פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון בע"מ 6762/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (סגן הנשיא מ' סובל) מיום 03.10.2022 בתיק עמש 4111-09-22 תאריך הישיבה: ח' בחשון התשפ"ג (02.11.2022) בשם המבקשת: עו"ד פרידמן אדווין בשם המשיב: עו"ד בובליל צוריאל החלטה השופטת י' וילנר: 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' סובל, השופט העמית ד' טפרברג והשופטת מ' אילני) בעמ"ש 4111-09-22 מיום 3.10.2022, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט העמית ש' אלבז) בתמ"ש 63460-03-22 מיום 28.8.2022. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המבקשת לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג או החוק), והורה על השבת בנותיהם הקטינות של הצדדים מישראל לארה"ב. תמצית הרקע לבקשה 2. המשיב, אזרח ישראלי, והמבקשת, אזרחית ארה"ב, הכירו בארה"ב וביום 27.1.2015 נישאו שם כדת משה וישראל. בחודש פברואר 2016 חזר המשיב לארץ; בחודש יוני 2016 הגיעה המבקשת לישראל; ביום 20.6.2016 נולדו בישראל שתי בנותיהם (להלן: הקטינות); ובחודש אוגוסט 2016 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני, בטענה, בין היתר, כי המבקשת אינה יהודייה. בהמשך לכך, בית הדין הרבני קבע כי המבקשת ספק יהודייה, ומשכך היא והקטינות צריכות לעבור גיור. 3. ביום 8.11.2017 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, שאושר על-ידי בית הדין הרבני. בין היתר, הוסכם כי המבקשת והמשיב הם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינות; כי הקטינות תהיינה במשמורת המבקשת, ובמועדים מסוימים תשהינה אצל המשיב; כי הקטינות תחונכנה חינוך דתי לאומי; וכי הסמכות הנמשכת בעניינן תהא אך ורק לבית הדין הרבני בישראל (להלן: הסכם הגירושין). 4. ביום 8.2.2018 הוציא בית הדין הרבני צו עיכוב יציאה מהארץ בנוגע לקטינות. ביום 16.3.2018 הגישה המבקשת בקשה לשגרירות ארה"ב בישראל לקבלת דרכונים אמריקאים לקטינות, ללא ידיעת המשיב. כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, המבקשת הטעתה את גורמי השגרירות והסתירה מפניהם את ההליכים המשפטיים שהתקיימו בנוגע לקטינות, ואת צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כאמור בעניינן. 5. ביום 29.4.2018 הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה בישראל למבקשת, כי בקשתה לקבלת מעמד לצורך הליך גיור, עבורה ועבור הקטינות – סורבה, וכי לפיכך על המבקשת לעזוב את הארץ תוך 14 ימים. 6. ביום 16.5.2018 טסה המבקשת עם הקטינות לארה"ב, ללא ידיעת המשיב, וניתקה עמו כל קשר. בחודש אוגוסט 2020, למעלה משנתיים לאחר טיסתן כאמור, אותרו המבקשת והקטינות על-ידי שירותי הרווחה בארה"ב; וביום 14.8.2020 פתח המשיב הליך נגד המבקשת בבית המשפט בטקסס, לפי האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (נחתמה בשנת 1980) (להלן: אמנת האג או האמנה). 7. ביום 25.1.2021 קבע בית המשפט בטקסס כי העברת הקטינות מישראל לארה"ב על-ידי המבקשת, היא בבחינת חטיפה לפי אמנת האג; והורה על השבת הקטינות לישראל (להלן: פסק דינה של הערכאה הדיונית בטקסס). המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה. ביום 4.2.2021 החזיר המשיב את הקטינות ארצה בהתאם לפסק דינה של הערכאה הדיונית כאמור, וביום 20.6.2021 הגיעה המבקשת לישראל, ופגישותיה עם הקטינות נערכות בפיקוח. 