פלוני נ. מדינת ישראל

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 67911-04-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר העותר: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מוחמד רחאל פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו, בהחלטת בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים יחיאל ליפשיץ, גיל קרזבום ואילנית אימבר) בתפ"ח 45825-04-24 מיום 25.2.2025, בעתירת העותר לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). בתמצית, ביום 18.4.2024 הוגש לבית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: בית המשפט המחוזי לנוער) כתב אישום נגד העותר. כתב האישום מייחס לעותר אישומים של ניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק, ירי מנשק חם ופציעה בנסיבות מחמירות. לפי עובדות כתב האישום, העותר קשר עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה למשיבה (להלן: האחר) לגרום למותו של המתלונן. ביום 30.3.2024 הגיעו העותר והאחר, למכולת בג'סר א-זרקא, אשר בבעלות משפחת המתלונן, כשהם רעולי פנים, עוטים כפפות ונושאים שני אקדחים עם מחסניות וכדורים תואמים. העותר ירה ממרחק קצר לעבר המתלונן. העדה – שעל מידע המתייחס לדבריה הוטל החיסיון מושא עתירה זו – הבחינה במתרחש, תפסה בעותר, חסמה את יציאתו, הסירה מעל פניו את רעלת הפנים ונאבקה בו. תוך כדי המאבק, תקף העותר את העדה. לאחר מכן, העותר והאחר נמלטו מהמקום. ביום 19.2.2025 הגיש העותר לבית המשפט המחוזי לנוער עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, לחשיפת מידע חסוי שמקורו בחומר מודיעיני. בהתאם, לפרפראזה שנמסרה לעותר, עניינו של המידע הוא "התבטאות המיוחסת ל[עדה] ולפיה: היום בוצע ירי במינימרקט בכפר גאסר א זרקא בו נפצע עובד המקום תושב הכפר [המתלונן]. מי שהיה מעורב בירי הוא תושב הכפר [העותר], הרקע לירי סכסוך משפחות". העותר טען בעתירה לגילוי ראיה, כי החיסיון הוטל על התבטאות ישירה מפי עדת תביעה מרכזית בדבר זהות היורה, וכי מדובר במידע שאין הצדקה להטיל עליו חיסיון. עוד נטען, כי הסרת החיסיון נדרשת להגנתו של העותר, על מנת לוודא את המועד המדויק בו עלה שמו כחשוד בביצוע העבירות במוקד כתב האישום ומיקום שמיעת הדברים, בפרט בשים לב כי שמו לא נמסר בהזדמנות הראשונה והשנייה בחקירותיה ובדברים של העדה. מכאן לטענתו החשיבות בגילוי מלוא הפרטים לעניין המידע עליו הוטל החיסיון. ביום 25.2.2025 קיים בית המשפט קמא דיון בעתירה, במסגרתו גם קיים דיון במעמד צד אחד. בסוף הדיון, החליט בית המשפט, בהסכמת המשיבה, על הסרה חלקית של החיסיון, כך שלפרפראזה שהועברה יתווסף מועד ההתבטאות. לצד זאת, דחה בית המשפט את יתר חלקי העתירה משלא מצא שיש ראיות חיוניות להגנת הנאשם ואף לא שחשיפתן צפויה להביא תועלת להגנה. על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה, מתבקש בית המשפט ליתן צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא ולנמק מדוע לא ייחשף לעיונו של העותר המידע החסוי במלואו, וכן ליתן צו להסרת חיסיון ביחס לאותו מידע. לפי הנטען בעתירה, השאלה העיקרית העומדת בבסיס העתירה היא האם ניתן להטיל חיסיון על עדות מרכזית ומכריעה בתיק הפלילי, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעדות בדבר התבטאות ישירה של עדה מרכזית בתיק לעניין מועד וזהות היורה. לטענת העותר, מדובר בשאלה עקרונית בדבר גבולות החיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, אשר חורגת מעניינו האישי, וכי