שיהב עבד אל קאדר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6754/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6754/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' אלון המערער: שיהב עבד אל קאדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בת.פ. 40047/07, מיום 3.7.07, שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשס"ח (28.01.08) בשם המערער: עו"ד שוורצברג חיים בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 5.2.07, בשעה 04:50 לערך, בכניסה הצפונית לקלנסווה, נהג המערער ברכב אף שלא היה מורשה לכך. אותה שעה ארבו שוטרים במקום סמוך במטרה ללכוד גנבי רכב. משהבחין המערער בניידת, הוא ביצע פניית פרסה והחל נמלט במהירות רבה, תוך שהוא מתעלם מקריאת השוטרים לעצור. יתר על כן, משהציבו השוטרים ניידת לרוחב הכביש כדי למנוע את בריחתו, עלה המערער על אי תנועה ופגע בשוטר שניצב עליו. שוטר זה איבד את הכרתו, הובהל לבית חולים ונותר מאושפז יומיים לאחר שנמצא כי נגרמו לו שברים בגלגלתו. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח תקפה - עבירות לפי סעיפים 329(א)(1) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, 64א(ב) לפקודת התעבורה, וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. מכוח הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-6 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא, קנס בסך 8000 ש"ח, והוא חויב לפצות את השוטר בו פגע בסכום של 15,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי מדובר בצעיר בן 22 בלבד, שזהו מאסרו הראשון, ואשר הודה בעובדות שיוחסו לו ושילם את הפיצוי בו חויב. עוד נטען, כי כתוצאה מבעיות משפחתיות חבר המערער לגורמים שליליים, ואלה האיצו את הידרדרותו. לא מצאנו בכל אלה עילה לקבלת הערעור. המערער חטא בעבירות אשר חומרתן גלויה על פניהן. אף שאינו מורשה לנהיגה, הוא נמצא נוהג ברכב מנועי, ומשנתפס בקלקלתו, לא היה מוכן לציית להוראות שוטרים לעצור. עד כמה חמורה היא הסכנה הנשקפת מהמערער מלמדת העובדה שהוא לא נמנע מלשעוט לעבר המקום בו ניצב שוטר כדי למלא תפקידו ולפגוע בו. כדי לאפשר לאנשי החוק למלא תפקידם ללא יראה וללא חשש כי יינזקו בגופם, נכון היה להחמיר בעונשו של המערער, הן כדי לגמול לו על מעשיו הקשים, והן כדי להרתיע את הרבים. מקל וחומר שמסקנה זו התחייבה נוכח עברו הפלילי והתעבורתי של המערער. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ח (28.01.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07067540_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il