8. ביום 23.3.2022 קיבל בית המשפט לערעורים בטקסס את ערעור המבקשת כאמור. בין היתר, נקבע כי לבית הדין הרבני בישראל לא הייתה סמכות לדון בעניינן של הקטינות; כי העברת הקטינות מישראל לארה"ב על-ידי המבקשת איננה חטיפה, לפי אמנת האג; וכי "מקום המגורים הרגיל" של הקטינות, כמשמעות המונח באמנה, הוא ארה"ב (להלן: פסק הדין בערעור בטקסס). ביום 23.5.2022 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון בטקסס. בקשה זו נדחתה ביום 14.10.2022, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מושא הבקשה דנן. 9. מספר ימים לאחר מתן פסק הדין בערעור בטקסס, הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בישראל תביעה לפי חוק אמנת האג, וטענה כי לנוכח פסק הדין זה, יש להורות על השבת הקטינות לארה"ב, לפי אמנת האג. בפסק דינו מיום 22.6.2022 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לנוכח טובת הקטינות, אין להכריע בתביעת המבקשת לגופה, כי אם להמתין להכרעת בית המשפט העליון בטקסס בבקשות רשות הערעור שהגיש המשיב. המבקשת ערערה על פסק דין זה, ובפסק דינו מיום 27.7.2022 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, לבית המשפט לענייני משפחה להכריע בתביעה לגופה, שעיקרה בשאלה אם הותרת הקטינות בישראל היא בגדר חטיפה לפי אמנת האג. 10. בטרם נעמוד על עיקרי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – נציין כי ביום 30.6.2022 קבע בית הדין הרבני האזורי, כי אין לו סמכות לדון בעניינם של הצדדים, לנוכח הספק שלא הוכרע ביחס ליהדות המבקשת והקטינות. עוד נקבע כי פסק דינו של בית הדין הרבני ביחס לגירושי הצדדים – תקף, וכי "על מנת לשמור על היציבות היחסית בחייהן של הקטינות כעת, ושלא להחמיר את מידת הפגיעה בקטינות שעלולה להיגרם במצב של וואקום משפטי [...] בעניין משמורת והסדרי השהות, החלטות בית הדין תקפות עד לקבלת החלטה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה". תמצית פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה 11. ביום 28.8.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר עומד ביסוד הבקשה שלפנינו, ובגדרו התקבלה תביעת המבקשת לפי חוק אמנת האג. בית המשפט הדגיש כי השאלה הטעונה הכרעה היא, אם לאחר מתן פסק הדין בערעור בטקסס ובעקבותיו, אי-החזרת הקטינות מישראל לארה"ב על-ידי המשיב היא בבחינת "אי-החזרה שלא כדין", שמשמעותה חטיפה לפי אמנת האג; וקבע כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. בית המשפט עמד על כך שההליכים בטקסס אינם עוסקים בשאלה הטעונה הכרעה כאמור בהליך דנן, אלא בשאלה אם העברת הקטינות על-ידי המבקשת מישראל לארה"ב ביום 16.5.2018, היא בבחינת חטיפה לפי אמנת האג. בית המשפט הדגיש כי בענייננו, העברת הקטינות על-ידי המשיב מארה"ב לישראל נעשתה כדין וברשות; אך קבע כי רשות זו הייתה מותנית בתוצאת הערעור שהגישה המבקשת בטקסס. לנוכח האמור, נקבע כי יש להכריע במחלוקות בין הצדדים לפי המצב המשפטי שחל כאשר שהו הקטינות בטקסס, בטרם הועברו לישראל על-ידי המשיב. בהמשך לכך נקבע כי כאשר שהו הקטינות בטקסס חל עליהן הדין שם, והמשמורת עליהן הייתה נתונה למבקשת; וכי אין מקום לסטות מפסק הדין בערעור בטקסס, שלפיו בתקופה הנ"ל, "מקום המגורים הרגיל" של הקטינות היה בארה"ב. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לא מתקיימות ההגנות הקבועות באמנה כנגד החזרת הקטינות לארה"ב. עוד נקבע, כי משעה שקבע בית הדין הרבני כי אין לו סמכות לדון בענייני הצדדים, הרי שכל החלטותיו ביחס לקטינות, לרבות צווי עיכוב היציאה מן הארץ, חסרי תוקף. עם זאת, נקבע כי אין באמור כדי להשפיע על תוקפו של הסכם הגירושין במישור יחסי הצדדים, או כדי להוביל למסקנה שהמבקשת הייתה רשאית להעביר את הקטינות לארה"ב ללא הסכמת המשיב. בשורה התחתונה, נפסק כי משעה שניתן פסק הדין בערעור בטקסס, אי-השבת הקטינות לארה"ב היא בבחינת אי-השבה שלא כדין, שמשמעותה חטיפה לפי אמנת האג; וכי על הקטינות לשוב לטקסס באופן מיידי. 12. על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי, שהתקבל בפסק דינו מיום 3.10.2022. תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי 13. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום למסקנה, שלפיה בשל פסק הדין בערעור בטקסס, הותרת הקטינות בישראל היא בבחינת חטיפה לפי אמנת האג. הודגש כי אין לקבוע שפסק הדין בערעור בטקסס ביטל למפרע את כוחו של המשיב להחזיר את הקטינות לישראל, בעקבות פסק דינה של הערכאה הדיונית בטקסס. זאת, בהיעדר קביעה בפסק הדין בערעור בטקסס בדבר ביטול למפרע כאמור; ובהינתן הכלל הבסיסי, שלפיו מי שמבצע פסק דין פועל מכוח סמכות כדין, כל עוד לא בוטל פסק הדין למפרע. עוד נקבע כי גם בהנחה שפסק הדין בערעור בטקסס פועל החל ממועד נתינתו, הרי שאין בו כדי להוביל למסקנה כי המשיב חייב להחזיר את הקטינות לארה"ב. זאת, משום שמסקנה כזו אינה עולה בקנה אחד עם תוכן פסק הדין הנ"ל, אשר לא מוזכרת בו כלל העובדה שהמשיב החזיר את הקטינות לישראל, למעלה משנה עובר למתן פסק הדין בערעור בטקסס. ממילא, אין בפסק הדין הנ"ל דיון באופן שבו עובדה זו משפיעה על שאלת חיובו של המשיב להחזיר את הקטינות לארה"ב; וכפועל יוצא מכך, אין בפסק הדין הנ"ל אף הוראה אופרטיבית הנוגעת להחזרת הקטינות מישראל לארה"ב. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בניגוד לכך, פסק דינה של הערכאה הדיונית בטקסס כלל הוראה מפורשת בדבר החזרת הקטינות לישראל; וכי בפסק דין אחר של ערכאת הערעור בטקסס, אשר עסק בנסיבות דומות לענייננו, ניתנה הוראה אופרטיבית כאמור. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לנוכח החלטת בית הדין האזורי מיום 30.6.2022, עומדות בתוקפן כל החלטותיו בעניין המשמורת והסדרי השהות ביחס לקטינות. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי אין מקום למסקנה, שהותרת הקטינות בישראל, לאחר פסק דינה של ערכאת הערעור בטקסס, היא בבחינת "אי-החזרה שלא כדין", כמשמעותה באמנת האג; ומשכך יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ולדחות את תביעת המבקשת. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 14. המבקשת טוענת כי משעה שניתן פסק הדין בערעור בטקסס, הותרת הקטינות בישראל אסורה לפי אמנת האג, אף על פי שבשעתו הביא אותן המשיב כדין לישראל. המבקשת מדגישה כי פסק הדין בערעור בטקסס ביטל, החל ממועד נתינתו, את פסק דינה של הערכאה הדיונית שם; כי פסק הדין שינה את המצב המשפטי הרלוונטי, אף על פי שלא נכללה בו הוראה אופרטיבית; וכי יש לבחון את המחלוקות בין הצדדים בראי המצב המשפטי שנוצר לאחר מתן פסק הדין בערעור בטקסס, ובעקבותיו. לגישת המבקשת, בית המשפט המחוזי העדיף את פסק דינה של הערכאה הדיונית בטקסס על פני פסק הדין בערעור שם, באופן שהופך את פסקי הדין לפי אמנת האג להמלצה בלבד, ואף עלול