פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 677/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 677/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בל-אביב-יפו מיום 8.12.05 בת.פ.ח. 205/04 שניתן על ידי כבוד השופטים ב' אופיר תום, מ' סוקולוב, י' ישעיהו שנלר תאריך הישיבה: כ"א בטבת תשס"ז (11.1.07) בשם המערער: עו"ד י' ברקאי בשם המשיבה: עו"ד מ' חדד פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. כנגד המערער, קטין יליד 1989, הוגש כתב אישום המייחס לו את בעילתה של אחותו הקטינה, ילידת 1993 (להלן: המתלוננת), בארבעה מועדים שונים בשלהי שנת 2003 ותחילת שנת 2004. המעשים, כך נטען, בוצעו בחדריהם של המערער והמתלוננת וכן במקלט בעיר מגוריהם. המערער הואשם באינוס בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בתשובתו לכתב האישום הודה בתחילה המערער בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס אך כפר במעשה האינוס עצמו. בהמשך המשפט כפר המערער בכל אשר יוחס לו בכתב האישום. כן העלה המערער טענות זוטא במהלך המשפט ובחקירתו לפיהן השוטרים איימו עליו, הפחידו אותו וניצלו את עובדת היותו קטין על מנת להוציא הודאה מפיו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. ביום 13.4.05 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב, י' שנלר) את המערער במיוחס לו בכתב האישום בפסק דין מפורט ומנומק. בית המשפט דן בטענות הזוטא שהעלה המערער באשר לשתי ההודעות הראשונות שמסר. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של חוקרי הנוער מהימנות עליו, ולפיכך טענותיו של המערער בדבר פגמים באופן מעצרו וחקירתו נדחות. עם זאת, קבע בית המשפט כי החקירה הראשונה שהתנהלה על ידי רכז המודיעין ללא כל תיעוד שלה נעשתה תוך חריגה חמורה מההוראות ודין ההודיה שנמסרה בה על ידי המערער להיפסל. בית המשפט דן בשאלה האם הודאות נוספות שבאו מפי המערער לאחר חקירת רכז המודיעין פסולות אף הן בשל השפעת התשאול הפסול עליהן, ובשל אמונתו של המערער כי אינו יכול לחזור בו מההודאה שמסר בפני רכז המודיעין. בית המשפט קבע כי כבילתו של המערער באזיקים לא מהווה כשלעצמה אמצעי פסול העלול לפגוע בקבילות ההודאות. באשר לאי תיעוד החקירה על ידי רכז המודיעין נקבע כי אין בכך כדי להשפיע על קבילות ההודאות שמסר המערער מאוחר יותר. כן נדחתה טענתו של המערער לפיה איים עליו רכז המודיעין כי יחבר אותו למחשב ויחשמל אותו. בית המשפט האמין לעדותו של רכז המודיעין כי אמר למערער שהמחשב הוא כמו מכונת אמת, וכי תחבולה זו לא ביטלה את רצונו החופשי של הנחקר. שאר טענותיו של המערער נדחו כבלתי מהימנות. אשר על כן קבע בית המשפט כי כל ארבע ההודעות של המערער במשטרה עומדות בתנאי הקבילות הקבועים בחוק. בית המשפט ציין עוד כי ממילא הסתמכה התביעה בעיקר על שתי הודעותיו האחרונות של המערער. מכאן עבר בית המשפט לבחון את משקלן של ראיות התביעה. ראשית ניתח בית המשפט את משקל הודאותיו של המערער. לאחר ניתוח מדוקדק של ארבע הודאותיו של המערער סבר בית המשפט כי הן עומדות במבחן הפנימי של האמיתות וההיגיון וזאת לאור נוסח הדברים, ריבוי הפרטים, התיאורים שמסר המערער והשימוש בשפתו שלו המעידים על אותנטיות הדברים שנמסרו. בית המשפט מצא אף מספר ראיות שיכולות להוות "דבר מה" להודאותיו של המערער: הבדיקה הרפואית שנערכה למתלוננת ממנה התברר כי המתלוננת אינה בתולה; עדויות חוקרות הילדים שחקרו את המתלוננת אשר התרשמו כי המתלוננת אכן עברה פגיעה מינית במשפחה, וזאת למרות שסירבה לאשר את הדברים; שקרי המערער