סתיו שפיר נ. רון חולדאי ראש עיריית תל אביב יפו

פסק-דין בתיק עע"ם 6801/11 בבית המשפט העליון עע"ם 6801/11 בפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. סתיו שפיר 2. אסף לוי 3. ליאור וגמן 4. משה שם טוב נ ג ד המשיבים: 1. רון חולדאי ראש עיריית תל אביב יפו 2. ליאת זנד ואח' בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב – יפו בעת"מ 18742-09-11 שניתן ביום 18.9.2011 על-ידי כב' השופט ק' ורדי בשם המערערים: עו"ד מיכאל ספרד; עו"ד ישי שנידור; עו"ד כרמל פומרנץ; עו"ד מרטין קיאל בשם המשיב 1: עו"ד עוזי סלמן; עו"ד פזית שלמון-ברץ בשם המשיבים 2: עו"ד קארין פילוסוף-זרניצקי פסק-דין ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי), שבגדרו נדחתה עתירת המערערים למנוע את פינוי מאהלי המחאה ברחבי העיר תל אביב. 1. כחלק מגל המחאה החברתית של הקיץ האחרון, הוקמו ברחבי העיר תל אביב מאהלי מחאה, כשהמרכזי שבהם הוא המאהל בשדרות רוטשילד. ביום 6.9.2011, חולקו מנשרים מטעם עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה), שבהם נכתב כי בכוונתה לפעול לניקוי השדרות והמרחב הציבורי עד ערב ראש השנה. למחרת אותו יום, הגיעו פקחים מטעם העירייה והחלו בפינוי מיטלטלין מהמאהלים. ביום 9.9.2011, פירסמה העירייה דרישה לסילוק המאהלים וכל ציוד אחר תוך 72 שעות. בעקבות זאת, הגישו המערערים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בדרישה להוציא צו שיאסור על העירייה לפנות את המיטלטלין המשמשים את מחאת האוהלים, אלא בתיאום מראש עימם. 2. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. ראשית נקבע, כי הצו לפינוי המאהלים הוצא כדין מכוח סעיפים 235 לפקודת העיריות (שעניינו הסרת מכשולים והסגת גבול ברחוב) ומכוח סעיפים 39 ו-44 לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם-1980 (שעניינם סמכות ראש העיר לדרוש סילוקם של דברים שהונחו או הופקרו ברחוב ללא היתר). לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחון את האיזון הראוי בין זכותם של המערערים להפגין ולהביע את מחאתם לבין האינטרס הציבורי וזכויות השכנים המתגוררים בקרבת המאהלים. 3. בית המשפט מצא כי המאהלים במצבם הנוכחי הם בגדר מטרד הפוגע פגיעה קשה בציבור בכלל, ובשכנים המתגוררים במקום בפרט. בין היתר, התייחס בית המשפט למפגעים תברואתיים רבים שנוצרו, לרבות אשפה, פסולת ועשיית צרכים בחצרות הבתים, וכן למטרדי רעש, מפגעים תחבורתיים ובטיחותיים שונים. נקבע כי אין די בפעולות שביצעו המערערים (ניקיון וריסוס נגד מזיקים) כדי להביא לפתרון המפגעים, מה גם שאין הדבר מצוי באחריותם אלא באחריות העירייה. מנגד, נמצא כי העירייה נהגה בגישה סובלנית ומאוזנת, כשהיא מודעת לחשיבות המחאה החברתית ואיפשרה את קיומה במשך חודשיים תמימים. העירייה הציעה – בנוסף – חלופות סבירות להמשך המחאה, כגון עצרות, הפגנות, מתחמי הידברות וכדומה. בית המשפט קבע כי אין לפרש את הימנעותה של העירייה מפינוי המאהלים במשך החודשיים הראשונים למחאה, כהשלמה עם המצב הקיים. בית המשפט הדגיש את הניסיונות הרבים להגיע לפתרון מוסכם, והביע את תקוותו כי אלה יימשכו גם לאחר מתן פסק הדין. על-מנת לאפשר למערערים לפנות את המאהלים באופן עצמאי, השאיר בית המשפט את הצו הארעי שאסר על פינוי המאהלים עד ליום 21.9.2011. 4. על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור, שבגדרו נטען כי קביעת בית המשפט קמא שלפיה המאהלים הוקמו ללא היתר ובניגוד לחוק, עומדת בסתירה להתבטאויות מפורשות של העירייה שהביעה את תמיכתה במחאה, ולא נטענה בשום שלב על-ידי העירייה. עוד נטען בגדר הערעור כי בית המשפט קבע כי המאהל הפך למטרד של ממש, מבלי לקיים כל בירור עובדתי או להתרשם מהמצב על-ידי ביקור במקום. טענתם העקרונית של המבקשים היא כי הצו המורה על פינוי מיידי של המאהל כולו פוגע בחופש הביטוי באופן בלתי מידתי, ועל כן – יש לבטלו. 5. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 20.9.2011, ניתן צו ארעי האוסר על פינוי המאהלים עד להחלטה אחרת. בדיון בבקשה למתן סעד זמני, שנערך לפניי ביום 22.9.2011, נתבקשו הצדדים לבחון אפשרות להגיע לפתרון מוסכם שייתר את הדיון בערעור. לבקשת הצדדים, ניתנה להם ארכה קצרה לשם בחינת הצעה זו. 6. היום, הודיעו המבקשים כי המשיב 1, שאליו פנו, אינו סבור כי יש מקום למעורבותו האישית וכי על המערערים להמשיך במגעים עם דרגים שעסקו בכך קודם לכן. המערערים סברו כי משא ומתן בדרגים אלה מיצה עצמו. בנסיבות אלה הודיעו כי – נוכח הערות שנשמעו בדיון בנושא הסעד הזמני – אין מקום לעמוד על הערעור מתוך תקווה שהמשיב 1 יסכים לנהל מו"מ בנפש חפצה מבלי שההליך תלוי ועומד. לפיכך מבקשים המערערים למחוק את הערעור. בצד האמור, מבקשים המערערים להותיר את הצו הארעי על כנו לתקופה כפי שימצא בית משפט זה לנכון, ולכל הפחות עד לאחר צאת ראש השנה. הם מצייינים כי "הותרת הצו על כנו ימים מספר, עד לאחר ראש השנה, הינה הדבר הנכון לא רק משפטית. אי הענות לבקשה זו תאלץ את מחוסרי הדיור שבין דרי האוהלים לבלות את החג ללא קורת גג (מאולתרת), במסגרת המאהלים..." 7. העירייה, בתגובה, הודיעה כי היא מברכת על מחיקת הערעור, ומשכך נשמט – להשקפתה – הטעם להשארת הצו הארעי בעינו. בצד האמור מודיעה היא כי "לפנים משורת הדין, לא תבצע העירייה פעולות אכיפה לפינוי המאהלים בעיר עד ליום 2.10.11 בשעה 08.00, וזאת מתוך תקווה כי עד למועד זה יפונו המאהלים על ידי יושביהם ללא צורך בפעולות כאמור". המשיבים 2, שמברכים אף הם על בקשת המערערים למחוק את הערעור, מדגישים כי "סבלו די והותר" ומביעים תקווה כי המערערים יתפנו מרצון (או בהתאם להחלטת בית המשפט). 8. לבקשת המערערים אני מוחק את הערעור. מן ההשתלשלות שעליה עמדנו עולה, כי בפועל נעתרה העירייה לבקשתם של המערערים, להותיר את המאהלים על כנם עד לאחר ראש השנה. בנסיבות אלה, ונוכח מחיקת הערעור, אין עילה למתן צווים נוספים. רשמתי לפניי את הסכמת העירייה להקמת מתחמי הידברות, כפי שעולה מתגובתה לבקשה לסעד זמני. בנפרד מן האמור, אין צריך לומר, כי מחיקת הערעור אינה סוגרת את הדלת לפני המשך הידברות בין הצדדים בכל נושא הכרוך בפעולות המחאה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו באלול התשע"א (25.9.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11068010_M05.doc יצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il