פסק-דין בתיק בג"ץ 6795/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6795/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותר: אבראהים שיך נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 2. מפקד כוחות צה"ל 3. מועצת התכנון העליונה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אליהו אהרוני בשם המשיבים: עו"ד סיגל אבנון פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ברשותו של העותר בעתירה שלפנינו מבנה המשמש כמוסך ומתחם לשטיפת כלי רכב בכפר ענאתא. המבנה מצוי בתחום צו איסור בניה צבאי (אב/7/11) של מכשול קו התפר, ובתחום צו הפקעה (ה'/28/83) לקו ביוב. נגד המבנה ננקטו הליכי פיקוח, והוצא נגדו צו הריסה. עקב כך הגיש העותר בקשה להיתר בניה, וכן גם בקשה לרישיון למפעל כלכלי. הבקשה להיתר בניה סורבה, וערר שהוגש על כך נדחה. בבקשה לרישיון למפעל כלכלי טרם נתקבלה החלטה. על כל אלו הוגשה העתירה שלפנינו, בה נתבקשנו בין היתר להורות על ביטול ההחלטה להרוס את המבנה, ולהורות על ביטול צו ההפקעה הנ"ל. 2. לפי הנטען בעתירה, נפלו פגמים במסגרת הדיון בערר, המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, בין היתר קיומו של דיון מהיר ולא ממצה, שבו לא נדונו חלק מן הטענות שהועלו בערר, ולא ניתן נימוק לחלק מן הקביעות. עוד מלין העותר על המצב התכנוני השורר באזור שבו מוקם המבנה, שלא מאפשר בינוי ופיתוח לפי צרכי האוכלוסיה; במישור כללי יותר מלין העותר על תפקודה ותפקידיה של ועדת המשנה לפיקוח, ועל כך שפעולותיה מנוגדות לחובת ההגנה על זכויות האוכלוסיה הפלסטינית. לגבי צו ההפקעה, נטען כי הוא נועד לשרת את תושבי ירושלים, ולא את האוכלוסיה המקומית, וכן שהוא אינו מידתי; ועל כן הוא אינו חוקי. לבסוף טוען העותר כי המשיבים מנהלים בעניינו אכיפה בררנית ומפלה. 3. המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה על הסף. ראשית, בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי. זאת, בשל עצם העובדה שהעותר הקים את המבנה בלי היתר בניה ובניגוד לדין, ללא תכנית מאושרת. שנית, בשל אי-מיצוי הליכים מלא: בנוגע לבקשת העותר לקבלת רישיון למפעל כלכלי, מטעימים המשיבים כי בניגוד לנטען בעתירה, הרי שגורמי המקצוע ביקשו מאת העותר התייחסות לממצאים שהתגלו במסגרת הבקשה שהגיש, אולם העותר לא השיב לפניה זו. כמו כן צוין כי העותר לא פנה בבקשה כלשהי בנוגע להחרגת צו איסור הבניה הצבאי. עוד בקשר למיצוי ההליכים נטען כי בנוגע לטענותיו העקרוניות, יכל העותר להגיש בקשה לתוכנית מתאר מפורטת אך הוא לא עשה כן (אף שהיתכנות תכנית כזו אינה ממשית, בשים לב לצו האיסור הצבאי וצו ההפקעה החלים בשטח). שלישית, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות. העותר אינו חולק על כך שהמבנה נבנה ללא היתר בניה, ואין חולק על כך שהוא מצוי בתחום צו איסור בניה צבאי ובתחום צו הפקעה. בנסיבות אלו אין הצדקה להתערב בהחלטות ועדות התכנון. אשר לטענות שנטענו בעתירה לגופה, נטען על-ידי המשיבים כי הטענה לקיומה של אכיפה בררנית נטענה בעלמא, ואינה מצדיקה ליתן היתר למבנה הבנוי באופן שאינו חוקי; וכי הטענות העקרוניות שהעלה העותר בנוגע למדיניות התכנון באזור, נדונו ונדחו על-ידי בית משפט זה בעבר. הכרעה 4. לאחר העיון בעתירה על נספחיה, ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף. 5. אין עוררין על כך שהמבנה מושא העתירה נבנה שלא כדין, וכי רק לאחר שהוצא נגדו צו הריסה הוגשה הבקשה להיתר בניה. לאחר שהוגשה הבקשה, נתבקשה התייחסות העותר לקשיים תכנוניים רבים המונעים מתן היתר בניה, ובכללם תכנית המתאר החלה על השטח, צו ההפקעה, צו איסור הבניה הצבאי, ועוד. העותר לא הניח את דעתה של ועדת המשנה לפיקוח, ולא את דעתה של ועדת הערר, בנוגע לקשיים אלו. טענותיו לפנינו אינן תוקפות למעשה את החלטת הסירוב, אלא את התשתית הנורמטיבית שבבסיסה: תוקפן של תוכניות המתאר ושל צו ההפקעה. אכן, התנהלות זו עולה כדי עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים, המצדיקים את דחיית העתירה על הסף (השוו לחוות דעתי בעע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ (7.7.2103)). 6. מכל מקום, גם אם נקל עם העותר, הרי שאין טענותיו בנוגע להחלטת ועדת הערר מצדיקות את התערבותנו. ועדת הערר קבעה שלנוכח המצב התכנוני של השטח, אין היתכנות תכנונית של ממש למתן היתר בניה בדיעבד למבנה. אין עילה להתערבות בהחלטה זו, במיוחד בשים לב לכך שבית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות רשויות התכנון וועדות הערר (עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 2389/04 בשאראת נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, פסקה 5 (10.12.2006)). בעתירה שלפנינו אמנם תוקף העותר, באופן כללי, את צו ההפקעה, אך גם אילו היתה מתקבלת טענתו בעניין זה, הרי שהחלטת ועדת הערר בדבר העדר אופק תכנוני שרירה וקיימת גם מבלעדי צו ההפקעה. אין בכוח טענותיו של העותר במישור העקרוני, כדי להוביל לקבלת עמדתו בנוגע לעניינו הפרטני. ועל כן, גם מבלי להידרש לכך שטענות אלו נדונו כבר בעבר בבית משפט זה, הן אינן מצדיקות את קבלת העתירה (השוו: בג"ץ 5493/08 חטיב נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה, פסקאות ו-ח (7.11.2010)). 7. בשולי הדברים אוסיף, כי העותר ביקש להגיב לתגובת המשיבים לעתירה, ומבוקשו ניתן לו. בתגובתו עמד העותר על אי-דיוקים מסוימים שנפלו, לשיטתו, בעמדת המשיבים; הוסיף ופרט את כל ההליכים שננקטו על-ידו, וטען כי לא נפל פגם של אי-מיצוי הליכים בהתנהלותו; ואף הצביע על כך שבהליכים אלו, לרבות בערר מושא העתירה, טען לכך שהצווים השונים שבהם נאחזים המשיבים אינם חלים על השטח הרלבנטי, ולמצער שיש להחריג את תחולתם. עיינתי בדברים, אך איני סבור שיש בהם כדי לשנות ממסקנתי, לפיה אין פגם בקביעת ועדת הערר לפיה אין, במציאות הנוכחית, אפיק תכנוני להסדרת המבנה. בפני העותר מצויות משוכות שאינן פשוטות: צו איסור בניה צבאי וצו הפקעה. טענותיו שנטענו בעתירה ביחס לצו ההפקעה, בדומה לטענות שנטענו בעבר ביחס לצו איסור הבניה הצבאי, הן טענות כוללניות – ומכל מקום, אין בהן כדי לערער את תוקפה של החלטת ועדת הערר, אשר נימקה את החלטתה בקביעה כי טענותיו של העותר ביחס לקושי בהסדרת המבנה, הן "טענות שונות ומשונות שאינן עולות בקנה אחד עם שלל הבעיות העולות מן הבניה בתא שטח זה". 8. לאור האמור, נדחית העתירה. לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏יא' באב התשע"ז (‏3.8.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16067950_O07.doc חש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il