סנפורסט בע"מ נ. מוסכי צמח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 679/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 679/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערערות: 1. סנפרוסט בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מוסכי צמח בע"מ 2. פארס שאדי 3. נעם נקש 4. עליזה נקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 840/05 (המאוחד עם ת"א 414/06) מיום 5.12.07 שניתן על ידי כב' השופט ש' ברלינר בשם המערערות: עו"ד שבת לוי, עו"ד מירב דניאל בשם המשיבה 1: עו"ד דניאל מישור, עו"ד אלטמן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר), בו נקבעה אחריותה הבלעדית של המערערת 1, סנפרוסט בע"מ (להלן: חב' סנפרוסט) לנזקי עובדי החברה, שנפגעו בתאונה שאירעה במפעלה, ונדחתה טענתה וטענת המערערת 2, מגדל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: שתיהן יחדיו המערערות) לפיה על המשיבה 1, מוסכי צמח בע"מ (להלן: המשיבה או חב' צמח) לשאת באחריות משותפת לתאונה בשל רשלנותה התורמת. חב' צמח שולבה בהליך התובענה מכח הודעת צד ג' שהוגשה כנגדה. רקע 2. ביום 10.11.2003 נפגעו שני עובדים, הם התובעים בתובענה העיקרית, בתאונת עבודה שארעה במפעל חב' סנפרוסט. התאונה ארעה תוך כדי שימוש במלגזה, השייכת לחב' צמח, שזו השכירה לחב' סנפרוסט בהשכרה תיפעולית. העובדים אמורים היו להתקין מנוע במסוף שבאולם הייצור, ולצורך כך הורמו לגבהים על ידי המלגזה, כשהם מצויים בתוך "סל-אדם" מאולתר שהותקן על המלגזה. בעת שעסקו בעבודה בגבהים, ניתק לפתע הסל מן המלגזה והם נפלו לקרקע ונפגעו. 3. במסגרת הדיון בתובענה התבררה ראשית השאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים". שאלה זו נענתה בשלילה בפסק דין חלקי מיום 15.1.2007. משכך, נותרה בידי התובעים עילה בנזיקין כנגד חב' סנפרוסט, מעסיקתם. התובעים טענו כי החברה העמידה אותם בסיכון בלתי סביר כאשר נדרשו לבצע עבודות בגובה ניכר, כשהם מצויים בסל בלתי תקני המותקן על מלגזה; ולא נקטה אמצעי זהירות ראויים להגן מפני אפשרות נפילה. כן צויין, כי אותה עת לא היה במפעל ממונה בטיחות מזה שלושה חודשים, תוך הפרת צו שניתן בענין זה כנגד החברה. 4. חב' סנפרוסט הודתה באחריותה בנזיקין כלפי התובעים, אלא שהיא טענה לאחריות משותפת של חב' צמח עקב התרשלותה היא בגרימת התאונה. 5. טענתה העיקרית של חב' סנפרוסט כלפי חב' צמח היא כי זו האחרונה התרשלה במתן שירותי תחזוקה וטיפול במלגזה; לא בדקה אם ברגי התפסניות במלגזה היו מהודקים. לדבריה, ברגים אלה התרופפו במהלך הזמן, והדבר איפשר את הינתקות הסל מן התורן, ביחד עם מיתקן הצידוד, שהיה קשור למלגזה. נטען כי מצבם הרופף של הברגים היווה עילה עיקרית לתאונה, עד כי מחדליה של חב' סנפרוסט, ובהם הסל הבלתי תקני, היו בעלי השפעה שולית בלבד לקרות הארוע. חב' צמח שללה כל אחריות לקרות התאונה ולנזק שארע בעקבותיה. לטענתה, התאונה ארעה בשל התקנתו של סל מאולתר בלתי תקני אשר היא, ורק היא, הביאה לתאונה שארעה. נטען, כי לחב' צמח אין כל קשה לסל המאולתר. היא לא ידעה על התקנתו על ידי חב' סנפרוסט, ועל השימוש שנעשה בו במפעלה. חב' סנפרוסט נמנעה מלדווח לחב' צמח על השימוש בסל המאולתר, ואילו ידעה חב' צמח על הדבר, היא היתה מצביעה על הסיכון הרב הטמון בכך, ואם השימוש בו היה נמשך, היא היתה אף נמנעת מלהמשיך ולהשכיר לחב' סנפרוסט את המלגזה. קביעות פסק הדין קמא בענין אחריותה של חב' צמח 6. משחב' סנפרוסט הודתה באחריותה לקרות התאונה, עיקר הדיון בבית משפט קמא