עומר קאסם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6771/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6771/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עומר קאסם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.07.2012 בת"פ 30100-12-11 שניתן על ידי כבוד השופט מ' גלעד תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשע"ד (28.10.13) בשם המערער: עו"ד ע' סלימאן בשם המשיבה: עו"ד ס' בלום בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' גלעד) בת"פ 30100-12-11 מיום 30.7.2012, אשר דן את המערער על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון לעונש של 45 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף הוטל על המערער קנס בסך 50,000 ₪. הערעור מופנה נגד רכיב הקנס בלבד. עובדות 1. המערער הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של החזקת נשק, סחר בנשק ונשיאת והובלת נשק, עבירות לפי סעיפים 144(א), 144(ג), (144(ב2), 144(ב) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). על-פי עובדות האישום הראשון, במועד שאינו ידוע קשרו המערער ואדם אחר (להלן: האחר) קשר למכור נשק לסוכן סמוי (להלן: הסוכן). ביום 9.6.2011 בשעות הבוקר שוחחו האחר והסוכן טלפונית מספר פעמים וסיכמו כי האחר ימכור לסוכן אקדח תופי, נשק שבכוחו להמית, תמורת 16,000 ₪. בהמשך לכך, נפגשו הסוכן והמערער, והאחרון הוביל את הסוכן לבית בעיר העתיקה בעכו אשר בו שהה באותה עת אדם נוסף שזהותו אינה ידועה (להלן: הנוסף). המערער הציג בפני הסוכן את האקדח ומסרו לידיו. בתמורה מסר הסוכן 16,000 ₪ לידי המערער אשר העביר את הכספים לידי הנוסף. על-פי עובדות האישום השני, ביום 5.7.2011, בעקבות פנייתו של האחר לסוכן בהצעה למכור לו נשק, נפגשו האחר, הסוכן וסוכן סמוי נוסף (להלן: הסמוי) וסיכמו כי למחרת, האחר ימכור לסמוי אקדח תמורת 16,000 ₪. כמו-כן, במועד שאינו ידוע החליטו המערער והאחר למכור לסוכן אקדח מסוג ברטה וכן אביזרים לנשק. ביום 6.7.2011 נפגשו המערער והסמוי בשעה 15:00 בחיפה, הסמוי מסר למערער סך של 16,000 ₪ בגין עסקת הנשק, ואילו המערער מסר לו את האקדח ואת המחסנית. 2. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת בא-כוח המערער והורה על עריכת תסקיר בעניינו. מהתסקיר עולה כי המערער, נשוי בשלישית ואב לארבעה ילדים, מתפרנס כיום בעיקר מתשלומי הבטחת הכנסה ומעבודתו כעוזר לדייגים. קצינת המבחן סברה כי המערער אינו מודע לבעייתיות שבהתנהגותו העבריינית, אשר הונעה בין היתר על-ידי השימוש באלכוהול והעיסוק בהימורים. כמו-כן צוין כי המערער אינו מביע חרטה אמיתית. לאור זאת, שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער אך המליץ על ענישה "קונקרטית ומוחשית" אשר תציב גבול ברור ומוחשי להתנהגותו. 3. בגזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת העבירות שביצע המערער והעונש הקבוע לצידן, וכן את נטיית הפסיקה להחמיר עם הענישה בגין עבירות נשק במטרה להעביר מסר מרתיע. זאת, לנוכח הקלות היחסית שבה ניתן להשיג נשק כיום. צוין כי יש ליתן משקל לחומרה להשקעה הרבה שהשקיעה המשטרה בהפעילה את הסוכנים הסמויים, תוך העמדתם בסיכון. כן הודגש כי יש לשקול לחומרה את ההמלצה השלילית שניתנה בעניינו של המערער על-ידי שירות המבחן, אשר מקורה בהיעדר "חרטה אמיתית" או הכרה בנזקקות טיפולית. לצד זאת, בית המשפט התחשב בהודאתו של המערער ובעובדה כי עברו הפלילי "אינו מכביד". כמו-כן ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער ובכללן היותו אב לארבעה אשר זהו מאסרו הראשון, ולכך שלא היה "העבריין המרכזי" בביצוע העבירות. על בסיס מכלול שיקולים אלו, לצד הניסיון לשמור על כלל אחידות הענישה במסגרת פרשת עבריינית אחת (נאשמים נוספים שהורשעו במסגרת פעילותו של הסוכן הסמוי), גזר בית המשפט על המערער 45 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור כל עבירת אלימות או נשק מסוג פשע. כמו-כן הושת על המערער קנס בסך 50,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו. מכאן הערעור שלפנינו. 