אולמי כינור דוד (נתניה) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף

החלטה בתיק רע"א 6804/11 בבית המשפט העליון רע"א 6804/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשות: 1. אולמי כינור דוד (נתניה) בע"מ 2. ס.ד.ר אירועים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף 717) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20.9.11 בת"א 10817-04-11 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט – סג"נ בשם המבקשות: בשם המשיב: עו"ד ניצן בר-אילן עו"ד אילן שמעוני עו"ד יעל מולר פסק-דין 1. המבקשות מנהלות חשבונות באחד מסניפיו של הבנק-המשיב (להלן – הבנק). ביום 20.9.11 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לסעדים זמניים נגד הבנק. בין היתר נתבקש בית המשפט להותיר את מסגרת האשראי בסכום מסוים, לאפשר להן להמשיך ולפרוע הלוואה מסוימת שיתרתה עמדה על יותר משישה מיליון ש"ח ולהותיר על כנו הסדר המכונה חשבון "מרכז-מתרכז" (להלן – ההסדר), שמהותו תוסבר בהמשך. בית המשפט התבקש ליתן את הסעדים הזמניים על פי צד אחד. ביום הגשתה של הבקשה – 20.9.11 – קבע בית המשפט (כבוד סגן הנשיא י' זפט) כי לא שוכנע שיש ליתן סעד אקס-פרטה והורה כי יש לפעול על פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), היינו כי הבנק יגיש תשובה תוך המועד הקבוע בתקנה וכי המבקשות רשאיות להשיב, הכל כאמור בתקנה. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשות ביום 21.9.11 בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשה עתרו המבקשות למתן סעד זמני, כפי שנתבקש בבית המשפט המחוזי, וזאת על פי צד אחד. ביום 2.9.11 הוריתי למשיב, על פי צד אחד, שלא לפעול לביטול ההסדר וכן ביקשתי תשובה לבקשת רשות הערעור תוך שלושה ימים. עתה מונחת בפניי אף תשובתו של המשיב. 2. העובדות המרכזיות הן אלה: המבקשת 1 הינה בעלים של אולם שמחות הנמצא בנתניה. המבקשת 2 שכרה מן המבקשת 1 את האולם והיא המפעילה אותו. בעלי המניות של שתי החברות הם אותם אנשים. מאז שנות התשעים של המאה שעברה מנהלות המבקשות חשבונות באחד הסניפים של הבנק. על פי המוסכם עם הבנק מתנהלים החשבונות על פי ההסדר, שזו מהותו: כל חיוב הנעשה בחשבונה של המבקשת 2, למשל פירעון שיק, מועבר מידי לילה לחשבונה של המבקשת 1, כך שכל בוקר נמצא חשבונה של המבקשת 2 ביתרה של אפס. החיובים מועברים באופן אוטומטי לחשבונה של המבקשת 1. משמע, בחשבונה של המבקשת 2 אין אף פעם חריגות. יצוין, כי הבנק מחזיק בידיו בטחונות שונים, שלטענת המבקשות ערכן מסתכם בכ-20 מיליון ש"ח. נוסיף, כי בשנת 2007 נטלו המבקשות הלוואה בסכום של תשעה מיליון ש"ח לפירעון תוך עשר שנים. ביום 7.4.11 הגישה המבקשת 1 תביעה בסכום של שמונה מיליון ש"ח נגד הבנק. בתביעה נטען, כי הבנק גבה מן המבקשת 1 ריבית יתר ואילץ אותה ליטול הלוואות קצרות מועד תחת הלוואות ארוכות טווח. יצוין, כי בבקשה שהוגשה לבית משפטי קמא וכן בבקשת רשות הערעור נכתב שהתובענה האמורה הוגשה על ידי המבקשות, אף שהיא הוגשה אך ורק על ידי המבקשת 1. מכל מקום, ביום 4.5.11 כתב פרקליטו של הבנק לבא כוחן של המבקשות מכתב בו נטען, בין השאר, כי חשבונה של המבקשת 1 מתנהל תוך חריגה ממסגרת האשראי המאושרת וכי קיימים פיגורים באשר להחזר ההלוואה ארוכת הטווח. המבקשת 1 נדרשה, בין היתר, שלא לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת ולפרוע את יתרת הפיגורים. עוד נאמר במכתב כי ההסדר יבוטל תוך שבעה ימים. לאחר מכן התנהלו שיחות בין הבנק לבין נציגי המבקשות. המבקשות ביקשו לסיים את ההתקשרות עם הבנק ולעבור לעבוד עם בנק אחר. במכתב מיום 20.9.11 הודיע פרקליטו של הבנק, כי שולחו מוכן להאריך את מסגרת האשראי עד ליום 15.12.11 וכי ההסדר יבוטל ביום 25.9.11. בעקבות זאת הוגשה הבקשה לסעדים זמניים לבית המשפט המחוזי. 