פלוני נ. פקיד סעד לחוק הנוער

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 6779/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פקיד סעד לחוק הנוער 2. פלונית 3. פלונית 4. משרד הרווחה והשירותים החברתיים ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים מיום 16.9.2020 בתנ"ז 38987-08-17 אשר ניתנה על ידי כבוד הנשיא א' חן בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בירושלים (הנשיא א' חן) מיום 16.9.2020 בתנ"ז 38987-08-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בין השנים 2017-2015 התנהלו מספר הליכים בעניינו של המערער ושישה מילדיו הקטינים (להלן: הקטינים), שתחילתם בבקשה של עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) להכריז על הקטינים כנזקקים ולהורות על הוצאתם ממשמורתו של המערער. המשיבות 3-2 (אמם של הקטינים והאפוטרופא לדין שלהם) הסכימו לבקשה, הקטינים הוכרזו כנזקקים, ומאז ניתנה שורת החלטות באשר להארכת צווי ההוצאה ממשמורת ולהסדרי הראייה בין המערער והקטינים. 2. תחילתו של ההליך דנן היא בבקשת המערער מיום 17.8.2017 לחשיפת דו"חות של עובדי מרכז הקשר שבו הוא נפגש עם הקטינים. בקשה זו נדחתה ביום 7.11.2017, אך בהמשך הוגשו במסגרת ההליך בקשות רבות נוספות – ובהן בקשות המערער להטלת סנקציות על המשיב 1 (פקיד סעד לחוק הנוער) ובקשת שירותי הרווחה להארכת צווי הנזקקות של הקטינים. ביום 26.7.2020 הורה בית המשפט על הארכת צווי הנזקקות של הקטינים עד יום 1.8.2021, וכן הכריע במספר בקשות שהגיש המערער להטלת סנקציות על המשיב 1 עקב הפרות נטענות של הסדרי הקשר בין המערער והקטינים. בית המשפט דחה בקשות אלו בציינו: "ראשית, דין הבקשות להידחות בהעדר יריבות בין [המערער] לבין [המשיב 1], אשר עובד בשירותה של עיריית ירושלים. לא נטען וממילא לא הוכח לפניי אחרת, אלא שכל פעולותיו של [המשיב 1] בתיק שלפניי נעשו במסגרת תפקידו ובמסגרת סמכותו לפי דין, ועל כן עומדת לו זכות החסינות מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[". בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטתו לטענות המערער בנוגע להפרת הסדרי הראייה, וציין כי בחודשים האחרונים אכן לא התקיימו מפגשים בין המערער והקטינים נוכח הנחיות משרד הבריאות בנוגע להתפשטות נגיף הקורונה. בית המשפט קבע כי "יש ממש בטענת [המערער] כי איחוריהם של הקטינים למפגשים, מהווה פגיעה בזכויות [המערער] והקטינים, משנגרעות מהם יחידות זמן יקרות, ואין להקל ראש בטענותיו של [המערער] בעניין זה". על כן קבע בית המשפט מספר הנחיות בנושא קיום הפגישות עם הקטינים, והוסיף כי ככל שלמערער תהיינה טענות בנוגע לאיחורים או למפגשים שבוטלו, ביכולתו לפנות לבית המשפט אחת לחודשיים בבקשה מרוכזת (להלן: הסדר הבקשות המרוכזות). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 1.2.2018, לאחר ההכרעה במספר בקשות שהגיש המערער, הורה בית המשפט למזכירות לסגור את התיק – אך משהוגשו במסגרת ההליך בקשות נוספות נפתח התיק ונסגר לסירוגין, והחל מיום 27.7.2020 מסווג התיק כ"סגור". 3. במהלך בירור ההליך הגיש המערער מספר בקשות לפסילת המותב, ובהן בקשה מיום 16.2.2020 (להלן: בקשת הפסלות הקודמת) אשר נדחתה במעמד הדיון שהתקיים באותו היום. בית המשפט פירט בהחלטה מיום 20.2.2020 את הנימוקים לדחיית הבקשה, וערעורו של המערער על כך נדחה בהחלטתי מיום 23.3.2020 (ע"א 1268/20). 