עלי עמלה נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 67457-08-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. עלי עמלה 2. קנג'ו אאוהם נגד המשיבים: 1. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 2. שר הפנים 3. הוועדה ההומניטרית מטעם משרד הפנים לבקשת אשרה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד חיים כהן בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: העותר, לדבריו, שוהה בישראל מאז שנת 2007; הוא נשוי לעותרת – בעלת אזרחות ישראלית, ומתגורר עמה ועם ארבעת ילדיהם בתל אביב. בעתירה שלפנינו, התבקש כי נורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא יתנו מענה לבקשתו של העותר אשר הוגשה ביום 30.7.2023 לקבלת אשרה לשהיית קבע בישראל למרות הזמן הרב שחלף מאז"; מדוע לא ינפיק המשיב 1 לעותר "היתרי כניסה ושהיית קבע בישראל בשל הסכנה הצפויה לו בשטחי הרשות הפלסטינית"; מדוע לא יטפל המשיב 2 בבקשת העותרים לאיחוד משפחות, "מבלי שיהא עליהם להמציא מסמכים המונפקים על ידי הרשות הפלשתינית"; ומדוע לא יהיו לעותר "מלוא הזכויות והחובות של תושב קבע". לצד העתירה, הוגשה בקשה למתן צו ביניים, שיאסור על המשיבים, או מי מטעמם "להפריע או למנוע בכל צורה שהיא את שהותו של העותר בישראל", עד להכרעה בעתירה דנן. בעתירה מגולל העותר את השתלשלות ההליכים בעניינו. בכללם, בקשותיו לקבלת היתר שהייה מאת ועדת המאוימים, אשר נדחו פעם אחר פעם, "בנימוק שלא נשקפת סכנה לחייו"; ובקשתו לאיחוד משפחות – שנדחתה אף היא. אולם, מוקד העתירה, בבקשה שהגיש העותר לוועדה ההומניטארית ביום 30.7.2023. כמתואר בעתירה, ביום 3.9.2023 נענה העותר כי בקשתו בטיפול, וכי עם קבלת החלטה, יובא הדבר לידיעתו. דא עקא, שעל-פי המתואר, חלפו אמנם כשנתיים-ימים, שבמהלכם נשלחו מספר תזכורות מצד העותר, אולם החלטה בבקשתו האמורה – אם לקבלהּ, אם לדחותהּ – לא ניתנה. נטען לפיכך, כי "דחיית בקשותיו של העותר ומאידך היעדר טיפול בבקשתו לקבלת היתר שהייה שהוגשה למשרד הפנים עוד ביולי 2023, פוגע[ו]ת בו ומשפיעות [...] באופן ניכר על אורח חייו וזכויותיו של העותר [...ו]בני משפחתו". עוד נטען, כי "חרף הזמן הרב שהעותר שוהה בארץ [...] מעמדו ומצבו אינו מוגדר", כך שהוא "מתקשה לעבוד בעבודה מסודרת, לקבל שירותים מסודרים, ובכלל זה שירותי בריאות", ואף "אינו יכול לקיים חובות אזרחים למדינה כפי שהוא היה רוצה לעשות, כגון תשלום מיסים". בהחלטתי מיום 31.8.2025, ביקשתי להגיש תגובה מקדמית תמציתית לגבי טענות סף. בתגובת המשיבים, שהוגשה ביום 15.10.2025, צוין כי ביום 21.8.2023 ניתן מענה מטעם מרכזת ועדת המאוימים לפניית העותר לוועדה זו מיום 15.8.2023; לפיכך נטען, כי "בעניין זה חל שיהוי". עוד טענו המשיבים, כי על-פי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), הסמכות לדון בעתירות המופנות כלפי החלטות של רשות בכגון דא, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, כך שדין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. העותרים ביקשו להשיב לתגובת המשיבים, ונעתרתי לבקשתם. בתשובתם מיום 29.10.2025, הבהירו