4. יצוין כי ביום 17.10.2013 הוגש תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור. התסקיר מתבסס על דיווח גורמי הטיפול בבית-סוהר "חרמון" בו מרצה המערער את עונשו. נמסר, כי המערער משולב בלימודי השלמת 10 שנות לימוד וכן במחלקת גמילה מאלכוהול. כמו-כן המערער השתלב במסגרת הליך טיפולי המסייע לו בהבנת חומרת מעשיו. לצד זאת צוין כי המערער טרם מגלה תובנה מעמיקה באשר לחומרת מעשיו והשלכותיהם ונוטה למזעורם. עוד נמסר כי המערער לא משולב בסבב החופשות אך הוא מצוי בקשר יציב עם בני משפחתו. טענות הצדדים 5. המערער משיג על חומרת הקנס שהושת עליו והמאסר תמורתו. נטען כי סכום הקנס סוטה מרף הקנסות המוטל בפסיקת בית המשפט, בעבירות הדומות לאלה בהן הורשע המערער. כן נטען כי הקנס חמור גם ביחס לקנסות אשר הוטלו על יתר הנאשמים באותה פרשה עבריינית במסגרתה הורשע המערער. לטענת המערער מדובר בסטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. עוד נטען כי מקום בו מוטלת תקופת מאסר ארוכה ומשמעותית, כמו במקרה דנן, נוהגים בתי המשפט להקל בסכומי הקנסות המוטלים על הנאשם. זאת ועוד. נטען כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי המערער לא היה המבצע העיקרי בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ואף לא נהנה מפירות העסקאות אשר ביצע. מעבר לכך, נטען כי על-אף שבית המשפט נתן את דעתו במסגרת גזר הדין לנסיבותיו האישיות של המערער (כאמור לעיל), אשר יש בהן כדי להקל בעונשו, בפועל לא ניתן להן ביטוי ברכיב הקנס והמאסר תמורתו. 6. בדיון אשר התקיים בפנינו חזר בא כוח המערער על הטענות שבהודעת הערעור. כמו-כן ציין בא כוח המערער כי הובא לידיעתו כי האדם המכונה "האחר" במסגרת כתב האישום אשר הוגש נגד המערער, נתפס במהלך ניהול המשפט בעניינו, ונדון לחמש שנות מאסר מבלי שהוטל עליו קנס. אי-לכך הוסיף וטען בא-כוח המערער כי עקרון אחידות הענישה מחייב כי במקרה דנן יבוטל כליל הקנס אשר הוטל על המערער. 7. באת כוח המשיבה טענה בפנינו כי לא ניתן להסכים לביטול הקנס כליל, נוכח החשיבות הנודעת להטלת קנסות בעבירות מסוג זה, כך שלא יהא זה רווחי לבצען. יחד עם זאת, בשל עקרון אחידות הענישה נתנה באת-כוח המשיבה את הסכמתה לכך שסכום הקנס יופחת. דיון והכרעה 8. ככלל, כאשר עסקינן בעבירות אשר הרווח המופק מביצוען הינו כלכלי בעיקרו, יש לדאוג לכך שהעבירה לא תהא משתלמת בהיבט זה, כפי שעמדה על כך באת כוח המשיבה. אי-לכך ישנה חשיבות לא מבוטלת בהטלת קנס בשיעור ממשי אשר ירתיע עבריינים מלשוב ולסטות מדרך הישר, כנעשה במקרה דנן (ראו למשל ע"פ 6542/11 מוקטראן נ' מדינת ישראל (25.2.13), כן ראו ע"פ 7972/11 יעקב נ' מדינת ישראל (1.11.12)). נדגיש כי לא ניתן להתערב בגובהם של הקנסות אך מהסיבה כי הם אינם הולמים את גובה הרווח אשר הפיק המערער מביצוע העבירה. 9. אף על פי כן, נוכח הסכמתה של באת כוח המשיבה להקל ברכיב הקנס אשר הושת על המערער, ובהתחשב במצבו הכלכלי של המערער, שהינו מפרנס יחיד עבור ארבעת ילדיו (אשר שלושה מהם קטינים) – מצאנו כי דין הערעור להתקבל. מסקנה זו מתחזקת לאור עקרון אחידות הענישה, אשר נועד להבטיח כי יושתו עונשים דומים על אלה המבצעים עבירות דומות (בכפוף לנסיבותיו של כל מקרה). בהקשר זה נטעים כי במסגרת גזירת עונשו של האחר, אשר לקח חלק בעבירות המיוחסות למערער בכתב האישום, לא הוטל עליו קנס כלל. סיכומו של דבר, הערעור אפוא מתקבל במובן זה שהקנס אשר הוטל על המערער יופחת ויעמוד על 30,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. ניתן היום, ל' בכסלו תשע"ד (3.12.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12067710_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il