4. ביום 6.9.2020 הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת המותב, בה התייחס להחלטות רבות שניתנו בעניינו ומהן עולה, לשיטתו של המערער, "דעה מוקדמת" של המותב נגדו "ודאות קרובה למשוא פנים" כלפיו וכן "חשש למראית פני הצדק". בתמצית, המערער טען כי בית המשפט משית עליו הוצאות "בכדי להביא לסתימת פיו"; נמנע מהטלת סנקציות על המשיב 1 למרות שהלה הפר את הסדרי הראייה והקשר של המערער עם הקטינים, והעניק למשיב 1 חסינות שלא בהתאם להוראות פקודת הנזיקין ]נוסח חדש[; איים על המערער שלא לבקש הטלת סנקציות על המשיב 1; נמנע מתיקון פרוטוקול של דיון שהתקיים בהליך; התיר למשיב 1 להגיש חומרים בזמן הפגרה, בעוד שעל המערער הוטלו הגבלות בנוגע להגשת בקשות; התיר למשיב 1 להגיש מידע עובדתי ללא תצהיר וחוות דעת בלי חתימה; ונמנע מתחימת פרק הזמן ל"מפגשי פיצוי" עם הקטינים כהשלמה למפגשים שבוטלו. בנוסף, המערער סבר כי בית המשפט נוהג ב"אכיפה בררנית" כלפיו בנוגע ליישום המלצות שהובאו בחוות דעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה מיום 30.1.2017. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט התיר למשיב 1 להגיש עדכונים ממנחי האומנה ללא חתימתם, וכי המשיב 1 "מקבל את הקבצים בוורד ומשנה אותם כרצונו בטרם יוגשו לביהמ"ש". עוד טען המערער כי בית המשפט מנע ממנו את "זכותו הדיונית לנהל דיון הוכחות" בהליך, והפנה להחלטה מיום 26.6.2019 בה נדחתה טענתו לפיה אין להאריך את תוקף צווי הנזקקות בהיעדר הליך הוכחות. המערער הוסיף והשיג על העובדה שהליך הנזקקות מוסיף להתנהל בתיק שמסווג כ"סגור", באופן שפוגע לשיטתו בזכויותיו הדיוניות. בהקשר זה הפנה המערער להחלטתו של השופט א' שטיין מיום 1.4.2020 בה נדחתה בקשת המערער להעברת מקום הדיון בהליך, וזאת עקב סגירת התיק (בש"א 1271/20 פלוני נ' פלוני (1.4.2020); להלן: בש"א 1271/20). 5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 16.9.2020, בציינו כי הדרך להשיג על החלטות דיוניות אינה בקשת פסלות אלא הליכי ערעור. בית המשפט הוסיף כי טענותיו של המערער בנוגע לחלק מההחלטות שצוינו בבקשה נדונו ונדחו במסגרת בקשת הפסלות הקודמת, וכי "קיומה של החלטה חלוטה הדוחה את טענת המבקש לקיומה של דעה מוקדמת של מותב זה נגדו מייתרת את הדיון בטענות [המערער]". למרות זאת, הוסיף בית המשפט התייחסות לגופן של טענות המערער. בין היתר, ציין בית המשפט כי טענת המערער לפיה ההוצאות שהוטלו עליו מנעו ממנו להגיב על החלטות אינה מדויקת, וכי "על כך יעיד מספר הבקשות והפניות של [המערער] בתיק". באשר להימנעות מהטלת סנקציות על המשיב 1 הבהיר בית המשפט כי החלטה זו נדונה במסגרת בקשת הפסילה הקודמת, וכי ככל שהמערער מבקש להשיג על הקביעה בדבר היעדר יריבות בינו ובין המשיב 1, יש לעשות כן בערעור. באשר להימנעות מתיקון הפרוטוקול, הבהיר בית המשפט כי אכן לא ניתנה החלטה בבקשה שהגיש המערער לתיקון פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 16.2.2020 – אך זאת עקב חוסר מעש מצד המערער, אשר נמנע מלפעול בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16.3.2020 ולהודיע אם הקליט את הדיון. בית המשפט הוסיף והתייחס לסוגיות נוספות שהועלו בבקשת הפסלות, ובהן הסדר הבקשות המרוכזות וקבלת עדכונים מטעם שירותי הרווחה ללא תצהיר, וקבע כי החלטות אלו אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות. עוד הדגיש בית המשפט כי טענת המערער