ויאצסלב מלינובסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6809/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6809/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער: ויאצסלב מלינובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין מיום 15.6.2009 וגזר הדין מיום 6.7.2009 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 40353/07 שניתנו על ידי כב' השופט ג' נויטל תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשע"א (26.01.11) בשם המערער: עו"ד א' מלמה בשם המשיבה: עו"ד ד"ר א' גורדון פסק-דין השופט י' דנציגר: ערעור על הכרעת הדין מיום 15.6.2009 וגזר הדין מיום 6.7.2009 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' נויטל) בת"פ 40353/07. במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער בעבירות הריגה [לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]; נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים וסמים מסוכנים) [לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן : פקודת התעבורה או הפקודה) ביחד עם סעיף 39א לפקודה וביחד עם תקנה 169ב(א)+(ג) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961]; נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם (לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה); נהיגה בזמן פסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח [לפי סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970] והפקרה אחרי פגיעה (לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה). במסגרת גזר הדין הושתו על המערער 7 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור את אחת העבירות הבאות: גרימת מוות (לרבות הריגה) או חבלה חמורה לאדם תוך שימוש ברכב, נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים ו/או סמים מסוכנים) או עבירה של הפקרה אחרי פגיעה; 8 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור את אחת העבירות הבאות: נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה ללא ביטוח; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בכל כלי רכב לתקופה של 20 שנים ותשלום פיצוי לאביו של רמי זוחוב ז"ל (להלן: המנוח) בסך 10,000 ש"ח. העובדות על פי כתב האישום 1. ביום 23.4.2007 נהג המערער על קטנוע ברחוב משה סנה בתל-אביב-יפו כשהוא מרכיב, כנוסע, את המנוח. המערער נהג בקטנוע במועד האמור בהיותו בלתי מורשה לנהיגה על רכב דו-גלגלי ובהיותו פסול מלנהוג לצמיתות, מחודש אוגוסט 2005. כן לא הייתה למערער פוליסת ביטוח תקפה. עובר לנהיגתו שתה המערער משקאות אלכוהוליים והשתמש בסם מסוכן מסוג קנאביס, ובעת נהיגתו היה שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים וסם מסוכן. 2. במהלך נסיעתו ברחוב האמור סטה המערער ממסלול נסיעתו לימין הדרך, ללא כל סיבה סבירה ונראית לעין. הקטנוע השתפשף באבני השפה של המדרכה הימנית ופגע במעקה בטון מצופה גרנוליט. מעוצמת הפגיעה הועפו המערער והמנוח מן הקטנוע ונפלו ארצה. בסמוך לאחר התאונה, עזב המערער את המקום מבלי למסור פרטים וכן לא הגיש למנוח עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה. 3. כתוצאה מהתאונה נגרמה למנוח פציעה אנושה בראשו וחבלות בחזהו. הוא פונה לבית החולים איכילוב, אגב ביצוע פעולות החייאה וללא הכרה, ושם נקבע מותו. מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח בעקבות חבלת ראש, עם שברים בגולגולת ובעצמות הפנים. למערער נגרמו, כתוצאה מהתאונה, פציעות בברך ימין ובשתי הידיים והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים וולפסון בחולון. 4. על פי כתב האישום, מותו של המנוח ופציעותיו של המערער נגרמו בשל אדישותו, חוסר זהירותו, קלות דעתו ופזיזותו של המערער, שמצאו ביטויים בכך שהמערער נהג בקטנוע אף שמעולם לא הורשה לנהוג ברכב מסוג זה ובהיותו פסול מלנהוג בכלל; נהג בקלות ראש; נהג כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים ותחת השפעת סמים, וסטה מנתיב נסיעתו לשולי הכביש ללא סיבה. לפיכך יוחסו למערער עבירות הריגה, נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים וסמים מסוכנים), נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח והפקרה אחרי פגיעה. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי 5. בבית המשפט המחוזי טען המערער כי הוא אכן רכב על הקטנוע עם המנוח, אך לא הוא נהג בקטנוע אלא המנוח והמנוח איבד שליטה על הקטנוע ופגע במדרכה, וכך מצא את מותו. 6. לאחר ששמע וראה את עדי התביעה ועדי ההגנה ולאחר שבחן ושקל את כל הראיות, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אשמת המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום (לרבות עובדת נהיגתו של המערער בקטנוע בעת האירוע), הוכחה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט המחוזי אימץ את עדויותיהם של עדי התביעה שהעידו כי המנוח, אשר חבש קסדה כחולה, היה הנוסע על הקטנוע וכי המערער, אשר חבש קסדה לבנה, היה הנהג. כן ראה בית המשפט המחוזי בעדותו של בוחן התנועה אלון ניסן (להלן: בוחן התנועה או הבוחן) ובחוות דעתו ועדותו של פרופ' יהודה היס מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית כמחזקות את גרסת התביעה. ראיה נוספת באשר לזהות נהג הקטנוע מצא בית המשפט המחוזי בדברי העד מיכאל גרוס (להלן: מיכאל) בחקירתו במשטרה, לפיהם המערער התקשר אליו אחרי התאונה וסיפר לו כי המנוח ישב מאחור בזמן התאונה. בבית המשפט חזר בו מיכאל מן הדברים בטענה כי נמסרו לחוקרים מתוך פחד ולחץ, אך בית המשפט לא האמין לטענה זו והעדיף את הדברים שנמסרו בחקירה. תימוכין נוספים לגרסת התביעה מצא בית המשפט המחוזי באמרות שמסר המערער לחוקרת המשטרה. 7. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער בקובעו כי המערער לא היה אמין וכי גרסתו לא הייתה מהימנה, באופן שחיזק את גרסת התביעה. כן דחה בית המשפט המחוזי את ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעם ההגנה וקיבל את ממצאיו ומסקנותיו של בוחן התנועה, אשר הוצגו מטעם המאשימה. עוד נקבע כי חוות דעת ההזמה של בוחן התנועה שהוגשה על ידי התביעה ועדות ההזמה שלו מהוות "חיזוק במשנה תוקף" לגרסת התביעה ולדחיית גרסת מומחה ההגנה. 8. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחו כנדרש בפלילים גם היסודות המשפטיים של העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום. לפיכך, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאמור לעיל. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 9. התביעה ביקשה מבית המשפט המחוזי להטיל על המערער עונש חמור מעבר ל-7 שנות מאסר בפועל, ועונשים נוספים. ההגנה ביקשה שיוטל על המערער עונש של 4 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את כל השיקולים לקולא ולחומרה, השית על המערער: 7 שנות מאסר בפועל; עונשי מאסר על תנאי כמפורט ברישא לפסק דין זה; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בכל כלי רכב לתקופה של 20 שנים ותשלום פיצוי לאביו של המנוח בסך 10,000 ש"ח. 10. בין השיקולים לקולא שאותם שקל בית המשפט המחוזי: עברו הפלילי הלא מכביד של המערער(הכולל גזר דין בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית משנת 2002); המערער לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל ויהא זה מאסרו הראשון בבית הסוהר; בעברו התעבורתי של המערער, הכולל 20 הרשעות קודמות, לא רשומה עבירה מסוג העבירות נשוא תיק זה. עבירת תעבורה אחרונה הרשומה לחובתו היא משנת 2004 ואין לחובתו מאסר על תנאי. כן נתן בית המשפט המחוזי דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער: המערער הינו אב לילדה, אין לו מקום מגורים קבוע, הוא מתגורר במוסך ומנסה להתפרנס (בית המשפט המחוזי התחשב במצבו הכלכלי של המערער לעניין סכום הפיצוי שהוטל עליו). כן התחשב בית המשפט המחוזי בכך שהמערער הביע צער על המקרה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענת סנגורו של המערער לפיה עבירת ההפקרה אחרי פגיעה שביצע המערער הינה ברף הנמוך של עבירה זו. 11. בין השיקולים לחומרה שאותם שקל בית המשפט המחוזי: במעשיו ובמחדליו האסורים גרם המערער לתוצאה הקשה ביותר, מותו של אדם; המערער הורשע בעבירות שחלקן מן החמורות שבתחומן; עברו התעבורתי של המערער כולל 20 הרשעות קודמות ובהן 3 של עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף; המערער הרהיב עוז לנהוג בקטנוע בשכרות (כשרמת האלכוהול בדמו הייתה פי שלוש מאמת המידה לקביעת שכרות) ובהשפעת סמים; במועד התאונה היה המערער פסול מלנהוג על רקע רפואי; המערער נהג ללא רישיון נהיגה על קטנוע וללא ביטוח; המערער בחר במודע לעזוב את מקום התאונה ולא להגיש למנוח עזרה. בית המשפט המחוזי התייחס לפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין הצורך להחמיר בענישה של מי שהורשעו בהריגה תוך כדי נהיגה וניתח את רמת הענישה בעבירות בהן הורשע המערער. הטענות בערעור 12. המערער טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד אהוד מלמה – כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו בהכרעת הדין כי המערער היה זה שנהג בקטנוע. המערער טוען כי ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי עולה ספק סביר באשר לשאלה האם המערער היה זה אשר נהג בקטנוע, וכי משקיים ספק היה על בית המשפט המחוזי לזכותו. 13. המערער טוען כי בהתנהלותו של בוחן התנועה נפלו פגמים ממשיים שכן "המטרה סומנה לפני בדיקת ממצאים אובייקטיביים". כן טוען המערער כי ממצאיו של בוחן התנועה, אשר הובאו כראיות הזמה לבית המשפט המחוזי, אינם תואמים את מהלך תנועת הקטנוע עובר לתאונה ואת הפגיעות שנוצרו על הקטנוע. לטענת המערער, הקטנוע נפל ימינה טרם הפגיעה במעקה הגרנוליט באופן שהנהג, ולא הנוסע, היה חשוף לפגיעה מהגרנוליט ברגע ההתנגשות. המערער טוען כי ממצאיו של בוחן התנועה אף אינם תואמים את ממצאיו של פרופ' היס, שכן על פי תיאורו של בוחן התנועה הצליח נהג הקטנוע לייצב את הקטנוע לאורך מסלול מסויים עד לנפילתו, דבר שיכול היה לעשות רק המנוח, אשר נהג לנהוג תחת השפעת משקאות משכרים, ולא המערער. 14. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהעדיף את גרסת המשיבה לאופן התרחשות האירוע, שכן ממכלול העדויות עולה כי התאונה התרחשה כפי שטען המערער ולא כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו. לעניין עדויותיהם של עדי הראייה טוען המערער כי לא ניתן לבסס הרשעה בפלילים "כאשר עדי הראייה רואים את האירוע בשבריר שנייה וישנן בעיות מהותיות בגרסותיהם", כאשר העדים שוחחו ביניהם טרם גביית עדויותיהם, כאשר עדויותיהם אינן מתיישבות זו עם זו וכאשר התרחיש שמסרו אינו סביר מבחינה פיסיקלית, לטענתו. בפרט, טוען המבקש כי חלק מעדותו של העד מאיר אסולין (להלן: מאיר) הינו עדות כבושה, שכן כשנה וחצי לאחר הודעתו במשטרה מסר לנציגי המשיבה כי ראה את הקטנוע שוכב ושמע צעקה. מכאן, טוען המערער, יש ללמוד שמאיר לא ראה את הקטנוע בזמן נסיעתו אלא רק לאחר התרחשות התאונה. 15. כן טוען המערער כי לא היה מקום להעדיף את דבריו של מיכאל שנמסרו במשטרה (לפיהם המערער סיפר למיכאל כי הוא שנהג בקטנוע) על פני עדותו בבית המשפט, שכן דברי מיכאל נמסרו לפי דרישת חוקרת המשטרה ותחת לחץ. 16. המערער מוסיף וטוען כי אמרותיו המפלילות בחקירה משקפות תחושת אשם בגין הפקרת המנוח ולא בגין גרימת התאונה, ושאין לתת להן משקל משום שנאמרו בתשאול בעל פה, בטרם הוזהר ומבלי שידע כי הדברים יעלו על הכתב. 17. המערער טוען עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התייחס כלל בהכרעת דינו לעובדה כי הקטנוע שייך למנוח ולא הוכח כי המערער נהג בעבר באופנוע. לטענתו, לא ייתכן שאדם שמעולם לא נהג על קטנוע ינהג בקטנוע יחד עם בעליו כשהוא תחת השפעת אלכוהול וסמים. כן טוען המערער כי הוכח בבית המשפט המחוזי כי המנוח נהג לנהוג תחת השפעת משקאות משכרים. לעניין טביעות האצבעות טוען המערער כי העובדה שטביעות אצבעותיו לא נמצאו על החלק הקדמי של הקטנוע מצביעה על כך שלא הוא נהג בו וכי אילו היה נבדק גם חלקו האחורי של הקטנוע, ייתכן שטביעות אצבעותיו היו נמצאות שם. 18. לעניין העונש טוען המערער כי העונש שהושת עליו הינו "חמור ביותר". לטענת המערער, בית המשפט שגה משלא קיבל את עמדת המערער לעניין עבירת ההפקרה, שכן אין מחלוקת כי המערער ניגש למנוח, קרא בשמו ואף ראה כי ישנם אנשים במקום ו"סבר כי יגישו עזרה". כן טוען המערער כי מהפסיקה שהוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי ניתן ללמוד כי רמת הענישה בגין העבירות בהן הורשע המערער נעה בין 6-4 שנות מאסר וכי בית המשפט המחוזי סטה מרף הענישה המקובל. תגובת המשיבה 19. המשיבה טוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ד"ר אוהד גורדון – כי הערעור עוסק בממצאים שבעובדה ובמהימנות, ובהם בלבד, תוך חזרה על טענות שנדונו בהכרעת הדין באופן מעמיק וממצה, ונדחו על ידי הערכאה הדיונית. 