התמקד בטענותיה ביחס לאחריותה של חב' צמח לארוע זה. בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי מדובר במלגזה תוצרת טויוטה, אליה מחובר דרך קבע מתקן צידוד שסופק לחב' סנפרוסט על ידי חב' צמח. המתקן מהודק אל התורן באמצעות תפסניות, שכל אחת מהן מעוגנת למקומה על ידי שני ברגים שאחיזתם מאובטחת הן על ידי ראש הבורג, המשוקע לתוך התפסנית, והן על ידי אום רגיל שבצדו אום מיוחד מפלסטיק, המיועד למנוע את התרופפות הבורג מאחיזתו. כן הובהר, כי על פי התוויית היצרן נדרש טיפול שוטף במלגזה, ונדרש לוודא אם יש צורך בהידוק הברגים, וזאת אחת למאה שעות עבודה של מנוע המלגזה. 7. בית משפט קמא קבע בפסק הדין כי השימוש בסל המאולתר כרוך בסיכון רב. הוא אינו מבטיח את שלום האנשים המצויים בו, ויוצר כח כבידה ולחץ ניכרים על המלגזה, התורן ומיתקן הצידוד המחובר אליו. ההבדל בין הסל המאולתר לבין סל תקני הוא, בין היתר, במרחק הנוסף שזרועות הסל המאולתר יוצרות, המרחיקות באופן ניכר את מרכז הכובד של הסל מן התורן. בארוע הנדון גורם זה יצר לחץ גבוה בהרבה מן המותר, אשר פעל על המלגזה, התורן ומיתקן הצידוד עובר לתאונה. הסל המאולתר היה גם פתוח בצדדיו ובלא רשת הגנה המונעת נפילה ממנו, כפי שארע במקרה זה. כן נפסק, כי הסל נקשר למלגזה בשתי שרשראות ברזל מאולתרות שאמורות היו למנוע את התהפכות הסל במקרה של תקלה. אחת השרשראות נקרעה בשל לחץ כבד שהופעל עליה על ידי הסל בעת תיקון מנוע המסוף שבמהלכו ארעה התאונה. 8. לאחר ניתוח הראיות, קבע בית המשפט קמא כי חב' סנפרוסט התרשלה התרשלות רבתי בגרימת התאונה בכך שאיפשרה שימוש בסל הבלתי תקני והמסוכן ובשרשראות הברזל שלא היו חזקות די הצורך, תוך העמדת המלגזה תחת לחצים וכוחות שהיא ומתקן הצידוד המחובר אליה לא נועדו לשאת. לדברי בית המשפט: "הסטייה מן הנדרש היתה כה חמורה, עד שסביר יותר בעיני שהינתקות המתקן עם הסל ארעה חרף תקינות התפסניות והברגים עובר לתאונה. אף שאין זה מוחלט כי ברגי התפסניות היו מהודקים בחוזקה, ואף אם יש מקום לחשש שמא לא נעשתה כיאות בדיקת אנשי צמח בקשר לכך, לא שוכנעתי שאכן כך היה". 9. בית המשפט המשיך וקבע, כי אפילו ניתן לייחס לחב' צמח חלק קטן, יחסית, בגרימת התאונה, הרי שאילו נעשה שימוש בסל תקני, קיימת סבירות גבוהה כי התאונה היתה נמנעת, השרשרת לא היתה ניתקת ממקומה והעובדים לא היו נופלים מן הסל לקרקע (פסקה 8). 10. בית המשפט קמא התייחס בפירוט לכל אחת מן העדויות שהובאו בפניו ביחס לשאלות האם ברגי התפסניות במלגזה היו רופפים, האם הדבר תרם לתאונה, ומה אחריות חב' צמח לתאונה. מאחר שעיקרי הערעור נוגעים לעדויות אלה, נפרט בתמצית את עיקריהן: רפי לוי, מנהל האחזקה של חב' סנפרוסט, העיד במשפט כי מספר שעות לאחר התאונה נוכח כי התפסניות של מתקן הצידוד משוחררות, והברגים שהיו אמורים לחזק אותן משוחררים. עם זאת, בהודעתו במשטרה יומיים לאחר הארוע לא התייחס לענין זה כלל. ישראל דוד, עובד אחר בחב' סנפרוסט, העיד כי לא הבחין בשום דבר שאינו כשורה במלגזה לאחר התאונה. עם זאת, ידוע לו שרפי לוי ראה ברגים משוחררים לאחר המקרה. ויקטור עיון, מפקח מטעם משרד העבודה, העיד כי הסיבה העיקרית לתאונה נבעה מהתרופפות הברגים והתפסניות, אולם הוא הסתמך בענין זה לא על ידיעתו האישית אלא על הערכותיו של המהנדס גייצמן, שמסר חוות דעת מקצועית מטעם חב' סנפרוסט. חוות דעתו של המהנדס גייצמן לא הוגשה באופן פורמלי במשפט, ועורכה לא הוזמן להחקר עליה. אלון שמש, מהנדס מכונות נתן חוות דעת מטעם חב' סנפרוסט. על פיה, התאונה נגרמה מכך שהתפסניות של מערכת הצידוד