בדבר שינוי תוכן הדיווחים של מנחי האומנה הועלתה ללא ביסוס. באשר לאי-קביעת מועד להשלמת מפגשים שבוטלו, ציין בית המשפט כי הדבר אינו מקים עילת פסלות וכי ככל שהמערער סבור כי קיים שיהוי בלתי-סביר בהשלמת המפגשים, ביכולתו להגיש בקשה בעניין. על כן, נוכח העובדה ש"מדובר בטענת פסלות שהוכרעה בעבר" וכן עקב "השימוש לרעה שעשה [המערער] בהליך הפסלות כביטוי למורת רוחו מההחלטות שניתנו בתיק", דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות וחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 6,000 ש"ח. 6. ביום 17.9.2020 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטתו של בית המשפט. המערער טען כי בית המשפט נמנע מלהתייחס לחלק מטענותיו, והוסיף כי לא היה מקום "להאשים" אותו בהעלאת טענות שהוכרעו בעבר "בשעה שכל המקרים שצוינו הינם חדשים". בית המשפט דחה בקשה זו ביום 23.9.2020 בציינו כי "טענותיו של [המערער] זכו למענה בהחלטת הפסלות מיום 16.9.20, אותה לא ראיתי לשנות". 7. מכאן הערעור בו עומד המערער, אשר מייצג את עצמו, על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות ובבקשה לעיון מחדש בדחייתה. בפרט טוען המערער כי אין במספר הבקשות והפניות שהגיש כדי לסתור את הטענה כי ההוצאות שהושתו עליו מנעו ממנו להגיב להחלטות, וכי היכולת לערער על החלטותיו של בית המשפט קמא אינה משנה מן העובדה שבית המשפט "מתייחס בסלחנות מופלגת" להפרותיו של המשיב 1. עוד טוען המערער כי סירובו של בית המשפט קמא לקבוע מועדים להשלמת המפגשים שבוטלו "מעלה שוב את הרושם כי ביהמ"ש אך מבקש ליתן מס שפתיים לצורך הגנת החלטתו בערכאת הערעור". המערער מוסיף כי בית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לטענתו בדבר המשך ניהול ההליך בתיק שמסווג כ"סגור", וטוען כי מההחלטה בבש"א 1271/20 ניתן ללמוד שאין לבית המשפט קמא אפשרות להמשיך ולנהל תיק סגור. לבסוף טוען המערער כי יש מקום לבטל את ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת דחיית בקשת הפסלות, בטענה כי החיוב בהוצאות מעלה "חשש סביר לקיומה של עילת פסלות ברורה". 8. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובמסגרתו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי בענייננו הוכח חשש ממשי מעין זה. כפי שציין בית המשפט קמא, טענותיו של המערער מכוונות נגד החלטות דיוניות שניתנו בעניינו, ודרך המלך להשגה עליהן אינה בהליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 989/20 קרפ נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ, פסקה 7 (19.3.2020)). בנוסף, דומה כי לפחות חלק מההחלטות שעליהן משיג המערער אכן נדונו במסגרת בקשת הפסלות הקודמת (ובפרט הטענה בנוגע לחוות הדעת מיום 30.1.2017, והטענה בנוגע להחלטה מיום 26.6.2019 באשר לניהול הליך הוכחות). גם אם אניח לטובת המערער כי אכן מדובר בעניינים חדשים, עיון בהחלטות שהוזכרו בבקשת הפסילה ובערעור דנן אינו מעלה חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב. אף לא שוכנעתי מטענת המערער בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות עקב ניהול הליך שסווג כ"סגור", ומכל מקום טענה זו אין בה כדי להקים עילת פסלות. 9. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"א (‏10.11.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20067790_V01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1