20. גם לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי אין בידי המערער לעורר ספק בקביעה לפיה נהג בקטנוע, קביעה המבוססת על מספר נדבכים ראייתייים המשתלבים זה בזה. לטענת המשיבה, אין בהשגותיו של המערער כדי לכרסם בתשתית הראייתית המשכנעת ובמסקנה אליה היא מובילה, אודות זהות הנהג. 21. באשר לטענה לפיה "אין זה הגיוני" שהמנוח התיר למערער לנהוג בקטנוע שלו, טוענת המשיבה כי מדובר בטענה ספקולטיבית ואין בה כדי להפריך את הראיות שכך אכן אירע. 22. באשר לעדי הראייה טוענת המשיבה כי אין מקום לפקפק באמינות דבריהם או במהימנותם. לעניין מאיר טוענת המשיבה כי זוהי תופעה טבעית שבפגישות עם עדים עולים דברים שלא סופרו בהודעה במשטרה. עם זאת, מדגישה המשיבה כי מאיר ציין לאורך כל הדרך כי ראה את הקטנוע נוסע וראה אותו בנפילתו. 23. המשיבה טוענת כי העדפת בית המשפט את דברי מיכאל במשטרה נעשתה באופן מנומק ואין מקום להתערב בהחלטתו. 24. המשיבה טוענת כי תרחיש ההגנה, לפיו הקטנוע נפל ימינה בטרם הפגיעה במעקה הגרנוליט, אינו מתיישב עם הראיות וכי אף בטענה כי נהג שיכור לא יכול היה לנסות ולייצב את הקטנוע (כך שלא ייתכן שהמערער נהג בו) אין ממש. המשיבה מסבירה כי חוות דעתו של בוחן התנועה הוגשה כראיית הזמה, לאחר שבפרשת ההגנה העלה בא כוח המערער, בעקבות עדותו של הבוחן במסגרת פרשת התביעה, את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. 25. לטענת המשיבה, ניסיונותיו של המערער לפגום בחוות דעתו של הבוחן נדונו לכישלון וכך גם ניסיונו להפחית ממשקל אמרותיו המפלילות בחקירת המשטרה. המשיבה מודה כי בסוגיית טביעת האצבע אכן נפלה שגגה בהכרעת הדין (בכך שנכתב כי לא הייתה התאמה בין הטביעות שנלקחו מן הזירה לבין הרוכבים, בעוד שטביעות אצבעותיו של המנוח אכן נמצאו על הקטנוע) אלא שהיא טוענת שאין בכך כדי לסייע למערער, שכן העובדה שעל הקטנוע נמצאו טביעות אצבעות המנוח אינה מפתיעה לנוכח בעלותו עליו. המשיבה מדגישה כי בשום מקום לא קיימת אמירה לפיה נלקחו טביעות אצבעות רק מן החלק הקדמי של הקטנוע. 26. המשיבה טוענת כי עונשו של המערער הולם את חומרת מעשיו ואת תוצאתם הקשה וכי הוא נמצא ברף הענישה, בייחוד לאחר מתן פסק הדין בעניין ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.2010) (להלן: עניין ימיני). דיון והכרעה 27. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובת המשיבה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על כל רכיביו. הערעור על הכרעת הדין 28. הערעור שלפנינו נסב, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו. הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלה בהכרעת הערכאה הדיונית טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת [ראו למשל: ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 235-232 (1983); ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 600 (1993); ע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (לא פורסם, 16.7.2007); ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.2008); ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009); ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 11 (לא פורסם, 7.12.2009)]. במקרה שלפנינו הושתתה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי על מארג חזק ויציב ביותר של ראיות מוצקות ועצמאיות, ובכלל זה עדויותיהם של עדי ראיה שונים, חוות דעתו של בוחן התנועה, חוות הדעת הפתולוגית והודעת חברו של המערער, מיכאל, וסבורני כי האישומים נגד המערער הוכחו כדבעי. 29. ראשית, אתייחס לעדויותיהם של עדי הראייה השונים. כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית חל ביתר שאת מקום בו ממצאים אלו מושתתים על מידת המהימנות שמייחס בית המשפט לעדים שנשמעו לפניו. הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית, המופקדת על מלאכת ההתרשמות מן העדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם נהנית מיתרון ברור על פני ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644-643 (2000); ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (לא פורסם, 1.9.2009); ע"פ 10102/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 68 (לא פורסם, 7.9.2010)]. יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות השונות מצדיקה כי בית המשפט שלערעור יתערב בממצאיה אך במקרים נדירים, בהם נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית [ראו למשל: ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 119, 124 (2004); ע"פ 420/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 67 (לא פורסם, 23.11.2009)]. במקרה שלפנינו התרשם בית המשפט המחוזי מגרסאותיהם של העדים כפי שהוצגו לפניו וקבע כי מדובר בעדים אמינים שעדויותיהם מהימנות. איני סבור כי בהתרשמותו של בית המשפט המחוזי מן העדים נפלה טעות המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, כפי שיפורט להלן. 30. העד מאיר אסולין: המערער טוען כי אין לייחס משקל לדבריו של מאיר, לפיהם עקב אחר נסיעת הקטנוע ברחוב וכי מה שהסב את תשומת ליבו הייתה צעקה ונסיעת נהג הקטנוע ברגליים פשוקות. זאת, היות שמדובר לטענת המערער בעדות כבושה שלא נמסרה בהודעתו במשטרה, שנגבתה בסמוך לאחר התאונה. בעדותו בבית המשפט המחוזי מסר מאיר גרסה אחידה ועקבית, לפיה יצא מביתו עם בנו ובעקבות צעקה שהסבה את תשומת ליבו, ראה את הקטנוע נוסע מסביבות בית מספר 4 ברחוב משה סנה, כשרגלי הנהג פשוקות, עד להתנגשות הקטנוע במעקה הגרנוליט סמוך לבית מספר 12. על פי העדות, לאחר ההתנגשות הבחין מאיר בנהג הקטנוע, שחבש קסדה לבנה, קם על רגליו וצועק במבטא רוסי "יורי, יורי". מאיר מיהר למקום התאונה במטרה להגיש עזרה לפצוע, אשר חבש קסדה כחולה והיה מוטל על הקרקע, וראה את נהג הקטנוע (אותו זיהה כמערער) בורח מזירת התאונה. מאיר עמד על תיאור זה גם במהלך חקירתו הנגדית. כשנשאל בחקירה הראשית מדוע לא מסר כבר בחקירתו במשטרה כי ראה את הקטנוע נוסע ברחוב וכי הצעקה הסבה את תשומת ליבו למתרחש, הסביר מאיר כי לא נשאל על כך במשטרה: "ש. למעשה אתה סיפרת לי לראשונה ברענון את העובדה שמה שהסב את תשומת ליבך זו אותה קריאה, למה הדברים לא נמסרו במשטרה, אותה אמירה של רגליים פסוקות ו'אה'? ת. אני לא נשאלתי על ידי החוקר את זה. זה הסב למעשה את תשומת ליבי, הורדתי את הזבל, ואז הסתכלתי ופשוט שמעתי את הצעקה ואז עקבתי ממש, ראיתי את זה בשידור חי את התאונה." (עמוד 4 שורות 9-4 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008) מאיר נשאל על הנושא גם בחקירתו הנגדית וגם במקרה זה דבק בגרסתו: "ש. אתה מתאר לנו שראית את האופנוע מבית מספר 4 עד בית מספר 12 למה לא אמרת את זה במשטרה? ת. לא נשאלתי על זה. ש. למה לא אמרת שראית את האופנוע נוסע מבית מספר 4 עד 12? ת. לא נשאלתי. שאלו אותי שאלות, ערב יום העצמאות, הלכתי הביתה. ש. ואת זה נזכרת לומר רק לתובעת? ב"כ המאשימה: הוא לא אמר את זה מיוזמתו. שאלתי אותו למעשה מה הסב את תשומת ליבי (צ"ל "ליבו" – י.