לגרום להוצאת מדינת ישראל מחוג המדינות הפועלות לפי אמנת האג. 15. מנגד, המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין השאר, נטען כי מאחר שההליכים בטקסס עסקו בהעברת הקטינות מישראל לארה"ב על-ידי המבקשת, בעוד שענייננו בתביעה אחרת לפי האמנה, העוסקת בהעברת הקטינות מארה"ב לישראל על-ידי המשיב – הרי שאין מקום להסתמך באופן מוחלט על פסקי הדין שניתנו בטקסס, אלא יש לבחון באופן עצמאי את העובדות הרלוונטיות לשאלה אם עסקינן בחטיפה לפי אמנת האג. 16. הבקשה הועברה לדיון בפני הרכב על-פי החלטה מיום 23.10.2022, ובהתאם לכך, שמענו את טענות הצדדים אף בעל-פה בדיון שהתקיים ביום 2.11.2022. 17. יצוין כבר עתה כי במהלך הדיון הצהיר בפנינו בא-כוח המשיב, כי אם תוגש תביעת משמורת בעניין הקטינות לבית המשפט לענייני משפחה, המשיב לא יטען כנגד סמכותו לדון בה. דיון והכרעה 18. כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים, אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו, מני רבים: בע"מ 5110/22 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים פתח תקווה, פס' 11 (4.8.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)). אמנם, כאשר עסקינן בשאלות הנוגעות ליישום אמנת האג, ייטה בית משפט זה להקל בקריטריונים למתן רשות ערעור כאמור, לנוכח מורכבות הסוגיות וההיבט האנושי הכרוך בהן, "אולם גם הקלה זו אין משמעה מתן רשות ערעור בכל מקרה" (בע"מ 356/15 פלוני נ' פלונית, פס' ז' (20.1.2015)). 19. נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו בחומר הרלוונטי ובחנו את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות, משזו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, וקבלתה אינה נחוצה למניעת עיוות דין, אף כשהסוגיות נבחנות בהתאם לאמות המידה המקלות כאמור. 20. למעלה מכך, ראינו לציין כי אף לגופם של דברים, טענותיה של המבקשת כנגד הכרעתו של בית המשפט המחוזי מעוררות קושי. כאמור, טענת המבקשת היא, בעיקרו של דבר, כי פסק הדין בערעור בטקסס יצר מצב משפטי, החל ממועד נתינתו, ולפיו אי-השבת הקטינות מישראל לארה"ב היא "אי החזרה שלא כדין", ומשכך מהווה "חטיפה" לפי אמנת האג, באופן שמוביל למסקנה כי יש להורות על החזרתן המיידית של הקטינות לארה"ב. אולם, למעשה, ההליך בטקסס לא עסק בכך. פסקי הדין שניתנו על-ידי הערכאות בטקסס בחנו, כאמור, את השאלה אם העברת הקטינות על-ידי המבקשת, מישראל לארה"ב, היא בגדר חטיפה לפי אמנת האג. הערכאה הדיונית שם השיבה על שאלה זו בחיוב, וערכאת הערעור – בשלילה. ודוק: כמובהר לעיל, בפסק הדין בערעור בטקסס לא מוזכרת העובדה שהמשיב החזיר את הקטינות לישראל – כדין – למעלה משנה בטרם ניתן פסק הדין בערעור בטקסס. ממילא, פסק הדין הנדון אינו מתייחס לשאלה אם יש בו כדי לחייב את המשיב להחזיר את הקטינות מישראל לארה"ב – אשר היא-היא השאלה שהציבה המבקשת בלב תביעתה שביסוד ההליך דנן. בנסיבות אלו, יש קושי ממשי בטענה כי פסק הדין בערעור בטקסס, הוא כשלעצמו, מוביל למסקנה כי הותרת הקטינות בישראל היא בבחינת חטיפה לפי אמנת האג. 21. עוד נעיר כי כמפורט לעיל, ביסוד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מונחת קביעתו שלפיה יש להכריע במחלוקות שבין הצדדים לפי המצב המשפטי שחל בעת ששהו הקטינות בארה"ב, טרם העברתן לישראל על ידי המשיב. ואולם, אף בקביעה זו של בית המשפט לענייני משפחה גלום קושי