במהלך עדותו שאינם מתיישבים עם הדברים שאמר בהודעותיו במשטרה; העובדה שהמערער הוביל את השוטרים למקלט בו טען כי קיים יחסי מין עם המתלוננת, וכן העובדה שידע שישנה שם מיטה ושחלון המקלט מסורג; לאלה נוספו דבריו של המערער בעת מעצרו כי הוא מצטער על מעשיו. במסגרת הערכת ראיות ההגנה קבע בית המשפט כי עדותו של המערער אינה מהימנה עליו, וכי התרשם מנער פיקח, אינטליגנטי ומניפולטיבי ביותר. נקבע כי המערער שיקר בעדותו, תימרן את תשובותיו, התחמק ממתן תשובות, העמיד פנים כלא מבין בחלק מהנושאים ולא היסס לשנות את גרסאותיו כאשר הרגיש כי הסתבך בדבריו ונדחק לפינה. כן נקבע כי דבריו בעדותו בבית המשפט סותרים בפרטים מהותיים את דבריו בהודעותיו במשטרה. בית המשפט התרשם כי בעומדו על דוכן העדים היה המערער מודע היטב למצבו ולחומרת העבירות בהן הוא מואשם ולפיכך עשה ככל שביכולתו על מנת לחזור מהדברים אותם מסר במשטרה. בית המשפט אף התרשם מאי מהימנותם של עדי הגנה נוספים שהעידו. לבסוף דחה בית המשפט טענות הגנה נוספות שהועלו על ידי הסנגור. כך למשל ציין שאמירתה של המתלוננת כי היא מתגעגעת למערער ורוצה שיחזור הביתה היא אמירה המאפיינת מצב של פגיעה מינית בתוך המשפחה. על בסיס ניתוח זה של הראיות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בכל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. 3. לפני מתן גזר הדין הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער אשר המליץ על השמתו של המערער במעון נעול. כן הוגש תסקיר נפגעת עבירת מין אשר קבע כי אין כיום אפשרות להעריך את הנזק שנגרם למתלוננת מהמעשים וזאת בשל הכחשת המעשים על ידי המשפחה כולה. בית המשפט הדגיש בגזר דינו את חומרת העבירות שביצע המערער באחותו תוך התעלמות מוחלטת מגילה הרך, מצרכיה ומהנזק שנגרם לה. כן ציין בית המשפט כי המערער ממשיך להכחיש את ביצוע המעשים, אינו נוטל אחריות ואינו מביע כל אמפתיה לקורבן. בית המשפט סבר כי לאור התכחשותו של המערער למעשיו ובהתחשב בהעדר המלצה טיפולית מצד שירות המבחן המסקנה המתחייבת היא שהמערער מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור. מנגד שקל בית המשפט לקולא את גילו הצעיר של המערער, ואת העובדה כי היה רק בן 14 בעת ביצוע העבירות. כן נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות- עליית משפחתו מאתיופיה בשנת 1998, מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, לימודיו במסגרת החינוך המיוחד וחסכיו הרגשיים, חינוכיים ותפקודיים כפי שציין שירות המבחן. באיזון בין כל השיקולים החליט בית המשפט לגזור על המערער עונש של החזקה במעון נעול למשך שלוש שנים, תוך שילובו במידת האפשר בקבוצה טיפולית לעברייני מין; וכן 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמעון שלא יעבור עבירה על פי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, לרבות ניסיון ולמעט סעיף 349(א) לחוק זה. טענות הצדדים 4. בא-כוח המערער טוען כי כשלי חקירה במשטרה גרמו למערער לעיוות דין המצדיק את זיכויו. ראשית, לטענתו לא נבדקה מהימנות המקור החסוי אשר הידיעה שמסר הביאה לפתיחה בחקירה. לאחר מכן, הוא טוען, בוצע חיפוש בלתי חוקי ללא צו בביתו של המערער. חקירתו הראשונית של המערער נערכה על ידי רכז המודיעין, לא תועדה, ואף הוסתרה לטענת הסנגור, והדבר נודע רק במקרה לאחר שהחלה פרשת התביעה. לטענת הסנגור, בעדותו של רכז המודיעין בבית המשפט התגלו סתירות מהותיות באשר לאיזוק המערער ובאשר לסדר חקירתו על ידי החוקרים השונים. כן נטען כי רכז המודיעין השתמש במהלך החקירה שערך באמצעי פסול של לחץ פיזי על המערער ובאיומים. הסנגור מעלה טענות אף באשר לשאר החקירות שבוצעו, הן מאחר שלא תועדו בתיעוד חזותי כנדרש, והן בשל השפעתה של חקירתו של רכז המודיעין על שאר החקירות ונוכחותו המאיימת של רכז המודיעין בכל החקירות שנערכו. עוד נטען כי בחקירתו האחרונה של המערער היה המערער סבור כי הוא יוצא לחופשי ולפיכך היה מוכן להודות בכל דבר. פגם נוסף שמעלה הסנגור הוא חקירתו של המערער בעברית ולא בשפת אמו, למרות שאחת החוקרות הינה דוברת אמהרית. בשל כל אלה סבור הסנגור כי יש לפסול את ההודאות שמסר המערער בשל כך שלא ניתנו מרצונו הטוב והחופשי של המערער. טענות נוספות שהעלה הסנגור נוגעות לגופן של הודאות המערער. כך למשל, המקלט עליו הצביע המערער היה בעל חלון מסורג ודלתו היתה נעולה, כך שלא ניתן להיכנס לתוכו; הסתירות בין שתי הודאותיו הראשונות של המערער, בהן דיבר על קיום יחסי מין עם המתלוננת במשך 6-7 חודשים, לבין שתי הודאותיו האחרונות, בהן טען כי קיים איתה יחסים שלוש או ארבע פעמים בלבד; העובדה כי חבריו של המערער שללו כי ראו אותו מקיים יחסי מין עם המתלוננת, וזאת למרות טענתו של המערער במשטרה; חוסר הגיונן הפנימי של הודאותיו של המערער- כך למשל טענתו כי לאחותו לא כאב ולא ירד דם בפעם הראשונה שקיים איתה יחסי מין, וחששו של המערער כי אחותו תיכנס להריון למרות שהשתמש בקונדום. כן טוען הסנגור טענות הנוגעות לחקירת המתלוננת. לטענתו, הובאה המתלוננת בתחילה על מנת לסייע בתרגום שאלות השוטרים לאביה, ורק לאחר שגילו כי היא הנפגעת לכאורה מיהרו להביא חוקרת ילדים. בכך, לטענת הסנגור, "זוהם" זכרונה של המתלוננת; כמו כן הודאותיו של אחיה הוטחו בפניה על ידי חוקרי המשטרה כעובדה מוגמרת בטרם חקירתה השניה, ובכך רואה הסנגור ניסיון להדחה; החקירה התנהלה בתחנת המשטרה בניגוד לכללים בחקירת ילדים. לגופם של דברים טוען הסנגור כי המתלוננת הכחישה באופן עקבי את המיוחס לאחיה, בעוד שסיפרה על מריבות אחרות ביניהם, ואף ציינה כי היתה מספרת אם מישהו היה פוגע בה. הסנגור טוען כנגד ייחוס משקל לפרשנויות שנתנו חוקרות הילדים להכחשותיה של המתלוננת. לבסוף טוען הסנגור כי סנגורו הקודם של המערער כשל בייצוג בלתי הולם אשר הביא להרשעתו של המערער. לטענתו, הסנגור שטיפל לפניו בתיק האמין שהמערער אשם ואמר זאת הן לתביעה והן לבית המשפט. כן נאחז הסנגור הקודם בטענה כי המערער סובל מפיגור שכלי, למרות שישנם נתונים המצביעים אחרת. לטענת הסנגור הנוכחי הסנגור הקודם כלל לא ניהל משפט זוטא, למרות טענות המערער בדבר האמצעים הפסולים שהופעלו כלפיו בחקירתו, ואף לא ביקש את הסרת החיסיון של המקור המודיעיני. לבסוף טוען הסנגור הנוכחי כי היה על הסנגור הקודם לבקש עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. 5. המשיבה טוענת כי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות ועל ראיות נוספות, ולפיכך אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהכרעת הדין. לטענתה, ההודאות שמסר המערער עומדות במבחן הפנימי של האמיתות וההיגיון. המשיבה סבורה כי מאחר שמשקלן הפנימי של הודאות המערער הוא גבוה נדרש דבר מה קל, ומכל מקום בית המשפט קמא מצא ראיות רבות היכולות לשמש כדבר מה חיצוני להודאות. באשר לטענת הסנגור כי כל חבריו של המערער הכחישו שראו אותו מקיים יחסי מין עם המתלוננת, טוענת המשיבה כי הסנגור צירף שלוש הודעות, אשר שתיים מהן לא הוגשו לבית המשפט קמא. להשלמת התמונה מעירה המשיבה כי אחד מחבריו של המערער שנחקר במשטרה אישר שהציץ למקלט וראה את המערער שוכב על המתלוננת כשמכנסיו מופשלים, אך הודעה זו לא הוגשה אף היא לבית המשפט המחוזי. באשר למהימנות הידיעה המודיעינית אשר בעקבותיה נפתחה החקירה נגד המערער, טוענת המשיבה כי אין לכך כל רלוונטיות לאחר שהמערער הודה בחקירתו, ולאחר שממילא לא הובאה ידיעה זו בפני בית המשפט כך שלא ניתן לה כל משקל. באשר לטענות בדבר פגמים אחרים בחקירה טוענת המשיבה כי מרבית גרסתו של המערער בדבר פגמים בחקירתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי מהימנה. המשיבה תומכת במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לפסול את ההודאות בשל הפגמים שעלו בתשאולו הראשוני של המערער על ידי רכז המודיעין, וטוענת כי ניתן ללמוד על רצונו החופשי של המערער בשאר הודעותיו מכך שהמערער לא חשש לצמצם את גרסתו לגבי מספר המקרים בהם אנס את המתלוננת בשתי הודעותיו המאוחרות. לטענתה, אף מעדותו של המערער ניתן ללמוד כי טענת הסנגור לפיה רכז המודיעין נכח בשאר החקירות אינה נכונה. עוד טוענת המשיבה כי לא היתה חובה על-פי חוק לתעד בוידאו את חקירתו של המערער. באשר לשפה בה נערכה החקירה מפנה המשיבה לעדותה של חוקרת הנוער דוברת השפה האמהרית שהתרשמה כי המערער מבין את כל השאלות ששאלה אותו בעברית, וציינה כי מנסיונה רוב הנערים בגילו מבינים יותר עברית מאמהרית. המשיבה מציינת כי גם בית המשפט התרשם מידיעתו של המערער את השפה העברית. המשיבה מבקשת לדחות אף את טענות המערער הנוגעות לחקירת המתלוננת. לטענתה, טענות אלו כלל לא הועלו בבית המשפט המחוזי והחוקרים לא נחקרו אודותם. כן היא מציינת כי הטענות אינן מתיישבות עם התנהגותה ודבריה של המתלוננת בחקירתה, ואף אינן מתיישבות עם העובדה שהחוקרים העידו על השיחה ביניהם שהמתלוננת האזינה לה. באשר לטענות בדבר כשל בייצוג מפנה המשיבה לתגובתו של סנגורו הקודם של המערער לטענות שהועלו נגדו. 6. סנגורו הקודם של המערער דוחה בתוקף את הטענות שהעלה נגדו בא-כוחו הנוכחי של המערער. הסנגור טוען כי נפגש הן עם המערער לבדו והן עם בני משפחתו של המערער, ביחד ובנפרד, עבר עם המערער על כל חומר הראיות וקיבל את התייחסותו. לטענתו, מרגע שהמערער התעקש על חפותו הפסיק כל ניסיון להגיע להסכמה כלשהי עם התביעה ופעל לפי מיטב הבנתו על מנת לשכנע את בית המשפט המחוזי כי יש לזכות את מרשו. עוד הוא טוען כי בניגוד לטענת בא-כוחו הנוכחי של המערער, הרי שנוהל משפט זוטא מורכב וממושך והכרעת הדין מתייחסת באריכות לטענות שהועלו במסגרתו. דיון הודאות המערער 7. בבית המשפט קמא העלה הסנגור טענות זוטא שנבעו בעיקרן מחקירתו של המערער על ידי רכז המודיעין. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה בהסתמכו בעיקר על מהימנות עדויותיהם של החוקרים שהעידו בפניו. בית המשפט דחה את טענותיו של המערער בדבר איומים שהושמעו בפניו על ידי רכז המודיעין או הבטחות שניתנו לו. בקביעות אלו, כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. איני סבורה כי הסתירות בעדותו של רכז המודיעין באשר לאיזוק המערער וסדר חקירתו הן משמעותיות ומבססות את טענות הזוטא, ומעבר לכך נראה מעדותו כי הרכז לא זכר את הפרטים האלו והודה כי אינו זוכר במדויק את השתלשלות העניינים. בית המשפט העביר ביקורת חריפה, ובצדק עשה כך, על התנהלות רכז המודיעין, אשר ביצע למעשה חקירה ממושכת של המערער ללא כל תיעוד שלה. עם זאת, חריגה זו לא השפיעה על קבילותן של ארבע הודאותיו של המערער אשר נגבו על ידי חוקרים אחרים, ואשר אף המערער הודה כי לא פחד מהם. ניתן לתמוך מסקנה זו בעצם העובדה שהמערער חזר בו בשתי הודאותיו האחרונות מכך שאנס את אחותו במשך שנתיים וטען כי מדובר בשלוש או ארבע מקרים בלבד. חזרה זו מלמדת כי המערער לא חשש מהחוקרים ולא הרגיש כבול לדברים שמסר בפני רכז המודיעין. כן אין בידי לקבל את טענת הסנגור בדבר נוכחות רכז המודיעין בחקירות אחרות ובדבר הודאתו האחרונה של המערער שניתנה לאחר שסבר כי הוא יוצא לחופשי. לטענות אלו אין כל ביסוס או חיזוק והן אף לא נטענו על ידי המערער בעדותו. אף שאר טענותיו של הסנגור בדבר פגמים בחקירתו של המערער דינן להידחות. תיעוד חזותי אכן היה רצוי וראוי במקרה דנן. עם זאת, אין כל חובה חוקית לביצוע תיעוד כזה. החובה לתעד תיעוד חזותי בעבירות חמורות אשר קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 טרם נכנסה לתוקפה. כמו כן, לא חלה על המערער חובת התיעוד החזותי הקבועה בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955, שכן המערער היה מעל גיל 14 בעת ביצוע החקירה. באשר לטענה לפיה המערער נחקר בעברית ולא בשפת אימו – אמהרית, הרי שכעולה מעדויותיהם של החוקרים, אשר אחת מהן דוברת אמהרית, מהודעותיו של המערער במשטרה וכן מעדותו בבית המשפט, המערער מבין עברית בצורה טובה וברמה שאפשרה ניהול חקירה תקין. כמו כן, כפי שציין בית המשפט קמא, ניתן לראות שכשהמערער אינו מבין מה הוא נשאל, הוא מביע זאת בפני החוקר. כך למשל, כאשר לא הבין מה הם אמצעי מניעה, שאל את החוקרת והיא הסבירה לו, ורק אז הוא ענה לשאלתה. 8. בחינת משקל ההודאות של המערער צריכה להיעשות בהתאם לשני מבחנים: המבחן הפנימי והמבחן החיצוני, אשר מטרתם לוודא שהמערער לא לקח על עצמו אחריות בגין מעשים שלא ביצע כתוצאה מלחץ פנימי כלשהו. המבחן הפנימי בודק את סימני האמת העולים מההודאה, ובהם הגיונה הפנימי, סדר הפרטים שניתנו וכדומה. המבחן החיצוני, הוא מבחן ה"דבר מה", בודק את ההודאה על פי סימני אמת החיצוניים לה, ואשר יש בהם כדי לחזק את אמיתותה של ההודאה (ע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 1655 (להלן: עניין סטקלר)). 9. אני סבורה כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה עומדות הודאותיו של המערער במקרה זה הן במבחן הפנימי והן במבחן החיצוני. באשר למבחן הפנימי. ארבע הודאותיו של המערער בפני חוקרי המשטרה הינן הודעות ברורות, סדורות ועקביות. אמנם שתי הודאותיו הראשונות של המערער שונות באופן מהותי משתי הודאותיו האחרונות, שכן בשתיים האחרונות טען המערער כי קיים יחסי מין עם אחותו שלוש או ארבע פעמים בלבד. עם זאת, ניתן לייחס שוני זה להבנה של המערער בשלב זה את חומרת מצבו. יש לציין כי שתי ההודאות הראשונות שנמסרו על ידי המערער ניתנו באותו היום בהפרש של מספר שעות, בעוד ששתי הודאותיו האחרונות ניתנו מספר ימים לאחר מכן. מכל מקום, ניתן ללמוד מתוכן הודאותיו של המערער כי המערער מבין את המיוחס לו ומודה בכך. הוא משתמש במונחים שהוא מכיר, ואשר החוקרים לא השתמשו בהם בשאלותיהם. כן ניתן לראות כי הוא מבין את משמעות מעשיו. כך למשל, הוא מסביר שהוא השתמש בקונדום מאחר שלא רצה שאחותו תיכנס להריון. כמו כן כשהוא נשאל האם הוא חושב שזה בסדר לשכב עם אחותו הוא עונה שזה לא בסדר ומסביר שחשש כי חבריו יצחקו עליו ויגידו שהוא "לא יודע לזיין". למרות שהמערער עונה בצורה לקונית לשאלות שנשאל, הוא יודע לספק פרטים על האירועים, מספר היכן קיים יחסי מין עם המתלוננת, כיצד נכנס למקלט, מי ראה אותו מקיים עימה יחסי מין וכו'. כאמור, במהלך עדותו של המערער במשפט חזר בו מהודאותיו וטען כי מעולם לא קיים יחסי מין עם המתלוננת. בית המשפט קמא התרשם מעדות בלתי מהימנה, כאשר המערער מתמרן את תשובותיו, מתחמק ממתן תשובות ומעמיד פנים כלא מבין בחלק