היו משוחררות, ולא מהיותו של הסל בלתי תקני. הוא ציין, כי למרות שהסל היה אכן בלתי תקני, ומפעיל המלגזה לא נמצא במושבו בעת התאונה, לא אלה היו הסיבות לתאונה. לדבריו, כל מי שהסתכל על המלגזה יכול היה לראות שהברגים משוחררים. לשאלה שהוצגה לו בעדותו בבית המשפט כיצד קרה שבביקורו במפעל יומיים לאחר התאונה הוא מצא כי הברגים במלגזה מהודקים היטב הוא השיב, כי מישהו חיבר בין התקן הצידוד לבין המלגזה לאחר התאונה. בהקשר לכך העיד רפי לוי כי אנשי חב' צמח הגיעו למפעל למחרת התאונה וחיזקו את הברגים והתפסניות, והחזירו את המלגזה לעבודה. בחוות דעתו של המהנדס מנחם גייצמן שהוגשה לחב' סנפרוסט, צויין כי התאונה נגרמה בשל כך שהתפסניות התחתונות של התקן הצידוד נמצאו מחוץ לקורה התחתונה של התקן הצידוד, ולכן לא מלאו את תפקידן במניעת התהפכותו של הסל. כאמור, חוות דעת זו לא הוגשה כראייה, והמהנדס גייצמן לא הוזמן לעדות, ולפיכך ההסתמכות על חוות דעת זו אינה אפשרית הן מטעמי קבילות והן מטעמי משקל. על פי חוות הדעת של המומחה ביקלס, התאונה יכלה להתרחש רק כתוצאה משימוש בכח מכני של המלגזה, ושום כח אחר לא יכול היה לגרום להיפוך במקרה זה. תפסניות התקן הצידוד לא חוזקו למקומן ובכך איפשרו את יציאת התקן הצידוד ממקומו ואת נפילתו של הסל. כן נקבע כי חב' צמח לא ווידאה כי כל בורג יהיה מהודק במצב שימנע את התאונה. מהנדס הבטיחות מר ברקוביץ שהוזמן אף הוא על ידי חב' סנפרוסט, העיד כי ברגי התפסניות היו חופשיים בעת התאונה, וטען כי היה על חב' סנפרוסט לבצע בדיקה יומיומית בכל עת לפני שהמלגזן יפעיל את הכלי. הוא הוסיף, כי אילו נעשה שימוש בסל תקני, יש סבירות גבוהה כי נפילת העובדים לקרקע היתה נמנעת. אבי נוסקין, הבעלים והמנהל של חב' צמח, העיד בבית המשפט כי כשבועיים-שלושה לפני התאונה המלגזה נבדקה בידי טכנאי מוסמך מטעם המוסך, וכי הוא מיוזמתו דאג לכך שיבוצעו מטעם חב' צמח טיפולים מונעים בכלי אחת לשבועיים עד שלושה. הוא עצמו הגיע למקום התאונה כשעתיים לאחר התרחשותה, והעיד כי נסיונות שנעשו למשוך את מתקן הצידוד על מנת לנתקו מהמלגזה לא צלחו וזאת מאחר שהברגים היו מחוזקים ומהודקים היטב. בית המשפט עיין גם בצילומים שצולמו על ידי צלם משטרתי זמן לא רב לאחר התאונה, והתרשם מהם כי התפסניות נמצאו במקומן והברגים היו מהודקים. 11. בית המשפט קמא סקר את מכלול הראיות וחוות הדעת שהוצגו בפניו וקבע על פיהם קביעות של מהימנות. הוא מצא, כי אמירות עובדי סנפרוסט ביחס למצבם הרופף של הברגים בעת התאונה אינן אמינות, והן נועדו להרחיק מהם ומהחברה את עיקר האחריות לתאונה. לעומת זאת, עדותו של העד נוסקין מטעם חב' צמח נראתה מהימנה בעיניו. על יסוד קביעות אלה, הוא הסיק את המסקנות הבאות: על התורן ומתקן הצידוד הופעל כח ניכר בעת ארוע התאונה, העולה בהרבה על המותר. אסור היה להעמיס על זרועות המלגזה מתקן המרוחק אל מעבר לזרועות המזלג, דבר שהיווה גורם לחץ ומשקל על המתקן כולו, ועל הברגים והתפסניות, הרבה מעל המותר, תוך יצירת סיכון מיוחד, לחץ וכוח שהמלגזה, מתקן הצידוד והתפסניות לא נועדו לשאת. כמו כן, משקל העובדים שנמצאו בסל היה ניכר, ונמצא בו התוף שהוסר מן המסוע, שמשקלו כ-70 ק"ג. אפשר, שהוא גם נפל לסל בעת הטיפול בו מלמעלה. המלגזה לא עמדה בכל אלה, ואז ארעה התאונה, וקריעת השרשרת במהלכה. בית משפט קמא אינו שולל אפשרות כי הברגים השתחררו מעט ובאופן פתאומי, עקב הלחץ האמור. מכל מקום, הוא קובע, כי אילו היה בנמצא סל תקני, ושרשראות תקינות, השרשרת לא היתה נקרעת והעובדים לא היו נופלים מתוך הסל. אף שאנשי חב' צמח