עלי עומר מוחמד זיד נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 675/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר העותרים: 1. עלי עומר מוחמד זיד 2. ג'יהאד עומר מוחמד זיד נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 3. המועצה העליונה לתכנון ובניה איו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 5. היחידה המרכזית לפיקוח עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי נאסור על הריסתו של מבנה אשר הוצא לגביו צו הפסקת עבודה, וזאת עד למתן החלטה בבקשה שהגישו העותרים להחרגת המבנה מתחומי צו איסור בניה החל על המקרקעין בהם מצוי המבנה. לצד עתירתם הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבים להימנע מהריסת המבנה, וזאת עד להכרעה בעתירה. על פי הנטען בעתירה, העותרים הם תושבי הכפר "אום-ריחאן יעבוד" (להלן: הישוב), הממוקם בסמוך לעיר "ג'נין" שבגדה המערבית, והינם בעלי הזכויות במגרש המצוי בתחומי הישוב. לטענת העותרים, למעלה משלוש שנים עובר למועד הגשת העתירה, החלו העותרם בבניית שני מבנים שיועדו לשמש כמחסנים חקלאיים, במגרש שבבעלותם (להלן: המבנים). ביום 30.11.2021, לפני שבניית המבנים הושלמה, הוצאה על ידי המשיבה 5, היחידה המרכזית לפיקוח, צו הפסקת עבודה ביחס למבנים. בעקבות זאת, ביום 22.12.2022 פנו העותרים לרשות המנהל האזרחי באיו"ש בבקשה למתן היתר בניה להכשרת המבנה. בבקשתם טענו העותרים, בין היתר, כי החלו בבינוי המבנים מבלי לקבל היתר בניה, נוכח סברתם כי המקרקעין בהם הוקם המבנה מצויים בשטחי B שהינם תחת השליטה האזרחית של הרשות הפלסטינית, ולכן לא היה הכרח בהשגת היתר בניה לצורך הקמתם. ביום 6.7.2022 התכנסה המשיבה 4, ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (להלן: ועדת המשנה לפיקוח), לדון בעניין המבנים. במסגרת דיון זה התברר כי המבנים הוקמו ללא היתר בניה כדין. כמו כן, במסגרת הדיון האמור נודע לוועדת המשנה לפיקוח כי העותרים הגישו בקשה להיתר לצורך הסדרת המבנים. על רקע זה, בתום הדיון הוחלט להוציא למבנה צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנים, אך לקבוע כי צו זה לא ימומש עד 30 ימים לאחר שתינתן החלטה בבקשת העותרים למתן היתר בניה. ביום 9.1.2023 מסרה לעותרים המשיבה 2, לשכת התכנון המרכזית באיו"ש, כי בהתאם לתקנה 10 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"פ-2020 (להלן: התקנות), לא ניתן לקלוט את בקשתם למתן היתר בנייה. זאת, בין היתר, מן הטעם שנמצא כי המגרש בו הוקמו המבנים מצוי בתחומי צו איסור בנייה אב/02/04 (להלן: צו איסור הבנייה), ולא צורף לבקשה אישור לקידום הליך רישוי ממפקד צבאי כמפורט בטופס 6 לתוספת הראשונה לתקנות. עוד הובהר כי אין בהודעה כדי לעכב את מימוש פעולות האכיפה ביחס למבנים. על רקע האמור לעיל, ביום 22.1.2023 הגישו העותרים בקשה להחרגת המבנים מתחום צו איסור הבנייה. במסגרת בקשה זו עתרו העותרים, בין היתר, כי הליכי האכיפה יעוכבו עד להכרעה בבקשתם. ביום 23.1.2023, ובטרם שנמסר מענה לבקשת העותרים, הוגשה העתירה דנן. בעתירתם טוענים העותרים כי התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב ונסמכת על שיקולים זרים, בהתחשב בכך שקיימת אפשרות לעכב את הליכי האכיפה האמורים ולאפשר לעותרים למצות את האפשרות להכשיר את המבנים. עוד טוענים העותרים כי הסירוב לעכב את מימוש צווי ההריסה עד למתן החלטה בבקשתם מפלה אותם ביחס לתושבים אחרים בגדה המערבית, אשר בנו מבנים ללא היתרי בניה וניתנה להם האפשרות למצות את הליכי האישור בטרם שננקטו כלפיהם הליכי אכיפה. לבסוף, העותרים הוסיפו כי ההחלטה להימנע מעיכוב הריסת המבנים פוגעת בזכויותיהם החוקתיות מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ומכוח חוק-יסוד: חופש העיסוק, שכן גלומה בה פגיעה בזכות הקניין של העותרים ובמשלח ידם. בהחלטתי מיום 23.1.2023 ניתנה למשיבים רשות להגיב לעתירה, וכן בגדר החלטה זו ניתן צו ארעי האוסר על מימוש הצווים מושא העתירה עד לקבלת החלטה אחרת. ביום 23.2.2023 הוגשה תגובת המשיבים, בה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. זאת, שכן כאמור לעיל, העתירה הוגשה בטרם שניתן מענה לבקשת העותרים מיום 22.1.2023. שנית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. הוטעם כי נוכח העובדה שהסעד המבוקש בעתירה הוא עיכוב מימוש צו הריסה שיצא מכוח סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני), בהתאם לפרט השני לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים), סעד זה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. שלישית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר ניקיון כפיים, משום שאין חולק שהמבנים הוקמו ללא היתר בנייה. רביעית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת היעדר עילה. בהקשר זה נטען כי בקשות להחרגת מקרקעין מתחום צו איסור בניה הן בקשות מורכבות, שהטיפול בהן אורך זמן. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום לדרישת העותרים לעכב את הריסת המבנים עד להכרעה בבקשותיו. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. אכן, הלכה היא כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה מוקדמת. על כן, ניתן היה לדחות את העתירה דנן אך מן הטעם שאצה לעותרים הדרך בהגשת העתירה דנן, עת שלא המתינו למענה המשיבים לבקשתם מיום 22.1.2023 (וראו בג"ץ 248/22 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 והאסמכתאות שם (24.5.2022) (להלן: עניין נסראללה)). כמו כן, צודקים המשיבים כי בנסיבות העניין עומד לעותרים סעד חלופי. כידוע, במסגרת תיקון 17 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, נקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים יהא בעל הסמכות לדון בעתירות בעניין אכיפת דיני התכנון והבניה באזור איו"ש. בהתאם לכך, דין העתירה להידחות על הסף גם מטעם זה, שהרי הלכה היא שבית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום בו עומד לעותר סעד חלופי (ראו בג"ץ 4046/22 אלדיאפין נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 5 ( 7.11.2022); בג"ץ 5945/22 דיאפין נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 3 (7.9.2022); עניין נסראללה, בפסקה 7). משנמצא כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת, ומחמת קיומו של סעד חלופי, לא ראיתי מקום לדון ביתר טענות הצדדים. סיכומו של דבר: העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 23.1.2023 יעמוד בתוקפו עד ליום 1.5.2023, על מנת לאפשר לעותרים למצות את ההליכים לפני הערכאה המוסמכת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר התשפ"ג (‏6.3.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23006750_L02.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1