יהודה טטרואשוילי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6752/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6752/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יהודה טטרואשוילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה כספי) מיום 2.9.10 בת"פ 17895-11-09 תאריך הישיבה: י"א באדר ב התשע"א (17.3.11) בשם המערער: עו"ד ירון פורר בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה כספי) מיום 2.9.10 בת"פ 17895-11-09. עניינו של התיק ערעור על חומרת העונש בעבירת שוד. לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1985) הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בעבירת שוד. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, נכנס המערער לסניף בנק כשהוא חובש כובע מצחיה, ניגש לדלפק מאחוריו ישבה הכספרית, סימן לה באצבעו לשמור על שקט, והעביר לה פתק בו כתוב: "זה שוד תביא ת'כסף". הכספרית הוציאה שטרות מהקופה, והעבירה לו סכום של 15,680 ₪. המערער לקח את הכסף ונמלט, אולם בעת הימלטו הבחין בו פקח חניה ועצר אותו. ג. לבית המשפט המחוזי הוגשו תסקירים בעניינו של המערער. שירות המבחן למבוגרים ציין, כי לדברי המערער כשהיה בן 17 עזב את לימודיו לשם פרנסת משפחתו. את העבירה הסביר המערער בכך שהיה שרוי תחת לחץ רב, שעה שאביו עבר ניתוח מסוכן ואמו חדלה מעבודה, ועל כן עול הפרנסה רבץ עליו בלבד. שירות המבחן התרשם, כי המערער מבין את חומרת העבירה ומביע נכונות לשמור על קשר עם שירות המבחן לשם הכוונתו. השירות סבר, כי שליחת המערער למאסר בפועל עלולה לפגום בחלקים החזקים באישיותו עקב היחשפותו לנורמות התנהגות שוליות; על כן המליץ שירות המבחן, כי המערער ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות. ד. בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, בניכוי כחודש מעצר, ושנת מאסר על תנאי. בית המשפט נתן דעתו לחומרת עבירת השוד, שהעונש המירבי בצידה הוא 14 שנות מאסר, וכן להישנותה בחברה. בנוסף, ציין בית המשפט את הטראומה העלולה להיגרם לקורבן מעשה השוד, בין אם מעשה השוד נעשה באלימות ובין אם לאו. לבסוף קבע בית המשפט, כי יש צורך של ממש בהרתעתם של העבריינים בפועל וכן של עבריינים בכוח, וזאת ייעשה אך על-ידי ענישה מוחשית, אשר תעשה את השוד ללא כדאי. בשיקוליו לקולה ציין בית המשפט את עברו הפלילי הנקי של המערער, הודאתו, הבעת הצער וכן העובדה שכספי השוד הוחזרו. בית המשפט הוסיף, כי שיקולים אלה אינם מספיקים לשם הימנעות מהטלת מאסר בפועל, שכן כך ייעשה אך במקרים חריגים, שמקרה זה אינו אחד מהם. סוף דבר הושתו העונשים הנזכרים. הערעור ה. בהודעת הערעור ובפנינו נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל רב יותר להודאת המערער ולכך שמדובר בשוד "חובבני" ללא נשק. כן נטען, כי לא ניתן משקל מתאים לעובדה שכספי השוד הוחזרו, ולכך שהמערער נתפס מיד לאחר ביצוע השוד ללא התנגדות. נטען, כי בית המשפט לא התחשב דיו בנסיבותיו המשפחתיות המצערות של המבקש, וכן בהמלצת שירות המבחן שהמליץ על מאסר שירוצה בעבודות שירות. בא כוח המדינה טען מנגד, כי עבירת השוד מחייבת עונש של מאסר בפועל, למעט בהתקיים נסיבות מיוחדות אשר אינן חלות בענייננו. לאחר הדיון הוגש תסקיר משלים נוסף, בו חזר שירות המבחן על התרשמותו כי המערער - העובד לפרנסתו כקצב באטליז - חדור מוטיבציה להשתקם ויש לו היכולת לעשות כן. על כן, המליץ שירות המבחן על המרת המאסר בפועל במאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן. דיון והכרעה ו. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. המערער הורשע בעבירת שוד, ונסיבות ביצוע העבירה, גם אם כטענת המערער אינן ברף הגבוה של עבירות השוד, אין בהן כדי להצדיק התערבות בפסק הדין קמא. זאת בשים לב לכך, שהעונש המירבי בעבירה זו הוא 14 שנות מאסר. אכן, למערער היתה זו מעידה ראשונה, שלמרבה המזל נסתיימה בתוצאות לא חמורות - אך היא מן הסוג המחייב ענישה משמעותית, לשם גמול והרתעת אחרים. ז. עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והן לובשות צורות שונות. מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר; הצד השוה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, אשר ניגש לסניף הבנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף; והנה, זממו עלה בידו, מבלי שיצטרך "ללכלך את ידיו" בנשיאת נשק או באיומים קולניים. ואולם, כמובן תיאור זה אינו מלא; שכן נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות. על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מאסר בפועל (על קלות ביצועה של עבירה כשיקול לחומרה ראו, לדוגמה, רע"פ 1689/04 אוראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ח. בית משפט זה עמד על הצורך להטיל מאסר בפועל בעבירות של שוד ונסיון שוד. בענין יפרח (ע"פ 9416/02 מדינת ישראל נ' יפרח (לא פורסם)), קיבל בית המשפט את ערעורה של המדינה וקבע, כי גם ניסיון לשוד "מחייב, דרך כלל, הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל" (פסקה 3, השופט גרוניס); זאת, אף שגם באותו מקרה היה מדובר בנאשם ללא עבר פלילי ובנסיבות של מצוקה כלכלית. שם נקבע, כי עונש של מחצית שנה בעבודות שירות אותו קבע בית המשפט המחוזי "נוטה באופן מופרז לקולא", ועל כן נקבע במקומו עונש של שנה מאסר בפועל. הדברים נכונים מקל וחומר לענייננו, שהרי מדובר בעבירה המוגמרת (גם אם בסופו של יום הושבו הכספים משנלכד המבקש). ענישה בעבירת שוד ללא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח תישמר למקרים נדירים. ט. אין חולק, כי נסיבותיו האישיות של המערער מצערות, ויתכן כי לא ניתן לנתק את המניע לעבירה מן הנסיבות הללו. עם זאת, אלה כבר שוקללו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, והתחשבות נוספת בהן תחטא למטרות אחרות של הענישה, ובהן כאמור גמול והרתעה. יפים לענייננו הדברים הבאים: "מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנהגים חברתיים מקובלים המגנים על גופו, על רכושו ועל כבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן שבו השתת עונש ממשי היא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי שלו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות" (ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, פ"ד נג(3) 1, 7 - השופטת שטרסברג-כהן). מאותן סיבות, חוששני כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן, שאני מכבד כמובן, להמיר את העונש של מאסר בפועל בעונש שירוצה בעבודות שירות, שהרי "שיקולי שירות המבחן שיקולי שיקום הם. זהו תפקידו ועל כך הוא מצווה" (ע"פ 257/89 סבג נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 746, 748 - המשנה לנשיא מ' אלון), אך "אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, אשר מטבע הדברים מופקד על הראייה הכוללת ועל איזון כל האינטרסים המעורבים במקרה" (ע"פ 6702/95 טרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 607, 619 - השופטת דורנר; ההדגשה הוספה - א"ר). בענייננו, כאמור, האיזון בין כלל השיקולים השונים אינו מצדיק הימנעות ממאסר בפועל. המאסר שהוטל הוא ברף הנמוך, מבלי להקל ראש בכל מאסר שהוא. י. בהתאם לאמור, איננו נעתרים לערעור. המערער יתיצב לריצוי עונשו ביום 27.4.11 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז. ייטיב בא כוח המערער לעשות אם יפנה בעוד מועד לשירות בתי הסוהר בבקשה לשיבוץ ראוי של שולחו, כדי שחשיפתו להשפעות לא טובות תהא מזערית ככל האפשר. יש לקוות כי לקח הפרשה יופנם אצל המערער ולא ישוב למעוד. ניתנה ביום, כ"ח באדר ב' תשע"א (3.4.2011). תוקנה היום, א' בניסן תשע"א (5.4.2011). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10067520_T07.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il