חדד אבנר נ. מנהל הארנונה - עיריית חיפה

בבית המשפט העליון עע"מ 6809/19 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערער: חדד אבנר נ ג ד המשיב: מנהל הארנונה - עיריית חיפה בקשה לסילוק הערעור על הסף מיום 1.1.2020; תשובת המערער מיום 11.2.2020 פסק-דין לפניי בקשה מטעם המשיב לסילוק הערעור שבכותרת על הסף. 1. הערעור שבכותרת הוגש נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 31.8.2019 (עמ"ן 66865-03-18, סגן הנשיא ר' סוקול; להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המערער על החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה (להלן: ועדת הערר) מיום 14.2.2018. ועדת הערר דחתה ערר שהגיש המערער על דרישת עיריית חיפה (להלן: העירייה) לחייבו בתשלום ארנונה בשל החזקתו בנכסים החל משנת 2008. 2. במקביל להליך שבכותרת המערער הגיש גם בקשת רשות ערעור על פסק הדין (בר"ם 6563/19). בקשה זו נדחתה בהחלטתה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז מיום 20.11.2019 מכוח סמכותה לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והחלתה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. 3. במסגרת הבקשה שלפניי טוען המשיב כי דין הערעור שבכותרת להימחק על הסף משום שאופן ההשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ולא בדרך של ערעור בזכות), וכן מחמת קיומו של מעשה בית-דין, בהתחשב בכך שבקשת רשות הערעור שהגיש המערער על פסק הדין נדחתה. המערער מצדו מתנגד לבקשה וטוען, בין השאר, כי בית המשפט המחוזי דן והכריע ביחס לדרישת החיוב בתשלום ארנונה משנים 2015-2008 כערכאה ראשונה (היינו מבלי שקדמה לכך הכרעה בוועדת הערר, אשר דנה בחיובים לשנת 2016 בלבד), ולפיכך נתונה לו זכות ערעור על קביעות אלה. 4. אכן, דינו של הערעור להימחק על הסף. פסק הדין ניתן בגדרו של ערעור מינהלי שהגיש המערער על החלטת ועדת הערר. הוראות הדין באשר לאופן ההשגה על פסק דין זה קבועות בסעיף 12(א) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק) המורה כך: "פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים בערעור מינהלי ובערעור על החלטת הרשם, והחלטה אחרת של בית משפט לענינים מינהליים יהיו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך". מדובר בהוראה ברורה המורה כי אופן ההשגה על פסק דין שניתן בגדרי ערעור מינהלי הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. אין בטענות המערער באשר לכך שחלק מדרישות חיוב התשלום בארנונה נדונו לראשונה בפני בית המשפט המחוזי – אשר הועלו גם לפני כבוד השופטת ברק-ארז (ראו: סעיף 7 להחלטתה מיום 20.11.2019 בבר"ם 6563/19) – כדי לסייע לו. אף אם אצא מנקודת הנחה כי מלכתחילה הסמכות לדון בטענות אלה הוא בהליך של עתירה מינהלית (והדבר לא הוכרע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ראו: פסקה 36 לפסק הדין), הרי שאופן ההשגה על החלטה או על פסק דין הוא פועל יוצא של האכסניה הדיונית שבה נדונו טענות הצדדים, ובענייננו הן נדונו כאמור במסגרת ערעור מינהלי (ראו והשוו: עע"מ 7067/18 נפתלי נ' ועדת הערר לענייני ארנונה כללית עיריית תל אביב יפו, פיסקה 2 (28.1.2019)). 5. נוכח האמור לעיל, אני מורה על מחיקת הערעור שבכותרת. ממילא הדיון הקבוע ליום 1.4.2020 מבוטל. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ש"ח. עותק מפסק דין זה יועבר ליומן בית המשפט לאלתר. ניתן היום, ‏י"ז בשבט התש"ף (‏12.2.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 19068090_D05.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il