פלוני נ. עיריית קריית שמונה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6809/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. עיריית קריית שמונה 2. משרד הרווחה והביטחון החברתי מחוז צפון 3. שר הרווחה והשירותים החברתיים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' עמית: בעתירה שלפניי מבקש העותר כי בית משפט זה יורה לשחרר את בנו ממשפחת אמנה או כל מסגרת חוץ ביתית ולהשיבו אל העותר לאלתר. 1. בפתח העתירה מציין העותר כי "עניינה של עתירה זו הנה למעשה גם ערר על החלטת בית משפט לנוער בבית משפט השלום בקריית שמונה [...] מיום 5.9.2023 [...]". אציין כי מדובר בהחלטה מפורטת של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום (כב' השופטת ט' ויסמן בן שחר), שבה קיבל את בקשת רשויות הרווחה לשינוי צו הוצאה ממשמורת והעברת הקטין למסגרת חוץ ביתית, ודחה את בקשת העותר לקבל את בנו למשמרתו. 2. בתמצית, בית המשפט לנוער עמד על כך שהעותר, שהורשע בעבר בביצוע עבירות מין בקטינים, הפעיל אלימות פיזית ומילולית כלפי גורמים שונים לרבות בנו; סירב לאורך שנים לכל הצעה לקבל טיפול; והתנהלותו לאורך השנים שבהן שהה בנו באמנה, לרבות בשנה האחרונה, מלמדת כי לא זנח את דרכו האלימה והפוגענית. 3. בעתירתו מעלה העותר שלל טענות, לרבות נגד המותב בבית המשפט לנוער ובפרט נגד גורמי הרווחה. כך, בין היתר, נטען כי החלטת בית המשפט יש בה ממד של נקמנות בעותר עקב תלונותיו נגד השופטת שהגיש לנציבות תלונות על שופטים; כי גורמי הרווחה שיקרו וטפלו עליו טענות שונות, ופעלו בדרך של הונאה והסתרה; כי מנהלת הרווחה פעלה בנקמנות כלפיו לאחר שהעותר הפגין נגדה והיא פוטרה (ובהמשך הוחזרה לעבודתה בעקבות הליך בבית הדין לעבודה – כך לפי הנטען); כי היא עיוותה תוצאות של בדיקה פסיכולוגית והשיגה מסמך שקרי; כי היא מתנכלת לעותר; וטענות נוספות ממין זה נגד רשויות הרווחה, טיב הבדיקה הפסיכולוגית שנערכה לו והתנהלות גורמי הרווחה כלפיו. עוד נטען כי לאורך השנים העותר ובנו התחננו לחזור לגור יחדיו, אך קולו של הקטין מעולם לא הגיע לבית המשפט, ואין זה בטובתו של הקטין להשתלב בפנימייה כפי שהחליט בית המשפט. אציין כי לאחר הגשת עתירתו, ביקש העותר לצרף מסמכים נוספים לעתירתו, בכללם החלטת הוועדה לתכנון טיפול והערכה. 4. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. כפי שהבהיר העותר בפתח עתירתו, מדובר בעתירה שהיא למעשה "ערר" על החלטת בית משפט לנוער. עיון בתוכן החלטתו של בית המשפט לנוער מעלה כי זו ניתנה מתוקף סמכותו לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. סעיף 16 לחוק האמור קובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי [...]". מכאן, שאמנם יש לעותר זכות ערעור על החלטת בית המשפט לנוער, אלא שהערכאה המוסמכת לדון בערעורו היא בית המשפט המחוזי, ולא בית משפט זה. לעניין זה הובהר בפסיקה פעמים רבות כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי עתירה לבג"ץ" (בג"ץ 6681/20 פלוני נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור צפון ירושלים רמת אשכול, פסקה 2 (30.9.2020), תוך ציטוט מבג"ץ 6917/17 בר לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח, פסקה 3 (10.6.2018)). דברים אלו עומדים בתוקפם גם במקרה דנן. 5. מבלי להביע כל עמדה לגבי העתירה לגופה, אעיר כי טוב יעשה העותר אם ימקד את טענותיו בגופו של עניין ובטובת בנו הקטין, חלף טענות אישיות לגופם של המותב וגורמי הרווחה הרלוונטיים. 6. סוף דבר, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשפ"ד (‏30.10.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23068090_E03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1