מוחמד אקדיים נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6750/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6750/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערער: מוחמד אקדיים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 12.7.07, בתיק פל. 40362/06, שניתן על ידי סגן הנשיא ד"ר עדנה קפלן-הגלר תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו התשס"ח (03.12.07) בשם המערער: עו"ד נחמן בטיטו בשם המשיבה: בשם שירות מבחן למבוגרים: עו"ד דותן רוסו הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה ונהיגה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 64, 64א(ב), ו-62(2) בשילוב עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. כמו כן, הורשע המערער בקשר לבצע עוון ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 499(א)(2) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרשעת המערער התבססה על עובדות בהן הודה, ולהלן תמציתן. בתאריך 2.9.06, בשעה 23:20, נהג המערער ברכב שהיה בבעלות אחר (עמר שעבאן), בכביש 40 מדרום לצפון, והתקרב למחלף לוד. אותה שעה נסעו שני כלי רכב מסוג טויוטה ויונדאי מהכוון הנגדי, כאשר הם מתכוננים לפנות שמאלה לעבר ירושלים. בכיוון נסיעתם של הרכבים האחרונים דלק אור ירוק, ועל כן הם המשיכו בנסיעה לתוך הצומת, אולם גם המערער נכנס לתוכה אף שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור. כתוצאה מכך פגע המערער בשני כלי הרכב האחרים, ותוצאות התאונה היו מחרידות: שני נוסעים, נעמי צמח ויוסף מגורי כהן, מצאו את מותם, ושניים אחרים נפצעו קשה. אולם בכך לא תמו חטאיו של המערער אותו לילה. הוא הסתלק מהזירה מבלי להגיש עזרה לקורבנותיו, ובהמשך התקשר לשעבאן וזה, מתוך כוונה לשבש את חקירת התאונה, פנה למשטרה בשעה 23:45 וטען בכזב כי רכבו נגנב. בגדרו של הסכם טיעון עתרו הצדדים, במשותף, לגזור למערער 30 חודשי מאסר, והמשיבה נימקה את העמדה המקלה בה נקטה, בקשיים ראייתיים שהניעוה להמיר את עבירת ההריגה שיוחסה למערער במקור, לעבירה של גרם מוות ברשלנות. המשיבה הוסיפה ועתרה לגזור למערער מאסר על תנאי ופסילה. לאחר כל אלה דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-30 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, וכן פסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 20 שנים. הערעור מופנה כנגד תקופת הפסילה. נטען, כי תקופת כה ממושכת אינה עומדת ביחס ישיר לעבירה בה הורשע המערער, והיא חורגת ממדיניות הענישה הנוהגת. כן נטען, כי מדובר במערער צעיר, נעדר הרשעות פליליות, עברו התעבורתי אינו מכביד, והוא מסייע בפרנסת משפחתו. לא מצאנו בכל אלה עילה להפחית מתקופת הפסילה. המערער נכשל כשלון חרוץ בדרך נהיגתו, כאשר נכנס לצומת תוך התעלמות מרמזור אדום, ובכך גרם לתאונה במהלכה קופד פתיל חייהם של שני נוסעים אומללים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו. שלילת רישיונו של המערער לתקופה משמעותית מתחייבת ביתר שאת נוכח הפקרת קורבנותיו בזירת האירוע ונוכח הפעילות שביצע לאחר מעשה לשיבוש החקירה. עבירות נוספות אלה מדרדרות את התנהגות המערער לשפל מדרגה ומצדיקות את תקופת הפסילה שנגזרה עליו, שכן מעשיו הם ראיה ניצחת להיותו נהג שהזהירות והציות לחוק הם ממנו והלאה. מנהג מסוג זה נשקפת סכנה חמורה ומוחשית לציבור, וכנגד סכנה זו נדחים נסיבותיו האישיות של הפרט גם אם קשות הן. נוכח האמור, הערעור נדחה, ובהסכמת הצדדים אנו מורים על השלמת חסר בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, היינו, שהתקופה בה יהיו בתוקף המאסרים על-תנאי שהושתו על המערער, תעמוד של שנתיים. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשס"ח (03.12.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07067500_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il