המידע עשוי לסייע להגנתו. עוד נטען, כי בנסיבות העניין המתנה עד לסיום ההליך הפלילי בעניינו של העותר לא תתרום לעשיית צדק. דין העתירה להידחות על הסף. החיסיון נושא העתירה הוטל מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות ("חיסיון לטובת הציבור"). בקשות לעניין גילוי ראיה לפי סעיף זה, מוגשות ל"בית המשפט הדן בדבר", ובענייננו לבית המשפט המחוזי לנוער, או לשופט יחיד מבין שופטי ההרכב או לשופט אחר שאינו דן בתיק (סעיף 45(א) ו-(ג) לפקודת הראיות). זאת, לעומת חיסיון מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות ("חיסיון לטובת המדינה"), אשר עתירה בעניינו מוגשת ישירות לבית משפט זה (סעיף 44(א) לפקודת הראיות). כאשר מדובר בהחלטה בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, לא ניתן לערער על החלטת בית המשפט קמא, אלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו. וכך נקבע בבש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 804 (1999):  בקשה לעיון בחומר חקירה שהוצאה בגינו תעודת חיסיון, אינה אלא עתירה לגילוי ראיה, כמובנה בסעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. והלכה פסוקה היא, כי דינה של החלטה בעתירה כזאת כדין כל החלטת ביניים במשפט פלילי, שהדרך להשיג עליה היא במסגרת הערעור על הכרעת-הדין [...]. מעת שהוצאה תעודת חיסיון, הדרך היחידה הפתוחה בפני נאשם המבקש לעיין בחומר שהתעודה אוסרת את מסירתו, היא הגשת עתירה לגילוי הראיה. במסגרת הדיון בעתירה כזאת, בין שהוגשה לפני תחילתה של פרשת הראיות ובין שהוגשה במהלכו של המשפט, רשאי הנאשם להעלות כל טענה שבכוחה (אם תתקבל) לשכנע את בית-המשפט להיענות לבקשתו ולחייב את המדינה לגלות לו את החומר החסוי. דין החלטתו של בית-המשפט בעתירה כזאת כדין כל החלטת ביניים במשפט פלילי בנושא קבילותן של ראיות, וסעדו האפשרי היחיד של הנפגע מהחלטה כזאת הוא הגשת ערעור על הכרעת-הדין שתינתן במשפט, אם וכאשר תקים לו ההכרעה זכות ערעור. ודוקו: סיווגה של עתירה לגילוי ראיה, בתורת שכזאת, איננו נגזר מן הכותרת המתנוססת בראשה, או מסוג הטענות שעליהן היא נסמכת [...] (שם, בעמ' 812). [וראו גם: בג"ץ 777/89 חמד נ' שר המשטרה, פ"ד מד(3) 837, 839-838 (1989); בג"ץ 1487/19 מיארה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.3.2019); בש"פ 8414/22 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (21.12.2022)]. קביעה זו תואמת את הכלל הידוע, ולפיו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש כ"מסלול עוקף" לתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי שלא במסגרת ערעור על פסק הדין, למעט מקרים חריגים ונדירים שהמקרה דנא אינו נמנה עליהם (בג"ץ 8365/17 חלבי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 6 (31.10.2017); בג"ץ 7190/22 פלוני נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ירושלים, פסקה 15 (13.11.2022)). למען הסדר הטוב, יצוין כי על אף הניסיון לשוות לעתירה נופך עקרוני, דומה כי היא נטועה בעובדות המקרה הפרטני ובבחינה הקונקרטית שערך בית המשפט קמא. נוסיף כי בית המשפט שהחליט שלא להתיר גילוי ראיה חסויה, רשאי לשוב ולבחון את החלטתו עם ההתקדמות של הדיון בהליך (סעיף 46(א2) לפקודת הראויות). בהתאם, העורר רשאי, אם ימצא לנכון, לשוב ולפנות בנושא לבית המשפט קמא עם התקדמות ההליך. הנה כי כן, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' אייר תשפ"ה (05 מאי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט