מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ. אורתם סהר הנדסה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 679/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 679/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערערת: מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אורתם סהר הנדסה בע"מ 2. אורתם סהר תשתיות ובנייה בע"מ 3. מליבו בנייה בע"מ 4. קבוצת אסיאג - יעקובי 5. עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה בתוקף תפקידם כנאמנים לביצוע הסדר הנושים 6. בנק לאומי לישראל בע"מ 7. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א מרכז ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיא א' אורנשטיין) מיום 6.12.2016 בפר"ק 22647-10-16, פר"ק 22648-10-16 ופר"ק 22662-10-16 תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשע"ח (08.01.18) בשם המערערת: עו"ד יגאל דורון; עו"ד אלעד בן גבריאל בשם משיבות 4-1: עו"ד אמיר ברטוב; עו"ד שמרית מלמן בשם משיבים 5: עו"ד שאול ברגרזון; עו"ד קרן ברגרזון-רם; עו"ד שמעון שמיע בשם משיב 7: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיא א' אורנשטיין) בתיקים המאוחדים – פר"ק 22647-10-16; פר"ק 22648-10-16; פר"ק 22662-10-16, מיום 6.12.2016 במסגרתו אושר הסדר נושים בעניינן של משיבות 1-3, שכלל גם הצעת רכישה מטעם משיבה 4 (ארבע המשיבות יקראו להלן ביחד: המשיבות). רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים 1. משיבה 1 היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב (להלן: המשיבה או החברה). משיבות 2-3 הן חברות בנות של המשיבה, אשר מחזיקה במלוא מניותיהן. שלוש החברות עוסקות בבניה ציבורית, בניה למגורים, תשתיות, ייזום פרויקטים למגורים והשקעות בנדל"ן למגורים בחו"ל (שלוש המשיבות יקראו להלן ביחד: החברות). 2. ביום 11.5.2009 התקשרו המערערת והמשיבה בהסכם לתכנון וביצוע של מרכז לוגיסטי באזור התעשייה באר טוביה (להלן: ההסכם ו-הפרויקט בהתאמה). במסגרת ההסכם המציאה המשיבה למערערת ערבות בנקאית שיתרתה נכון ליום הגשת הערעור עמדה על סך של כ-877,000 ש"ח. ערבות זו הועמדה על ידי משיב 6, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). 3. לאחר מסירת הפרויקט למערערת נתגלו בו ליקויים שונים שהצריכו תיקוני בדק בהיקף כספי ניכר שהוערך על ידי המערערת בסך של כ-3 מיליון ש"ח. על כן, ביום 11.11.2015 נחתמה בין המערערת לבין המשיבה תוספת להסכם במסגרתה התחייבה המשיבה לתקן את כל הליקויים שפורטו בנספח א' לתוספת ולשאת בכל העלויות הכרוכות בכך (להלן: התוספת). ביום 5.10.2016 נמסר למשיבה צו התחלת עבודה עבור ביצוע עבודות תיקון הליקויים. אלא שכשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 26.10.2016 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו הקפאת הליכים ארעי לשלוש המשיבות ועוכבו כל ההליכים התלויים ועומדים בעניינן. עוד הורה בית המשפט כי כל עוד הצו עומד על כנו אין לנקוט בהליכים נגד החברות לרבות בדרך של מימוש ערבויות בנקאיות, אלא באישור בית המשפט. כמו כן מונו משיבים 5 כנאמנים זמניים לתקופת הקפאת ההליכים (להלן: הנאמנים). ביום 17.11.2016 הורה בית המשפט כי צו הקפאת ההליכים הארעי יהפוך לצו זמני ועל כינוס אסיפת נושים לחברות. 4. ביני לביני, ביום 25.10.2016 הגישה המערערת תגובה לבקשה להקפאת הליכים, בה התנגדה לצו האוסר על חילוט הערבויות הבנקאיות שמסרו החברות וביקשה לשמור על זכותה לדרוש את חילוט הערבות הבנקאית בכל עת. ביום 2.11.2016 הגישה המערערת למען הזהירות בקשת ארכה להגשת בקשה לחילוט הערבות. בבקשה זו הבהירה כי משניתן צו הקפאת הליכים בעניינן של החברות, ברי כי לא יהיה בידן לתקן את הליקויים, והמערערת תאלץ כנראה לבצע אותם באמצעות קבלנים אחרים. בהחלטה שניתנה באותו היום הובהר כי לא נקבע מועד אחרון להגשת בקשה לחילוט ערבויות ועל כן לא נדרשת ארכה להגשתה. 5. בהמשך, לאחר שהתקיים דיון בהצעה לגיבוש הסדר נושים במסגרתו גובש מתווה מוסכם, אישר בית המשפט בפסק דינו מיום 6.12.2016 את הסדר הנושים של החברות (להלן: ההסדר), אשר כלל גם הצעת רכישה מטעם משיבה 4 (להלן: המשקיעה). עוד הורה בית המשפט על מינויים של הנאמנים כנאמנים לביצוע ההסדר. על פי הוראות ההסדר, 100% מהון המניות של החברה יונפקו למשקיעה, אגרות החוב שהנפיקה החברה לא ימשיכו להיסחר בבורסה לניירות ערך והחברה לא תהיה חברה מדווחת. במסגרת ההסדר הוגדרו מנגנונים שונים לפירעון חובותיהם של קבוצות הנושים השונות. הקבוצה הרלוונטית לענייננו היא קבוצת ה"נושים בגין דרישות בדק". קבוצה זו מחולקת לשתי תתי קבוצות – נושים בגין דרישות לתיקוני בדק המחזיקים בערבות בנקאית, ונושים בגין דרישות לתיקוני בדק אשר אינם מחזיקים בערבות בנקאית. כך, על פי הוראות ההסדר נקבע כי "נושים בגין דרישות בדק" אשר מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף, יהיו זכאים להמשך תיקוני הבדק על ידי החברות בהתאם להסכמים הקיימים. מנגד, נקבע בהסדר, כי "נושים בגין דרישות בדק" אשר אינם מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף, יהיו נושים רגילים בחברות. 