ד.). השאלה הזו נראתה לי מתבקשת. ברגע שהוא אמר את הדבר שהוא תוספת, ישר הועבר לחברי." (עמ' 7 שורות 23-15 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008) בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת דינו לסוגייה זו והחליט לקבל את גרסתו של מאיר, הן לעניין התרחשות התאונה והן לעניין הסיבה שבגינה מסר מידע חדש לנציגת המשיבה: "הוא (מאיר – י.ד.) לא ציין במשטרה שהוא ראה את האופנוע נוסע מבית מס' 4 עד 12 והקריאה "אה" הסבה תשומת ליבו, כי במשטרה לא שאלו אותו את זה... אלה לא סוגיות מהותיות היורדות לשורש הענין. מה גם שממילא את העיקר – על אירוע התאונה וכל המעורבים בו, מאיר כן סיפר במשטרה, והעיד בעקביות בביהמ"ש." (עמ' 4 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). אני מקבל את עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה העדר ההתאמה בין נוסחה המדוייק של הודעתו של מאיר במשטרה לבין עדותו בבית המשפט אינו מהווה סוגייה מהותית היורדת לשורש העניין והפוגעת באופן משמעותי במשקלה של העדות. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי התרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו של מאיר וקבע כי מדובר בעדות מהימנה: "עו"ד מאיר אסולין, נראה ונשמע אמין ועדותו עקבית ומהימנה. מאיר היה נחרץ בתשובותיו בעיקר בכל הנוגע לזהות נהג הקטנוע בזמן התאונה, בין השאר לפי הקסדה הלבנה שחבש לראשו. מאיר נראה ונשמע מספר את הדברים כהווייתם, כפי שקרו. לא היו בעדותו פגמים שגורעים ממשקלה. ... אני מקבל את עדותו של מאיר כמהימנה, ואבסס עליה ממצאים בהכרעת דין זו." (עמוד 4 להכרעת הדין) יתר על כן, אני סבור כי אף אם נותרת תהייה כלשהי באשר להבדלים שבין הודעתו של מאיר במשטרה לבין עדותו בבית המשפט המחוזי, אין בה כדי לפגום באופן ממשי במשקלה של עדותו לעניין שאלת זהות הנהג. יתר על כן, לפני בית המשפט המחוזי העידו שני עדי ראייה נוספים, שאף הם אישרו כי בעל הקסדה הלבנה, אשר ברח מזירת התאונה, הוא שנהג בקטנוע. 31. העד יאיר אביגור (להלן: יאיר): יאיר מסר כי לאחר שפנה ימינה מרחוב דבורה הנביאה לרחוב משה סנה הבחין בקטנוע שנסע לפניו. העד העיד כי ראה את הקטנוע מאבד שליטה, סוטה ימינה ומתנגש בתחילת חומת אבן נמוכה. לדבריו, נהג הקטנוע עף קדימה לתוך השיחים ואילו הנוסע שישב מאחור התרומם ועף אחורה. כ-20 שניות לאחר מכן יצא נהג הקטנוע מן השיחים, ניגש אל המנוח וניסה לדבר איתו, וכעבור זמן קצר נעלם הנהג מהזירה. יאיר תיאר את הנהג כאדם נמוך, מוצק ושזוף. כן ציין יאיר כי הנהג חבש קסדה לבנה ואילו המנוח חבש קסדה בצבע כחול או שחור. 32. איני סבור כי יש ממש בטענת המערער, ממנה עולה כי יאיר ראה את הקטנוע לראשונה שבריר שנייה לפני התאונה. המערער מבסס טענה זו על אמירתו של העד בחקירתו במשטרה מיום התאונה (נ/1), "את האופנוע ראיתי שבריר שניה לפני התאונה" (שורה 24 להודעה). אלא שיאיר נשאל על כך בחקירתו הנגדית בבית המשפט והסביר כי כוונתו הייתה שראה את הקטנוע נוסע לפניו וכי שבריר שנייה לפני ההתנגשות במעקה הגרנוליט, ראה את הקטנוע סוטה ימינה: "ש. אני מפנה אותך לשורה 24 בהודעתך, ומה שאתה אומר 'את האופנוע ראיתי שבריר שניה לפני התאונה', פחות משניה לפני התאונה. נכון? ת. לא לזה התכוונתי. האופנוע נסע לפני, שבריר שניה לפני ראיתי שהוא סוטה ימינה. ש. חוזר על הציטוט. דהיינו, זה אמרת מיד לאחר התאונה נכון? ת. ראיתי את האופנוע מהרגע שלקחתי ימינה מהצומת, האופנוע היה לפניי. אני לא התבייתתי על האופנוע עד שלא ראיתי בעצם פעולה שמבקשת את תשומת ליבי." (עמוד 12 שורות 21-16 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008) בית המשפט המחוזי התייחס לטענה זו של המערער ולהסבריו של יאיר וקבע כי "הסבריו של יאיר היו סבירים והגיוניים. מה גם, שממילא את העיקר והמידע הרלוונטי למחלוקת שבתיק זה – אירוע התאונה עצמו וכל אחד מהמעורבים בו – יאיר כן תיאר, הן בעדותו במשטרה, והן בעקביות גם בבית המשפט." (עמוד 5 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). הנמקה זו מקובלת עליי. 33. טענתו של המערער לפיה התרחיש שהציג יאיר אינו אפשרי מבחינה פיסיקלית, שכן לא ייתכן שהרוכב אשר ישב בחלקו האחורי של הקטנוע יכול היה לעוף אחורה, הועלתה על ידי ההגנה בבית המשפט המחוזי וזכתה להתייחסות. בוחן התנועה הסביר כי מדובר בתרחיש אפשרי: "לגבי הרוכב, בגלל שהוא יושב מאחור והנהג משמש לו כחיץ, ברגע שהוא נפגע הוא נהדף קדימה, ויש נזקים קשים מאוד בחלק הקדמי של הגולגולת שלו. יכול להיות שנפגע גם מהגרנוליט בפנים ועף אחורה או מחלק אחר מהקטנוע." (עמוד 30 שורות ד10-8 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008; ההדגשה לא במקור – י.ד.). בית המשפט המחוזי עמד על כך שאף עדותו של מומחה ההגנה מתיישבת עם עדויותיהם של עדי הראייה שלפיהן המנוח, אשר ישב בחלקו האחורי של הקטנוע, הועף אחורנית: "מומחה ההגנה העיד, שכתוצאה מהפגיעה בגרנוליט, הגוף יעוף רק קדימה (בעמ' 103 לפר', שו' 23-22). בחוות דעתו נ/4 כתב מומחה ההגנה שהוא שולל מכל וכל שמישהו מהמעורבים נהדף לאחור (בעמ' 2, בסע' 3). ואולם: בעדותו בביהמ"ש, מומחה ההגנה הסכים שאם מעוצמת הפגיעה הגוף נע קדימה, כתוצאה מכך הוא נופל אחורה, נהדף אחורה (בעמ' 103 לפר', שו' 29-25) אולי חצי מטר, יפול אחורה (בעמ' 104 לפר', שו' 2, 6-5), וכשאדם נפגע בחפץ קשיח במהירות גבוהה הוא נהדף ויכול ללכת '10 מטר אחורה' ויפול אחורה (בע' 104 לפר', ש' 12-8). דברי מומחה ההגנה מתיישבים עם גירסת התביעה לפי עדות עדי הראיה, שלפיה המנוח שישב מאחור, 'עף' אחורה." (עמוד 22 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). לפיכך, אני סבור כי העלאת הטענה האמורה אינה מערערת את חוזקה של עדות הראייה של יאיר והיא אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 34. מעבר לכל האמור, בית המשפט המחוזי מצא את עדותו של יאיר מהימנה ועקבית: "... יאיר אביגור, נראה ונשמע אמין ועדותו עקבית ומהימנה. הוא נראה מספר את הדברים כהווייתם, כפי שקרו. לא היו בעדותו פגמים שגורעים ממשקלה. יאיר הינו עד ראיה אובייקטיבי, עד נייטרלי, שהזדמן לו לנסוע בכביש ולפניו הקטנוע, ואח"כ לצפות בתאונה באין מפריע... עדות יאיר בביהמ"ש היתה עיקבית למה שסיפר בהודעתו במשטרה..." (עמודים 6-5 להכרעת הדין; ההדגשה במקור – י.