצוא מסגרת דיונית הוגנת ויעילה לניהול התביעה, תוך מיצוי מירבי של הזמן והמשאבים המושקעים בהליך מחד גיסא ושמירה על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין מאידך גיסא. במקרה דנן קבע בית משפט קמא: "התרשמותי היא, שכפי שטוענת [L-3], מדובר בפריטי מלאי רבים, אשר הראיות לגביהן עשויות להיות רבות, וסוגיית הוכחת הנטען לגביהם עשויה להיות מורכבת. בנוסף, ומבלי לקבוע מסמרות כמובן, עצם חבות הנתבעות לתשלום תמורת המלאי המדובר שנויה במחלוקת, ואינה נראית מובנת מאליה. מכל מקום, מדובר בהכרעה נקודתית יחסית. לפיכך, אני סבור, כי שיקולי יעילות מחייבים את פיצול הדיון בין סוגיית החבות לסוגיית הנזק, באופן המוצע על ידי [L-3], וכך אני מורה" [ההדגשות הוספו]. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.10.2011 הגישה ווטאירפול תצהיר בהתאם להחלטת בית משפט קמא בגדרו הבהירה את נוסחם של הסעיפים הכלולים בהחלטה, ובהם סעיף 15.5 לכתב התביעה, אשר הובהר באופן הבא: "[L-3] תהיה אחראית כלפי [ווטאירפול] בכל הקשור ליתרת המלאי, שלא תירכש על-ידי [אלול (באמצעות אלטל)], בתוך זמן סביר, אשר הוגדר כתקופה של שנתיים ימים. כך, ובין היתר, הוסכם כי [L-3] תשלם ל[ווטאירפול] תשלום אשר ישקף את ערך המלאי, וזאת בין ברכישת יתרת המלאי ע"י [L-3], ובין בתשלום ערכו. בכל מקרה, הוסכם בין הצדדים, כי באחריותה של [L-3] להבטיח ש[ווטאירפול] לא תיוותר עם חלקי חילוף ללא תשלום מלא, בגינם". 5. בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית כלפי החלטתו של בית משפט קמא לפיצול הדיון, ובה עותרת המבקשת לביטול ההחלטה או לשינוייה באופן שהדיון המפוצל בשאלת החבות יכלול את מלוא הפלוגתאות והעילות שפורטו בכתב התביעה שהגישה. ווטאירפול טוענת בהקשר זה כי כתב התביעה מגולל בהרחבה מסכת עובדתית אשר ממנה נובעות שורת עילות תביעה ובגינן נתבעים סעדים משתי המשיבות. לטענתה, המסכת העובדתית אינה מתמצת רק בהתחייבותה של L-3 או בהסכמתה לרכישת המלאי או לפיצוי בגין שוויו, אלא היא רחבה יותר ומבססת עילות תביעה מתחום דיני החוזים, הנזיקין, הרשלנות ודיני עשיית עושר ולא במשפט. חבותן של המשיבות לרכישת מלאי החלקים והציוד נובעת, לטענתה, מכוח מספר "מוקדים" עיקריים, ובהם ההסכמות שהושגו ופורטו בסעיף 15.5 לכתב התביעה, אך גם מכוח מערכת היחסים המסחרית שהתקיימה בינה לבין L-3, מכוח מעמדה של L-3 כיצרן, ונוכח רשלנותן וחוסר תום ליבן של המשיבות. המבקשת טוענת כי האופן בו נוסחה "שאלת החבות" בבקשה לפיצול הדיון שהגישה L-3 מצמצם את כל הפלוגתאות ואת כל עילות התביעה כפי שהובאו בכתב התביעה, ומותיר רק פלוגתא אחת ויחידה - זו הנזכרת בסעיף 15.5 לכתב התביעה. לפיכך טוענת המבקשת, קביעתו של בית משפט קמא כי יש לקבל את הבקשה לפיצול הדיון "באופן המוצע על-ידי [L-3]", תמנע ממנה להעלות את כל טענותיה העובדתיות והמשפטיות נגד L-3 ונגד אלול. לפי הנטען, בית משפט קמא צמצם, שינה וניסח מחדש את טענותיה בכתב התביעה באופן המהווה, הלכה למעשה, מחיקה של סעיפים רבים (אליהם היא מפנה), דבר המהווה פגיעה בזכות הטיעון שלה ומקפח את זכויותיה המהותיות. 