6. במסגרת הצעת הרכישה התחייבה המשקיעה להמשך ביצוע הפרויקטים אליהם התחייבו החברות (המפורטים בנספח 1.1 להצעה), תוך העמדת ההון הנדרש לצורך המשך הפעילות. באשר לפרויקטים שהסתיימו, התחייבה המשקיעה כי החברות תטפלנה ותבצענה תיקוני בדק בגין אותם פרויקטים בהם קיימות ערבויות בדק כמפורט בנספח 11 להצעת הרכישה (להלן: הנספח). עוד נקבע כי בגין כל ערבות הכלולה בנספח שתוחזר לבנק, ישלם הבנק ולא קופת ההסדר סך של 25% משווי הערבות שהוחזרה לידו בערכה ליום ההשבה. אין חולק על כך שפרויקט המערערת נכלל בנספח. 7. ביום 10.1.2017 הגישה המערערת בקשה לאכוף את הסדר הנושים, באופן שבו החברות, באמצעות המשקיעה, יחויבו בביצוע תיקוני הבדק בפרויקט. בהחלטתו מיום 16.2.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה להתקבל, שכן מהוראות ההסדר והצעת הרכישה עולה מפורשות חובתן של החברות, באמצעות המשקיעה, לבצע תיקוני בדק בפרויקט כמבוקש על ידי המערערת (להלן: ההחלטה הראשונה). על החלטה זו הגישו החברות והמשקיעה בקשה לעיון חוזר לאור השאלות העקרוניות שעלו מבקשת המערערת ונוכח ההשלכות הרוחביות של ההחלטה על ביצוע ההסדר. ביום 11.6.2017 נדרש בית המשפט המחוזי לבקשה זו והבהיר כי אין המדובר בבקשה לעיון חוזר, אלא מהות הבקשה הינה הבהרת החלטתו הקודמת שלא הייתה נהירה כל צרכה (להלן: ההחלטה השנייה). הובהר כי לא היה בכוונתו לחייב את החברות בביצוע עבודות תיקוני בדק מעבר לסכום הערבות הבנקאית. כן צוין כי כל פרשנות אחרת תשפר שלא כדין את סטטוס הנשייה של כל הנושים בגין דרישות לתיקוני בדק, ותהפוך אותם, לגבי החלק העולה על סכום הערבות הבנקאית שברשותם, מנושים רגילים לנושים מובטחים. 8. לשלמות התמונה יצוין כי על ההחלטה השנייה הגישה המערערת בקשת רשות ערעור (רע"א 5610/17), בה טענה כי בית המשפט המחוזי תיקן למעשה את החלטתו הראשונה בהיעדר סמכות. בקשתה זו נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 2.1.2018 (השופט נ' הנדל) ונקבע כי במתן ההחלטה השנייה פעל בית המשפט בסמכות. 9. הערעור שלפנינו עניינו אפוא בשאלת פרשנותו של הסדר הנושים אשר קיבל כאמור תוקף של פסק דין ביום 6.12.2016. וביתר דיוק – האם מחויבות המשיבות בביצוע תיקוני הבדק עבור המערערת רק עד לסך גובה הערבות הבנקאית המוחזקת על ידה, או שמא עליהן לבצע את כל תיקוני הבדק הנדרשים לטובתה, ללא כל תלות בגובה הערבות. טענות המערערת 10. לטענת המערערת, הוראותיו המפורשות של הסדר הנושים קובעות שעל המשיבות לבצע תיקוני בדק באופן מלא בפרויקטים המנויים בנספח להצעת הרכישה. הוראות אלו לא סויגו ולא נקבעה לגביהן כל אפשרות חלופית, ובוודאי לא צוין כי המשיבות יכולות לבחור שלא לבצע תיקוני בדק תמורת חילוט הערבות הבנקאית. כך, במסגרת ההסדר התחייבה המשקיעה לבצע תיקוני בדק לנושים אשר מחזיקים בערבות בנקאית, בהתאם להסכמים הקיימים ועל פי דין, ללא כל תנאי או סייג. כלומר, ההסכם בין המערערת לבין המשיבה, וכן התוספת להסכם שהגדירה במדויק את אחריות המשיבה לבצע תיקוני בדק, מחייבת גם את המשיבות. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הגדיר מפורשות מיהו הגוף שיבצע את תיקוני הבדק וגם לא קבע מועדים לתחילת ביצועם. לטענת המערערת, הואיל והשליטה בחברות עברה לידי המשקיעה זה מכבר, ברי שיש לחייבה בביצוע תיקוני הבדק במלואם. 11. לשיטת המערערת, נוכח נוסחו הברור של ההסדר שהוצג בפני הנושים, ממנו עולה באופן חד-משמעי כי על החברות לבצע את תיקוני הבדק, אין מקום להתחקות אחר כוונת הצדדים. שכן מרבית הנושים שהצביעו בעד או נגד ההסדר, לא היו שותפים כלל למשא ומתן לגיבושו והצבעתם התבססה אך על נוסחו. משנוסח ההסדר, הועמד להצבעת הנושים ואושר – הוא יצא מידיהן של המשיבות ולא ניתן עוד לשנותו בדיעבד. לטענת המערערת יש להקיש לעניין זה מההלכה הנוהגת באשר לפרשנות תקנון חברה, אשר אף הוא פונה לציבור רחב מזה של מנסחיו, ולגביו נקבע כי יש להיצמד לנוסח הכתוב של התקנון ואין מקום להיזקק לכוונת המנסחים. יתר על כן, ככל שיש ספק באשר לפרשנות הוראות ההסדר, יש להחיל את "כלל הפרשנות נגד המנסח". 12. לחלופין, נטען כי גם בחינת כוונת הצדדים, ולכל הפחות, כוונת החברות והמשקיעה, אינה יכולה לסייע למשיבות להשתחרר מחובתן שעה שכוונה זו הובעה בפירוש גם לפני אישור הסדר הנושים וגם לאחריו. כך, בדיון שהתקיים ביום 6.12.2016 לפני בית המשפט המחוזי, דקות ספורות טרם אישור הסדר הנושים, הודיע בא-כוח המשקיעה (דאז) לבית המשפט ולנושים כי המשקיעה לוקחת בחשבון שייתכן ועלויות תיקוני הבדק תעבורנה את גובה הערבויות הבנקאיות שבידי הנושים שזכאים לתיקוני בדק. בעניין זה הצביעה המערערת על דברי בא-כוח המשקיעה בפרוטוקול הדיון בבית המשפט כדלקמן (עמ' 61-62): "יש 106 מיליון ש"ח ערבויות, זה לא אומר שעלות הבדק תהיה 106 מיליון. יכול להיות שהכסף שהוא יצטרף להשקיע בעבודות הבדק יהיה גבוה יותר ויכול להיות גם פחות... הוא ידע שבערבויות הבדק זה יעלה לו יותר ובתביעות הוא יהנה יותר, במקומות אחרים הוא ישלם יותר, הוא שקלל זאת עד למצב שכל פעם שהוציאו ממנו עוד טיפה ועוד טיפה...". מצג חד-משמעי זה שהציגה המשקיעה בפני הנושים, לפיו היא תבצע את תיקוני הבדק אף שייתכן ועלותן תעלה על סכומי ערבויות הבדק היווה כמובן שיקול מהותי בהצבעתם של הנושים. דברים אלו שנאמרו לפני אישור ההסדר מצטרפים לדברי בא-כוח החברות והמשקיעה, שהובאו לאחר אישור ההסדר, בדיון שהתקיים ביום 10.1.2017 ולפיהם: "אני לוקח אחריות על פרויקטים שעליהם יש ערבות בדק... אם זו הייתה ערבות בדק בנספח 11, שני התנאים היו מתקיימים, אז לקחתי אחריות לבצע שם את הבדק...". כל אלו, בצירוף הסעיפים הרלוונטיים בהסדר הנושים, אשר נוסחו על ידיהם או לכל הפחות על דעתם, מעידים כי לא רק שניתנה התחייבות מפורשת לביצוע תיקוני בדק באופן מלא בפרויקט, אלא שהמשקיעה אף הצהירה בפני הנושים ובפני בית המשפט, עובר לאישור הסדר הנושים, כי היא צופה את האפשרות לפיה עלות תיקוני הבדק עשויה להיות גבוהה מגובה הערבויות. מדובר אם כן בלקיחת סיכון מחושב וכללי ההשתק והמניעות כובלים את המשיבות במצגיהן. 