מוחמד(חסן) אבועסא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"ב 6757/08 בבית המשפט העליון רע"ב 6757/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המבקש: מוחמד (חסן) אבועסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור בג"ץ אסיר על החלטת בית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים בבאר שבע בתיק עעא 5423/07 שניתן ביום 16.7.08 על-ידי השופט אליהו ביתן תאריך הישיבה: י' באלול תשס"ח (10.9.08) בשם המבקש: עו"ד ערן אביטל בשם המשיבה: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (השופט ביתן) מיום 16.07.08 בעע"א 5423/07, בגדרו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר, להפסיק את עבודות השירות של המבקש כך שאת יתרת העונש שנגזר עליו ירצה בדרך של מאסר בפועל. רקע ב. המבקש, יליד 1980, נשוי ותושב ערוער שבנגב, הורשע ביום 21.11.02 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעבירות איומים וחבלה במזיד ברכב. עונשו נגזר ביום 23.6.03 לשישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן ל-12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת פשע. ג. המבקש שובץ לעבודה בבית החייל בבאר שבע החל מיום 1.7.03, אולם לאחר יומיים של עבודה, הגיש בקשת לדחיית המועד לתחילת ריצוין של עבודות השירות לבית המשפט. בית המשפט נענה לבקשתו וקבע את המועד לתאריך 1.8.03. המבקש לא התייצב כפי שנצטוה, ובשיחת בירור ביקש לעבור למקום עבודה קרוב למקום מגוריו. נוכח זאת, שובץ לעבודה במקום מסוים שלא הסתייע, ואחר כך לתחנת המשטרה בדימונה, אולם גם אליה לא התייצב, לטענתו בשל בעיה רפואית לגביה הציג אישורים. ביום 12.10.03 זומן המבקש למשרדי הממונה על עבודות שירות לשימוע, וטען כי אינו מוכן להתייצב לעבודות שירות מחוץ למועצת ערוער, מקום מגוריו. ד. לא חלפו אלא ימים אחדים, וביום 22.10.03 הוגש כתב אישום (9206/03) כנגד המבקש בגין עבירות של ניסיון התפרצות, תקיפה חבלנית והחזקת כלי פריצה. המבקש נעצר, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית. הנסיונות לאתר את המבקש ולזמנו לשימוע בנושא עבודת השירות לא צלחו, כיוון ששירות בתי הסוהר לא ידע על מעצר הבית בו הוא נתון בת"פ 9206/03. לימים רבים, משנודע לשירות בתי הסוהר היכן נמצא המבקש, תואם מועד לשימוע. ה. סוף דבר, ביום 12.2.07 - כתום כשלוש שנים ושמונה חודשים מגזר דינו - זומן המבקש לשימוע בלויית בא כוחו. בעקבות השימוע המליץ סגן מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר על הפסקה מינהלית של עבודות השירות משתי סיבות עיקריות: העובדה שעובר למעצרו ביצע המבקש רק תשעה ימי עבודות שירות, לסירוגין, דבר המעיד כנאמר על יחסו לעבודות השירות, וכן שנעצר והוגש נגדו כתב אישום. ביום 21.2.07 קיבל נציב שירות בתי הסוהר את ההמלצה, והורה על הפסקת עבודות השירות של המבקש. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים, וביום 9.7.08 נדחתה עתירתו על ידי השופט ביתן, לאחר דיון בו לא היה המבקש מיוצג. בא כוחו ביקש דיון חוזר (פרוטוקול מיום 13.7.08), ובקשתו נענתה. הדיון החוזר נערך ביום 16.7.08, ושוב החליט בית המשפט לדחות את בקשתו. בפסק הדין נקבע, כי החלטת הנציב חוקית וסבירה, הן בהיבט של ביצוע העבירה הנוספת והן בהיבט של ההיעדרות מעבודות השירות. מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפנינו. טענות הצדדים ו. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי נפגעה זכותו לשימוע, וכי לא קיבל את יומו בבית המשפט קמא. לשיטתו, טעה בית המשפט קמא בכך שהורה על שמיעת עתירתו ללא ייצוג וכי לאחר דחיית העתירה ביום 9.7.08, מן הצדק היה להעביר את הדיון החוזר בעניינו לשמיעה אצל שופט אחר, נעדר דעה מוצקה שנקבעה כנטען בדיון הקודם. עוד טוען המבקש, כי בקשתו מעלה שאלה משפטית מהותית הנוגעת לעיקרי זכות השימוע והטיעון בבית המשפט. ז. המשיבה סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, שכן החלטת בית המשפט קמא התבססה על החוק ועל ההלכה הפסוקה שיישומם במקרה דנן אינו מגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות; לגופם של דברים, טוענת המשיבה, כי במבקש נתקיימו שניים מהתנאים אשר מונה סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כתנאים מספיקים להפסקת עבודתו של עובד שירות: היעדרות מהעבודה ללא אישור הממונה, ופתיחת חקירה נגדו בחשד שעבר עבירה. משכך, טוענת המשיבה, החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר, המוסמך להורות על הפסקת עבודתו של עובד שירות, בדין יסודה; מוסיפה וטוענת המשיבה, כי תכליתו של מערך עבודות השירות – לאפשר לעבריינים לרצות עונשם בדרך המועילה לחברה ולא בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח – אינה מתקיימת מקום בו שב העבריין ומבצע עבירות נוספות. המשך ריצוי העונש באופן של עבודות שירות בכגון דא, כנאמר, אינו מועיל לחברה, ואף פוגע בה; עבודות השירות ניתנות לנאשם כפריבילגיה, ולכן מקום שאינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלוית להן, אין נותרת ברירה אלא לבטל חלופה זו. לסיכום נטען, כי בעת ביקורת שיפוטית על החלטת נציב שירות בתי הסוהר, לא ישים בית המשפט את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הנציב ולא יתערב בהחלטתו אם לא נמצא בה פגם. הדיון בבית משפט זה ח. בפנינו הטעים עו"ד אביטל בשם המבקש, כי לשיטתו לא נערך השימוע לשולחו בשב"ס כדבעי, וכי היו טעמים סבירים לכך שהמבקש לא ביצע את עבודות השירות, ובהם בעיות רפואיות ואי הבנה מצדו באשר להליך. נטען איפוא, כי יש מקום להשיב את הנושא לשימוע מחודש. בא כוח המדינה טען, כי אין עילה להיעתר לבקשה, הן על פי הלכת רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והן לגופה, לאחר שהנושא נגרר שוב ושוב. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לבקשה, כפי שיפורט להלן, אך נפתח ונאמר, כי לא על תיק זה תהא תפארתה של מערכת האכיפה. אין הסבר של ממש ל"חור השחור" שבין 2003 ל-2007, שבו לא אותר המבקש - או נעשה מעט מאוד לאיתורו וכן ניתנו דחיות שונות - כך שפסק דינו של בית המשפט המטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות נותר מרחף כישות מופשטת ללא מימוש, עד כי כמעט ירד טעם האכיפה לטמיון; ראו גם דברי בית המשפט המחוזי לעניין זה בהחלטה מ-16.7.03. והלא מה היה פשוט יותר לכאורה, ממשלוח ניידת משטרה לבית המבקש, שגם היה, בחלק ניכר מן התקופה למצער, במעצר בית. שומו שמים, אנו מצויים איפוא כיום חמש ורבע שנים לאחר גזר הדין מיום 23.6.03. איננו יודעים אם מתיק זה ניתן ללמוד גזירה שוה, ומקוים אנו כי לא כן, אך סבורנו כי ראוי שיובא לידיעת נציב שירות בתי הסוהר כדי לודא טיפול נכון בכגון דא, בשעה שאסיר שירות "נעלם" והנושא "נופל בין הכיסאות" של שב"ס והמשטרה, אם כדי להסדיר נהלים ואם כדי ליישם כראוי נהלים קיימים. י. ועוד נאמר בפתיח, כי אכן הלכת וייל המשמשת תדיר בפי המדינה בבקשה לדחות בקשות רשות ערעור של אסירים, יפה כוחה במיוחד בשעה שהמדובר ב"גלגול שיפוטי שלישי" כגון לאחר דיון בועדת שחרורים (בראשות שופט) ודיון בבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. הדברים אינם זהים בהכרח באשר למקרה שבו המדובר לאמיתו בגלגול שיפוטי שני לאחר החלטה מינהלית, אף כי גם כאן ברי כי בית המשפט הדיוני מתאים יותר לטיפול פרטני, ואין מקום לריבוי מופרז של עיסוק בבית משפט זה. ראו הנאמר ברע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ט': "... איני סבור שיש מקום לאדיקות מחמירה אין בלתה במתן רשות ערעור שעה שלא קדם להליך בבית המשפט המחוזי הליך של ועדת שחרורים מעין שיפוטית, למשל; ראו גם רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם), פסקה י(3), וכן הערות השופט גרוניס ברע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם). ער אני להתיחסות רבת השנים לעניין זה בדומה, על פי ההחלטה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שאף אנכי נדרשתי אליה בעבר, ושמצויה על מעבד התמלילים הפרקליטותי כשיגרת תגובה בתיקים אלה. אולם ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ומכל מקום, בית משפט זה, על פי דרך עבודתו, פחות מתאים לטיפול פרטני בכגון דא מבית המשפט קמא, שבפניו כמובן צריכה להתמקד הביקורת השיפוטית. ולבסוף, דווקא כיוון שהמדיניות באשר להתערבות השיפוטית היא מרוסנת, כנודע (רע"ב 844/07 רביזדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)), האחריות המוטלת על הרשויות המחליטות גדולה, ובסופו של יום גם על הביקורת השיפוטית, שהרי המדובר במי שחרותו נשללה". הדעת נותנת, כי מטעם זה גם הועבר התיק להרכב על-ידי המשנה לנשיאה. י"א. אחר כל אלה עלינו לבוא לגופם של דברים. הפסקה מינהלית של עבודות שירות על-ידי נציב שירות בתי הסוהר מוסדרת, כנזכר מעלה, בסעיף 51ט' לחוק העונשין, ובין שאר עילותיה מצויות אלה: "הוא נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח" (פסקה (א)(1)), וכן "נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה" (פסקה (א)(5)). במקרה דנא, כפי שציין בית המשפט קמא וחזר על כך המשיב, מתקיימות שתי עילות אלה. י"ב. אשר לביצוע עבודות השירות, ראשית הדברים - כנסקר מעלה - בשיבוץ המבקש לעבודות שירות בעקבות גזר דינו, שהתחלת ביצועו נקבעה ל-1.8.03; המבקש לא התייצב. משביקש בשיחת בירור לעבור למקום אחר, שובץ בו, אך בהיעדר עבודה שם שובץ למקום שלישי ושוב לא התייצב, וגם התעלם מזימונים לבירור. בבירור ב-10.9.03 טען העורר לאישורי מחלה (שלא טרח מיזמתו למסרם מראש), וב-12.10.03 הודיע שלא יתייצב לעבודות שירות אלא במועצת ערוער, כאמור - משל היה הוא הקובע את מקום עבודות השירות ולא הממונים על כך. עד כאן סאגת ההתייצבות, ומכאן "שקטו המים" משלא אותר המבקש, עד לשימוע ב-12.2.07. והנה גם אם חדל המשיב ממציאת המבקש, אין זו מן המידה שאדם מן היישוב יישב שאנן ולא יודיע מיזמתו לרשויות על קורותיו, בידעו כי טרם ריצה עונשו בעבודות השירות. ברע"ב 5530/07 זידאן נ' נציב בתי הסוהר (לא פורסם) נאמר כלהלן: "על המרצים מאסר בעבודות שירות להפנים, והדברים נאמרים גם מעבר לתיק זה, שכן תיקים מעין אלה שבים ובאים לפתחנו, כי אין מאסר כזה 'תכנית כבקשתך', לפי רצונו ואוות נפשו של האדם, ברצותו יבוא למקום העבודה וברצותו ייעדר, כעולה על רוחו. הריהו מאסר כדת וכדין, ובאותם ימים הוא הוא עיסוקו של האדם שנדון, אלא אם הותר לו אחרת על-ידי הרשות". ראו גם רע"ב 5742/07 דוידוב נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) וכן בשג"צ 10670/07 בן סימון נ' הממונה על