6. L-3 טוענת מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, בבית משפט קמא התנגדה ווטאירפול לעצם פיצול הדיון ולא העלתה כל טענה, ולו חלופית, לפיה יש לפצלו באופן שונה תוך הגדרת פלוגתאות אחרות מאלו שהתבקשו על-ידי L-3. כמו כן היא טוענת כי גם עתה ווטאירפול אינה מציינת אלו פלוגתאות נוספות דורשות לשיטתה בירור לצורך הכרעה בסוגיית החבות. עוד טוענת L-3 כי הלכה היא שלערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב בקביעת אופן ניהול ההליך בפניה, וכי ווטאירפול לא הצביעה על טעם המצדיק את ההתערבות במקרה דנן. L-3 מוסיפה וטוענת כי אי הבהירות במקרה דנן נובעת כל כולה מכתב התביעה העמום שהגישה ווטאירפול, אשר כולל טענות עובדתיות סותרות לכל אורכו, כפי העולה מהחלטת בית משפט קמא. כמו כן טוענת L-3 כי תביעתה של ווטאירפול מבוססת על הפרת ההתחייבות הנטענת בסעיף 15.5 לכתב התביעה והסעד הכספי מבוסס כולו על שווי המלאי. לכן, הטענות בדבר "מסכת עובדתית" המקימה עילות תביעה נוספות הן טענות "עלומות", שאינן נתמכות בעובדות המפורטות בכתב התביעה ואינן אלא סיסמא כללית אשר מאחוריה לא עומד דבר. לטענתה, ווטאירפול לא הצביעה על מעשים קונקרטיים המקימים לה עילות תביעה נוספות פרט לאותה "הסכמה" המתוארת בסעיף 15.5 לכתב התביעה. לכן החלטת בית משפט קמא לדון ראשית בשאלת החבות, כפי שזו הוגדרה על-ידה, אינה מהווה צמצום של הפלוגתאות אלא הגדרה של הפלוגתא הרלוונטית היחידה לשאלת החבות. אלול, אשר הצטרפה לשתי בקשותיה של L-3 בעניין מחיקת התביעה ופיצול הדיון, סבורה אף היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. אלול מדגישה כי החלטת בית משפט קמא הינה "החלטה טכנית" הנוגעת לניהול הדיון ואינה פוגעת בזכויותיה המהותיות של ווטאירפול, וככזו היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן טוענת אלול כי הטענות הנזיקיות הנזכרות בכתב התביעה הינן "טענות אווירה" שנטענו בעלמא בלא שנתבקש כל סעד בצידן. לכן דיון בהן יהווה בזבוז זמנו של בית המשפט ושל הצדדים. גרסתה של ווטאירפול, כך טוענת אלול, נשענת כולה על הטענה כי L-3 ואלול התחייבו לרכוש ממנה את יתרת מלאי חלקי החילוף וטענה זו תתברר במסגרת "שאלת החבות" על-פי החלטתו של בית משפט קמא. בנסיבות אלו, כך סבורה אלול, אין מקום להרחיב את תחומי הדיון בשאלת החבות. 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כאמור, בקשתה של ווטאירפול מופנית כלפי החלטת בית משפט קמא לפצל את הדיון בין סוגיית החבות ובין סוגיית הנזק. יחד עם זאת, מנימוקי הבקשה נראה כי בשלב זה ווטאירפול אינה מתנגדת לעצם פיצולו של הדיון והיא זנחה את טענותיה בעניין יעילות הדיון והקושי בניהול כפול של שלב ההוכחות ומיקדה את השגותיה כלפי גדר שאלת החבות, כפי שנקבעה בהחלטתו של בית משפט קמא. מכל מקום וככל שהדבר נוגע לעצם פיצול הדיון, ראוי להדגיש כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון בפני הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 6092/04 י.מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ"ד נט(2) 198, 207 (2004)). זאת בפרט בהינתן העובדה כי עניין לנו בהחלטה לפיצול הדיון, הנמנית עם אותן החלטות דיוניות אשר לגביהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב (ראו: רע"א 4153/95 בגשיק נ' ארט-ב חברה בע"מ בפירוק (לא פורסם, 15.10.1995); רע"א 2661/11 לב ארי נ' בי.