3. בבקשתן לבית משפט קמא ובבקשה לבית משפט זה טוענות המבקשות כי הבנק חפץ להתנקם בהן בשל הגשת התביעה נגדו וכי אם אומנם יפעל הבנק כפי שמסר יביא הדבר להתמוטטותן של המבקשות ולנזקים בסכום של מיליוני שקלים. הבנק טוען מצידו הוא שקיימת חריגה נמשכת של המבקשת 1 ממסגרת האשראי שניתנה לה, כי נוצרו פיגורים באשר להחזר ההלוואה וכי לא הומצאו דוחות כספיים שונים והערכות שמאות שנדרשו על ידי הבנק. הבנק טוען כי זכותו היא שלא לחדש את מסגרת האשראי, כי אין מקום שבית המשפט יכפה עליו ליתן אשראי נוסף למבקשת 1 וכי הסעד הזמני המבוקש אינו קשור לסעד עיקרי. 4. יש טעם רב בטענתו של הבנק כי הסעדים הזמניים אותן ביקשו המבקשות אינם קשורים לסעד שנתבקש בתובענה שהוגשה אך על ידי המבקשת 1. כזכור, המבקשת 1 הגישה תביעה כספית נגד הבנק. בתובענה נטען, בין השאר, כי הבנק גבה ריבית ביתר. בבקשה לסעד זמני עתרו המבקשות למעשה לאפשר להן להמשיך את היחסים העסקיים עם הבנק, כפי שהתנהלו בעבר. ברור, כי הסעדים הזמניים אינם מיועדים לשרת או לתמוך בסעדים שנתבקשו בתובענה. הדרישה הבסיסית לגבי סעד זמני המבוקש בגדרה של תובענה שהוגשה, או שאמורה להיות מוגשת, היא כי הסעד מיועד "להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין" (הגדרה של הביטוי "סעד זמני" בתקנה 1 לתקנות). בענייננו לא יכול להיות ספק, כי הסעדים הזמניים שנתבקשו אינם באים להבטיח את קיומו התקין של ההליך או את ביצועו של פסק הדין משיינתן. אין קשר בין הסעדים הזמניים שנתבקשו לבין ההליך בו תבעה המבקשת 1 סכום של שמונה מיליון ש"ח. המבקשות היו מודעות, כנראה, לכֶּשֶל האמור בבקשתן. על כן, באחד מסעיפיה של בקשת רשות הערעור הם ביקשו לאפשר להן לתקן את התובענה שהגישו. המבקשות לא הגישו בקשה לתיקון ולא פרטו מהו התיקון המבוקש. מכל מקום, בקשה כאמור יש להגיש לערכאה הדיונית ולא לערכאת הערעור. אף אין זה ברור מדוע לא הוגשה בקשה בעניין עד עתה. 5. יחד עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט המחוזי לא דחה את בקשתן של המבקשות למתן סעדים זמניים. בהחלטתו הוא הורה, כזכור, כי יש לפעול לפי תקנה 241 לתקנות. משמע, מעת המצאתה של הבקשה לסעדים זמניים לבנק נתונים לו 20 ימים להגשת תשובה (תקנה 241(ג)). לאחר מכן רשאיות המבקשות להשיב תוך 10 ימים (תקנה 241(ג1)). כמובן, ששני הצדדים אינם חייבים למצות את התקופות האמורות. בנסיבות שנוצרו נראה לי כי ראוי ליתן ארכה מסוימת על מנת שהמחלוקת בקשר לסעדים הזמניים תבורר כהלכתה בבית המשפט המחוזי. הדבר אף יאפשר לבעלי הדין לנסות ולמצוא פתרון מושכל ומוסכם. כל זאת, כמובן, בלא שיוּרע מצבו של הבנק ובלא שיידרש ליתן אשראי נוסף למבקשות. לפיכך, א) בשלב הנוכחי יעמוד על כנו הסעד הארעי שניתן על ידי ביום 22.9.11 וזאת עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ובכפוף לאמור להלן. ב) הבנק זכאי שלא ליתן אשראי נוסף מעבר לאשראי שעמד לזכות המבקשות ביום 20.9.11. ג) על המבקשות לפרוע את התשלום השוטף בגין ההלוואה ארוכת הטווח. ד) על המבקשות לעתור לתיקון התביעה או להגיש תביעה חדשה וזאת תוך חמישה ימים מהמצאת פסק דין זה. 6. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור בהתאם. הערעור מתקבל כאמור בפיסקה 5 לעיל. לא ייעשה צו להוצאות. יוער, כי התעלמתי מתשובה בת שבעה עמודים שהוגשה היום על ידי המבקשים בלא קבלת רשות. ניתנה היום, ה' בתשרי תשע"ב (3.10.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11068040_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il