פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6805/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6805/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 12.7.09 בתפ"ח 1113/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה-כץ, ו' מרוז וא' ואגו תאריך הישיבה: ט' באדר התש"ע (25.3.2010) בשם המערער: עו"ד מוחמד ג'בארין בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים: כץ, מרוז וואגו), מיום 12.7.09, והוא ארבע ומחצה שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי בן 12 חודש. ב. המערער הודה, בגדרו של הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, ובו שני אישומים, בעבירות של ניסיון לחברות בהתאחדות בלתי חוקית (סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (אישום ראשון), ומסירת ידיעה לאויב העלולה לפגוע בבטחון המדינה (סעיף 111 לחוק לפי חלופתו השניה (אישום שני). פרשת המעשה באישום הראשון היא, כי בשלהי 2007 פנה פעיל חמאס – ארגון טרוריסטי מוכרז, אל המערער והציע לו להצטרף ל"תנפיד'יה" – הכוח הביצועי של הארגון. המערער הסכים, והפעיל הגיש בשמו בקשת גיוס, אך עד למעצרו לא ניתן מענה לפניה. על פי האישום השני, מנובמבר 2007, יצרו שני פעילי חמאס קשר טלפוני עם המערער וביקשו שימסור להם ידיעות על תנועת כוחות צה"ל וכן ידיעות העלולות לפגוע בבטחון המדינה. המערער נענה והעביר להם מספר פעמים מידע על תנועת כוחות צה"ל באזור מגוריו. גזר הדין ג. בגזרו את הדין, ציין בית המשפט קמא את החומרה שבה יש לראות את המעשים, והוסיף כי "מוטלת חובה על בתי המשפט לנסות ולסייע במיגור פיגועי הטרור, שהפכו למכת מדינה על ידי ענישה מחמירה, תוך העדפת שיקול ההרתעה על פני שיקולי ענישה אחרים". אין המערער, כך נאמר "יכול להיבנות מכך שלא ידע מה בכוונת פעילי הטרור לעשות במידע שמסר, שהרי בלא מידע זה, היו מתקשים לבצע את פעולות החורבן נגד ישראל, הנאבקת על זכות אזרחיה וחייליה לחיות בבטחון בארצם". עוד נאמר, כי רבים יכלו להיפגע ממעשי המערער, גם אם היה "רק חוליה מחוליות שרשרת הטרור". תוך שהובאו כלל הנסיבות בחשבון, נגזר העונש האמור. הערעור ד. בערעור נטען, כי העונש שהוטל עולה על הראוי, בהעדר ראייה לכך שהמידע שנתן המערער נוצל לפעילות חבלנית, שכן המדובר בתנועת כוחות צה"ל המתנהלת לעיני כל, סמוך לאזור מגוריו של המערער, ואין מדובר בידיעה סודית, אלא כזאת שארגון חמאס יכול היה לקבלה מכל בית באזור. עוד נטען, כי אין המערער חייב נאמנות לישראל, ונאמנותו היא לבני עמו ולרשות הפלסטינית. הפסיקה החמורה – כך נאמר – בעונשם של אזרחים ישראלים החבים לה נאמנות (למשל ע"פ 2131/03 סעדי נ' מדינת ישראל - לא פורסם), אך לא לגבי תושב הרשות הפלסטינית. נכון, כך נטען, להלכה יכול היה המערער לסרב לבקשות קרוביו פעילי החמאס שפנו לענין המידע, אך במציאות אזור עזה לא היה הדבר אפשרי. עוד נטען, כי המערער הוא צעיר, שנעצר כחודש לאחר נישואיו, והיה מפרנס יחיד; הוא גם הודה בעבירות הן בשב"כ, הן במשטרה והן בבית המשפט. ה. בפנינו הוסיף עו"ד ג'בארין וטען, כי המערער לא פעל למטרת פיגוע