היו חייבים בחיזוק ברגי התפסניות, בית המשפט מצא כי לא הוכח שהם התרשלו בתפקידם שכן לא הוכח כי מצב הברגים היה בלתי תקין עובר לתאונה. כן נקבע, כי אנשי חב' צמח לא היו חייבים לצפות כי חב' סנפרוסט תסטה סטייה כה חמורה מחובת הזהירות החלה עליה בהתרת חיבורו של הסל המאולתר למלגזה, ובהתרת כניסתם של עובדים לסל זה לצורך ביצוע עבודות בגובה ניכר. טענת חב' סנפרוסט כלפי חב' צמח נדחתה, אפוא. על קביעות אלה נסב הערעור. הערעור טענות המערערות 12. חב' סנפרוסט מודה, כאמור, כי היא אחראית לתאונה ולנזקיה. עם זאת, היא וחב' הביטוח טוענות לאחריותה המשותפת של חב' צמח לנזקי התאונה, ואף לאחריותה העיקרית לגרימת התאונה. לדברי המערערות, חב' צמח התרשלה בכך שלא בצעה טיפולים ותיקונים במלגזה ובהתקן הצידוד במסגרת התחייבותה על פי הסכם עם חב' סנפרוסט, ועל פי הוראות היצרן. עוד נטען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר קיבל את עדותו של מר נוסקין והסתמך על הצילומים, וזאת בניגוד לעדויות המומחים ושאר העדים שהעידו על מצבם הרופף של הברגים, ועל היותם גורם לתאונה. בהקשר נטען, כי עדותו של העד נוסקין היא, למעשה, עדות יחידה של בעל דין, מגמתית וללא סיוע. מר נוסקין אינו מומחה לענייני בטיחות ואף לא לכלי מלגזות, ואין לקבל את הערכותיו בדבר מהלכה של תאונה שהוא לא היה עד ראייה לה, ובלא שערך כל ניסוי לאישוש הערכותיו. כן אין לקבוע קביעות על פי הצילומים לפיהם הברגים נותרו הדוקים, משהם לא פוענחו על ידי מומחים, ולא נתמכו בעדות הצלם המשטרתי שצילם אותם. עוד נטען, כי על פי כלל "הדבר מדבר על עצמו" המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין), אמור היה נטל ההוכחה לשלילת האחריות לתאונה לעבור לשכם חב' צמח, מאחר שהיא בעלת המלגזה ואחראית לתחזוקתה, וניתנה לה נגישות מלאה לכלי לצורך קיום חובותיה. נטל ההוכחה כאמור עובר לשכמה גם מאחר שהיא בהתנהגותה גרמה לנזק ראייתי בכך שלא תיעדה את טיב ותדירות הבדיקות שערכה במלגזה, ולא הציגה את המסמך המקורי המשקף את מערך הטיפולים השוטף שבצעו אנשיה במלגזה. כן היא לא הבהירה מי הם הטכנאים שנתנו שירות למלגזה בטיפולים השונים שנטען כי נערכו בכלי לפני התאונה ולאחריה, ובכך נמנע מהמערערות לזמן את טכנאי החברה למתן עדות. לפיכך נטען, כי שגה בית המשפט קמא משלא קבע כי חב' צמח לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא התרשלה, בתורת מי שאחראית לתחזוקה התקינה של המלגזה. 13. לטענת המערערות, במחדלים אלה, ובתוצאות שנגרמו בעקבותיהם, התרשלה חב' צמח כלפי הנפגעים בתאונה, ואף הפרה את חוזה ההתקשרות שלה עם חב' סנפרוסט, ויש להטיל עליה, למצער, אחריות משותפת עם המערערות לפיצוי העובדים שנפגעו בתאונה. טיעוני המשיבה 14. לטענת חב' צמח, המלגזה נבדקה כנדרש על ידי בודק מוסמך וטכנאים מטעמה, והיא ביצעה ביוזמתה טיפולים מונעים מדי שבועיים-שלושה, על פי הנדרש בהתאם לנהלים המקובלים. במסגרת טיפולים אלה, נבדקה גם מידת הידוקם של הברגים והתפסניות. הסיבה לקרות התאונה נעוצה בשימוש בסל המאולתר, שהמרחק בינו לבין התורן יצר לחץ רב על חלקי המלגזה, העולה בהרבה על המותר, ונוכח רשלנותה החמורה של חב' סנפרוסט בשמירה על יתר הוראות הבטיחות. 