13. עוד מוסיפה המערערת וטוענת כי גם אם ביצוע תיקוני בדק בסכום העולה על גובה הערבות עשוי להפוך אותה למעין נושה מובטח (דבר המוכחש על ידה), הפסיקה הכירה באפשרות לשנות במסגרת הסדר נושים את סדרי העדיפות המקובלים בדיני הפירוק – הן בהתייחס לקבוצות הנושים השונות והן בהתייחס לנושי אותה קבוצה, בינם לבין עצמם. עיקרון זה חל מקל וחומר כאשר קיים טעם עסקי ברור לכך, שהרי הנחת המוצא של המשקיעה הייתה שעלותם הכוללת של תיקוני הבדק בכלל הפרויקטים בהם ניתנו ערבויות בדק תהא נמוכה משמעותית מסך הערבויות שבידי הנושים, וכך, על פי הוראות הסדר הנושים, המשקיעה תקבל 25% מערך הערבויות שתוחזרנה לבנק. על כן, הסדר הנושים הבחין כדין בין קבוצת הנושים בעלי ערבויות בנקאיות – לגביהם יש לבצע תיקוני בדק, לבין אלו שאין בידיהם ערבויות בנקאיות – לגביהם אין לבצע תיקוני בדק. תגובת משיבות 1-4 (החברות והמשקיעה) 14. לטענת המשיבות אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ודין הערעור להידחות. פרשנות המערערת משוללת יסוד ואף חותרת תחת כללי היסוד בהליכי חדלות פירעון מפני שהיא משדרגת את מעמדם של הנושים מחזיקי ערבויות הבדק, שהינם נושים המובטחים עד גובה הערבויות הבנקאיות המוחזקות בידיהם, לכדי נושים מובטחים שנשייתם אינה מוגבלת ותוצאתה חיוב החברות להענקת תיקוני בדק בסכום בלתי מוגבל. כך, הודעת הערעור מבקשת לצקת להסדר הנושים הוראות אשר אינן עולות בקנה אחד עם המנגנונים הקבועים בו. 15. נטען כי סעיפי הצעת הרכישה וההסדר אכן מעגנים את התחייבות המשקיעה, בשם החברות, לטיפול וביצוע תיקוני בדק בפרויקטים שהסתיימו וקיימות בהם ערבויות בדק. אלא שהתחייבות החברות לביצוע תיקוני הבדק קשורה קשר הדוק להחזר ערבויות הבדק לידי הבנקים וצמצום הנשייה המובטחת של החברות תוך קבלת תמורה בגין כך. על פי המנגנון הקבוע בהצעת הרכישה, בגין כל ערבות הכלולה בנספח להצעת הרכישה שתוחזר לידי הבנק אשר הנפיק אותה, תשולם לידי החברות על ידי הבנק סך של 25% משווי הערבות שהוחזרה, וככל שזו תחולט – תשולם תמורתה על ידי החברות. כך, גובה הערבות הבנקאית מגדיר את הסכום לגביו מובטח הנושה מחזיק הערבות ומעבר לכך דינו כנושה רגיל. 16. המשיבות טענו כי פרשנות הוראות ההסדר לפיה החברות בבעלותן החדשה העניקו התחייבות בלתי מוגבלת בסכומה לביצוע תיקוני בדק אינה סבירה. גם הוראותיו המפורשות של ההסדר אינן תומכות בטענת המערערת לפיה נושה המחזיק בערבות בדק זכאי לקבלת תיקוני בדק בכל היקף שיידרש וללא כל קשר לסכומה של הערבות הבנקאית המוחזקת בידו. 17. עוד נטען כי בית משפט של חדלות פירעון הוא הגורם הנכון והראוי לפרשנותו של הסדר נושים אשר אושר על ידו. בית המשפט אשר עסק באישור הסדר הנושים, מכיר את האינטרסים השונים של הצדדים ואף היה מעורב באופן פעיל בגיבוש ההסדר ועל כן הוא המוסמך לדון בסוגיות הנובעות ממנו ובתוך כך לפרשו וליישמו בקשר עם מחלוקות או סוגיות העולות כתוצאה מביצועו. הוראות ההסדר מבחינות בצורה מפורשת בין נושים להם דרישות לתיקוני בדק המחזיקים בערבויות בנקאיות אוטונומיות לבין נושים אשר אינם מחזיקים בערבויות כאמור ומעמדם כנושים רגילים. מכאן שטענת המערערת לפיה הפסיקה הכירה באפשרות לשנות במסגרת הסדרי נושים את סדרי העדיפויות המקובלים בדיני הפירוק אינה רלוונטית במקרה זה. הדיון אשר מעלה המערערת ביחס לנחיצות כוונת הצדדים ואופן הפרשנות של הוראות הסדר הנושים הינו תיאורטי, שעה שבית המשפט המחוזי, הבקיא במורכבות הסדר הנושים ואשר אף נטל חלק פעיל בגיבושו הסופי, אמר את דברו ביחס לפרשנות הנכונה שיש לצקת להוראותיו. 18. באשר לטענת המערערת ביחס למצגים שהוצגו על ידי בא-כוח המשיבות באותה עת במסגרת הדיון לאישור הסדר הנושים, נטען כי אמירתו התייחסה לכך כי המשקיעה צופה שיתכן מצב לפיו יהא עליה להשקיע סכומים גבוהים יותר מהתמורה שצפויה להתקבל בידה מהשבת הערבויות הבנקאיות לידי הבנקים. קרי, ההשקעה בביצוע העבודות תחרוג מ-25% משווי הערבויות, המהווה את התמורה לביצוע תיקוני הבדק. מכאן, כי אין באמירה זו של בא-כוח המשיבות כדי להוות אינדיקציה או תמיכה לטענותיה של המערערת ופרשנותה את הוראות ההסדר. תגובת הנאמנים 19. גם לטענת הנאמנים דין הערעור להידחות. נטען כי הסדר הנושים אינו מאפשר לנושה לקבל תיקוני בדק מעבר לסכום הערבות שברשותו, וכל פרשנות אחרת תשנה שלא כדין את סטטוס הנשייה של נושה כזה ותהפכו מנושה רגיל (באשר לסכום שעולה על גובה הערבות), לנושה מובטח. הוראות ההסדר נועדו למנוע את מימושן של ערבויות הבדק, כאשר הבנקים מצדם הסכימו לתגמל את החברות בגין כל ערבות בדק שתוחזר. כך תימנע הגדלת הנשייה של הנושים המובטחים ויגדל הסיכוי של הנושים הרגילים לקבל כספים. 20. לחיזוק טענתם הפנו הנאמנים בתגובתם לסעיפים מסוימים מתוך הוראות ההסדר והצעת הרכישה לעניין תיקוני הבדק, המבהירים כי נושה מובטח אשר הנפיק לבקשת מי מהחברות ערבויות בדק, יישאר נושה מובטח בחברה על פי השעבודים הרשומים לטובתו. כן הפנו הנאמנים את תשומת הלב לסעיפי ההסדר הקובעים כי נושים בגין דרישות לתיקוני בדק אשר מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף שהונפקה לבקשת מי מהחברות יהיו זכאים להמשך שירותי תיקוני הבדק על ידי החברה הרלוונטית בהתאם להסכמים הקיימים ועל פי דין, וכי נושים בגין דרישות לתיקוני בדק שאינם מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף יהיו נושים רגילים בחברה הרלוונטית. 21. לטענת הנאמנים, מהוראות אלו עולה כי נושה הדורש תיקוני בדק ויש בידיו ערבות בנקאית יהיה זכאי לכאורה לממשה ככל שלא יקבל תיקוני בדק, אך מעבר לכך דינו ככל נושה רגיל אשר צריך להגיש תביעת חוב בגין החוב כלפיו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שגם התמריץ הכלכלי לחברות בביצוע תיקוני הבדק הוא החזר בסך של 25% משווי הערבויות שיושבו, קרי נגזרת של היקף הערבויות. מכל האמור עולה כי סכום הערבות הבנקאית מגביל את הסכום לו זכאי הנושה לתיקוני בדק ומעבר לכך הינו נושה רגיל. לעומת זאת, קבלת עמדת המערערת תוביל למצב אבסורדי בו לאחר שמזמין העבודה יממש את מלוא הערבות שבידיו, יזכה מעבר לכך לגבות את מלוא נשייתו על ידי חיוב החברות לבצע את כל תיקוני הבדק הנצרכים (מעבר לסכום הערבות), בעוד הנושים המובטחים יקבלו פחות ממנו. 22. בנוסף, כפי שטענו המשיבות, גם הנאמנים הבהירו כי בית המשפט שאישר את הסדר הנושים הוא הגורם הרלוונטי ליישומו ופרשנותו, וסמכותו של בית המשפט נמשכת גם לאחר אישורו. היחשפותו של בית המשפט למערך האינטרסים השונים במסגרת גיבוש הסדר נושים ומעורבותו במסגרת זו, כפי שאירע גם במקרה זה, משליכה גם על מידת המעורבות המוקנית לו לפירוש ההסדר בהתעורר מחלוקת. בבחינת למעלה מן הצורך נטען כי הפיכת מחזיקי הערבויות הבנקאיות להבטחת תיקוני הבדק לנושים מובטחים ואף לנושים "בדין קדימה" עומדת בניגוד ללשון הסדר הנושים והרציונאלים העומדים מאחוריו. המערערת לא הצביעה על כל טעם להחריג את קבוצת מזמיני העבודה שהערבות הבנקאית שהחזיקו מוצתה, מקבוצת הנושים הרגילה, ולא ספקה כל טעם "לזכאותה" לביצוע מלוא תיקוני הבדק. דרישת המערערת לקבלת תיקוני בדק בלתי מוגבלים אינה הוגנת, חסרת תום לב ועלולה להביא לסיכול הסדר הנושים ופגיעה בכלל הנושים. תגובת כונס הנכסים הרשמי 23. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת הנאמנים לפיה דין הערעור להידחות. מכוח סעיף 350(ט1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק) מוקנית לבית המשפט הסמכות להבהיר ולפרש פשרה או הסדר לאחר אישורם. הסעיף האמור מתיישב גם עם הוראת תקנה 36 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002, לפיה פשרה או הסדר שאישר בית המשפט, דינם כדין פסק דין אך ניתן לשנותם או לבטלם באישורו. מעבר להוראות החוק המפורשות, סמכות בית המשפט של חדלות פירעון בכל הנוגע להסדר הנושים, אף לאחר אישורו, הוכרה בפסיקה, בין היתר משום שלצורך אישור הסדר החוב נפרשה בפני בית המשפט התמונה המלאה של מפת האינטרסים העומדים בבסיס הסדר הנושים המוצע. מתן סמכות כאמור לבית המשפט שאישר את ההסדר הגיונית גם משיקולי יעילות משפטית. על כן, במסגרת החלטתו השנייה פעל בית המשפט המחוזי בהתאם לסמכותו לפרש ולהבהיר את ההסדר שאישר, וביקש אך להבהיר את החלטתו הראשונה, אשר נגעה לאופן יישום הסדר הנושים שאושר על ידו. 24. בנוסף, אין המדובר, כטענת המערערת, בסטייה מהוראות ההסדר. הוראות ההסדר קובעות כי נושים בגין תיקוני בדק אשר אין בידם ערבות בנקאית בתוקף לכיסוי הוצאות תיקוני הבדק הינם נושים רגילים, זאת לעומת נושים בגין תיקוני בדק אשר בידם ערבות בנקאית בתוקף, אשר יהיו זכאים להמשך שירותי תיקוני הבדק. הוראות ההסדר מתיישבות היטב עם החלטת בית המשפט מושא הערעור ודווקא הפרשנות הדווקנית אותה מבקשת המערערת להעניק להסדר הנושים אינה מתיישבת עם הוראותיו המפורשות של ההסדר כמו גם עם מושכלות היסוד אשר בבסיסו, התכליות אותן הוא נועד להגשים והאיזון העדין שנערך בין האינטרסים השונים ואשר הביאו לעיצוב ההסדר כפי שאושר על ידי בית המשפט. נטען כי קשה להעלות על הדעת כי הסדר הנושים נותן עדיפות לנושים רגילים, באופן אשר מעלה אותם לדרגת נשייה בדין קדימה. אין כל בסיס לאפליה בין נושים בגין תיקוני בדק אשר אוחזים בידם ערבות בנקאית לבין אלה אשר אינם אוחזים בערבות, וזאת בהתייחס לסכום אשר מעבר לסכום הערבות. 25. עוד נטען כי אמנם הסדר נושים יכול שיגבר על סדרי הנשייה על פי דין, אך יחד עם זאת, עת באים הצדדים לפרש את ההסדר וליישמו, הרי שלא ניתן להתעלם ממפת האינטרסים הראשונית של הנושים. פרשנות המערערת הופכת למעשה את פירמידת הנשייה על ראשה, ללא כל טעם מסחרי-עסקי, ועל כן אינה סבירה ואינה יכולה לעלות בקנה אחד עם כוונת הצדדים להסדר. קבלת פרשנותה של המערערת משמעה סיכול הסדר הנושים והליכי ההבראה של החברות. חיוב החברות בבעלותן החדשה לביצוע עבודות תיקוני הבדק ללא הגבלה בסכום אינו סביר, ויוביל לסיבוב שני של חדלות פירעון תוך זמן קצר ולקריסת הסדר הנושים. תשובת המערערת 26. בהתייחס לטענת המשיבים לפיה בית משפט של חדלות פירעון הוא המוסמך לפרש את הסדר הנושים, טוענת המערערת כי יש להתייחס לפרשנותו הראשונית להסדר בהחלטתו מיום 16.2.2017. נטען כי ייתכן ששינוי עמדתו של בית המשפט נעוץ בבקשה לעיון מחדש שהגישו החברות, שבעקבותיה הסכימו כל הצדדים המעורבים למעט המערערת לכך שחֵלֶף ביצוע תיקוני הבדק יש לחלט 100% מסך הערבות שבידי המערערת. 