ניכר, לנוכח העובדה כי בלב התביעה ניצבת טענתה העיקרית, כאמור, של המבקשת, שלפיה פסק הדין בערעור בטקסס שניתן כאשר כבר שהו הקטינות כדין בישראל – יצר מצב משפטי חדש, החל ממועד נתינתו, והוא אשר מחייב את המשיב להחזיר את הקטינות לארה"ב. על כן, דומה כי היה מקום לבחון את המצב המשפטי דווקא במועד זה. כך, קביעתו האמורה של בית המשפט לענייני משפחה ניצבת, בין היתר, בבסיס הכרעתו כי אין מקום לסטות מהקביעה בפסק הדין בערעור בטקסס – שניתן ביחס למצב הדברים שנהג עת שהו הקטינות בארה"ב – שלפיה "מקום המגורים הרגיל" של הקטינות, כמשמעותו באמנה, הוא בארה"ב. ברם, ספק רב אם ניתן "לייבא" באופן אוטומטי את הקביעה הנ"ל של ערכאת הערעור בטקסס לענייננו, משזה עוסק, כמבואר, בשאלה אם הותרת הקטינות בישראל, למעלה משנה לאחר עזיבתן כדין את ארה"ב, איננה כדין לפי האמנה. 22. ויודגש: כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, השאלה מהו מקום המגורים הרגיל של הקטינות היא "שאלה משפטית ועובדתית גם יחד". לפיכך, על ההכרעה בשאלה זו להתבסס על מכלול העובדות הרלוונטיות, ובכללן העובדה כי הקטינות הועברו לישראל כדין על-ידי המשיב, למעלה משנה עובר למתן פסק הדין בערעור בטקסס (על כך שמעבר של הורה אחד עם ילדיו הקטינים מארץ אחת לאחרת, מכוח פסק דין שאינו חלוט, הוא בבחינת עובדה רלוונטית לשאלה מהו מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, ראו בע"מ 7784/12 פלונית נ' פלוני, פס' 10 (28.7.2013)). ואולם, כאמור, עובדה זו לא זכתה להתייחסות בפסק הדין בערעור בטקסס, כך שקשה להסתמך עליו באופן מוחלט בהקשר דנן. ודוק: הצורך להידרש לעובדה הנ"ל מתחדד, לנוכח לשון סעיף 3(א) לאמנת האג, שלפיה הרחקתו או אי-החזרתו של ילד תיחשב שלא כדין, כאשר "יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו" (הדגשות הוספו). 23. מכל הטעמים האמורים, אנו סבורים, כאמור, כי אף לגופם של דברים, אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו. 24. אם כן, מסקנתנו היא כי חוק אמנת האג אינו האכסניה המתאימה לבירור טענותיה של המבקשת. עם זאת, אין בכך כדי לחתום את ההתדיינות המשפטית בין הצדדים באשר למשמורת על הקטינות, שמקומה להתברר, על פי סדר הדין הרגיל, בבית המשפט לענייני משפחה. ביחס לכך, נחזור ונציין את הצהרת ב"כ המשיב, שלפיה אם תוגש תביעת משמורת בעניין הקטינות לבית המשפט לענייני משפחה, המשיב לא יטען כנגד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. מכל מקום, אנו תקווה כי הצדדים ישנסו מותניים ויפעלו כדי להגיע לפתרון שיעלה בקנה אחד עם טובת הקטינות. 25. עוד יצוין, במאמר מוסגר, כי המבקשת העלתה אף טענות הנוגעות להיותה חסרת מעמד בישראל, ועל כן תתקשה בניהול ההתדיינות בה ובקיום קשר עם הבנות הקטינות במהלך התקופה שבה מתברר ההליך. סוגיה זו אינה חלק מההליך דנן. יחד עם זאת, הדלת פתוחה בפני המבקשת להגיש בקשה מתאימה או אף לנקוט בהליך מתאים, ככל שהדבר יידרש. איננו נוקטים עמדה בעניין, אך יש להניח כי נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה יעמדו לנגד עיני הגורמים שיידרשו לקבל החלטה בעניין. 26. סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותנו לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"ג (‏17.11.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22067620_R05.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1