מוטי גורה נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6744/00 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערער: מוטי גורה נגד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.6.2000 בת.א. 699/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' שטיין תאריך הישיבה: ט' בטבת התשס"ב (24.12.2001) בשם המערער: עו"ד י' נרי בשם המשיב: עו"ד י' ליבוביץ עו"ד ש' לובצקי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בישיבה שנועדה להשלמת טענות בעל פה ביום 24.12.01 ניתנה החלטה בזו הלשון: "ב"כ הצדדים השלימו טיעוניהם בעל פה ובהמלצת בית המשפט ינסו הצדדים לבוא בדברים על מנת לנסות להסדיר את המחלוקת ביניהם. אם לא יעלה הדבר בידם תוך 30 יום, יינתן פסק דין על פי החומר שלפנינו ללא זימונם של הצדדים, אלא אם יודיענו המערער כי הוא חוזר בו מן הערעור". המועד שנקצב חלף-עבר. לא שמענו מהצדדים כי הסדירו את המחלוקת, והמערער אף לא הודיע כי הוא חוזר בו מערעורו. על כן, וכאמור בהחלטה, עלינו ליתן פסק דין על פי החומר שלפנינו. בחנתי את פסק דינה של הערכאה הראשונה, את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים. אציע לחברי לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בהוצאות. 2. המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק), הגיש נגד המערער, מוטי גורה (להלן - גורה), כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סמך כתב ערבות החתום על ידי המערער. בשנת 1994, העמיד הבנק ללקוחתו, חברת אדאקום טכנולוגיות בע"מ (להלן - אדאקום) אשראי נוסף על סכומים שאדאקום כבר היתה חייבת לבנק בסכום של 750,000 דולר. גורה היה יו"ר של אדאקום. הבנק התנה את העמדת האשראי הנוסף בכך שגורה יחתום על כתב ערבות אישית, וגורה עשה כן. 3. בחודש מרס 1994, התנהל מו"מ בין אדאקום לחברה אחרת, ג'יאוטק קומיוניקשיין אינק (להלן - ג'יאוטק). לענייננו די לציין כי במסגרת העיסקה המתוכננת היתה ג'יאוטק אמורה להעביר לאדאקום 15 מליון דולר. בחודש מאי 1994 הסתבר כי העיסקה עם ג'יאוטק לא תצא אל הפועל. 4. בעת ניהול המו"מ פנתה אדאקום לבנק בבקשה להקצאת אשראי בגובה של מליון דולר. בקשתה נדחתה תחילה, בהעדר בטחונות מספיקים. הבנק הסכים בסופו של דבר, כאמור, להעניק לאדאקום אשראי נוסף כנגד ערבותו האישית של גורה. גורה חתם בתחילת חודש מרס 1994 על כתב ערבות בלתי מסוייג לסילוק מלא וסופי של כל הסכומים המגיעים או העשויים להגיע לבנק מאת אדאקום; מוסכם עם זאת על הבנק כי הערבות מוגבלת ל750,000- דולר בצרוף ריבית והפרשי הצמדה, דמי עמלה וכיוצ"ב. האשראי הנוסף לא נפרע, ובחודש אפריל 1995 הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר בה נתבע גורה לשלם על פי ערבותו סך בשקלים של 2,304,652, בצירוף ריבית. 5. גורה הגיש בקשת רשות להתגונן. הבקשה נדונה ביום 18.12.95. במהלך הדיון ניתנה, בהסכמה, רשות להתגונן בשלושה עניינים שפורטו בסעיפים 6, 7 ו10- לתצהירו של גורה. לאחר שמיעת הראיות נדחו טענותיו של גורה, והוא חוייב בפסק הדין נשוא הערעור שניתן על ידי כב' השופטת ה' שטיין ז"ל לשלם את סכום התביעה. על כך הערעור שבפנינו. בערעור קובל גורה על דחיית הטענות בגינן ניתנה הרשות להתגונן; עוד טוען הוא כי יש לבטל את פסק הדין נשוא הערעור בשל כך שהבנק צירף לסיכומיו פסק דין בהתדיינות אחרת בינו לבין בנק הפועלים, ופסק דין זה הוא ראיה בלתי קבילה; בנוסף קובל גורה על כך שלא אופשר לו להעלות, בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, טענה נוספת שלא בא זיכרה בבקשת הרשות להתגונן. נפנה לטענותיו, ראשון ראשון ואחרון אחרון. לא על כל קביעותיו של בית המשפט ראיתי לנכון להתעכב, ודי באותם נימוקים שיוזכרו להלן כדי להצדיק את מסקנתה של הערכאה הראשונה שהיה מקום לקבל את התביעה. הטענה הראשונה בבקשת הרשות להתגונן 6. הטענה הראשונה בגינה ניתנה הרשות להתגונן היתה כי סוכם עם הבנק בעל-פה שהערבות תחול רק על האשראי הספציפי שקיבל הבנק בחודש מרס 1994 וכי כל תקבול שיתקבל בבנק כתוצאה ממימוש בטחונות שנתנה אדאקום ישמש לפרעון חובות, ובראש ובראשונה לפרעון ההלוואה בגינה ניתנה הערבות. כחודש לאחר החתימה על כתב הערבות כתב גורה במכתב לבנק שההלוואה תיפרע ממימוש הבטחונות; הבנק לא קיבל את תוכן המכתב, וגורה כתב מכתב מתקן, ומכתב מתקן נוסף המבטל את מכתביו הקודמים. בית המשפט קמא דחה את טענתו הראשונה של גורה. סידרת המכתבים, כך קבע, פועלת נגד הטענה. עוד קבע בית המשפט כי טענתו של גורה לפיה תפקע הערבות אם יועמדו לרשות הבנק כספים שמקורם במימוש בטחונות, אינה עומדת בפני ביקורת. בצדק תהה בית המשפט קמא אם, כטענת גורה, ערבותו פוקעת עם מימוש בטחונות אחרים שנתנה אדאקום לבנק קודם לכן - לשם מה ניתנה ערבותו? בית המשפט דחה את טענתו של גורה לפיה כספים שהתקבלו בבנק מעיסקה מסויימת של מכירת חברה בשם אדנאט כיסו את ההלוואה כולה (או חלקה). אדנאט, אחת מחברות הבת של אדאקום, היתה ממילא משועבדת לבנק. יצויין כי על פי עדויות עובדי הבנק, ההלוואות שנטלה אדאקום לאחר חתימת הערבות שסכומן הכולל היה 750,000 דולר היו אמורות להשתלם באמצעות הזרמת הכספים מהעיסקה הצפויה, עיסקת ג'יאוטק, אך עיסקה זו לא יצאה כאמור אל הפועל. הבנק היה מוכן, כמובן, שההלוואה תיפרע גם באמצעות מקור אחר, "כסף מהבית", כלשון אחד העדים. ואולם, בתמורה המתקבלת ממכירת נכס המשועבד ממילא לבנק, לא ראה הבנק פרעון. בית המשפט העדיף את עדויותיהם של עובדי הבנק על פני עדותו של גורה. זוהי קביעה בענין מהימנות שככלל אין דרכו של בית משפט של ערעור להתערב בה. עיון בעדותו של גורה מראה שגורה טען טענות סותרות, בעיקר בשאלה כיצד, לטענתו, נפרעה ההלוואה. בענייננו ניסה גורה, כאמור, בזמן אמת לציין במכתב ששלח שההלוואה תיפרע מכספים שיתקבלו ממימוש בטחונות. מכתב זה לא תאם את המוסכם. הבנק דרש מגורה לבטל את המכתב, וכך עשה גורה. הדברים מדברים בעד עצמם. מסקנת בית המשפט מעוגנת במסמכים מזמן אמת, בהגיון כלכלי ובאמון בעדויות, ואין לנו יסוד להתערב בקביעותיו. הטענה: בית המשפט הסתמך על ראיה בלתי קבילה 7. בערעור נוספה טענת-בת לטענה הראשונה שהועלתה בבקשת הרשות להתגונן. אותה טענת-בת הפכה לגולת הכותרת של הערעור: הערכאה הראשונה הזכירה בפסק דינה, ולאחר שדחתה את הטענה הראשונה, "להשלמת התמונה בלבד, ולמעלה מן הצורך" פסק דין שצירף הבנק לסיכומיו בענין תביעה אזרחית שבין בנק הפועלים וגורה. בתביעה זו, נדחו טענות דומות בענין מכתב ששלח גורה לבנק הפועלים (גורה טוען בסיכומיו כי בסופו של דבר הגיע להסדר עם בנק הפועלים ופסק הדין בוטל). גורה טוען כי פסק דינה של הערכאה הראשונה בענייננו צריך להתבטל כולו בשל כך שהבנק צירף לסיכומיו ראיה בלתי קבילה. הוא ממשיך וטוען כי משעיין בית המשפט בראיה בלתי קבילה כל פסק דינו נגוע. בהעדר טענות של ממש לגוף הענין הפכה טענה זו, כאמור, לגולת הכותרת של הערעור. הבנק טוען כי צירף את פסק הדין לא לשם הוכחת עובדות אלא כאסמכתא משפטית בסיטואציה עובדתית דומה. 8. גם בטענת המערער בענין צרוף פסק הדין בהתדיינות עם בנק הפועלים לא מצאתי ממש. גורה היה זה שטען שההסכם שנעשה עם הבנק בעל פה היה זהה להסכם שנעשה עם בנק הפועלים. אך מעבר לכך: פסק הדין בענין בנק הפועלים הוזכר בערכאה הראשונה כענין ש"למעלה מן הצורך". הוא הובא בפסק הדין רק לאחר ניתוח הראיות בענייננו. הנטל להראות כי כתב הערבות אינו משקף את ההסכמות בעל פה בין הצדדים היה מוטל על גורה, והוא לא עמד כאמור בנטל זה. צרוף פסק הדין בענין בנק הפועלים - אינו מעלה ואינו מוריד. הטענה השניה בבקשת הרשות להתגונן 9. הטענה השניה בבקשת הרשות להתגונן היתה שההלוואה לגורה נפרעה על ידי אשראי חדש שהעמיד הבנק לאדאקום, אשראי שגורה לא ערב לו. מה שכינה גורה "אשראי חדש", לא היה אלא הארכת מועד הפרעון לאשראי שניתן לאדאקום בחודש מרס 1994, לאחר שגורה חתם על כתב הערבות. "כסף חדש" - לא הובא לא על ידי אדאקום ולא על ידי גורה. לא למותר לציין כי בתשובה לשאלון טען גורה שהאשראי נפרע במסגרת מכירת אדנאט ולא טען ש"ההלוואה החדשה" (קרי - הארכת מועד הפרעון) היא שהפקיעה את ערבותו. די באמור כדי שלא נתערב בדחיית הטענה האמורה. הטענה השלישית בבקשת הרשות להתגונן 10. הטענה השלישית בגינה ניתנה רשות להתגונן נוגעת להסכם פשרה עם הבנק שנעשה בחודש נובמבר 1994, שהוחלף לימים בהסכם אחר מיום 14.4.96. גורה טען כי הסכם זה נוגע לכל חובותיו לבנק, חובותיו הפרטיים והחוב נשוא הערעור ועל כן מהווה הוא ויתור. גם טענה זו נדחתה. הבנק טען כי שני הסכמי הפשרה נוגעים רק לחובותיו האישיים של גורה בחשבונו הפרטי. בית המשפט קיבל כמהימנה את עדותו של עו"ד ריבנוביץ לפיה במשא ומתן שניהל בשם הבנק עם גורה הבהיר מפורשות כי מדובר בחשבונות האישיים בלבד. בין כך ובין כך, גורה שלא עמד בהסכם הפשרה הראשון ממילא אינו יכול להיבנות ממנו, ובהסכם השני ממילא הוצהר "למען הסר ספק" כי ההסכם אינו נוגע להתחייבויות הנוספות של גורה לרבות ההתחייבויות הנוגעות לחברת אדאקום. 11. הערכאה הראשונה דחתה איפוא את כל הטענות בגינן ניתנה רשות להתגונן, ואין לנו יסוד להתערב בקביעותיה. טענה נוספת בענין הריבית 12. חודש לאחר שהושלם סבב הסיכומים, הגיש גורה בקשה ל"השלמת סכומים" (שהיא, למעשה, בקשה לתיקון כתב ההגנה). גורה ביקש לטעון (לחלופין) טענות משפטיות לענין הריבית בה חוייב. בדין דחה בית המשפט טענה זו במועד שהועלתה. ענין זה לא הועלה בבקשת הרשות להתגונן שהתקבלה, באופן חלקי, בהסכמה ולא היה מקום להיזקק לו בשלב בו ניסה גורה להעלותו, לאחר שנים של התדיינות. סיכום 13. אם תישמע דעתי, נדחה את הערעור ונחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ש"ח + מע"מ. ש ו פ ט ת השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ו' בניסן התשס"ב (19.3.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 00067440.C03 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il