אין אונליין בע"מ (טרם פורסם, 27.4.2011)). 8. לעומת זאת, סבורני כי יש ממש בטענה שהעלתה המבקשת באשר לאופן שבו נוסחה "שאלת החבות" בהחלטתו של בית משפט קמא. סמכותו של בית המשפט מכוח תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, להורות על אופן ניהול הדיון ולהתאימו לנסיבות המקרה המובא בפניו, כפופה להבטחת זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין תוך שמירה על כך שלכל צד יינתן יומו בבית המשפט (ראו רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' רשקס, פ"ד נה(4) 245, 247 (2001)). לפיכך החלטה לפיצול הדיון, שהינה החלטה פרוצדוראלית על-פי טיבה, אינה יכולה לשמש אכסניה לצמצום העילות שנטענו בכתב התביעה ולא הוסרו ממנו על הסף בהחלטה מפורשת ומנומקת לעניין זה. במקרה דנן, קבע כאמור בית משפט קמא כי הדיון בתביעת ווטאירפול יפוצל "באופן המוצע על-ידי [L-3]". אלא שעיון באופן בו הוגדרה "שאלת החבות" בבקשתה של L-3 מעלה כי היא אינה מקיפה את מלוא העילות הנטענות בתביעה. כך למשל שאלת החבות כנוסחה בבקשה מצומצמת לשאלת חבותה של L-3 בלבד ואינה נוגעת בשאלת חבותה של אלול, הנתבעת אף היא במסגרת התביעה ואשר כלפיה מופנות טענות נפרדות המקימות, לכאורה, עילות תביעה עצמאיות. מכאן עולה המסקנה כי האופן בו הוגדרה "שאלת החבות" בהחלטתו של בית משפט קמא אכן עלול לצמצם את גדר התביעה שהגישה ווטאירפול. 9. לטענת המשיבות יש לדחות את הטענות שהעלתה ווטאירפול בדבר האופן שבו יש לנסח את "שאלת החבות" לצורך פיצול הדיון, שכן היא לא העלתה טענות אלו בפני בית משפט קמא והעלתה בפניו רק טענות כנגד עצם פיצולו של הדיון לשאלת החבות ושאלת הנזק. דין טענה זו להידחות. אכן, העלאת טענות לראשונה בפני ערכאת הערעור ומבלי שהוצגו ראשית בפני הערכאה הדיונית עשויה, ככלל, להצדיק דחייתה של בקשת רשות ערעור (ראו רע"א 1042/06 דרור נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 7.2.2006)). אולם במקרה שלפנינו טענה ווטאירפול כבר בבית משפט קמא כי אחד הטעמים המצדיקים את דחיית הבקשה לפיצול הדיון הוא שעילת התביעה רחבה מזו שצוינה על-ידי L-3 בבקשתה, והדגישה כי זו "איננה נובעת אך ורק מהפרת התחייבותה של [L-3] כמפורט בסעיף 15.5 בכתב התביעה, ואף איננה מתייחסת ל[L-3] בלבד" (ההדגשות במקור, סעיף 3 לתגובת ווטאירפול לבקשה לפיצול הדיון). זאת ועוד, שאלת החבות כפי שהוגדרה על-ידי L-3 בבקשתה ואומצה על-ידי בית משפט קמא, מפנה לסעיף 15.5 של כתב התביעה בנוסחו המקורי. אולם, בהתאם להחלטתו של בית משפט קמא הובהר סעיף זה כמו גם סעיפים נוספים בכתב התביעה, בתצהיר שהגישה ווטאירפול ביום 3.10.2011. הבהרות אלו עשויות לתחום מחדש את גדר המחלוקת ואף מטעם זה ראוי להגדיר מחדש את "שאלת החבות" בה ידון בית משפט תחילה. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לשם הגדרתה מחדש של "שאלת החבות". המשיבות תשאנה ביחד ולחוד בשכר טרחת עורך דינה של המבקשת בסך 12,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשע"ב (21.12.2011). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11068120_V02.doc אנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il