דלתא קפיטל גרופ בע"מ נ. קובי קול

פסק-דין בתיק ע"א 6803/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6803/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: דלתא קפיטל גרופ בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. קובי קול 2. איתי עובד 3. רן שפירא 4. דרור גולדשטיין 5. משיח ניסימוב 6. שולה ניסימוב ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 3.8.2016 בת"א 28289-02-15 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שליו בשם המערערת: עו"ד אריק אמיר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' שליו), מיום 3.8.2016 (להלן: ההחלטה בבקשת הפסלות) בת"א 28289-02-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 2. בין בעלי הדין נתגלע סכסוך כספי שבעקבותיו התנהלו ביניהם מספר הליכים. בהליך נושא הערעור הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת בבית משפט השלום ואילו המערערת הגישה מצדה תביעה שכנגד. בתביעה התקיימו שני קדמי משפט; הראשון ביום 11.10.2015 והשני ביום 8.5.2016. במסגרת הדיון מיום 8.5.2016 טען בא-כוח המערערת טענת פסלות לאחר שבית המשפט העיר לו על התפרצויות חוזרות ונשנות שלא איפשרו התנהלות סבירה של הדיון. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. הדיון בתביעה עוכב לבקשת המערערת כדי לאפשר לה להגיש ערעור פסלות על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו. 3. לימים הוברר כי המערערת "החליטה שלא להגיש ערעור, וחלף זאת לבחון, בסוף ההליך, את הצורך 'בבירור טענות משמעתיות הדדיות בין פרקליט לבין מותב ביהמ"ש'" (סעיף 5 להחלטה נוספת מיום 3.8.2016, להלן: ההחלטה הנוספת). לאחר קבלת תגובת המשיבים קבע בית המשפט בהחלטה הנוספת כי משהחליטה המערערת שלא להגיש ערעור פסלות, ראוי היה כי תודיע על עמדתה מיד בתום המועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור פסלות, או לכל הפחות, עד למועד שקצב לה. המערערת לא עשתה זאת אלא הגישה בקשות רבות ואף הודיעה כי בכוונתה לשקול נקיטת הליכים משמעתיים נגד בית המשפט בסוף ההליך. בית המשפט קבע כי התנהלות זו היא חריגה ואינה מקובלת שכן אין להלך אימים על בית המשפט. לאור עיכוב הדיון ובזבוז זמן שיפוטי חויבה המערערת בהוצאות המשיבים. "לפנים משורת הדין וכדי להפחית את סף הלהבות" נמנע בית המשפט מלהשית על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה. 4. באותו יום, 3.8.2016, דחה השופט בקשה נוספת לפסילתו שהגישה המערערת ביום 26.7.2016 – היא ההחלטה בבקשת הפסלות. בית המשפט קבע בהחלטה בבקשת הפסלות כי הבקשה מתייחסת לאירוע שנטען שארע בקדם המשפט מיום 11.10.2015, לפני כ-10 חודשים. בית המשפט קבע כי מדובר בדיון אליו זומן בא-כוחה של המערערת כדין, כי הוא איחר, וכי הדיון "התחיל מספר שניות לפני שהתייצב באולם ובטרם החל דיון ענייני". בית המשפט הוסיף כי הדברים נוהלו בפרוטוקול מסודר, וקבע כי ככל שהמערערת לא השלימה עם החלטתו מסוף הדיון הנוגעת לדברי בא-כוחה בנוגע לעילה אישית שייחס אז לעורכי-הדין המעורבים, הרי שהיה עליה לטעון טענת פסלות כבר אז. בית המשפט ציין כי לא ניתן להתעלם מן הרושם כי בקשה מחודשת זו לפסלות הוגשה על מנת להכשיר את הקרקע להגשת ערעור פסלות, לאחר שהמועדים הקצובים בדין להגשת ערעור על ההחלטה בטענת הפסלות מיום 8.5.2016, חלפו. על ההחלטה בבקשת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. 5. המערערת שבה וטוענת בערעורה המפורט כי בית המשפט פעל מבלי משים ובתום-לב שעה שנטל חלק בהתדיינות הפסולה בדיון מיום 11.10.2015. לטענתה, במועד זה התרחש אירוע היוצר חשש ממשי למשוא פנים, באופן שבו בהעדר מייצג או נציג כלשהו מטעם המערערת, התקיים שיג ושיח בין השופט לבין המשיבים, ובו לובנו טענות המערערת. אירוע הפסלות לא תועד. על עצם קיום אירוע הפסלות למד בא-כוח המערערת מדברי בית המשפט שאמר לו כי לפני שהגיע לאולם ניסה לערוך בירור בשאלה עד כמה יש צורך בעורכי-הדין כנתבעים בתביעה שכנגד. אף דברים אלה לא תועדו בפרוטוקול. לדברי המערערת, בא-כוחה, שהגיע באיחור לדיון, התמקד עם הגעתו במתן מענה ענייני לשאלות שנשאל; בהעדר התיעוד בפרוטוקול של ההתדיינות הפסולה ושל מסירת המידע אודותיה, נדחק האירוע מחוץ לתודעתו. רק אגב היערכות להמשך ניהול התביעה, כך נטען, צפה הידיעה אצלו, אשר התגבשה לכדי בקשת פסלות שהוגשה ביום 26.7.2016. לדברי המערערת, בית המשפט אישר בהחלטה בבקשת הפסלות את עצם קיומו של אירוע משוא-הפנים, אך סירב לפסול עצמו נוכח העלאתה המאוחרת של טענת הפסלות. לטענת המערערת, אירוע הפסלות היה אירוע מתמשך ולא של "מספר שניות" בלבד. 6. המערערת מסכימה כי העלאת טענת הפסלות לא הייתה מידית. ואולם, לטענתה, נסיבות העניין מצדיקות, גם אם באופן חריג, פסלות ולוּ מחמת מראית פני הצדק. לדעתה, אפילו שגה בא-כוחה בכך שלא העלה טענת פסלות מיד בדיון מיום 11.10.2015, אין הטעות מרפאת את הפגם השורשי של ניהול הליך משפטי תחת משוא פנים. לדעת המערערת, דווקא השיהוי בהעלאת טענת הפסלות מעיד על כנות הבקשה. המערערת מבקשת להבהיר כי בקשת הפסלות נושא הערעור מבוססת על עילה אחרת שלא הועלתה וממילא לא נדונה ביום 8.5.2016. 