27. לעניין "החשש" כי חיוב המשיבות בביצוע תיקוני הבדק למערערת עלול להביא לסיכול ההסדר, טוענת המערערת כי המשיבות נמנעו מלהציג את תחזיות עלות תיקוני הבדק שלהן, ולכן כלל לא ברור מהי ההשקעה הכספית הכרוכה בתיקוני הבדק ואם תוצאותיה מביאות להפסד או שמא לרווח. בנוסף, ההתחייבות לביצוע תיקוני בדק באופן מלא למי שיש לו ערבויות בדק ניתנה מתוך הנחה שבמרבית הפרויקטים, היקף תיקוני הבדק יהיה נמוך וייתכן שאף אפסי, בעוד שעל כל ערבות שלא מומשה יקבלו החברות 25% מסכום הערבות. 28. עוד לטענת המערערת, טענת הנאמנים לפיה מתן שירותי תיקוני הבדק למערערת ישפר את סטטוס הנשייה של כל מי שאין לו ערבות, אינה מובנת. כאמור, בעלי ערבויות הבדק הוגדרו כקבוצה הזכאית לקבל שירותי תיקוני בדק. כמו כן, ובניגוד לטענת המשיבים, ביצוע תיקוני בדק לא יהפוך את המערערת לנושה מובטח על כל החוב, שהרי ישנם חובות נוספים שלא נכללים בתיקוני הבדק, לגביהם הגישה המערערת תביעת חוב על סך של כ-31 מיליון ש"ח. דיון והכרעה 29. השאלה העיקרית העומדת להכרעה בערעור היא מהי פרשנותו הנכונה של ההסדר, ובכלל זה גם הצעת הרכישה הנכללת בו, ביחס להיקפם של תיקוני הבדק אותם מחויבות המשיבות לבצע. האם אכן, כטענת המערערת, המשיבות מחויבות בביצוע כלל תיקוני הבדק המלאים לנושים המחזיקים בערבות בדק, ללא כל תנאי או סייג, או שמא, כטענת המשיבות, גובה הערבות הבנקאית הוא שמגדיר את הסכום בו מובטח הנושה מחזיק הערבות ומעבר לכך דינו כנושה רגיל. 30. נקודת המוצא לבחינת שאלה זו מצויה בהוראות ההסדר והצעת הרכישה. כאמור, הוראות ההסדר מבחינות בין קבוצות הנושים השונות לעניין המנגנונים שנקבעו לפירעון חובותיהם. הסעיף המרכזי לענייננו הוא סעיף 5.7 להוראות ההסדר, שכותרתו "נושים בגין דרישות בדק" ולפיו: 5.7.1. "נושים בגין דרישות בדק אשר מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף שהונפקה לבקשת מי מהחברות יהיו זכאים להמשך שירותי בדק ע"י החברה הרלוונטית בהתאם להסכמים הקיימים ועל פי דין". 5.7.2. "נושים בגין דרישות בדק אשר אינם מחזיקים בערבות בנקאית בתוקף יהיו נושים רגילים בחברה הרלוונטית וזכויותיהם ככל שיוכרעו על פי תביעת חוב שתוגש על ידם יהיה כנושה רגיל מקופת ההסדר לכל דבר וענין...". בהתאמה, על פי סעיף 11.1 להצעת הרכישה, נקבע כי החברות תטפלנה ותבצענה תיקוני בדק בפרויקטים שהסתיימו ובהם קיימות ערבויות בדק כמפורט בנספח להצעה. עוד נקבע בסעיף האמור, כי בגין כל ערבות שתוחזר לבנק, ישלם הבנק לחברות סך של 25% משווי הערבות. ובלשון הסעיף: "החברות תטפלנה ותבצענה עבודות בדק בפרויקטים שהסתיימו בגין בהם קיימות ערבויות בדק כמפורט בנספח 11 להצעתנו. לצורך הבדק תוקם חברה נפרדת שתמומן ע"י החברה. החברה תפעל כמשק סגור. בגין כל ערבות הכלולה ברשימה נספח 11 שתוחזר לבנק ישלם הבנק ולא קופת ההסדר סך של 25% משווי הערבות שהוחזרה לידו בערכה ליום ההשבה. חולטה ערבות הכלולה בנספח 11 ישולם הכסף מקופת החברות." על פי פשוטו של מקרא אפוא, ההוראות האמורות אינן מגבילות את חבות המשיבות בביצוע תיקוני הבדק עד לסכום הערבות הבנקאית שבידי הנושה ונראה כי ניתן אף לומר שההיפך הוא הנכון. הוראת סעיף 5.7.1 להסדר קובעת מפורשות כי נושה המחזיק בערבות בנקאית בתוקף זכאי להמשך שירותי תיקוני הבדק בהתאם להסכמים הקיימים. מהוראה זו עולה כי התוספת להסכם, שנחתמה בין המערערת לבין המשיבה, ובמסגרתה התחייבה המשיבה לתיקון כל הליקויים שנתגלו לאחר מסירת הפרויקט – מחייבת את המשיבות בתיקון כלל הליקויים ואין הן מוגבלות דווקא בסכומה של הערבות הבנקאית. מסמך נוסף המחזק את פרשנות המערערת הינו הנספח להצעת הרכישה אשר מגדיר באופן מפורט את רשימת כלל הפרויקטים שהסתיימו ולגביהם יהיו המשיבות מחויבות בביצוע תיקוני בדק. כאמור, פרויקט המערערת נכלל בנספח ועל כן עולה כי יש רגליים לסברת המערערת לפיה על החברות לבצע תיקוני בדק באופן מלא בפרויקט. 31. כפי שמקובל בדרך כלל וכך גם במקרה זה, אין ספק כי ההתחייבות לביצוע תיקוני הבדק נועדה להביא להשבתן של ערבויות הבדק מושא הנספח ובאופן זה לצמצם את הנשייה המובטחת של החברות ובהתאם להגדיל את סיכוייהם של הנושים הרגילים לקבל מנה גדולה יותר מנשייתם. המשקיעה ביקשה לקחת על עצמה את התחייבויות החברות לביצוע תיקוני בדק בגין אותם הפרויקטים המנויים בנספח וזאת בתמורה לקבלת 25% מכל ערבות בנקאית שתוחזר לידי הבנקים. ברי כי מאחורי ההתחייבות שהמשקיעה לקחה על עצמה עומד הגיון כלכלי, לפיו תיקוני הבדק בהם תחויב יהיו בעיקרם עבודות תיקון ליקויים שגרתיים, שעלותן הכוללת לא תעלה ואף יתכן, כפי שקיוו המשיבות, שתפחת מסך של 25% מסכום הערבויות הבנקאיות בכלל הפרויקטים המנויים בנספח. כפי ששמענו מבא-כוח המשיבות בדיון, נכזבה תוחלתן להרוויח מהחזרת כלל הערבויות הבנקאיות, ולמצער, הרווח מכך קטן בהרבה מתחזית הרווח שלהן עובר לחתימת הסדר הנושים. התברר כי לצורך תיקון כלל הליקויים שנתגלו בפרויקט, נדרשת השקעה כספית משמעותית הנאמדת בסך של כ-3 מיליון ש"ח. זאת, כאשר יתרת סכום ערבות הבדק בגין הפרויקט עומדת כאמור על סך של כ-877,000 ש"ח בלבד. מדובר אם כן בליקויים משמעותיים העולים בהרבה על סכום הערבות הבנקאית, שיש להניח כי המשקיעה לא הייתה נכונה ליטול על עצמה, במסגרת הסדר הנושים (מבחינת המשקיעה, סכום התיקונים שכדאי לה לבצע אינו עולה על רבע מ-877,000 ₪, דהיינו, כ-220,000 ₪). מכל מקום, ככל שקיים ספק לגבי פרשנות הסדר הנושים ואומד דעת הצדדים, יבואו דיני הפירוק ויכריעו את הכף. 32. במקרה זה אין המדובר בחוזה שהוא בבחינת "חי הנושא את עצמו", כי אם בהסדר נושים. לפיכך, הקביעה האמורה שלשון החוזה מחייבת את אכיפתו אינה סוף פסוק לעניין מחויבותן של המשיבות לביצוע תיקוני הבדק המלאים בפרויקט ויש לבחון מהי השפעתם, אם בכלל, של דיני חדלות הפירעון על פרשנות ההסדר. 33. דיני קדימות הנשייה בגוף חדל פירעון מושתתים על שני עקרונות השלובים זה בזה – עיקרון השוויון ועיקרון העדיפות המוחלטת. עיקרון השוויון נחשב באופן מסורתי ל"עיקרון העל" שבבסיס דיני הנשייה ומשמעו כי נושים לא יועדפו זה מזה בפירעונם, כי אם ייפרעו מנכסי החייב בשיעור שווה מתוך חובם (סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל); סעיף 330(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות); דוד האן דיני חדלות פירעון 470 (2009) (להלן: האן); ע"א 2717/10 רו"ח מנחם רהב בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר הנושים נ' אינטרלינק מסחר בינלאומי בע"מ (28.8.2012); ע"א 3760/03 עמרן נ' נאמן על נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט(5) 735 (2005); ע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' ‏Better Place Inc, פסקה 28 (13.12.2017)). שוויון זה אינו "עיוור" לסוגי הנושים השונים ותחולתו היא אך בין נושים בעלי מעמד שווה. זאת, מאחר שלצידו קיים עיקרון חשוב אחר של כיבוד זכויות מוקנות (ראו: רע"א 6649/04‏ ארגון הקניות של מושבי הדרום והמרכז בע"מ נ' אליאב (11.2.2007); ע"א 3760/03 עמרן נ' צמיר, פ"ד נט(5) 735 (2005); יחיאל בהט "תחולתו של עיקרון השוויון בדיני שיקום חברות" מאזני משפט ב 281 (התשס"ב) (להלן: בהט)). כך, על פי עיקרון העדיפות המוחלטת, כאשר לחַיָּיב שני נושים או יותר, ואחד מהם נהנה מעדיפות בפירעון לעומת זולתו, הנושה העדיף זכאי להיפרע במלוא חובו תחילה, טרם שייפרע הנושה שלאחריו ולו במקצת חובו. בהתאם, החובות המובטחים ייפרעו במלואם תחילה, אחריהם ייפרעו חובות "בדין קדימה" (לפי סעיף 354 לפקודת החברות; וראו גם: סעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל) ולבסוף ייפרעו החובות הבלתי-מובטחים. כאמור, בין הנושים השייכים לאותה קטגוריה יחול עיקרון השוויון (האן, בעמ' 471-472). 34. על מנת לקיים את עיקרון השוויון בין הנושים, הסדר פירעון החובות של גוף חדל פירעון הוא בעל אופי קולקטיבי ולא פרטני, ותכליתו למנוע תביעות פרטיות נפרדות העלולות להביא להעדפה פסולה של נושה אינדיבידואלי ואגב כך לפגיעה בטובת הכלל. כל חריגה מחובת השוויון, ולו ביחס לנושה אחד, פוגעת בשאר הנושים, בהינתן העובדה כי מסת נכסי החברה חדלת הפירעון אינה מספיקה על מנת לאפשר את פירעון מלוא חובותיה. העדפת נושה אחד מקטינה את כלל המסה העומדת לחלוקה, ובמקביל לכך, את שיעורו של החלק היחסי בפירעון חובות החברה שישולם לכלל נושיה (ע"א 2146/06 אריה ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק‏ (18.11.2010); בהט, בעמ' 285). יפים לעניין זה דברי השופטת א' פרוקצ'יה בעניין רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799, 806 (4.8.2003): "הצורך בהסדרת חלוקה שוויונית והוגנת של נכסי החברה בפירוק בין נושיה צומח מן ההנחה שאין די נכסים כדי לספק את התביעות כולן. בחברה אינסולבנטית מתחייב קיומו של הסדר חלוקת נכסים על-פי כללים מוגדרים בחוק, והסדר זה אינו מתיישב מהבחינה הערכית, המוסרית והכלכלית עם מציאות שבה כל נושה המקדים לתבוע בבית-המשפט– זוכה, והאחר שהתמהמה בהגשת תביעה משפטית יצא וידיו על ראשו". 35. אכן, גם לעיקרון השוויון גבולות, ולעיתים נסוג הוא מפני שיקולים נוגדים. במסגרת שיקום חברה בדרך של הסדר נושים, ניתן לאשר הסדר החורג מסדרי העדיפויות הרגילים, וזאת אף מבלי שנתקבלה לכך הסכמה פרטנית של כל הנושים הנפגעים כתוצאה מכך. מקום שבו קיימת הסכמה של רוב הנושים בכל אסיפת סוג, המחזיקים יחדיו בשלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובכפוף לאישור בית המשפט – ניתן לכפות את ההסדר על מיעוט נושים המתנגד לו ואף לסטות באופן זה מעיקרון השוויון בין נושים (סעיף 350(ט) לחוק; ע"א 3782/09 לגין אריזות מזון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (25.2.2014)). כך, במסגרת הסדר נושים ניתן ליצור מנגנונים שונים של סדרי תשלום חובות לנושים בהתאם לנסיבות העניין ובלא כפיפות לסדרי הנשייה על פי דין – זאת הן בהתייחס לקבוצות הנושים השונות והן בהתייחס לנושים המסווגים לאותה קבוצה (וראו: ע"א 6010/99 עו"ד דוד ששון נ' כונס הנכסים הרשמי (20.9.2001)). במקרים מתאימים יאשר בית המשפט אף הסדר שיש בו אי-שוויון מסוים, אך זאת שעה שאין מדובר באי-שוויון חמור וקיימת הצדקה להעדפת מי מהנושים (וראו למשל: ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5) 97 (1999); פר"ק (מחוזי י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצנית הדסה נ' Hadassah Women's Organization of America Inc. (22.5.2014)). 36. ואולם, עיקרון השוויון ניצב תמיד כנקודת המוצא בדיני חדלות הפירעון, וכל סטייה ממנו היא בגדר חריג שיש להצדיקו (וראו למשל: ע"א 2223/99‏ קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ''ד נז(5) 116 (9.7.2003)). כמו כן, סמכותם הרחבה של ממלאי תפקידים בהליכי חדלות פירעון לבנות מודלים מגוונים של סדרי תשלום חובות לנושים, כפופה לכללי הגינות בסיסיים כלפי כל מי שעשוי להיות מושפע מן ההסדרים, ולבית המשפט סמכות ואף חובה לפקח על כך במסגרת תפקידו לאשר או לדחות את תוכנם של הסכמים כאמור (ע"א 10650/08 אלישיוב נ' כונס הנכסים הרשמי (14.11.2010)). 37. אכן, כאשר אושר ההסדר על ידי רוב הנושים, לא ימהר בית המשפט להפעיל את סמכותו ולהתערב בהחלטתם, שכן ההנחה היא כי הם הנמצאים בעמדה הטובה ביותר להעריך אם ההסדר מיטיב עימם, אם לאו (ע"א 9555/02‏ זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538 (1.9.2004); ע"א 3782/09 בעניין לגין אריזות מזון בע"מ, פסקה 15). אלא שלא בכדי נדרש אישורו של בית המשפט להסדר, ובמקרים חריגים של חוסר סבירות או חוסר הגינות ישתמש בית המשפט בסמכותו ויימנע מאישורו של הסדר, חרף העובדה שאושר על ידי רוב הנושים. כך ייעשה למשל, כאשר הוכח כי ההסדר כרוך בהפרת דין, נוגד את תקנת הציבור או נגוע בפגם יסודי שנפל באופן קבלתו. כך ייעשה גם כאשר ההסדר פוגע פגיעה ממשית ולא מוצדקת בעיקרון השוויון בין נושים (וראו לדוגמה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים: פר"ק (מחוזי י-ם) 59344-01-12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (23.10.2012); פר"ק (מחוזי ת"א) 1585-09‏ אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך (1.8.2010); פר"ק (מחוזי ת"א) 12230-04-12 דלק נדל"ן בע"מ נ' רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ (27.9.2012); פר"ק (מחוזי ת"א) 49085-11-11 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי (23.9.2012)). עוד מקדמת דנא, התבטא בית משפט זה (כב' השופט י' זוסמן) באופן הבא: "בית-המשפט אינו רק משרד רישום של הסדר, אפילו באה עליו הסכמת בעלי החוב כדרוש, ואינו נותן את הגושפנקה שלו להסדר עם נושים כדבר שבשיגרה. אמנם, לכאורה, בעלי החוב מטיבים מבית-המשפט לדעת אם מועיל להם ההסדר אם לאו, ומשזכתה הצעת ההסדר לרוב גדול של בעלי חוב, לא יחלוק עליה בית-המשפט אלא מטעמים כבדי משקל. אך בית-המשפט חייב לסרב את אישורו להסדר, אם יש בו משום פגיעה בהגינות המסחרית. אישור של הסדר כזה אינו עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. שיקול-הדעת לגבי אישור ההסדר - שיקול-דעת מסחרי הוא. אך מקום שאיש עסקים סביר לא היה נותן ידו להסדר, אף בית-המשפט לא יעשה כך" (ע"א 303/66‏ כונס הנכסים הרשמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' יצחק ו-רחל סגיב בפשיטת-רגל, פ"ד כ(4) 368, 370-371 (1966)). 38. בענייננו, אכיפת הוראותיו של הסדר הנושים באופן אשר יחייב את המשיבות בביצוע כלל תיקוני הבדק בפרויקט, ללא כל הגבלה בסכום, משמעותה למעשה מתן עדיפות מובהקת למערערת על פני נושים אחרים בגין תיקוני בדק שאין ברשותם ערבות בנקאית. ברי כי בכל הנוגע לתיקוני הבדק שעלותם אינם עולה על סכום הערבות שברשותה, עדיפות זו הינה מוצדקת. אלא שבעניינו מדובר במתן עדיפות למערערת גם בהתייחס לסכום אשר עולה על סכום הערבות שברשותה, ללא שקיים לכך כל הגיון כלכלי או הצדקה אחרת. אדרבה, ככלל, יש ליתן להסדר הנושים פירוש העולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון, כאשר ניתן לחרוג ממנו רק כאשר קיים נימוק כבד משקל לכך. ברם, המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי הסטייה מעיקרון השוויון נועדה להגשים תכלית ראויה המצדיקה את החריגה כאמור. על כן, על אף שבחינת ההסדר במשקפי דיני החוזים בלבד עשויה הייתה כאמור להביא לתוצאה שונה – יהיה זה בלתי צודק להעניק לנושים בגין תיקוני בדק בעלי ערבות בנקאית, עדיפות על פני נושים אחרים בעלי זכויות שוות. 39. בנוסף לכך שכל חריגה מעיקרון השוויון תפורש בצמצום, יש להידרש להחלטת בית המשפט המחוזי בהתייחס למסגרת ההליך כולו ולהיקף סמכותו של בית משפט של חדלות פירעון בעת אישור הסדר נושים ופרשנותו. כידוע, הלכה היא לפנינו כי בית המשפט של חדלות פירעון הוא בעל מומחיות ייחודית בתחום חדלות הפירעון והוא המוסמך לדון בכל ענייניה של חברה או יחיד בהליכי חדלות פירעון, תוך שניתנו לו לשם כך סמכויות רחבות בהקשרים שונים (ראו: ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק), פסקה 19 (29.10.2017) וההפניות שם (להלן: עניין עמותת גני חב"ד)). במסגרת זו, סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון להבהיר ולפרש הסדר נושים לאחר אישורו הוכרה זה מכבר בפסיקה והיא נובעת, בהליכי הבראה והקפאת הליכים, מסעיף 350(ט1) לחוק, הקובע כדלהלן: 350(ט1). בית המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף קטן (ט) או לפי סעיף 350יג מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות הפשרה או ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם. סמכות בית המשפט של חדלות פירעון אינה מוגבלת אפוא רק לדיון בהליך הסדר הנושים עצמו והיא נמשכת גם לאחר אישור הסדר הנושים. זאת, בין היתר משום שלצורך אישור ההסדר נפרשׂה בפני בית המשפט של חדלות פירעון התמונה המלאה של מפת האינטרסים העומדים בבסיס הסדר הנושים המוצע ועליו ליתן מענה כוללני ומקיף, המביא בחשבון את השלכות ההסדר על כלל הגורמים המעורבים. בית המשפט של חדלות פירעון הוא זה המודע למשמעות המלאה של ההסדר על הנושים ועל החברה, על המשך התנהלותה או חדלות פירעונה ועל כן הוא זה שיכול לבחון את ההליך המתנהל לפניו "במבט על", על כל השיקולים והאינטרסים השונים הקשורים אליו. דברים אלו נכונים הן לשלבים הראשונים בתהליך אישור ההסדר, והן לשלבים שלאחר אישורו, ככל שעולות סוגיות שיש בהן כדי להשפיע על ההסדר ועל הזכויות והחובות של הצדדים לו (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (26.4.2015); ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited (13.7.2016); פר"ק (מחוזי ת"א) 11478-06-13 אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (29.12.2014)). 