פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6761/18 בבית המשפט העליון ע"א 6761/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 16.9.2018 בתמ"ש 13760-02-18 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ל' ברינגר בשם המערערת: עו"ד מרדכי גרון פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) מיום 16.9.2018 בתמ"ש 13760-02-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. הצדדים בהליך דנן הם אחים המנהלים ביניהם מספר הליכים בעניין עיזבון אביהם המנוח (להלן: המנוח). בצד אלה, קיבל ביום 19.7.2018 בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) תביעה שהגישו המשיבים לפינוי המערערת מנכס המהווה חלק מעיזבון המנוח (להלן: הנכס ותביעת הפינוי). במסגרת פסק הדין נקבע כי המערערת הייתה זכאית להמשיך להתגורר בנכס ללא תשלום שכר דירה למערערים במשך שישה חודשים לאחר פטירת המנוח ביום 14.5.2016 (המערערת הגישה ערעור על פסק הדין). בנתון לפסק הדין, הורה בית המשפט על מינוי שמאי בהליך נוסף שמנהלים המשיבים נגד המערערת, הוא ההליך מושא הערעור דנן, שעניינו תשלום דמי שימוש עבור התקופה בה התגוררה בנכס. 2. על רקע זה הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בטענה כי זה חיווה דעתו באשר לתוצאת ההליך. ביום 16.9.2018 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה תוך שקבע כי הוא לא הביע כל דעה באשר לגובה דמי השימוש הראויים בכתב או בעל פה, ואף לא ברמז והוסיף כי "אין לי ידיעה כלשהי באשר לגובה דמי השימוש הראויים". כל שידוע לי בעניין זה הוא שהצדדים חלוקים בשאלה זו ולכל אחד מהם דעה משלו, ולכן מיניתי שמאי". 3. מכאן הערעור שלפניי, שבו טוענת המערערת כי בית המשפט גיבש את דעתו בשאלת דמי השימוש הראויים שיש לפסוק. לטענת המערערת, בניגוד לקביעות בית המשפט, הצדדים חלוקים לא רק בשאלת גובה דמי השימוש הראויים אלא בשאלה אם כלל יש לחייבה בדמי שימוש עבור התקופה שהתגוררה בנכס. לדבריה, פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי מעיד כי בית המשפט גמר אומר בדעתו לחייב את המערערת בתשלום דמי שימוש. למצער, מתבקשת פסילת המותב משיקולים של מראית פני הצדק והיא מוסיפה שאין היא מבקשת את פסילת המותב גם בהליכים הנוגעים לעיזבון המנוח. 4. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, אין בעצם העובדה שבית המשפט, לא כל שכן בית משפט לענייני משפחה, דן במספר הליכים המתנהלים בין אותם צדדים כדי להקים עילה לפסילתו, ועל הטוען לכך להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 9585/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.1.2018)), זאת לא עלה בידי המערערת להראות. עיון בפסק הדין שניתן בתביעת הפינוי מעלה כי בית המשפט לא קבע מסמרות בשאלת גובה דמי השימוש שיש לפסוק לחובת המערערת, לא כל שכן בשאלה אם יש לחייבה בדמי שימוש כלל. כל שעשה בית המשפט הוא להורות על מינוי שמאי לעניין בחינת גובה דמי השימוש הראויים בנסיבות העניין. ברי – כפי שפסק בית המשפט בהחלטה בבקשת הפסלות – שאין בכך משום "נעילת" דעה באשר לשאלה אם יש לחייב את המערערת בדמי שימוש או באשר לסכום שיש לפסוק לחובתה. טענות המערערת באשר ל"נעילת" דעתו של בית המשפט אינן מבוססות ויש לדחותן. כמו כן, איני סבורה כי הערעור מגלה עילת פסלות מחמת מראית פני הצדק (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.12.2008)). הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשע"ט (‏24.10.2018). ה נ ש י א ה _________________________ 18067610_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il