מהנושאים. בקביעות מהימנות אלו אין להתערב. עם זאת, יצוין כי ממקרא עדותו של המערער אין אלא להצטרף להתרשמותו של בית המשפט המחוזי. ניתן לראות כי המערער מבין ועונה באופן ברור לשאלות שנשאל על החקירה ועל הפגמים שנפלו בה, בעוד שמופנות אליו שאלות בנושא קיום יחסי המין עם אחותו הוא טוען כי הוא לא מבין, לא יודע שום דבר, טוען כי המציא הכל ומנסה להציג עצמו כילד קטן. כך למשל טען כי אינו יודע מה זה קונדומים ומה זה לזיין, למרות שמחקירתו במשטרה עולה בבירור כי הוא מבין את משמעות המושגים האלו ומשתמש בהם בתשובותיו. הוא טוען כי סתם זרק בחקירה במשטרה שמות של חברים שראו אותו מקיים יחסי מין עם המתלוננת, כי המציא שתפס את חברו אמיר מקיים יחסי מין עם אחותו, כי לא אמר בחקירתו שחבריו שוכבים עם בנות במקלט וכו'. הוא טוען כי פחד מרכז המודיעין ולכן המציא הכל ואחר כך חשב שהוא לא יכול לשנות את גרסתו, ולמרות זאת אינו יודע להסביר מדוע כן שינה את גרסתו בשתי הודאותיו האחרונות, ומדוע לא הודה בפני החוקרות שלא פחד מהן כי שיקר לרכז המודיעין. 10. המבחן החיצוני להודאה הינו דרישת "דבר מה", שמשמעותה תוספת ראייתית המאמתת את דברי הנאשם בהודאותיו והיא מהווה הסממן האובייקטיבי היחיד הבוחן את הודאת הנאשם. ככלל, ככל שמשקלה הפנימי של ההודאה גבוה יותר, כך תידרש תוספת ראייתית קלת ערך. עם זאת, מאחר שבעניין דנן המודה הוא קטין, שבעת חקירתו היה בן 14 שנים בלבד, יש חשש גדול יותר למתן הודאת שווא, ולפיכך אני סבורה כי יש מקום לדרוש במקרה זה "דבר מה" בעל משקל, וזאת ללא צורך לדון בשאלה עד כמה משקלן הפנימי של הודאות המערער גדול (ראו עניין סטקלר). בית המשפט המחוזי מצא מספר ראיות היכולות להוות "דבר מה", ובהן הבדיקה הרפואית שנערכה למתלוננת אשר העלתה כי המתלוננת אינה בתולה; עדויות חוקרות הילדים באשר להתרשמותן כי המתלוננת חוותה פגיעה מינית במשפחה; שקרי המערער והסתירות בין דבריו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט; הובלת השוטרים למקלט בו טען כי קיים יחסי מין עם המתלוננת; והבעת הצער של המערער על מעשיו בשעת מעצרו. אמנם איני סבורה כי כל ראיה וראיה היא בעלת משקל מספק על מנת להוות "דבר מה", אך בהצטרפותן של כל הראיות האלו יחדיו וודאי שמתגבש "דבר מה" חזק ומספיק לצורך המבחן החיצוני. הראיות משתלבות בהודאותיו של המערער ומובילות לתמונה שלמה ומלאה של ביצוע המעשים המיוחסים למערער ולאמיתות הודאותיו במעשים אלו. 11. לא מצאתי כי בטענותיו של הסנגור הנוגעות להודאותיו של המערער יש בכדי לשנות ממסקנתי. אכן, בדו"ח ההובלה שנערך למערער נמצא כי חלון המקלט מסורג וכי דלת המקלט נעולה במנעול. עם זאת, אף המערער העיד בבית המשפט כי הוא וחבריו היו לוקחים מאמא של אמיר, חברו, את המפתחות למקלט, ולפעמים היו נכנסים דרך החלון למקלט. הוא העיד כי הסורגים בחלון המקלט הותקנו כארבעה חודשים לפני שנעצר (עמ' 257 לפרוטוקול). טענה נוספת העלה הסנגור בנוגע לחברים אשר לגביהם העיד המערער במשטרה כי הציצו למקלט וראו אותו מקיים יחסי מין עם המתלוננת. אכן, המערער העיד במשטרה כי היה מקרה יחיד בו הציצו חבריו למקלט וראו אותו מקיים יחסי מין עם המתלוננת. לבית המשפט המחוזי הוגשה הודעתו של חברו של המערער שהעיד כי לא ראה דבר כזה. כן מצורפת לטיעוני המערער הודעה של חבר נוסף שטוען כי לא ראה דבר. יוער כי דווקא ההודעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היא של חבר אשר לא נזכר בהודעתו של המערער כמי שהציץ, אלא כמי שמקיים יחסי מין במקלט. הודעתו של החבר השני, כאמור, לא הוגשה לבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, איני סבורה כי בהכחשה זו יש כדי לאיין את משקלה של הודאת המערער, וניתן לתת הסברים שונים להכחשה זו, כגון חששו של החבר להעיד כנגד חברו. כמו כן מציינת המשיבה כי הודעה של חבר נוסף שלא הוגשה דווקא תומכת בדברי המערער. מכל מקום, אף לכך אין לתת משקל מאחר שההודעה לא שימשה כראייה בפני בית המשפט קמא. טענות נוספות של הסנגור מצביעות על חוסר הגיונן של הודאות המערער, מאחר שטען כי למתלוננת לא כאב ולא ירד דם בפעם הראשונה בה קיים עימה יחסי מין. גם בטענות אלו אין בכדי להפחית ממשקל ההודאה. יתכן והמתלוננת נמנעה מלהביע את כאבה בפני המערער. באשר לדם, אין הכרח כי ירד דם, וכן יתכן כי ירד למתלוננת דם אך המערער לא ראה אותו. לבסוף, חששו של המערער כי המתלוננת תיכנס להריון למרות שהשתמש בקונדום מצביעה רק על חוסר ידיעתו והבנתו של המערער ולא מלמדת דבר על אמיתות דבריו. אשר על כן הגעתי למסקנה כי הודאותיו של המערער הינן קבילות ובעלות משקל מספק על מנת לבסס את הרשעתו של המערער יחד עם הראיות החיצוניות המהוות "דבר מה" להודאותיו. טענות נוספות בערעור 12. טוען הסנגור כי לא נבדקה מהימנות המקור החסוי שהביא לפתיחה בחקירה. איני רואה כיצד יש בטענה זו בכדי לסייע למערער, לאחר שהמידע אותו מסר המקור כלל לא שימש כראיה במשפט. עוד טוען הסנגור כי בוצע חיפוש בלתי חוקי בביתו של המערער. טענה זו אינה מבוססת, וממילא איני סבורה כי יש בה בכדי להשפיע על הרשעתו של המערער. 13. סנגורו של המערער מעלה שורה של טענות כנגד חקירתה של המתלוננת, שהמרכזיות שבהן הינן "זיהום" זיכרונה של המתלוננת וניסיון להדחתה. אכן קרתה תקלה והמתלוננת שמעה שיחה שניהלו חוקרי המשטרה באשר לחשדות המיוחסים לאחיה. עם זאת, אירוע זה תועד על ידי החוקרים, ולפיכך איני מקבלת את הטענות בדבר כוונת הזדון שהניעה את החוקרים. מעבר לכך, טוען הסנגור כי המתלוננת הכחישה בעקביות את המיוחס למערער, ולפיכך ממילא אין כל משמעות ל"זיהום" זיכרונה ולהדחתה כביכול. 14. באשר לתוכן עדותה של המתלוננת, אכן המתלוננת, בת 10 בלבד בעת חקירתה, לא אישרה את המעשים המיוחסים למערער. עם זאת, ניתן ללמוד מחקירתה כי המתלוננת אינה מכחישה לחלוטין את המעשים. כך למשל היא טוענת כי היא לא זוכרת כלום מאחר שהיתה קטנה. המתלוננת נשאלת באחת מחקירותיה האם יש מישהו במשפחה שלה שנגע בה, ובתגובה היא מנידה ראשה בשלילה ומוסיפה "חוץ מאח שלי". כאשר החוקרת מבקשת להבהיר אמירה זו עונה המתלוננת: "כאילו זה מה שהוא אמר, אין לי מושג". עוד היא מרבה לענות כי היא לא יודעת וכי היא לא מרגישה כלום, ולכן היא לא יודעת לענות על שאלות כמו האם מישהו הכניס את איבר מינו לאיבר מינה. תשובות מעין אלו, כך מעידות חוקרות הילדים, מאפיינות לפי הספרות נפגעות תקיפה מינית. הסנגור טוען כי אין לייחס משקל לפרשנויות שנתנו חוקרות הילדים להכחשות המתלוננת. גם אם אקבל טענה זו, ואקבע כי אין לראות בעדויותיהן של החוקרות משום "דבר מה" להודאותיו של המערער, הרי שעדויות אלו למיצער מבהירות מדוע אין הכחשה זו של המתלוננת מביאה לזיכויו של המערער, ומדוע היא מתיישבת עם המיוחס לו. מעבר לכך, ישנן די ראיות היכולות להוות "דבר מה" גם אם עדויות חוקרות הילדים לא תיחשבנה כתוספת ראייתית. מכל מקום, אעיר כי בית משפט זה מקבל ומסתמך על התרשמותם של חוקרי הילדים בהקשרים שונים, ואף נפסק שהתרשמותו של חוקר ילדים יכולה להוות ראיה קבילה ואפילו ראיה מרכזית התומכת במהימנות עדותו של הילד (ראו ע"פ 854/04 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 4255; ע"פ 7895/04 