40. יתר על כן, בית משפט זה התבטא בעבר כי בית משפט של חדלות פירעון מהווה "שותף פעיל" בהליך יצירת הסדר נושים, באופן שיש בו כדי ליתן משנה תוקף לפרשנות ההסדר על ידי בית המשפט. על כן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בפרשנות להסדר שניתנה על ידי בית המשפט שההסדר נעשה בפיקוחו (ע"א 7652/09 עו"ד יצחק מולכו נ' עו"ד אמנון לורך, פסקה 15 (11.4.2011); עניין עמותת גני חב"ד, בפסקה 32; וראו גם ע"א 303/66 בעניין סגיב). בענייננו, לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי כי אין לחייב את המשיבות בביצוע עבודות תיקוני הבדק מעבר לסכום הערבות הבנקאית. וכך קבע: "ברי כי אם נכונה הפרשנות שלה טוענת המשיבה שיש לייחס להחלטה, אזי היא אמורה לחול על כלל הנושים של החברות, לרבות נושים רגילים שגם הם יהיו זכאים כמו המשיבה לאכוף את נשייתם על החברות וכזאת לא יעלה על הדעת. אבהיר שקבלת עמדת המשיבה תיצור היעדר הבחנה בין נושה שקיבל ערבות בנקאית לבין נושה רגיל שכן בכל מקרה תחויבנה החברות לשלם לו את מלוא נשייתו, בין בביצוע בעין ובין בתשלום כספי, וכזאת לא הייתה כוונת הצדדים והדבר אינו מתיישב עם הסדר הנושים שאבחן בין אלה." מהחלטתו זו עולה בבירור כי הפרשנות אותה מבקשת המערערת להעניק להסדר אינה מתיישבת עם התכליות אותן הוא נועד להגשים, ועם האיזונים בין האינטרסים השונים שהביאו לעיצוב ההסדר כפי שאושר על ידי בית המשפט. כאמור, נקודת המוצא היא כי אין בסיס לאפליה בין נושים בגין תיקוני בדק אשר בידם ערבות בנקאית לבין אלה אשר אין בידם ערבות בנקאית – בכל הנוגע לסכום אשר עולה על גובה הערבות. על כן, היה ויש לאמץ את סברת המערערת לפיה המשיבות מחויבות בביצוע תיקוני בדק מלאים מעל סכום הערבות, על מנת שלא תיווצר הבחנה שרירותית בין הנושים השונים הדורשים תיקוני בדק (אלו המחזיקים בערבות ואלו שאינם), יש מקום לכאורה לחייב את המשיבות בביצוע תיקוני בדק ללא תלות בסכום הערבות גם לנושים שאין ברשותם כלל ערבות בנקאית. ברם, פרשנות זו תוביל לעיוות נשייתי גדול יותר ולהעדפתם של נושים בגין תיקוני בדק על פני נושים רגילים אחרים, ולהפיכתם למעשה של כל נושי תיקוני הבדק מנושים רגילים לנושים מועדפים. העדפה זו עשויה להיות משמעותית מאוד, וכל זאת מבלי שנמצאה לה כל הצדקה עקרונית בענייננו. על כן, חזקה כי בית המשפט של חדלות פירעון, אשר היווה כאמור "שותף פעיל" בהליך יצירת הסדר פשרה, לא אישר סטייה זו מעקרונות היסוד שעומדים בבסיס דיני חדלות הפירעון. כך גם הבהיר בית המשפט בהחלטתו השנייה ולא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטתו זו ובפרשנותו להסדר. 41. גם טענת המערערת לפיה בהסתכלות כוללת ייתכן שהמשיבות אף עשויות להרוויח מתיקוני הבדק – אינה מעלה או מורידה לענייננו. אכן, אין כלל וודאות שחיוב המשיבות בביצוע עבודות הבדק למערערת אכן יוביל לסיכול הסדר הנושים והליכי ההבראה של החברות. אלא שלטענה זו אין נפקות לצורך ההכרעה במחלוקת שנתגלעה בענייננו ואין בה כדי "להכשיר" פעולה המנוגדת לעיקרון השוויון המהותי כאמור. 42. סיכומו של דבר, על אף שבחינת פרשנות ההסדר המילולית הדווקנית עשויה הייתה להביא לתוצאה שונה כאמור, במקרה זה עולה כי השפעתם של דיני חדלות הפירעון על פרשנות הסדר נושים הינה מכרעת ומובילה לחיוב המשיבות בביצוע תיקוני הבדק עבור המערערת – רק עד לסך גובה הערבות הבנקאית המוחזקת על ידה. כך אכן הבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו השנייה, על פיה התקבלה עמדת המשיבות, ולא נמצא כל פגם בהחלטתו זו, המביאה לידי ביטוי את עיקרון השוויון באופן מיטבי. לאור האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור, אך בנסיבות העניין, לא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: תמימת דעים אני עם חברי השופט ד' מינץ כי בראי דיני חדלות פירעון, אין מקום להתערב בפרשנות של בית המשפט המחוזי להסדר הנושים – ולפיה, חיוב המשיבות בביצוע תיקוני בדק עבור המערערת מוגבל לגובה הערבות הבנקאית שנמסרה בידיה להבטחת ביצוע התיקונים; ומשמע שביחס לתיקוני בדק שעלותם גבוהה מסכום הערבות, אין עדיפות לנושים שמחזיקים בערבות בנקאית על פני נושים אחרים שאינם מחזיקים בערבות. תוצאה זו מתבקשת גם משום שההסדר נעשה בפיקוחו ותחת שרביטו של בית המשפט שאישר את ההסדר, תוך שהוא אמון על פרטיו, על הרקע לו, ועל תכליתו. ומכאן, שנודע יתר תוקף ומשקל להכרעתו בנוגע למחלוקת שנפלה בין הצדדים בנוגע לפרשנות הוראות ההסדר. כל פרשנות אחרת היה בה כדי ליצור אפליה בלא בסיס והצדקה בין נושים בעלי מעמד שווה. אני מצרפת אפוא את הסכמתי לחוות דעתו של חברי כי דין הערעור להידחות. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏כ"ו בשבט התשע"ח (‏11.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17006790_N09.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il