15. לא נמצאה עדות אמינה לכך שלפני התאונה הברגים במלגזה התרופפו. העדויות הסותרות שהוצגו בפני בית המשפט מתייחסות כולן למצב המלגזה לאחר התאונה, וכתוצאה ממנה. עדותו של מר נוסקין לפיה אנשי חב' צמח לא הצליחו לנתק את מתקן הצידוד מהמלגזה לאחר התאונה בשל מצבם ההדוק של הברגים תומכת בעמדה זו של החברה. בחוות דעת המומחה ביקלס צויין, שהיפוך הסל יכול היה להיגרם רק בהעדר התפסניות, ולאור הניסוי שערך במלגזה נקבע, כי הטענה לפיה הברגים המשוחררים הם שגרמו לתאונה אינה נכונה. גם העד שמש העיד כי כאשר הגיע למקום התאונה ראה את הברגים הדוקים, ואילו דבריו בדבר מצבם הרופף התבססה על ניסוי מאולתר שהנחות היסוד שבבסיסו נתונות במחלוקת. העד שמש לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד השתחררו יחדיו ארבעה הברגים בתפסניות, והוא לא היה מודע לדבר קיומו של חומר אלסטי העוטף את הברגים ומונע את פתיחתם העצמית. 16. לטענת חב' צמח, אין להטיל דופי במהימנותו ומומחיותו של מר נוסקין, שעומדים לזכותו נסיון רב שנים בטיפול, תיקונים ותחזוקה של מלגזות, והבנה מקצועית מעמיקה. כל אלה באו לידי ביטוי בעדותו על דבר ביקורו בזירת הארוע בסמוך ממש לאחר התאונה. בכל מקרה, מסקנותיו של בית המשפט קמא מתבססות על ראיות נוספות מלבד עדות זו. עוד נטען, כי חב' צמח לא גרמה כל נזק ראייתי למערערות. בטופסי הטיפול של חב' צמח היתה, מטבע הדברים, התייחסות רק לתיקונים חריגים שביצועם נדרש, ולא לבדיקות של כל בורג ובורג בכלי, במיוחד אם הם נמצאו תקינים. כן נטען, כי המערערות יכלו לבקש מחב' צמח את פרטיהם של הטכנאים אשר בדקו את המלגזה באופן סדיר, ולזמנם לדיון לצורך מתן עדות. משלא עשו כן, אין להן להלין על חב' צמח. דיון והכרעה דין הערעור להידחות. 17. בית המשפט קמא קבע על יסוד הנתונים שהובאו בפניו, ועל יסוד הודאתה של חב' סנפרוסט, כי התאונה נגרמה עקב רשלנות חמורה מצידה. רשלנות זו התבטאה בחיבור סל בלתי תקני לכלי המלגזה, שהיה כרוך בסיכון רב, תוך העמדת המלגזה תחת לחצים וכוחות שהכלי האמור לא נועד ולא היה מסוגל לשאתם. כן נקבע, כי התנהגותה הרשלנית של חב' סנפרוסט היתה כה חמורה, עד כי התנתקות המתקן והסל ארעו על אף שהתפסניות והברגים היו במצב תקין. בית המשפט הוסיף, כי גם אם קיים חשש כי אנשי חב' צמח לא בצעו בדיקה של המלגזה כנדרש, מכל מקום, קיימת סבירות גבוהה כי אילו נעשה שימוש בסל תקני לצורך העבודה, התאונה היתה נמנעת, ונפילת העובדים לא היתה מתרחשת. 18. קביעות בית משפט קמא מצויות כולן במישור העובדתי, ונקבעו לאחר בדיקה מעמיקה ומפורטת של חומר הראיות, ולאור התרשמות בית המשפט הן מהיבט אמינות העדים, והן מהיבט המומחיות והמקצועיות שלהם בעניינים הטכניים עליהם העידו. בית המשפט המחוזי קבע כי התהפכות הסל ונפילת העובדים נגרמה חרף העובדה שהברגים היו מהודקים, בשל השימוש החריג בסל בלתי תקין שנעשה בידי חב' סנפרוסט, ולאחר שלא קיבל את העדויות לפיהן עובר לתאונה הברגים היו משוחררים. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת, המבוססת בעיקרה על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהעדויות שהוצגו בפניו, ועל הערכת משקלן במארג הראייתי הכולל על פי הגיונן הפנימי, ולאחר שהוצלבו עם חוות הדעת, התמונות, והראיות האחרות. מסקנותיו של בית המשפט אינן חורגות מן הסביר ואינן מצביעות על טעות מהותית בולטת בהערכת הראיות, ואין הן מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור (ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט (3) 441, 451-452 (1995); ע"א 10252/05 קרית שדה התעופה נ' מנהל מע"מ, פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל (לא פורסם, 3.3.2008); ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו (4) 45, 55 (1992); ע"א 1293/07 חברת יעקב טל מפעלי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ, פסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן (לא פורסם, 28.7.2009)). 19. פסק הדין מתבסס על מספר קביעות מרכזיות: הראשונה – כי אין בחוות דעת המומחים תמיכה מספקת לעמדת המערערות בדבר אחריותה של חב' צמח לתאונה בשל מצבם הרופף של הברגים; השנייה – על רקע המכלול הראייתי הקיים, יש להתייחס לעדותו של מר נוסקין כעדות אמינה. השלישית – עדויות העובדים של חב' סנפרוסט נועדו להרחיק מהם ומהחברה את האחריות לתאונה, ולכן אין לייחס להם אמינות; הרביעית – חב' צמח לא היתה צריכה לצפות את התנהגותה הרשלנית של חב' סנפרוסט מבחינת חיבור הסל הלא-תיקני למלגזה; חמישית – המובלעת בפסק הדין, נטל הוכחת רשלנות חב' צמח מוטל על המערערות, ואין עילה להעברת נטל זה לכתפי חב' צמח. נבחן קביעות אלה בקצרה על רקע טענות המערערות. 20. המערערות משיגות על אי קבלת עדויותיהם של מספר מומחים מטעמן, אשר על פי עמדותיהם, ברגי ההידוק במתקן הצידוד שחובר למלגזה היו משוחררים, וכי מצב זה גרם לתאונה. 21. חוות דעת מקצועיות של מומחים עשויות להיות בעלות חשיבות רבה לצורך מתן מענה לשאלות עובדתיות מורכבות העומדות בפני בית המשפט (ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון, פ"ד לט(4) 463, 465 (1985) (להלן: ענין פדלון); אליהו הרנון דיני ראיות ב 295 (1985) (להלן: הרנון); השוו בפלילים: ע"פ 2457/98 שמן נ' מדינת ישראל 289, 298 (2002)). עם זאת, כלל הוא כי בית המשפט אינו כבול לחוות דעת המומחה, והיא כפופה, ככל ראיה אחרת, לקביעות בדבר מהימנות ומשקל (ענין פדלון, בעמ' 465; ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128 (1993) (להלן: ענין דניה סיבוס); הרנון, בעמ' 305; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 233 (מהדורה עשירית, 2009)). בית המשפט רשאי לסמוך על חוות הדעת כולה, או על חלקה, לברור ממנה רכיבים שאינם מתיישבים עם יתר הממצאים העובדתיים על פי חומר הראיות שנפרש בפניו, או לדחותה במלואה (ענין דניה סיבוס, שם). קיומן של מספר חוות דעת מומחים, שיש בהן מסקנה משותפת, עשוי בדרך כלל לחזק את משקלן היחסי הכולל, אך אין הוא מחייב את בית המשפט לאמצן כנכונות, ורשאי הוא, לדחותן אף בהעדר חוות דעת נוגדת. כך עשוי לקרות כאשר עולות סתירות בין חוות הדעת, כאשר הן מתבססות על מסד עובדתי רעוע, כאשר הן אינן מתיישבות באופן מובהק עם ראיות אחרות, או כאשר אמינותן נפגעת מסיבה כלשהי אחרת (הרנון, בעמ' 305; ע"א 313/68 פלוני נ' פלוני, פ"ד כב(2) 1021, 1027 (1968)). ככלל, בשאלה עובדתית מוגדרת, ניתנת לא אחת עדיפות לראיות ישירות המבטאות מראה עיניים ביחס למצב דברים שארע בפועל, על פני עדויות תיאורטיות של מומחים הנערכות בדיעבד, וזאת במיוחד אם נתגלעו בחוות הדעת קשיים כלשהם (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח(2) 120, 124 (1964); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, פסקאות 70-74 (לא פורסם, 12.7.2010); הרנון, בעמ' 300). 22. בנסיבות הענין, מסקנת בית משפט קמא לפיה ברגי התפסניות היו מהודקים בעת התאונה נעשתה לאחר בחינה של חוות דעת המומחים ושמיעת עדויותיהם, אלא שההתייחסות לחוות הדעת חשפה קשיים שונים בתוכנן של חוות הדעת ועדויות המומחים בבית המשפט, ובתהליך הצלבת עמדותיהם אלו לאלו, ולשאר הראיות. חוות דעת המומחה למלגזות המהנדס גייצמן לא הוגשה כדין, והוא לא זומן לעדות על חוות דעתו. בית המשפט לא נתן משקל רב לחוות דעתו של המהנדס שמש, אשר נשאל, בין היתר, מה הסברו לכך שיומיים לאחר התאונה כשביקר במקום התאונה הברגים במלגזה נמצאו מהודקים, והוא