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 1293). ייצוג בלתי הולם 15. טענה מרכזית שמעלה סנגורו הנוכחי של המערער הינה בדבר ייצוג כושל לטענתו שזכה לו המערער בבית המשפט המחוזי. לאחר שעיינתי בטענות הסנגור הנוכחי בעניין זה, בפרוטוקול הדיונים בערכאה הדיונית ובתגובתו של סנגורו הקודם של המערער, נחה דעתי כי דין טענה זו להידחות. טענה בדבר כשל בייצוג המצדיקה בירור חדש או נוסף של עניינו של נאשם צריכה להיתמך בטענה לגרימת עיוות דין לנאשם. דהיינו, המבחן הוא סיבתי-תוצאתי: האם אלמלא מהלך מוטעה כלשהו שנקט עורך הדין אשר ייצג את הנאשם במשפט, אפשר שבית המשפט היה מגיע לתוצאה שונה (ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 160 (1998)). במקרה דנן לא רק שלא שוכנעתי כי נגרם למערער עיוות דין בשל כשל בייצוג, אלא שאף לא שוכנעתי כי היה כשל כלשהו בייצוגו של המערער בערכאה קמא. אכן, סנגורו הקודם של המערער ניסה בתחילת המשפט להגיע להסדר טיעון עם התביעה, ואף הודה בשם המערער בכתב האישום כפי שהוגש. ודאי שאין לראות בגישה זו משום כשל בייצוג, בייחוד משום שנראה כי היא נעשתה בתיאום עם המערער. כך למשל, בדיון מיום 23.9.04 ביקש הסנגור להודות בכתב האישום בשם המערער, אך המערער הפתיע אותו וסירב להודות. בתגובה אומר הסנגור: "ישבתי איתו לפני שבוע במשרד כמה שעות והיה ברור לו מה אנו הולכים לעשות, לא רצה להיכנס לראיות.." (עמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן, לאחר שהסתבר כי המערער עומד על כפירתו בכתב האישום, ניתן לראות כי הסנגור נוקט בכל האמצעים הדרושים על מנת לגרום לזיכויו של המערער, וזאת גם אם הוא מודה בפני בית המשפט כי העדיף בתיק זה את המסלול השיקומי, ולפיכך סבר כי יש להודות ולסגור את התיק ללא שמיעת הראיות. למותר לציין כי בית המשפט מקצועי ואינו מושפע מאמירה כזו או אחרת של הסנגור. לא מצאתי בטענותיו של הסנגור החדש כל מהלך שהיה על הסנגור הקודם לנקוט ואשר היה משפיע על תוצאת המשפט. לטענתו נאחז הסנגור הקודם בטענה כי המערער סובל מפיגור שכלי. איני רואה כיצד יש בטענה זו בכדי להזיק למערער. עוד טוען הסנגור הנוכחי כי לא נוהל משפט זוטא למרות טענותיו של המערער. טענה זו אינה נכונה. לאורך כל הפרוטוקול ניתן לראות כי הסנגור מתייחס וחוקר את העדים על טענות הזוטא שהעלה המערער. אף פסק דינו של בית המשפט קמא מתייחס באופן נרחב לטענות אלו. העובדה שהסנגור הקודם העדיף לחקור את העדים על טענות הזוטא ולגופו של עניין באותה חקירה ולא לנהל משפט זוטא פורמאלי נפרד אינה מצביעה לטעמי על כשל בייצוג, ומכל מקום אין בכך בכדי לפגוע בהגנתו של המערער, מאחר שכאמור הטענות עצמן הועלו במהלך המשפט, העדים נחקרו עליהן ובית המשפט התייחס אליהן בהרחבה בפסק דינו. בקשה להסרת החיסיון המודיעיני לא היתה מועילה אף היא, שכן דברי המקור כלל לא הוצגו בפני בית המשפט. ולבסוף, העובדה שהסנגור הקודם לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש אינה רלוונטית לענייננו וודאי שאין לה כל השפעה על תוצאת המשפט או הערעור. אשר על כן הטענה בדבר כשל בייצוג נדחית אף היא. 16. מהדברים האמורים עולה כי בדין הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו בכתב האישום. לפיכך, הייתי מציעה לחברי לדחות את הערעור. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת מ' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל. ניתן היום, ג' בנסן תשס"ז (22.3.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06006770_B10.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il