ד.). ממצאים נחרצים אלו מבוססים על סמך התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט המחוזי מעדותו של יאיר, ואיני סבור כי קיימת כל הצדקה להתערב בהם בנסיבות העניין שלפנינו. 35. העדה אדי לוגסי (להלן: אדי): אדי הינה בת זוגו של יאיר והיא נסעה עמו במכונית ברחוב משה סנה, שבו אירעה התאונה. הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט המחוזי העידה אדי כי ראתה לפני המכונית קטנוע שסטה ימינה ופגע בגדר אבן על המדרכה. אדי העידה כי נהג הקטנוע עף קדימה ואילו הנוסע שישב מאחור הועף לאחור. כן העידה אדי כי ניגשה, יחד עם יאיר, אל הקטנוע וכי ראתה אדם נוסף רץ אל עבר הקטנוע והגיע לפניהם. אדי תיארה את נהג הקטנוע, חבוש בקסדה לבנה, אשר קם וצעק במבטא רוסי ולאחר מכן ברח ברגל מזירת התאונה. 36. טענתו העיקרית של המערער ביחס לעדותה של אדי (מלבד הטענה כי זו ראתה את התאונה ברגע התרחשותה והטענה כי לא ייתכן שהרוכב הועף אחורנית, כפי שטען המערער גם ביחס ליאיר) הינה שמגרסתה של אדי עולה כי עדי הראייה דיברו ביניהם טרם גביית הודעותיהם במשטרה "ולא ברור מי ראה מה, ומי שמע את מה שאמר" (עמוד 17 להודעת הערעור). יתר על כן, המערער טוען כי אותו אדם שלישי שהגיע לזירת התאונה ושוחח עם אדי ויאיר היה לא אחר מאשר מאיר, אשר העיד כי הגיע ראשון לזירת התאונה וכי לא דיבר עם אף אחד אודותיה (עמוד 9 שורות 28-24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008). עם זאת יצויין כי אדי לא זכרה האם האדם שעמו שוחחה בזירת התאונה היה מאיר (עמוד 20 שורות 12-9 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008). לגופו של עניין, אכן, בהודעתה במשטרה מיום 23.4.2007 (נ/2) ציינה אדי: "אני ראיתי שהקטנוע פגע במדרכה ובגדר והנוסע שישב מאחור פשוט עף לאחור והוא שנפגע קשה גם כל מי שהיה כאן אומר כך." (שורות 31-29 להודעה). אלא שבית המשפט המחוזי התייחס מפורשות לאמירה זו ולא מצא כי יש בה כדי לפגוע באמינותה ובמהימנות גרסתה, ואף להיפך: "בכנותה, אדי העידה שהיא וחברה יאיר ועוד בחור שהגיע לפצוע ראשון, היו שם והם דיברו על הארוע ואמרו את אותו ארוע... כנותה זו מעצימה את אמינותה ואת מהימנות גירסתה... הודעתה של אדי במשטרה, היא מפורטת, סדורה וסיפור המעשה העולה ממנה הוא כמו מפי מי שכך ראתה וחוותה את שארע. עדותה בבית המשפט היתה עקבית לדבריה במשטרה. אדי לא נשמעה בעדותה בביהמ"ש כמי שבעקבות מה שהיא דיברה עם האחרים גירסתה היא מלאכותית ומעושה ולא ממראה עיניה. אדי נשמעה ונראתה מספרת את הדברים כפי שהיא ראתה וחוותה בזירת הארוע. אדי גם לא מכירה את רוכבי הקטנוע. אך טבעי הוא שהיא, יאיר והאדם הנוסף דיברו ביניהם במקום הארוע על הארוע, ואין בכך כדי לגרוע מגירסתה בסוגיות המהותיות שבמחלוקת ובעיקר שהנאשם הוא זה שנהג בקטנוע. הרי בדיבור ביניהם אין כדי לשנות ממה שהיא ראתה בעיניה וחזרה והעידה על כך, ללא עוררין. אדי הדגישה בחקירתה החוזרת שהיא מסרה את גרסתה במשטרה על סמך מה שהיא ראתה, והיא מסרה בעדותה רק את מה שהיא ראתה (בעמ' 22 לפר', שו' 25-21)." (עמוד 7 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). קביעה זו מושתתת בעיקר על התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מעדותה של אדי ואיני רואה מקום להתערב בה. יתר על כן, מקובלים עליי דברי בית המשפט המחוזי כי העובדה שעדי הראייה שוחחו ביניהם הינה מתקבלת על הדעת ואף טבעית בנסיבות התרחשות תאונה כגון זו שבענייננו, וכי אין בכך כדי להצביע על תיאום גרסאותיהם: "לפי ניסיון החיים ועל פי השכל הישר, קשה להניח, שאדי, חברה – יאיר, והאדם השלישי, אנשים מהיישוב, יתאמו ביניהם את מה שיאמרו, ללא אינטרס כלשהו בארוע או כלפי מי מהמעורבים בו, לא כל שכן עד כדי רמה של פרטים. ממילא איפוא, הודעותיהם במשטרה, שגירסתם בהן דומה, הן פועל יוצא לא מהדיבור במקום הארוע אלא ממה שהם אכן ראו בארוע, ושאכן זה מה שארע – אכן הנאשם הוא זה שהיה עם הקסדה הלבנה לראשו והוא זה שקם וצעק למנוח שעף מהמושב האחורי, וברח, והוא – הנאשם – זה שנהג בקטנוע." (עמודים 8-7 להכרעת הדין). 37. בוחן התנועה: המערער מעלה טענות רבות גם נגד חוות דעתו ונגד עדותו של בוחן התנועה. ביחס לממצאיו של בוחן התנועה קבע בית המשפט המחוזי: "חוות דעתו, עדותו, ממצאיו ומסקנותיו של בוחן התנועה – הן בפרשת התביעה והן כעד הזמה... – לא רק שלא עורערו בחקירתו הנגדית, אלא הם נראו ונשמעו והיו אמינים, עקביים, מקצועיים, מבוססים עיונית ומעשית, והגיוניים, ואני מקבלם, ואבסס עליהם ממצאים (כל זאת בניגוד לחוות דעתו ולעדותו של מומחה ההגנה מר חיים אראל, שאני דוחה אותן...)" (עמוד 11 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית חל גם מקום בו קיימות מחלוקות בשאלות מקצועיות בין מומחים שונים והערכאה הדיונית בוחרת לאמץ חוות דעת אחת על פני האחרת [ראו למשל: ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001); ע"פ 2353/08 הנ"ל, בפסקה 18]. איני סבור כי העובדה שבית המשפט המחוזי בחר לאמץ את גרסתו של בוחן התנועה ולא את זו של המומחה מטעם ההגנה מצדיקה, כשלעצמה, את התערבותו של בית משפט זה. יתר על כן, אין בידי לקבל את טענות המערער בהקשר זה גם לגופן. 38. במסגרת גרסתו לאופן התרחשות התאונה טוען המערער כי הקטנוע נפל ימינה טרם הפגיעה במעקה הגרנוליט באופן שהנהג, ולא הנוסע, היה חשוף לפגיעה מהגרנוליט ברגע ההתנגשות. ואולם, בוחן התנועה הסביר כי הקטנוע אמנם נטה לצד ימין והשתפשף באבני השפה של המדרכה טרם ההתנגשות במעקה הגרנוליט אלא שהנהג, שעדיין אחז בכידון, ניסה לייצב את הקטנוע כך שהוא לא נשכב על צידו טרם ההתנגשות. הבוחן אף הדגים, במסגרת השחזור שערך, כי הקטנוע נסע בהטייה ימינה (אך כשגלגליו על הכביש), כי חלקו העליון של הכידון פגע בחלקו העליון של מעקה הגרנוליט [תמונות 10 ו-14 בנספח לחוות דעתו מיום 4.2.2009 (ת/47)] וכי כתוצאה מן ההתנגשות התהפך הקטנוע על דופן שמאל שלו. נראה כי ההסבר האמור עולה בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו בחלק התחתון של הדופן הימני של הקטנוע, כפי שדיווח הבוחן בדו"ח מיום 23.4.2007: "דופן ימין שפשופים מאבן שפה צבועה אדום לבן, עם מריחת צבע אדום סימני מריחה בצבע אדום לאורך דופן ימין בגחון ועל האגזוז" (ת/1, סעיף 5). גם בתמונות שצולמו בזירת התאונה ניתן לראות כי הנזקים שנגרמו כתוצאה משפשוף הדופן הימני של הקטנוע עם המדרכה מצויים בחלקו התחתון של הדופן הימני (ת/5, תמונות 27-25), באופן שאינו תומך בגרסה לפיה נפל הקטנוע על צידו הימני. אמנם, בוחן התנועה דיווח גם על נזק שנגרם לחלקו העליון של הקטנוע ועל נזקים ישנים: "מראה ימין שבורה בקליות בכידון שבורות כידון עקום לשמאל מראה שמאל שבורה ישנם גם נזקים ישנים בפלסטיק" (ת/1, סעיף 5; ת/5, תמונה 29). אלא שנזקים אלו תואמים אף הם את תיאורו של הבוחן, לפיו התנגש הקטנוע במעקה הגרנוליט בחלקו הימני העליון ולאחר מכן נפל על צידו השמאלי. 39. המערער מבקש לטעון כי התרחיש שהוצג על ידי בוחן התנועה, לפיו הצליח נהג הקטנוע לייצב עצמו חלק מסויים מן המסלול טרם ההתנגשות במעקה הגרנוליט, אינו סביר. זאת, לנוכח ריכוז האלכוהול בדמו של המערער (ת/33-ת/35), כמו גם בדמו של המנוח, שהיה צריך להאט את תגובותיהם. ואולם, טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין. לא הוכח כי רמת האלכוהול הספציפית בדמם של המעורבים בתאונה אינה יכולה להתיישב עם התרחיש שהוצג על ידי בוחן התנועה. לפיכך, איני סבור כי יש בהעלאת טענה זו כדי לפגום בגרסתו של הבוחן או בהסתמכותו של בית המשפט על גרסה זו. 40. הבוחן הסביר כי כתוצאה מן ההתנגשות עבר נהג הקטנוע מעל מעקה הגרנוליט ונפגע בברכו שכן גופו נמצא גבוה יחסית למעקה הגרנוליט. לעומת זאת, הנוסע מאחור, אשר ישב רחוק יותר ממעקה הגרנוליט, נהדף קדימה וקיבל מכה ממעקה הגרנוליט או מחלק מן הקטנוע (עמודים 32-29 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2008). מן הראיות שהונחו לפני בית המשפט המחוזי עולה כי התרחיש האמור עולה בקנה אחד עם פציעותיהם של המערער ושל המנוח ואיני סבור כי בית המשפט טעה משבחר לאמצו. 41. יתר על כן, בית המשפט המחוזי סקר באופן מפורט ומקיף את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה, תוך דחייה מפורשת של הטענות שמעלה המערער לפנינו במסגרת ערעורו (עמודים 22-17 להכרעת הדין). בין היתר, עמד בית המשפט על כך שמומחה ההגנה התייחס רק לחלקים מתוך עדותו של הבוחן והתעלם מעדויותיהם של עדי הראייה; לא בדק את הנתונים הנוגעים לקטנוע הספציפי (כגון גובה הקטנוע, גובה הגחון, גובה האגזוז וגובה הכידון); לא בדק את גובה השפשופים שנמצאו על הקטנוע לעומת גובה אבן השפה; התרחיש שהציע לתנועת הקטנוע טרם ההתנגשות לא תאם את עדויות עדי הראייה ואף לא את גרסת המערער; לא הציע הסבר סביר לכך שרשם בחוות דעתו כי הקטנוע היה שכוב על הכביש על צידו הימני בעוד שהקטנוע היה שכוב על צידו השמאלי וכן נקודות רבות נוספות. לאחר שסקר בהרחבה את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה, קבע בית המשפט המחוזי: "חוו"ד ועדות מומחה ההגנה לוקות בפגמים, ובכשלים בממצאים ובמסקנות. חסרים בהן נתונים, בדיקות ובחינות מעמיקות של החומר והנתונים הרלוונטיים. חוו"ד והעדות גם חסרות התייחסות, לא כל שכן כזו מעמיקה, למלוא הראיות והעדויות [ה]רלוונטיות... אני דוחה איפוא את חוות דעתו נ/4 ואת עדות מומחה ההגנה. זאת ועוד: טענות מומחה ההגנה למעשה 'גרמו' להגשת ראיית ההזמה של התביעה – ת/47, וזאת בנוסף להיותן 'מפתיעות' באופן שחייב התייחסות של התביעה." (עמוד 22 לפסק הדין; ההדגשות במקור – י.ד.) איני רואה מקום להתערב במסקנה נחרצת זו של בית המשפט המחוזי, המנומקת היטב בפסק דינו. 42. לנוכח האמור, אני סבור כי לא נפלה שגגה בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי לאמץ את גרסתו של בוחן התנועה ולדחות את גרסתו של המומחה מטעם ההגנה. 43. באשר לטענתו של המערער ביחס לטביעות האצבעות שנמצאו על הקטנוע ייאמר כי בהכרעת הדין אכן קיים אי דיוק, במובן זה שבעוד שנכתב בה כי לא נמצאו על הקטנוע טביעות אצבעות של מי מרוכבי הקטנוע, למעשה נמצאו על הקטנוע טביעות אצבעותיו של המנוח. נדמה כי בכך אין כל תמיהה, שכן המנוח היה בעליו של הקטנוע ומן הסתם גם נהג בו בהזדמנויות שונות טרם התאונה. אין בעובדה שטביעות אצבעותיו של המערער לא נמצאו על הקטנוע כדי לסייע לו, שכן המערער אינו טוען כי לא נמצא על הקטנוע. המערער טוען כי טביעות האצבעות נבדקו רק בחלקו הקדמי של הקטנוע וכי ייתכן שלו היה נבדק גם חלקו האחורי ייתכן שטביעות אצבעותיו היו נמצאות שם. עם זאת, המערער לא הצביע על אינדיקציה כלשהי לכך שנבדק רק חלקו הקדמי של הקטנוע. לפיכך, אני סבור כי סוגיית טביעות האצבעות אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הרשעת המערער וממילא אין באי הדיוק בהכרעת הדין בנקודה זו כדי לפגום בהרשעה. 44. לעניין טענתו של המערער לפיה ממצאיו של בוחן התנועה התבססו על שיחותיו עם עדי הראייה במקום, ייאמר כי בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת דינו מפורשות לטענה זו, ודחה אותה: "בכך שבוחן התנועה ביסס את חקירתו לפי עדות עדים שלפיה הנאשם נהג בקטנוע, אין כדי לגרוע מממצאיו וממסקנותיו שהרי הוא הסביר שהיו אלה מספר עדים אובייקטיביים, שנחקרו ממש במקום התאונה, סמוך לשעת התאונה (בע' 32 לפר', שו' 24) והעדויות התאימו לממצאים (בעמ' 15 לפר' מיום 5.2.09, שו' 18-13)." (עמוד 11 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.) איני סבור כי בקביעה זו של בית המשפט המחוזי נפל פגם המצדיק התערבות בהכרעת הדין. 45. העד מיכאל גרוס: בהודעתו הראשונה במשטרה מיום 25.4.2007 (ת/25) מסר מיכאל כי המערער התקשר אליו ביום 23.4.2007 (יום התרחשות התאונה) בשעה 18:20-18:00, סיפר לו על התאונה ואמר לו כי המנוח נהג בקטנוע: "הוא סיפר לי שהוא נסע עם רמי. רמי נהג בקטנוע מצהלה לכיוון לירקון... והוא אמר לי שרמי היה שיכור והוא פגע במעקה או קיר והוא נפגע ברגל והיה לו דם והוא ראה שרמי יש לו דם והוא חשב שהיה לרמי פגיעה רצינית והוא ממש פחד..." (שורות 8-3 להודעה). ביום 26.4.2007 בשעה 18:00 נחקר מיכאל תחת אזהרה (ת/26) ובאותה חקירה מסר כדלקמן: "סלבה סיפר לי שרמי והוא עשו תאונה ורמי נפל מאחורה ויש לו הרבה דם על הפנים, והם עשו טעות ולמה הם שתו הרבה אלכוהול, סלבה אמר שהוא מקלל את עצמו שרמי נתן לו אופנוע והוא עשה תאונה, לא אני התבלבלתי אל תרשמי, סלבה לא נהג, זה רמי נהג, סלבה אמר שרמי נפל מהאופנוע. אני לא יודע מי נהג, סלבה אמר עשינו טעות ושתינו אלכוהול, ורמי שתה יותר ממנו, אני לא יכולה להגיד מי נהג באופנוע, למה אני חבר!" (שורות 61-57 להודעה). בהמשך אותו ערב, בשעה 22:10, נחקר מיכאל שוב תחת אזהרה (ת/27) ובסופה של החקירה (שלסיבותיה אתייחס להלן) כתב מיכאל בכתב ידו כדלקמן: "בין 18:20-18:00 אני קיבלתי צלצול טלפון ממנו (סלבה) הוא אמר לי בנסיעה משכונת רמת-החייל לגן ירקון נכנסו בעמוד מעקה (על הקיר), שמעתי מסלבה רמי ישב מאחורה ונפלו, הרבה דם אצל רמי מאיזור של אוזניים. לפני נהיגה לפי דיבורים של סלבה הוא שותה שתיה חריפה..." (שורות 19-13 להודעה). 46. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה משאימץ את אמרותיו של מיכאל במשטרה מיום 26.4.2007 (ת/26 ו-ת/27) תחת עדותו בבית המשפט, שכן הודעתו במשטרה נגבתה באמצעים פסולים. ראשית ייאמר כי מעיון בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי עדותו של מיכאל לא שימשה כראייה עיקרית להרשעתו של המערער, ואינדיקציה לכך ניתן למצוא אף בכותרת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי לפרק בהכרעת הדין, אשר דן בעדותו של מיכאל: "עדות נוספת ממנה עולה שבתאונה הנאשם הוא שנהג בקטנוע ורמי המנוח היה הרוכב מאחור" (עמוד 11 להכרעת הדין; הדגשה שלי – י.ד.). דהיינו, עדותו של מיכאל שימשה אך כתמיכה לראיות הרבות שהצביעו ממילא על כך שהמערער נהג בקטנוע. אך גם לגופם של דברים, אין בידי לקבל את עמדת המערער. 47. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של מיכאל כפי שנמסרה במשטרה ביום 26.4.2007, על סמך התרשמותו מעדותו של מיכאל לפניו: "לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האימרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגותו של העד מיכאל גרוס במשפט, ואותות האמת שהתגלו לעיני במהלך המשפט, אני מעדיף את גרסת העד מיכאל גרוס במשטרה מיום 26.4.2007 שלפיה רמי (המנוח) ישב על הקטנוע מאחור בזמן התאונה (היינו שהנאשם הוא שנהג בקטנוע)... מיכאל נשמע ונראה בעדותו בביהמ"ש מתחמק ומתפתל לענין גרסתו במשטרה שלפיה רמי ישב מאחור, ומשנה את גירסתו כדי שלא לסטות מגירסתו ה'חדשה' בביהמ"ש שלפיה זה שקר ושהנאשם לא נהג בקטנוע..." (עמוד 12 להכרעת הדין) מסקנה זו מבוססת באופן מובהק על התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מעדותו של מיכאל לפניו. בית המשפט המחוזי העדיף את הגרסה שנמסרה על ידי מיכאל במשטרה ביום 26.4.2007 במסגרת הסמכות המוקנית לו ואיני סבור כי העדפה זו, כשלעצמה, מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה ואת הקביעה כי היה על בית המשפט המחוזי להעדיף את גרסתו של מיכאל כפי שהוצגה בעדותו לפניו. 48. לא שוכנעתי כי הופעלו על מיכאל אמצעים פסולים לצורך גביית הודעותיו במשטרה מיום 26.4.2007. נסיבות חקירתו של מיכאל פורטו במזכר שנכתב על ידי החוקרת יפה ויינברגר מיום 264.2007 (ת/29): "אישרתי לחשוד (למיכאל – י.ד.) לעשן סיגריות ואף הצעתי לו קפה... הנ"ל גם נשאל אם הוא רעב והוא השיב בחיוב. וקיבל ארוחת ערב... החשוד ביקש קודם לאכול וזה אופשר לו, במהלך העדות כאשר נתגלו סתירות וראיות לשיבוש, נאמר לו שלאור חומר החקירה הוא עובר מסטאטוס של מעוכב לעצור והוא נכבל באזיקים ע"מ לקחת אותו לט.א. וצילום... הוסבר לו מס' פעמים שעדיף שישתף פעולה ויספר את האמת... הוא ביקש לשבת כמה דקות בפרוזדור ולחשוב... החשוד ישב כ-15 דקות בחוץ ושוב נכנס לחדרי ושאלתי אותו מה הוא החליט? ואז תגובתו 'אני מפחד לספר אמת, אם אני אספר אמת יהיה לי בעיות עם חברים של סלבה'. הסברתי לחשוד שאין לו מה לחשוש... הסברתי לו שלמשטרה יש אמצעים במידה ויהיה צורך, ואז הוא אמר 'אבל אני רוצה לכתוב לבד'." (ההדגשות במקור – י.ד) בית המשפט המחוזי אף קיבל את עדותה של החוקרת יפה ויינברגר, לפיה הודעתו של מיכאל במשטרה ביום 26.4.2007 נמסרה מרצונו הטוב והחופשי ובתנאים אידיאליים מבחינת הנחקר וכי לא הופעלו עליו כל לחץ או איומים. בית המשפט המחוזי ציין כי "עדותה של יפה השתלבה עם שאר טעמיי דלעיל, שלפיהם אני מעדיף את גירסת מיכאל במשטרה ב-ת/26 וב-ת/27 שלפיה רמי ­(המנוח) ישב מאחור על הקטנוע בתאונה, והנאשם הוא שנהג בו." (עמוד 13 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). יתר על כן, מיכאל אישר את עיקרי המתואר בתזכירה האמור של החוקרת בעדותו בבית המשפט המחוזי (עמוד 43 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2008). בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שמיכאל אישר בעדותו כי מסר לתובעת בתיק כי בשיחת טלפון לאחר התאונה, אמר לו המערער כי הוא נהג בקטנוע. בעדותו בבית המשפט טען מיכאל כי אמר את הדברים מתוך פחד שאלמלא כן, תזעיק התובעת שוטרים שיעצרו אותו (עמוד 45 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2007). ביחס לטענה זו קבע בית המשפט המחוזי כי "טענה זו של מיכאל בביהמ"ש שפחד ולכן אמר את הדברים לתובעת, נשמעה ונראתה תירוץ להיחלץ מתוכן דבריו, שלפיהם, שוב, הנאשם הוא שנהג בקטנוע ולא רמי (המנוח) ." (עמוד 12 להכרעת הדין; ההדגשה במקור – י.ד.). איני רואה הצדקה להתערב בקביעה זו, המבוססת על התרשמותו של בית המשפט המחוזי מעדותו של מיכאל. 49. עצם חקירתו של מיכאל תחת אזהרה ואף איזוקו ונטילת חפציו לצורך עריכת הליך המעצר (כפי שתואר על ידי מיכאל בעמוד 42 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2008) אינם מהווים, בנסיבות העניין, אמצעי חקירה פסולים. כפי שעולה מתמלילי חקירותיו של מיכאל מאותו מועד, הוא אכן נחשד בעבירות שיבוש הליכי חקירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת. בהקשר זה טוען המערער כי לא ניתן הסבר המניח את הדעת "כיצד נעצר מיכאל בגין עבירות כה חמורות ומיד משתחרר לאחר שנתן את הודעתו ת/27" (סעיף 14 להודעת הערעור). אלא שבעדותו מסר מיכאל כי "אמרו לי שלוקחים אותי למעצר.... וכדי שישחררו אותי אני אצטרך להפקיד פקדון של 5,000 ש"ח" (עמוד 42 שורות 14-12 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2007). גם במזכר שנכתב על ידי החוקרת נאמר כי לאחר שמסר מיכאל את עדותו, הוא חתם על ערבות עצמית. לפיכך נראה כי אין סתירה בין מעצרו של מיכאל לבין שחרורו בערבות לאחר מסירת הודעתו. 50. זאת ועוד, המערער מפנה להודעתו הראשונה של מיכאל במשטרה, מיום 25.4.2007 (ת/25), אשר לשיטת המערער ניתנה מרצונו החופשי ובה מסר מיכאל כי המערער אמר לו שהמנוח נהג בקטנוע. אין בידי לקבל טענה זו. באותה הודעה מסר מיכאל פרטים אשר אין חולק כי הינם שקריים, כגון שהמערער הזעיק עזרה ועזב את זירת התאונה לאחר שחש ברע והזמינו לו מונית: "... הוא ראה שרמי יש לו דם והוא חשב שהיה לרמי פגיעה רצינית והוא ממש פחד והוא תופס עזרה וקרא לאנשים. ופתאום הוא מרגיש שהוא מאבד את ההכרה ואיזה בחורה הזמינה לו מונית בכתובת שהוא נמצא." (שורות 11-9) בעדותו בבית המשפט הודה המערער עצמו כי עזב את מקום התאונה שכן היה עסוק בעצמו ובכאביו, וכי לא הזעיק עזרה שכן "היו שם כבר אנשים" (עמוד 79 לפרוטוקול הדיון מיום 16.12.2008). בשאלה האם הוזמנה לו מונית על ידי מישהי, הייתה גרסתו של המערער רצופה סתירות, כפי שהוסבר על ידי בית המשפט המחוזי (עמוד 17 להכרעת הדין). גם מטעם זה איני רואה בעייתיות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להעדיף את גרסתו של מיכאל כפי שנמסרה במשטרה ביום 26.4.2007. 