העותרים כי "הסעד העיקרי שנדרש [בעתירתם] הוא לחייב את המשיבים ליתן החלטה בבקשתו של העותר אשר הוגשה ביום 30.7.2023 לקבלת אשרה לשהיית קבע בישראל" (ההדגשות במקור). בהקשר זה צוין, כי מזה למעלה משנתיים שלא נתקבלה החלטה בעניינו של העותר, "וזאת חרף מס' תזכורות שנשלחו באמצעות המייל, ועל כן נאלצו העותרים להגיש עתירה לבג"ץ בבקשה שבית המשפט הנכבד יורה [למשיבים] ליתן החלטה בבקשה". בפרט הובהר, בכל הנוגע לתגובת המשיבים שהתמקדה בהיתר השהייה שנתבקש מטעמי מאוימות, כי "מדובר בסעד 'טפל' לסעד העיקרי והעותר אינו עומד עליו בעתירתו", כך שמבחינת העותרים – "ניתן למחוק אותו מהעתירה". לצד זאת, הבהירו העותרים כי עודם עומדים על הסעד הנוסף שהתבקש בעתירתם, למתן צו שיחייב את המשיבים לטפל בבקשות העותר לאיחוד משפחות, "מבלי שיהא על העותר להמציא מסמכי זיהוי שלו, שלא מצויים בידו אלא מצויים ברשות הפלסטינית [...] בשל הסכנה הצפויה לו באם יידרש להביאם מידי הרשות הפלסטינית". למחרת, יום 30.10.2025, ביקשתי מאת המשיבים להגיש תגובה מקדמית, "ובה התייחסות לכלל הטענות בעתירה". ביום 25.11.2025 הוגשה התגובה, ובה נטען, במישור הסעד החלופי, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות העניינית לדון "גם במצב של אי מענה" לבקשה לקבלת היתר שהייה מטעמים הומניטריים. כמו כן, זה הפעם, תגובת המשיבים נתמכה בתצהיר של ראש צוות ועדה הומניטארית, וכך צוין בה: "כפי שעולה מרישומי רשות האוכלוסין, ביום 14.3.24 עניינו של העותר עלה לדיון בפני הוועדה ההומניטארית והוחלט לזמנו לשימוע, וביום 2.4.24 ביקשה הוועדה מלשכת תל אביב לזמנו לשימוע. כעת נבקש לעדכן כי ביום 17.11.25 נשלח לעותר זימון לשימוע ליום 14.12.25" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). נטען אפוא, כי "העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה ויש להורות על מחיקתה". אכן, נוכח העדכון שנמסר בתגובתם האחרונה של המשיבים – שלפיו, כשבוע לפני הגשת התגובה, נשלח לעותר זימון לשימוע לפני הוועדה, אשר מועדו בחודש הקרוב – הרי שהעתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, והיא אינה אקטואלית עוד; אין מקום אפוא להותירהּ תלויה ועומדת. כך בפרט, בשים לב לדברי העותרים, ששבו והבהירו כי "הסעד המרכזי והעיקרי שנתבקש בעתירה הוא להורות [למשיבים] ליתן החלטה בבקשתו של העותר", משזו "עד כה לא נענתה בתשובה כלשהי". אשר לבקשת העותר לחייב את המשיבים לטפל בבקשותיו לאיחוד משפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, מבלי שיהא עליו להמציא מסמכי זיהוי המצויים בידי הרשות הפלסטינית – עתירה לבית משפט זה אינה האכסניה המתאימה לדון בכך. זאת, משעה שלעותר קיים סעד חלופי, בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, לאחר שימוצו הליכים כדבעי (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, ופרט 12(3א) לתוספת הראשונה לחוק). אשר על כן, העתירה נמחקת בזאת. בנסיבות העניין, המשיבים יִשאו בהוצאות בסך של 1,000 ש"ח לטובת העותרים. ניתן היום, י' כסלו תשפ"ו (30 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת