אסנת דותן נ. קיבוץ העוגן אגש"ח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6789/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. אסנת דותן 2. מעין דותן 3. נעמה דותן 4. יפעה דותן נ ג ד המשיב: קיבוץ העוגן אגש"ח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 017490-06-17 שניתנה ביום 10.07.2018 על ידי כבוד השופטת א' רבינוביץ-ברון תאריך הישיבה: י"א בסיון התש"ף (03.06.2020) בשם המערערים: עו"ד ארז בורג ועו"ד אמנון דותן בשם המשיב: עו"ד רפאל בן חיים פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערים הגישו כתב תביעה המשתרע על פני 48 עמודים, שבו גוללו "מסכת עוולות מתמשכות וחסרות תקדים" שהמשיב (להלן: הקיבוץ) מבצע כלפיהם מזה עשרות שנים. הקיבוץ הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. בית המשפט קמא בחן בדקדקנות את כל סעיפי כתב התביעה והורה על מחיקת חלק מהעילות והסעדים שנתבקשו מחמת התיישנות. על כך נסב הערעור שבפנינו, בו תוקפים המערערים כל תג ותג בפסק הדין החלקי. 2. נאמר בקצרה כי לא מצאנו ממש בערעור, ואנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נציין כי בית המשפט קמא בחן בזהירות יתרה את כתב התביעה, והנחה עצמו בהלכות הידועות והמוכרות בנושא דחייה על הסף, תוך שהוא יוצא מנקודת הנחה כי כל האמור בכתב התביעה נכון מבחינה עובדתית. בהתאם לכך הותיר בית המשפט על כנה כל עילה שמצריכה שמיעת ראיות ובירור עובדתי. למעלה מן הצורך נוסיף מילים מספר בסוגיית ההתיישנות. 3. בניגוד לנטען על ידי המערערים בכתב התביעה ובערעור, אין מדובר בעוולות נמשכות אלא במעשים ובאירועים שלשיטתם של המערערים יצרו נזק נמשך, כך שמירוץ ההתיישנות מתחיל מהמעשה הנטען (וראו לעניין זה ההבחנות בע"א 9292/07 חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" (6.1.2010)). במקרה דנן, כתב התביעה מתייחס למעשים שלטענת המערערים נעשו בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, ואשר התיישנו זה מכבר. 4. לא מצאנו ממש בטענה לפיה היחסים המיוחדים השוררים בקיבוץ, יחסי "משפחה" כנטען, מקימים יחסי נאמנות נוסח הלכת ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49 (2003). הלכה זו, על-פיה ביחסי נאמנות מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות מעת שכפירתו של הנאמן בנאמנות הובאה לידיעתו של הנהנה, הוחלה בענייני מקרקעין ובנסיבות שונות לחלוטין (וראו גם ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דר, פ"ד נו(5) 280, 287-286 (2002)). במקרה דנן, הסכסוך בין הקיבוץ לבין המערערים היה גלוי וידוע לאורך כל השנים. המערערת 1 אף התייעצה עם עורכי דין כבר בשנת 1995 (נספח 15 לכתב התביעה), כך שברי כי אין מקום להארכת תקופת ההתיישנות. 5. הקיבוץ שינה את סיווגו ל"קיבוץ מתחדש" כבר בחודש יולי 2010. מכל מקום, איננו רואים רבותא בשאלה אם יש לראות את התקנון כאילו תוקן רק עם החלטת הרשם בשנת 2012, באשר אין בכך כדי להשליך על נושא ההתיישנות כפי שנפסק על ידי בית המשפט קמא. 6. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם. בהינתן שהמערערים מתגוררים בקיבוץ וההליך המשפטי כרוך מטבע הדברים בהקצנת עמדות ואינו תורם לאווירה הפסטורלית בקיבוץ, אין לנו אלא לחזור ולהמליץ לצדדים להסדיר את המחלוקת במנגנון של גישור או פישור מחוץ לכותלי בית המשפט. 7. סוף דבר שהערעור נדחה על כל חלקיו. הוצאות ההליך בערכאה זו יישקלו במסגרת פסק הדין של בית המשפט קמא. ניתן היום, ‏י"א בסיון התש"ף (‏3.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18067890_E08.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il