נתנאל בן ברוך נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6796/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6796/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: נתנאל בן ברוך נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 15.7.2010, בת.פ. 274/08, שניתן על ידי השופט נ' סולברג תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"א (24.01.11) בשם המערער: עו"ד אריאל הרמן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד איילת קדוש גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: באחד הלילות של חודש אוקטובר 2008, בשעת לילה מאוחרת, עבר כפיר ברוך (להלן: כפיר) עם חברתו ליד מאפיה בירושלים, ואחד העובדים (להלן: אחמד) התגרה בהם תוך שימוש במלות גנאי. בעקבות כך התפתחו חלופי דברים, ולאחר זמן מה הגיע למקום אחיו של המערער, כפיר. בעקבות כך ביקשו שני האחים, שהיו מצוידים באלה ואולר, להיכנס למאפיה כדי לבוא חשבון עם אחמד, ואחד העובדים (להלן: איאד) ניסה להרגיע את הרוחות. בעקבות כך, ולאחר שיחת טלפון עם בעל המאפיה, פנו כפיר והמערער לעזוב את שטח המאפיה, אולם הם פגשו עובד אחר של המקום, שאדי אבו כיף (להלן: שאדי) ואת אחיו (להלן: מחמד). או אז פרצה קטטה במהלכה חבט כפיר עם האלה בראשו של שאדי, והמערער דקר את מחמד מספר פעמים. איאד שניסה להפריד בין הניצים, נדקר אף הוא בידו. בהמשך ניסה שאדי לפגוע ברכבו של המערער, וזה האחרון נטל מעדר וניסה לתקוף עובד אחר של המאפיה, אלי מזרחי. בעקבות כך הגיע גם כפיר שחבט עם אלה בעורפו של מזרחי וניסה לחנוק אותו. במהלך משפטם בפני בית המשפט המחוזי התגוננו המערער ואחיו בטענה כי הם היו קורבנה של התקיפה ולא מי שיזמו אותה, והשימוש שעשו באלה ובסכין נועדו להגנה עצמית והרתעה בלבד. גרסה זו נדחתה על ידי השופט המלומד של בית משפט קמא, שבסופו של יום החליט להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, ואת כפיר בעבירה לפי סעיף 380 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק. בהמשך, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, בעוד שכפיר נדון ל-18 חודשי מאסר. כמו כן, חויבו המערער ואחיו לשלם קנס ופיצוי לנפגעים. הערעור מופנה נגד העונש. נטען כי תחילתו של האירוע האלים בהתגרותם של עובדי המאפיה, והמשכו בהתנהגות אלימה של הנפגעים, נגדם לא ננקטו הליכים פליליים. עוד נטען, כי לא ניתן משקל לגילו הצעיר של המערער, ולהיותו אדם נורמטיבי שעמד להתגייס לצה"ל לאחר שהשלים את לימודיו במסגרת העתודה האקדמית. לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. אנו מוכנים להניח כי תחילת האירוע בהתנהגות נלוזה ובוטה של אחד או יותר מעובדי המאפיה. אולם התנהגות זו אינה בבחינת הזמנה להסלמה מצד המערער ואחיו, וככל שהיתה כרוכה בה עבירה, הדרך שעמדה בפני המערער היתה להתלונן בפני רשויות החוק. אולם, כפי שקורה לא אחת במקומותינו, החליט המערער ליטול את החוק לידיו, ואף לא היסס להשתמש לצורך זה בכלי משחית. בהתחשב בכל אלה איננו סבורים כי גזר-הדין לוקה בחומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ט בשבט התשע"א (24.01.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10067960_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il