השיב, כי מישהו הידק את הברגים והתפסניות לאחר התאונה; אמירה זו, שחזרה באופן דומה גם מפי העד רפי לוי, מנהל התחזוקה של חב' סנפרוסט, נסתרה על ידי עדותו של העד נוסקין, אשר זכתה לאמונו של בית המשפט. בניתוח בית המשפט את חוות הדעת המקצועיות שהוגשו הודגש, כי הן בנויות על הערכות מקצועיות שלאחר מעשה, ועל היסקים מהנחות יסוד כאלה ואחרות, ובמידה מסוימת על הסתמכות האחד על הערכותיו של האחר, לעיתים גם על חשבון הערכה מקצועית עצמאית. בנסיבות אלה, העדיף בית המשפט העדפה ברורה את עדותו הישירה של מר נוסקין, אשר העיד ממראה עיניו על מצבם של הברגים והתפסניות בסמוך לאחר התאונה. הוא העיד כי טכנאי החברה בדק את המלגזה כשבועיים-שלושה לפני התאונה; כן העיד, כי הגיע הוא עצמו למקום התאונה כשעתיים לאחר התרחשותה, וכי נסיונות שנעשו למשוך את מתקן הצידוד ולנתקו מהמלגזה לא צלחו דוקא מאחר שהתפסניות היו במקומן, והברגים היו מחוזקים ומהודקים. עדות זו נראתה אמינה ובעלת משקל בעיני בית המשפט, וניתנה לה עדיפות, בתורת עדות ישירה אשר תארה את המצב בשטח בזמן אמת, על פני הערכות מקצועיות תיאורטיות שניתנו על ידי אנשי מקצוע לאחר מענה. תמיכה לעדותו הישירה של מר נוסקין נמצאה גם בעדות ישראל דוד, עובד החברה, אשר העיד כי הוא עצמו לא ראה דבר שלא היה כשורה בענין המלגזה לאחר התאונה, אף כי הוא הוסיף, כאמור, בבחינת עדות מפי השמועה, כי ידוע לו שרפי לוי מנהל האחזקה ראה כי הברגים משוחררים. כן נתמכה עדותו של מר נוסקין בצילומים שצולמו על ידי צלם משטרתי בסמוך לאחר התאונה ובהם נראים הברגים והתפסניות מהודקים היטב לעין הלא-מקצועית. הצילומים מהווים ראיה קבילה ואמינה, ובית המשפט רשאי היה להסיק מעיון בהם על מצב הברגים והתפסניות שעות ספורות לאחר התאונה, ולא היה חייב להיזקק לעדות מומחה לצורך כך (ע"פ 382/75 חמיס נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 729, 742-745 (1976); הרנון, בעמ' 319-320; יעקב קדמי על הראיות חלק שני 878-881 (2009)). 23. על רקע הקשיים בחוות הדעת התיאורטיות שהוצגו בפניה, ולאור האמון שרחש בית המשפט לעד מטעם חב' צמח שנמצא לו חיזוק גם בראיות אחרות, העדפת הערכאה הדיונית את העדויות המבוססות על התרשמות ישירה ממראה עיניים נראית סבירה. מנגד, בית המשפט קבע כי עדותם של עובדי חב' סנפרוסט, לפיהן הברגים נמצאו משוחררים לאחר התאונה, לא נמצאו אמינות בעיניו אלא מגמתיות מתוך ניסיון להרחיק מהם ומהחברה את האחריות לתאונה. אין ניגוד בין הנחה זו לבין הודאת חב' סנפרוסט באחריותה לתאונה, נוכח ניסיונה להטיל על חב' צמח את האחריות העיקרית לתאונה. סיכומו של דבר - האמון שנתן בית המשפט בעד נוסקין מטעם חב' צמח, וחוסר האמון בעובדי חב' סנפרוסט נקבע על פי התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מעדויות שהובאו בפניו במשפט. על פניו, מדובר בקביעות מהימנות סבירות, המתיישבות עם המכלול הראייתי הקיים, ולא נמצא טעם להתערב בקביעות אלה (ע"א 6203/07 קרדוש נ' קרדוש, פסקה 14 (לא פורסם, 4.2.2010); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 224 (מהדורה שניה, 2008); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 760 (1995); השוו: ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 663-665 (1978)). 