7. דין הערעור להידחות. ראשית, קיים שיהוי ניכר בהעלאת טענת הפסלות: כאמור, בבקשת הפסלות נושא הערעור הועלתה טענת פסלות בעקבות אירוע שנטען שהתקיים בדיון לפני השופט א' שליו מיום 11.10.2015(!). העובדה שטענת הפסלות לא הועלתה מיד באותו מועד, על אף הדברים שיוחסו לבית המשפט, אומרת דרשני. ככל שסברה המערערת כי מדובר באירוע המקים עילת פסלות – היה עליה להגיש בקשת פסלות מיד. ואולם, חלפו למעלה מ-10 חודשים עד להגשת בקשת הפסלות, במהלכם התקיים דיון נוסף לפני השופט א' שליו ונדונו בקשות נוספות. די היה בכך כדי לדחות את בקשת הפסלות ובוודאי שדי בכך כדי לדחות את הערעור דנן (השוו: ע"א 5926/16 בוקובזה נ' ישוע (30.8.2016); ע"א 8785/15 שלום נ' מנהל מקרקעי ישראל (3.2.2016)). אעיר בהקשר זה כי במשך כל אותה התקופה לא ביקשה המערערת לתקן את הפרוטוקול כדי שהדברים שייחסה לבית המשפט יועלו עלי נייר. 8. אף לגופו של עניין דין הערעור להידחות. הטענות שהעלתה המערערת אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינה (ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם (15.9.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006), להלן: מרזל). אכן, ראוי כי שופט יימנע ממצב בו הוא נמצא במגע עם צד אחד, בלא שבעל הדין שכנגד נוכח, וזאת ולוּ כדי לשמר את מראית פני הצדק (ע"א 8234/14 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארה"ב סניף ישראל נ' אנסארי (5.1.2015); מרזל, עמודים 186-185). יחד עם זאת, במסגרת דיני הפסלות, עצם קיומם של מגעים במעמד צד אחד, לא יוביל, כשלעצמו, לפסילת בית המשפט, השאלה אם ייפסל שופט במקרה כזה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במסגרת בחינה זו יינתן משקל, בין היתר, למקום הפעולה; למשך הפעולה; לנוכחים; לתוכן השיחה; להיות השיחה מתוכננת או אקראית; לאדם עמו דיבר השופט; לשאלה אם נרשמה השיחה בפרוטוקול ואם נמסרה הודעה לצד שכנגד והאם ניתנה לו אפשרות להגיב; לסוג ההליך ולבית המשפט בו מדובר. זאת, שכן גם במצבים אלה, כמו במצבים אחרים, יש לבחון האם נסיבות העניין הקונקרטי מקימות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (מרזל, עמודים 188-186). 9. במקרה דנן, שוכנעתי כי נסיבות העניין, שבהן הדיון לפני בית המשפט ביום 11.10.2015 "התחיל מספר שניות" לפני התייצבות בא-כוחה של המערערת באולם, אין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, כפי טענת המערערת. זאת, שכן נקבע כי "(וב)טרם החל דיון ענייני". יתרה מכך, אפילו אקבל את טענת המערערת שלפיה בתחילת הדיון מיום 11.10.2015 התקיים שיג ושיח בין השופט לבין המשיבים, שבו לובנו טענותיה אף שלא היה נוכח נציג מטעמה, הרי שאין בכך, בנסיבות העניין, כדי להקים עילת פסלות. זאת, שכן הלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות באמירות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן ככל שנאמרו – ואיני מכריעה בעניין – משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (השוו: ע"א 7106/16 מנורה מבטחים בע"מ נ' גרה (19.10.2016); ע"א 533/16 פלוני נ' פלונית (29.2.2016)). מעשה של יום ביומו הוא איחור קל של באי-כוח לאולם בית המשפט וקיומו של שיח בלתי פורמאלי בין הנוכחים לבין השופט – שיח שנועד לקדם את ההליך עד לתחילת הדיון המלא. אחרי ככלות הכל בל נשכח כי בא-כוח המערערת הוא שאיחר לדיון שנפתח בהעדרו. כאמור, התרשמותי היא כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות, וכי אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי של המערערת לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (ראו: ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). משכך, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אף אין לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ז (‏6.12.2016). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16068030_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il