נאסר עבדאלקאדר עבדאלג'באר נואבית נ. מפקד הכוחות צה"ל בגדה המ

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 679/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותר: נאסר עבדאלקאדר עבדאלג'באר נואבית נ ג ד המשיבים: 1. מפקד הכוחות צה"ל בגדה המערבית 2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 3. המועצה העליונה לתכנון ובניה ביו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 5. היחידה המרכזית לפיקוח עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט י' כשר: בעתירה שבפנינו נתבקשנו להורות על עיכוב ביצוע צו הפסקת עבודה שהוצא בעניין מבנה שהוקם על ידי העותר בשטחי איו"ש, עד להכרעה בבקשתו להחריג את המקרקעין בהם הוקם על ידו המבנה, מצו איסור הבניה החל עליהם. על פי הנטען בעתירה, ביום 19.3.2022 הוצא צו להפסקת עבודה המורה על הריסת מבנה שבנה העותר בשטחה של העיר יריחו שבגדה המערבית (להלן: צו הפסקת העבודה). במסגרת העתירה צוין כי ביום 20.1.2023, הגיש העותר למפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (להלן: המפקד), בקשה להחרגת שטח המקרקעין שבו המבנה מתחומי צו איסור בניה אב/06/83 (להלן: צו איסור הבניה). כעולה מהעתירה, ביום 22.1.2023 נמסר לעותר מענה לבקשתו האמורה, בה צוין כי בקשתו הועברה לבחינת הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, הודגש כי אין בבקשת העותר כדי לעכב את ביצוע צו הפסקת העבודה. עוד צוין כי ניתנת לעותר ארכה של 48 שעות לשם מימוש צו הפסקת העבודה והשבת המצב לקדמותו. על רקע זה, ביום 23.1.2023 הוגשה העתירה דנן. בהחלטתי מיום 23.1.2023 ניתנה למשיבים רשות להגיב לעתירה, וכן ניתן צו ארעי האוסר על מימוש הצו מושא העתירה עד לקבלת החלטה אחרת. ביום 13.3.2023 הוגשה מטעם המשיבים תגובה ובקשה למחיקת העתירה מחמת התייתרותה. במסגרת זו צוין כי ביום 5.3.2023 נשלחה לעותר החלטת המפקד בבקשתו להחריג את בית המגורים מתחומי צו איסור הבניה. בהחלטה נקבע כי: "מהמידע המצוי ברשותנו, מושא הפניה מצוי במרחק של כ-610 מטרים ממרכז התורן שבמוקד צו איסור הבניה, וגובהו אינו עולה על 25 מטרים. בהתאם לאמור, צו איסור הבניה איננו חל על המבנה נושא פנייתך, ועל כן, לא מצאנו שנדרש אישור המפקד הצבאי בעניין זה לצורך קליטת בקשה להיתר". על רקע החלטה זו, טענו המשיבים כי הסעד שהתבקש בעתירה - עיכוב ביצוע צו ההריסה עד לקבלת ההחלטה האמורה על ידי המפקד – התייתר, כך שהעתירה מיצתה את עצמה. ביום 14.3.2023 הוריתי לעותר להגיש תשובה מטעמו לתגובת המשיבים. בתשובתו ציין העותר כי לאחר שהמפקד קבע שהמבנה אינו מצוי בתחום תחולתו של צו איסור הבניה, הרי שעתירתו אכן התייתרה. עם זאת, העותר עמד על כך שאילולא היה מגיש את העתירה דנן, המבנה היה נהרס על בסיס קביעה מוטעית שנעשתה על ידי רשויות התכנון במנהל האזרחי. בהתאם לכך, העותר עומד על חיוב המשיבים בהוצאותיו, בטרם תימחק עתירתו. סבורני כי הצדק עם העותר. אילולא היה מגיש העותר את עתירתו ביום 23.1.2023, ובו ביום היה ניתן על ידי צו ארעי האוסר על מימוש הצו מושא העתירה עד לקבלת החלטה אחרת, היה על העותר לפעול בהתאם לצו הפסקת העבודה ובית המגורים היה נהרס (וראה האמור במענה שנמסר לעותר ביום 22.1.2023). על רקע זה, יש ממש בטענת העותר כי אף שעתה עתירתו התייתרה, היא נדרשה על מנת להגן על זכויותיו, כך שיש מקום לחיוב המשיבים בהוצאותיו (ראו והשוו: בג"ץ 8395/14 ראש מועצת הכפר תורמוסעיא נ' שר הביטחון, פסקה 8 (7.3.2021)). סיכומו של דבר: העתירה נמחקת בזאת. המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏יב' בניסן התשפ"ג (‏3.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ______________ 23006790_L06.docx חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1