24. המערערות טענו עוד כי הכרעתו של בית המשפט מתבססת כולה על עדות יחידה של העד נוסקין בלא שניתן לה סיוע, ובלא הנמקה של בית המשפט מדוע החליט להסתפק בעדות יחידה, כנדרש על פי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). לא מצאתי יסוד לטענה זו. 25. סעיף 54 לפקודת הראיות קובע: 54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ... (3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; העד נוסקין היה אמנם מעוניין בתוצאות המשפט לטובת חב' צמח, המנוהלת על ידו, ומצויה בבעלותו. אולם לעדותו נמצא סיוע וחיזוק בעדויות אחרות ובתמונות, ולכן אין מדובר בעדות יחידה. כך, למשל, העד ישראל דוד העיד כי לאחר התאונה לא הבחין בשום דבר שאינו כשורה במלגזה, גם אם לאחר מכן התייחס, בבחינת עדות מפי השמועה לכך שמנהל האחזקה רפי לוי ראה שהברגים משוחררים 3 ימים לאחר התאונה. עדותו הישירה של ישראל דוד, המתבססת על מראה עיניו הוא מחזקת את עדות מר נוסקין. יתר על כן, עדותו של רפי לוי לוקה בסתירה פנימית ממשית משהוא העיד, מצד אחד, כי כמה שעות לאחר הארוע ראה שהתפסניות והברגים במלגזה משוחררים, אולם בהודעתו במשטרה לא נאמר דבר בענין זה. לכל אלה מצטרפים הצילומים, שגם בעין בלתי מקצועית הסיק בית המשפט מעיון בהם כי הברגים והתפסניות לא היו משוחררים בסמוך לאחר התאונה. בצד כל אלה, ואפילו היתה עדותו של מר נוסקין עדות יחידה, בית המשפט הבהיר היטב את הטעמים להסתמכותו עליה, משמצאה ראויה לאמון, בעוד העדויות האחרות נראו בעיניו בחלקן מגמתיות, ובחלקן מבוססות על הערכות מקצועיות תיאורטיות שחסרה בהן התרשמות מיידית וישירה ממראה עיניים בזמן אמת. 26. לאור קביעות אלה של בית משפט קמא, שעיקרן בכך שלא הוכח כי נפל פגם בברגים ובתפסניות שבכלי המלגזה, ממילא נדחית טענת חב' סנפרוסט לתרומת אחריותה של חב' צמח לתאונה. התאונה נגרמה, על פי קביעות בית המשפט קמא, משימוש בלתי תקין במלגזה על ידי חיבור סל בלתי תקני, מאולתר וכבד, מאובטח בשרשראות מאולתרות, שלא התאים לייעודו. לא הוכח כי חב' צמח ידעה על שימוש חריג כזה, ולא נטען כי יכלה והיתה חייבת לצפות אפשרות כזו. לא היתה ציפיות מצידה למעשה התרשלות כזה מצד חב' סנפרוסט, ולנזק הצפוי בעקבותיו, ואחריותה בענין זה לא הוכחה. 27. אציין להשלמת הדברים, כי לטענותיה של חב' סנפרוסט בענין היפוך נטל ההוכחה לאור סעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעד עצמו) ובשל קיומו של נזק ראייתי לא הובא כל ביסוס שהוא – בין משפטי ובין עובדתי. מכל מקום, יסודות סעיף 41 לפקודה אינם מתקיימים במקרה זה, ולו מן הטעם שלנתבעת, היא חב' צמח בענייננו לא היתה שליטה מלאה על הנכס ממנו נגרם הנזק בעת ארוע התאונה, ולא מתקיים התנאי כי הארוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהיא התרשלה מאשר עם המסקנה כי נקטה זהירות סבירה. אשר לנזק הראייתי – אין יסוד לטענה כי רמת התיעוד הנדרשת בבדיקות שנערכו למלגזה על ידי טכנאי חב' צמח חייבה התייחסות מפורטת בטופס הבדיקה לבדיקת הברגים, גם במקום שהם נמצאו תקינים. מכל מקום, חב' סנפרוסט יכלה לבקש לקבל את פרטיהם של הטכנאים מטעם חב' צמח שבצעו את הבדיקות ולהזמינם לעדות, וזאת לא עשתה. בנסיבות אלה, אין מקום לטענת נזק ראייתי, העשוי בתנאים מסוימים להעביר את נטל ההוכחה. 28. כללו של דבר – אין להתערב בקביעות בית המשפט לפיהן לא הוכחה טענת המערערות לפיה חב' צמח התרשלה באי ביצוע בדיקות מתאימות למלגזה, וכי מחדליה אלה איפשרו את התהפכות הסל, ואת נפילת העובדים ופציעתם. המערערות תשאנה בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 30,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"א (2.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08006790_R06.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il