51. גרסת המערער: לעומת כל הראיות המוזכרות לעיל, המחזקות את עמדת המשיבה לעניין זהות נהג הקטנוע, דחה בית המשפט המחוזי את גרסתו של המערער ומצא אותה כבלתי מהימנה. בית המשפט המחוזי קבע כי "אי אמינות ואי מהימנות גירסתו בסוגיות שבמחלוקת, מחזקים את גירסת התביעה" (עמוד 15 להכרעת הדין). עוד קבע בית המשפט המחוזי: "לאחר ששמעתי וראיתי את הנאשם בעדותו בביהמ"ש, מסקנתי היא שבעיקר הסוגיות שבמחלוקת מתוך הנטען באישום, לרבות אופן קרות התאונה וטענתו שלא הוא נהג בקטנוע בעת התאונה אלא המנוח, הנאשם איננו אמין, גרסתו בלתי מהימנה, ואני דוחה אותה. במענה בעיקר לשאלות המהותיות התפתל הנאשם בעדותו בביהמ"ש בין גרסאותיו, לא היה בפיו מענה מספק וסביר, ורבות מתשובותיו היו סתמיות ו/או סותרות." (עמודים 16-15 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.) מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי התבססה על התרשמותו הישירה מעדותו של המערער לפניו ונומקה באריכות בהכרעת הדין (עמודים 17-16 להכרעת הדין). בנסיבות המקרה שלפנינו איני סבור כי קיימת כל הצדקה להתערב בקביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי. 52. המערער טוען כי לא היה צריך ללמוד מאמירותיו במשטרה, כפי שתועדו במזכר נוסף שנכתב על ידי החוקרת יפה ויינברגר (ת/24, כמפורט בעמוד 13 להכרעת הדין) על תחושת אשם של המערער בנוגע לגרימת התאונה, אלא לכל היותר לגבי הפקרת המנוח בזירת התאונה. בדומה לעדותו של מיכאל, נראה כי גם במקרה זה מדובר בנימוק שאינו מרכזי בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי אלא באינדיקציה התומכת בראיות החזקות הקיימות בתיק, המצביעות על המערער כעל נהג הקטנוע וכמי שהיה אחראי לתאונה. ודאי שאין בהעלאת טענה זו, אף אם הייתי סבור כי יש בה ממש, כדי לקעקע את הרשעת המערער. יתר על כן, בית המשפט המחוזי התייחס מפורשות לטענה זו ודחה אותה: "הנאשם טען שכך הוא חש – לאור אמירותיו דלעיל – בגלל שהוא ברח ממקום התאונה (ת/8, בעמ' 4). ואולם הרי הנאשם העיד שכשהוא עזב את המקום, רמי (המנוח) לא דימם (בעמ' 82 לפר', ש' 20-17). לא היתה איפוא לנאשם סיבה לומר דברים כאלה כשעזב אדם שכביכול לא זקוק לעזרה מיידית. בנוסף – עוצמת האמירות, דבריו לעיל על עשיית תאונה, והתרשמות החוקרת יפה מהנאשם באומרו את הדברים – דמעות בעיניו, לעתים בכי... – בכל אלה יש כדי לתת לאמירות הנאשם דלעיל משמעות שלפיה הנאשם אמר אותן בהקשר הרחב – לעצם מעורבותו בתאונה. לא היתה סיבה שהנאשם ילקה עצמו במילים כה קשות, זולת תחושת אשמה כבדה על שארע באשמתו, כמי שגרם לתאונה, כשהוא זה שנהג בקטנוע." (עמוד 14 להכרעת הדין; ההדגשות במקור – י.ד.). אף אם ניתן היה להגיע למסקנה אחרת על בסיס הנתונים שעמדו לפני בית המשפט המחוזי, ואיני קובע מסמרות בעניין, אין בכך כדי להפחית במאום מעוצמת הראיות והעדויות המצביעות על כך שהמערער נהג בקטנוע, לרבות התרשמותו השלילית של בית המשפט המחוזי מגרסתו של המערער כפי שהוצגה בעדותו. 53. לבסוף אציין כי טענתו של המערער, לפיה ישנה סבירות נמוכה לכך שהמנוח (אשר נהג לא אחת תחת השפעת אלכוהול) נתן למערער (אשר מעולם לא נהג בקטנוע) לנהוג על הקטנוע, כאשר שניהם תחת השפעת אלכוהול וסמים, הינה טענה ספקולטיבית שנטענה בעלמא. לנוכח מכלול הראיות עליהן השתית בית המשפט המחוזי את הכרעת דינו, אין בטענה זו כדי לטעת ספק בכך שהמערער הוא זה שנהג בקטנוע ואיני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה משלא נדרש לטענה זו במסגרת הכרעת הדין. 54. לנוכח כל האמור לעיל, ולנוכח הראיות הנוספות שעליהן השתית בית המשפט המחוזי את הכרעת דינו (כמפורט בהכרעת הדין) שוכנעתי כי המשיבה אכן הוכיחה בבית המשפט המחוזי, במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, כי היה זה המערער ולא המנוח אשר נהג בקטנוע. היות שערעורו של המערער על הכרעת הדין ממילא אינו נסב על קביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי אלא על ממצאיו העובדתיים, בהם כאמור לא מצאתי פגם, איני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה משהרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הערעור על גזר הדין 55. כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית הבולטת על פניה או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (לא פורסם, 18.11.2009); ע"פ 420/07 הנ"ל, בפסקה 94]. איני סבור כי המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 56. אף לגופם של דברים, איני סבור כי נפל פגם בעונשים שנגזרו על המערער. העבירות בהן הורשע המערער הינן חמורות ביותר, בייחוד בהצטרפותן יחדיו. התנהלותו של המערער – החל בנהיגה בקטנוע תחת השפעת משקאות משכרים וסמים, ללא רישיון, ללא ביטוח ותחת פסילה וכלה בהפקרת המנוח המוטל על הארץ ומתבוסס בדמו – מפגינה זלזול מופגן בחיי אדם ובחוק והיא אכן הובילה לתוצאה הקטלנית והקשה מכולן – אובדן חיי אדם. אני סבור כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג, וודאי שאינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת והראויה בנסיבות אלה [על רף הענישה הנוהג בעבירות הריגה ועבירות הפקרה לאחר פגיעה, ראו: עניין ימיני, בפסקה 81 לפסק הדין]. 57. יצויין כי במסגרת השיקולים שאותם שקל בית המשפט המחוזי בגזירת דינו של המערער הוא התחשב, בין היתר, בעובדה כי עברו הפלילי אינו מכביד ובעובדה כי מדובר במאסרו הראשון. כן שקל בית המשפט המחוזי את נסיבותיו האישיות של המערער. גם מטעם זה איני סבור כי נפלה בגזר הדין שגגה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. סוף דבר 58. לנוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו מבוסס וכי אין מקום להתערבותנו בו. לפיכך אמליץ לחבריי לדחות את הערעור על כל רכיביו. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשע"א (31.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068090_W04.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il