עבודות שירות (לא פורסם). כך גם לגבי המבקש דנא. י"ג. בא כוח המבקש אמנם טען כי שולחו זומן לשימוע והדיונים נדחו מפעם לפעם מסיבות שונות, אך ברי כי המבקש לא טרח להסדיר את עניינו, כגון על-ידי הודעה לשב"ס כי נעצר בשלב מסוים במעצר בית (כנראה מ-7.12.03, כעולה ממזכר שב"ס מש/2). י"ד. אשר לעילה השניה להפסקת עבודות השירות, פתיחת חקירה פלילית, הדין הוא - כפשוטו - כי די לעניין זה בפתיחת חקירה, אף בטרם כתב אישום וכל שכן הרשעה. הדעת נותנת כי המחוקק ביקש לשמור על "טהרת ההליך", קרי, עבודות השירות מאופשרות למי שאין מעליו "עננה פלילית" נוספת. זאת, גם בהתחשב בתכליתן של עבודות השירות, שכוונו "בעיקר לגבי אנשים שאינם מעורים בדרך הפשע" (דברי הסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 25), תשמ"ו-1986, הצעות חוק תשמ"ו, 76). הדעת נותנת גם, כי לא כל חקירה פלילית מינורית תהא בהכרח עילה להפסקת עבודות השירות, אך הדבר נתון לשיקול דעתו של נציב השירות. ואולם, בנידון דידן לא בחקירה עסקינן עוד; אין חולק כי במקרה דנא כבר היה שלב "מתקדם" יותר, שהרי ב-22.10.03 הוגש נגד המבקש כתב האישום הנזכר (9206/03) בעבירות של ניסיון להתפרצות, תקיפה חבלנית והחזקת כלי פריצה, ועל כן היתה לגיטימיות, מעבר לאי ההתייצבות כאמור, בהחלטה על הפסקת עבודות השירות. טענה שהועלתה שעניינה כי בתיק פלילי אחר (2258/03 בבית משפט השלום בבאר שבע) בוטל עונש מאסר בן 24 חודשים והתיק הוחזר לבית משפט השלום. חוששני כי אינה ממין העניין, שכן אם בכלל, מוסיף התיק האחר (2258/03) יתר חומרה, וראו דברי בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטה מ-16.7.08. מכל מקום, לא היה דופי בהחלטת הנציב בשעתו בדבר הפסקת עבודות השירות, משהוגש כתב האישום בתיק 9206/03. ט"ו. עיינתי גם בגליון השימוע (מש/2) שנערך למבקש ב-12.2.07, ובהחלטת עורך השימוע להמליץ שלא בחיוב, אף כי ציין שמצד המבקש באה "עמדה לגיטימית" של "מודה ועוזב" - אלא שאל מולה העמיד המשמע את "האינטרס הציבורי" לפיו "מכסה פשעיו לא יצלח". דברים אלה נכוחים. במאמר מוסגר אעיר, כי יש צורך במיומנות גבוהה בהירוגליפים כדי להבין חלק מן הנכתב, וראוי היה כי החומר יצורף במודפס, מתוך מידת הרחמים על עינינו. מכל מקום סבורני כי אכן האינטרס הציבורי מצדיק, חרף הנסיבות המאכזבות של הטיפול בתיק, כי עניין עבודות השירות יירד מן הפרק. ט"ז. אשר להחלטתו של בית המשפט המחוזי מ-16.7.08, אין מקום לטרוניה מפי המבקש שהיתה אך "לצורך הפרוטוקול" ועל יסוד "דעה מוקדמת"; אין כל מניעה כי עיון חוזר ייערך בפני אותו מותב, ואף אילו היתה טענה ממשית כלשהי בקשר לכך, היה מקום להעלותה בפני בית המשפט עצמו ולא בבקשת רשות ערעור. דבר זה לא נעשה, למשל, בישיבה ב-13.7.08 בה עתר המבקש באמצעות בא כוחו לביטול ההחלטה הראשונה מ-9.7.08, ואף לא בישיבת 16.7.08. י"ז. איננו נעתרים איפוא לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ו' תשרי תשס"ט (5.10.08) (כלומר, כבר לאחר עיד אל-פיטר הקרוב שבתום חודש הרמדאן), במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עד שעה 10:00. תנאים מגבילים וערבויות ככל שישנם יעמדו בתוקפם עד להתייצבות. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: גם עלי מקובלת התוצאה - על פיה דין הבקשה להדחות. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ט"ו באלול תשס"ח (15.9.08). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08067570_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il