ארקדי מושייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6801/05 בבית המשפט העליון ע"פ 6801/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: ארקדי מושייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בטבריה בת"פ 2587/04 מיום 11.7.05 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' פורת בשם המערער: עו"ד ש' אלכביר בשם המשיבה: עו"ד ע' אופק פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופט ד' פורת) מיום 11.7.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 2587/04. 1. המערער הואשם בעבירה של תגרה במקום ציבורי. ביום 24.2.2005, במעמד ההקראה, הודה המערער, שלא היה מיוצג באותה עת, בעובדות כתב האישום אך טען להגנה עצמית. באותו מעמד נענה בית המשפט לבקשת המתלונן, אשר נכח באולם, לומר את דברו. כן החליט בית המשפט, באותה ישיבה, למנות למערער סניגור מטעם הסניגוריה ציבורית; בישיבה הבאה, (ביום 8.3.2005), הודה המערער, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן. על פי הסדר הטיעון הופנה המערער לקבלת תסקיר שירות המבחן לעניין הרשעתו. בית המשפט ציין כי באפשרותו לגזור עונש כבד או קל יותר מהמוסכם בהסדר הטיעון. בישיבה הבאה (ביום 15.6.2005) נתבקשה הבהרת עמדת שירות המבחן באשר לשאלת ההרשעה. עיקרה של טענת הפסלות מושתתת על אירועי הישיבה האחרונה שהתקיימה ביום 5.7.2005. בישיבה זו החליט בית המשפט להרשיע את המערער לאחר קבלת תסקיר המבחן המשלים שהמליץ על כך. במסגרת הטיעונים לעונש באותה ישיבה קיבל בית המשפט, לבקשת התובע, את תמונות המתלוננים וזירת האירוע. באותה ישיבה שאל בית המשפט את המשיבה האם בכוונתה להעיד את המתלונן, שהיה אותה עת באולם בית המשפט. לבקשת המשיבה, נשמעה עדותו של זה במסגרת הטיעונים לעונש. לאחר שמיעת עדותו של המתלונן ביקשה המשיבה להטיל עונש מאסר על תנאי. אז, הסב בית המשפט את תשומת ליבה לכך שבישיבה הקודמת התבקש מאסר בפועל. כאשר טען המערער כי מעולם לא התבקש עונש מאסר בפועל, הורה בית המשפט על הפסקת הדיון למשך מספר שעות. זאת, כדי שבא כוח המשיבה יברר את עמדתה בכל הנוגע להטלת מאסר בפועל. לאחר בדיקה זו התברר כי בישיבה מיום 15.6.2005 הודיעה המשיבה, שלא לפרוטוקול, כי היא מתכוונת לבקש עונש מאסר בפועל. יצוין, כי חלק מחילופי הדברים לעניין העדת המתלונן ולעניין העונש לא הופיעו בפרוטוקול המקורי של הדיון. לבקשת המערער, החליט בית המשפט לתקן את הפרוטוקול בהתאם (ביום 11.7.2005). 2. במהלך אותה ישיבה, ביקש המערער לפסול את בית המשפט. המערער טען כי סדרת החלטות בית המשפט בעניינו מעידות על חשש ממשי למשוא פנים. המערער מלין, בין היתר, על העדתו של המתלונן מיוזמת בית המשפט בישיבה הראשונה. עוד מלין הוא על כך שבית המשפט קיבל כראיה בשלב הטיעונים לעונש את תמונות המתלוננים. עוד נטען, לעניין העונש שהתבקש בישיבה האחרונה, כי המשיבה מעולם לא ביקשה עונש מאסר בפועל. על כן, לשיטתו, "יוזמה" זו של בית המשפט, מצדיקה את פסילתו; המשיבה התנגדה לפסילת בית המשפט. נטען, כי בית המשפט רשאי לשמוע עדים ולקבל חומר ראיות גם בשלב הטיעונים לעונש. עוד נטען, כי בדיון הקודם המשיבה מסרה לבית המשפט כי בכוונתה לבקש מאסר בפועל. 3. בית המשפט דחה, ביום 11.7.2005, את בקשת הפסלות. באשר לטענותיו העובדתיות של המערער נקבע כי עוד בישיבה הראשונה, הצהירה המשיבה כי בכוונתה לטעון לעונש מאסר בפועל. משכך, בית המשפט החליט למנות למערער סניגור ציבורי. מכל מקום, בית המשפט אינו כבול לעונשים להם עותרת התביעה. בנוגע לשמיעת העדויות בשלב הטיעונים לעונש, קבע בית המשפט כי אין בכך כל פגם דיוני. כן נקבע כי טענותיו של המערער מופנות כלפי אופן ניהול ההליך בידי בית המשפט. טענות אלו אינן מקימות עילת פסלות. על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות הוגש הערעור שבפניי. בקשת המערער להתנות את המשך שמיעת הדיון בתוצאת ערעור זה נדחתה. המשך שמיעת הטיעונים לעונש נקבע ליום 6.9.2005. 