פבל צ'יבס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6808/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6808/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.6.09 בתפ"ח 1056/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שוהם, י' שוהם וש' ברוך תאריך הישיבה: ט' בניסן התש"ע (24.3.2010) בשם המערער: עו"ד שי אורן בשם המשיבה: עו"ד נעימה חנאווי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.6.2009 בתפ"ח 1056/08 (כבוד השופטים א' שהם, י' שבח, ש' ברוך). המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בסיוע להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 202 בנסיבות סעיף 203(א) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובסרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 199(ב) לחוק העונשין וסעיף 200 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המתלוננת, אזרחית רוסיה, הוברחה לישראל דרך גבול מצרים בחודש יולי 2005 על ידי המערער ואחיו. בישראל היא אולצה באמצעות מכות קשות, כליאה והטלת טרור- לעבוד בזנות בתנאים קשים. היא אף אולצה לשלם, מהסכומים הנמוכים שנוכו עבורה מהאתנן ששילמו הלקוחות, עבור כלכלתה ומגוריה. בשעות שלא עבדה, נכלאה המתלוננת בדירת המגורים ולא הורשתה לצאת משם. באחת מהפעמים המערער עצמו הורה למתלוננת להעביר לידיו את הכספים שקיבלה. הנאשמים האחרים בכתב האישום הואשמו גם באינוסה של המתלוננת. לשם השלמת התמונה יצוין כי המערער מרצה עונש של עשר וחצי שנות מאסר בגין הרשעתו בשני כתבי אישום נוספים. אחד מכתבי האישום (ת"פ 1034/06) ייחס לו עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשה זנות, סחיטה באיומים וכן עבירות אינוס. בתיק זה נדון המערער לעשר שנות מאסר בפועל, למאסר על תנאי ולתשלום פיצוי למתלוננת בסך 100,000 ש"ח. כתב אישום נוסף (ת"פ 1016/06) ייחס לו עבירות דומות הקשורות להברחת נשים מרוסיה לגבולות הארץ ואילוצן לעסוק בזנות, באותו מכון ובאותה שיטה המוזכרים בתיק שלפנינו, תוך הסתרתן מעיני המשטרה במחילות מיוחדות שנבנו לצורך כך. בתיק זה נדון המערער ל-22 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 16 חודשים בחפיפה לעונש שנגזר עליו בת"פ 1034/06 ו-6 חודשים במצטבר, באופן שבסך הכול נגזרו על המערער, כאמור, בגין שני התיקים הנוספים עשר וחצי שנות מאסר בפועל. ביום 22.6.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר בפועל, מתוכם ירוצו 12 חודשים במצטבר לעונשים אותם הוא מרצה בגין התיקים הנוספים ו-12 חודשים ירוצו בחופף. בנוסף נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, וכן פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח. בטיעונים לעונש טען בא כוחו של המערער כי יש להביא בכלל חשבון שמעשיו פוצלו לשלושה כתבי אישום נפרדים ולכן אין מקום להטלת עונש מאסר נוסף בגין המקרה הנדון. בית המשפט המחוזי קבע כי עובדה זו נלקחה בחשבון בת"פ 1016/06, שם נקבע כי רק שישה חודשים, מתוך 22 החודשים שנגזרו על המערער ירוצו במצטבר לעונשו הקודם ואילו היתר ירוצו בחופף. במקרה שלפנינו נקבע כי לא ניתן להתחשב בעובדת הפיצול פעם נוספת, ומכל מקום, ההתחשבות איננה יכולה להיות כה משמעותית, כפי עמדת בא כוחו של המערער. נקבע כי הותרת מעשי המערער בתיק זה ללא ענישה ממשית, הינה תוצאה שהדעת איננה סובלת, והעובדה שהוא כבר מרצה עונש לא קל של עשר וחצי שנות מאסר, איננה יכולה לפטור אותו לחלוטין מענישה נוספת בגין מעשיו בתיק הנדון, במיוחד לאור העובדה שהמתלוננת הובאה לארץ על פי "הזמנתו" של המערער. בסיכומו של דבר באיזון בין כלל השיקולים נגזרו עליו העונשים כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. טענתו המרכזית הינה שבשלב גזירת העונש לא ניתן משקל ראוי לפיצול האישומים כנגדו בגין פעילותו העבריינית ב"תעשיית המין". לטענתו, אם האישום שלפנינו היה מתברר יחד עם האישומים האחרים, אזי עונשו לא היה עולה על העונש אותו הוא מרצה כעת. כמו כן, במקרה הנוכחי חלקו בעבירות כנגד המתלוננת הינו מינורי, ויש לתת משקל משמעותי יותר לעובדה זו בשלב גזירת הדין. כמו כן, הוא טוען כי יש לזקוף לזכותו את הבעת החרטה על מעשיו, ואת השינוי המשמעותי שחל בו במהלך תקופת המאסר, אשר מעיד כי הוא מנסה לשקם את חייו, וכן לשיטתו יש לתת משקל ראוי לפיצוי הגבוה אותו שילם למתלוננת. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער, זאת בייחוד כאשר בת"פ 1016/06 התחשב בית המשפט בפיצול האישומים כנגד המערער, וענין זה נלקח בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי במקרה שלפנינו. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, והביא בחשבון את כלל השיקולים בעת שגזר את עונשו של המערער. אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשיו של המערער. מעשים אלו מלמדים על התופעה החמורה והבזויה של הברחת נשים לישראל והעסקתם בזנות בניגוד לרצונם ותוך ביזוי וחילול כבדום וגופם. עם תופעה זו אין להשלים, וכל הנותנים יד לקיומה ושגשוגה, מהקטן ועד לגדול, מהמסייע ועד למבצע, ישלמו מחיר כבד. בית משפט זה חזר והדגיש כי "על החברה בישראל למצות את כל האמצעים הנתונים בידה להתמודד עם תופעה חמורה זו בדרך של מלחמה חברתית כוללת, לגייס את רשויות אכיפת החוק לצורך מיצוי כל הדרכים לבער נגע זה מנוף הארץ ... ענישה מחמירה ביותר ביחס לתופעות אלה, היא אחד האמצעים להשגת מטרה זו ... על מימדי הגמול וההרתעה בענישה להוות שיקול מכריע בסוג זה של עבירות הגובר אף על הנסיבות האינדיבידואליות לנאשם, בכפוף למצבים חריגים ומיוחדים המחייבים אחרת" (ע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל, פס' 70 (טרם פורסם, 14.1.2010). ראו גם ע"פ 4444/06 קונין נ' מדינת ישראל (לא פורסם 11.6.2007); ע"פ 10545/04 מדינת ישראל נ' אלדנקו (לא פורסם, 6.2.2006)). על כן, על אף שבמקרה הנדון חלקו של המערער הינו קטן יותר ממעשי הנאשמים האחרים, עדיין הוא מהווה חלק מתופעה חמורה ביותר שיש להגיב עליה בענישה קשה, בייחוד במקרה כמו זה שלפנינו בו המתלוננת הובאה לארץ על פי "הזמנתו" של המערער ושל אחיו. יתר על כן, כאמור טענתו המרכזית של המערער נוגעת לפיצול האישומים כנגדו לשלושה כתבי אישום נפרדים, וטענתו העיקרית הינה שלו כלל האישומים היו נדונים ביחד בכתב אישום אחד עונשו לא היה עולה על עונש המאסר אשר נגזר עליו בגין שני כתבי האישום הקודמים, קרי עשר וחצי שנות מאסר. כאמור בית המשפט המחוזי דן בטענה זו וקבע כי לא ניתן להתחשב בעובדת הפיצול פעם נוספת, לאחר שניתן לה משקל בת"פ 1016/06, ומכל מקום, ההתחשבות איננה יכולה להיות כה משמעותית, שכן הותרת מעשי המערער בתיק זה ללא ענישה ממשית, הינה תוצאה שהדעת איננה סובלת, והעובדה שהוא כבר מרצה עונש של עשר וחצי שנות מאסר, איננה יכולה לפטור אותו לחלוטין מענישה נוספת בגין המעשים במקרה שלפנינו. לא מצאתי כל מקום להתערב בקביעתו המבוססת של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, שכן יש לתת שיקול בכורה במקרה הנדון לאינטרס הציבורי, ובצורה זו להביע את סלידתה העמוקה של החברה ממעשיו החמורים של המערער כלפי המתלוננת במקרה הנדון. קבלת עמדתו של המערער – שאין להענישו בצורה ממשית לאור פיצול האישומים – תשלח מסר שאינו רצוי כי אין מקום להתלונן ולהגיש כתבי אישום במקרה בו נאשם כבר נשפט ונענש בגין עבירות דומות בעבר. מסר שכזה אינו תואם את המדיניות המשפטית הראויה, ויש להעניש בצורה משמעותית את המערער גם בגין העבירות הנדונות כנגד המתלוננת במקרה שלפנינו. על אף זאת נראה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל מסוים לפיצול האישומים וחפף חלק מעונשו של המערער. בנסיבות אלו אין מקום כי ערכאת ערעור תתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הביא בחשבן את כלל השיקולים ואיזן ביניהם בצורה ראויה. לענין טענתו של המערער בדבר השינוי שחל בו במהלך שהותו בכלא ומתן משקל לסוגיה זו בשלב גזירת הדין, אנו סבורים כי יש לברך על כך שהמערער החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו ופועל על מנת לשקם עצמו ובמיוחד כשנראה כי הדבר מעלה תוצאות חיוביות, כפי שנטען על ידו, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו, ולאחר שחרורו יפתח דף חדש כאזרח שומר חוק המכבד את החוק והזולת. סוף דבר, אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, ל' בניסן התש"ע (14.4.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068080_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il