ולא רצה לגרום הרס למדינת ישראל, ובקשתו להתגייס לכוח החמאס היתה פורמלית בלבד. ו. באת כוח המדינה טענה כי רף הענישה תואם את אשר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, ולענין טיב המידע, ברי שכל ידיעה הנמסרת לאויב עשויה לסייע לו, ועל מנת כן מגייס האויב אנשים. ז. עיינו בפסיקה שהגישו הצדדים, לגבי מקרים דומים או קרובים. בא כוח המערער הציג לקולה שני פסקי דין של ההרכב בבית המשפט קמא (שדן גם בתיק דנא) - פח 115/05 מדינת ישראל נ' פלוני (קטין), בו הוטל על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; ופח 1022/08 מדינת ישראל נ' פלוני, בו הוטל על נאשם, כבן 18 בעת ביצוע העבירות, עונש של 30 חודשי מאסר בפועל. מנגד, ציינה באת כוח המדינה את ע"פ 3834/07 אבו שלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו הופחת בבית משפט זה, במקרה קרוב, עונש משבע לחמש שנות מאסר בפועל; וכן ע"פ 1067/09 עמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם אושר עונש של ארבע וחצי שנות מאסר, ולשיטתה מצוי המקרה ברף הענישה הנוהג. בענין עמור כתב השופט לוי, כי המערער "הצטרף לארגון הטרור מדעת, וסייע לאסוף נתונים, שככל הנראה עלולים לסייע בידי מפעיליו לפגוע בישראל. על מעשים מסוג זה לא ניתן לעבור לסדר היום, ובודאי לא במצב הבטחוני השורר מזה מספר שנים באזור הגבול עם רצועת עזה. ארגוני הטרור זוממים בכל עת לפגוע בבטחון ישראל וצבאה, ועל כך יש להגיב ביד קשה, הואיל ומעשים אלה סופם שהם עלולים להסתיים בשפיכות דמים". ח. לאחר ששקלנו לא מצאנו כי בנידון דידן ניתן להקל בעונשו של המערער. אכן, העונש שהוטל על המערער אינו קל, אך אינו חורג מרמת הענישה שהותוותה בפסיקה. המקרים שהביא לתשומת ליבנו בא כוחו המלומד של המערער, בהם הוטלו עונשים קלים על קטין או על מי שעבר זה לא כבר את סף הקטינות, אפשר וניתן לראותם כמשוגת נעורים המצדיקה הקלה; לא כן במקרה דנן, כשעסקינן באדם מבוגר, בן עשרים וחמש בעת המעשים. הבחנה בין בגירים לקטינים היא כמובן יסוד במשפט. יצוין כי במקרה אחר – ע"פ 4187/05 חידרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), הוטלו עונשים קשים יותר מזה שבנידון דידן ובמקרים שהציגה הפרקליטות; אך שם היה מדובר בעובדות חמורות יותר. ט. אכן, אין המערער חב נאמנות למדינת ישראל; אך מדינת ישראל חבה נאמנות לעצמה, לאזרחיה ולחייליה בין השאר במובן של הגנה מפני אויביה. המבקש להצטרף לחמאס מבקש להצטרף לאויב המושבע, הפעיל והמר; המעביר ידיעות על תנועת חיילי צה"ל, גם אם לא נמסר לנו מהן הידיעות ובאיזו רמת חשיבות, עלול לתת יד לפגיעה בהם, ועל בית המשפט ליתן ידו לענישה. העונש במקרה דנא מטרתו לא רק גמול, אלא גם הרתעת הרבים, כדי שיצא הקול שדין המסתבך בכגון דא הוא מאסר לא קצר, ואין המאסר שהוטל כאן בחינת חריג. אנו מקוים כי המערער למד את לקחו, ומשישתחרר בבוא העת לא ישוב לסורו. י. אין בידינו, כאמור, להיעתר לערעור. ניתן היום, ‏כ"ח בניסן תש"ע (12.4.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09068050_T03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il