4. המערער חוזר על עיקר טענותיו מבקשת הפסלות. לטענתו, התנהלות בית המשפט במהלך הדיונים מעלה חשש ממשי למשוא פנים מצדו. בית המשפט אינו מגלה נויטרליות שיפוטית. הוא התערב בדיון הן בעניין העדת המתלונן פעמיים והן בעניין מדיניות הענישה. בית המשפט מנהל פרוטוקול לא תקין. המערער גורס כי המשיבה לא ביקשה עונש מאסר בפועל בישיבות הקודמות. מכל מקום, אין לכך זכר בפרוטוקולים הקודמים. זאת ועוד: עדות המתלונן והתמונות שהוצגו בשלב הטיעונים לעונש הינן ראיות לא קבילות. על כן, מבקש המערער את פסילת בית המשפט. לחילופין מתבקשת העברת התיק לשופט אחר. לעניין זה הוסיף המערער כי המשך הדיון בתיק – קביעת העונש - קצר מאוד. 5. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לשיטתה, התמונות ועדות המתלונן, שהובאו בשלב הטיעונים לעונש, הינן ראיות רלוואנטיות לשאלת העונש. מכל מקום, טענה זו מקומה בערעור ולא בבקשת פסלות. בית המשפט רשאי, מיוזמתו, לבקש ראיות לעניין העונש ולהעיד עדים (סעיפים 109, 187, 190 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). אין בכך כל עילה לפסילת בית המשפט. לעניין הענישה, המשיבה סבורה כי בית המשפט ביקש לברר את הסתירה בעמדתה של המשיבה בעניין. כך, כיוון שהמשיבה עתרה לעונש מאסר בפועל, הן בישיבה הראשונה, ביום 24.2.2005, והן בישיבה השלישית (ביום 15.6.2005). ואכן, למערער מונה סניגור ציבורי בשל עמדת המשיבה שעתרה למאסר בפועל (בהתאם לתקנה 4א לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996). על כן, אין בכל האמור משום עילה לקבלת ערעור הפסלות. 6. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי ושמעתי (ביום 1.9.2005) את בעלי הדין נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אמת, בין בעלי הדין נפלה מחלוקת עובדתית בשאלה האם ביקשה המשיבה הטלת עונש מאסר בפועל, אם לאו. לעניין זה קבע בית המשפט כי המשיבה ביקשה הטלת עונש מאסר בפועל באחת מהישיבות הקודמות. המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי קביעתו העובדתית של בית המשפט מוטעית (ראו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). משכך, התנהלות בית המשפט בדיון מיום 5.7.2005 נועדה לברר את מדיניות הענישה של המשיבה, לאור השינוי בעמדותיה בין הישיבות. 7. למערער טענות בדבר מעורבותו של בית המשפט, שבאה לידי ביטוי בבירור מדיניות הענישה והעדת המתלונן. דא עקא, התנהלות זו של בית המשפט אינה מהווה עילה לפסילתו. התערבותו של בית המשפט במהלך הדיון אינה מעידה, כשלעצמה, על חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"פ 3715/98 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ע"פ 1980/00 קדמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "משפט אינו מתנהל בשפופרת סטרילית. יש בו ניווט ומעורבות של השופט" (ע"פ 1748/93 סוויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 8. גם שאר טענות המערער מופנות כנגד אופן ניהול התיק. טענות אלה – מקומן בערעור ולא בבקשת פסלות (ראו למשל: ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות הנזכרות שם). כך, לגבי טענותיו של המערער נגד העדת המתלונן וקבלת שאר הראיות בשלב הטיעונים לעונש. תהליך קבלת הראיות עומד לביקורת ערכאת הערעור ואינו מהווה עילה לפסילת בית המשפט (ראו: ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 299, 300). כך, גם באשר לאופן ניהול הפרוטוקול (ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מטענות המערער בענייננו, ביחד ולחוד, לא עולה כי קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. התנהלות בית המשפט במקרה דנן לא מצביעה כי "המשחק מכור" מבחינתו של המערער (ראו והשוו: בג"ץ 2148/94 גלברט אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 605). משכך, לא מצאתי לנכון לפסול את בית המשפט או להורות על העברת התיק לשופט אחר. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום‏, ‏‏א' אלול, תשס"ה (5.9.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05068010_A02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il